אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן כז

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן כז

סימן כו

שאלה אם מותר ליתן הייווען בשכר כדי זאל אירען ודרכה של התסיסה הוא כך עס הייבט זאך ארוף דיא אייבער הייווען א"כ לכאורה אסור מטעם בורר אלא שיש לעיין דתליא לכאורה בהחקירה דאבן העזר המובא לעיל בסי' י"ג דהכא נמי הוא לא עביד פעולת הברירה אלא לאח"כ ההייווען עושה פעולת המלאכה ואם לא בא תיכף דמיא לכאורה לגרם מלאכה אלא שחילוקי. בין מיד לאח"כ יש לעיין בסוגיא דחבץ שחייב לכמה מטעם בורר והתם לא בא תיכף ומיד וגם על הסוגיא דמחבץ צ"ע מגרם מלאכה ונבוך אני בזה.

וגם שאלה אם מותר ליטול קיימען מסאמעוואר הא לכאורה אסור דמכבה דעי"כ יתכבה מהרה ויש לומר לכאורה דאין זה מכבה אלא שמונע פעולת הגורם להבעיר ביותר והוא מונע זה ולא דמיא למסתפק חייב משום מכבה התם בין להסברא דמכה אורה בודאי שאני מהתם דהכא בנידון דידן לא שייך זה ובין להסברה שיתכבה לבסוף מהרה התה שאני כיון שהוא מחובר דמי' כמו שאיכא פעולת הבערה אפי' בהשמן שבסוף א"כ מכבה ממש הוא אבל הכא צדדית הוא ומונע פעולת הגורם להבעיר ולא נקרא מכבה.

אך יש להביא ראי' דאסור להסתפק מהכלי הנוטף להשמן אף דאינו מחובר ומכ"מ אסור א"כ גם נידון דידן דומה לזה ודו"ק וצ"ע בזה, ואציג בזה עוד שאלות נפרדות מה שיש לעיין אם מותר להעמיד זייגער מטעם מוקצה בודאי אסור דהזייגער הוא מוקצה אלא שיש לעיין אם חייב מטעם סתירת כלים כיון דאף ציען חייב מטעם בונה א"כ העמדה חייב מטעם סתירת כלים אלא דאפ"כ יש לדון דלא הוה רק גרם הוא שלא יהלוך להלאה א"כ לא דמיא לסתירה ואפי' גרם מלאכה נמי ליכא וכן על אופציען נמי קשי' מאי בינה שייך בזה ולא דמי' לנימא שנפסקה בכנור וד"ל וכל זה צ"ע, וכן אם מותר להניח יד כנגד הזייגער ואח"כ כשיפגע הזייגער אצל ידו הוא עומד אם מותר לכאורה אין עושה בזה לא פעולת הטלטול ולא סתירת הזייגער וכ"ז צ"ע, וכן אם מותר להניח יד כנגד לאמפ בעת שהוא ינוד אנה ואנה דאם אסיר מטעם מוקצה או לא וצ"ע, וצדדי הספק מבואר ואין להאריך בזה, וכן יש לעיין לכאורה דאסור להפשיט הערינג מטעם מלאכת הפשטה ויש לעיין בשבת דף קי"ז ברש"י ותו' שם ד"ה דשקיל בברזא, הנה אציג בזה פרט אחד הנוגע להלכות יו"ט רק מפני שמצאתי בקונט' אחד עם הנ"ל קבעתי מקום בפה לענין הדין שכתוב דאם נטל אור להדליק בזה דצריך להניח אח"כ דאל"כ חייב משום מכבה ולכאורה הוה הבערה שלא לצורך, אך יש לתרץ בשני אופנים אחת משום דלהציל מאיסור נקרא צורך והא דבחמץ אסור להבעיר מפני שאפשר לאחר יו"ט יעיין בהגר"א בסי' תמ"ו ובשביעי של פסח באמת מותר, ועוד יש לומר דנקרא זה לצורך דאם יאסור הבערה לאח"כ יהא אסור מתחלה ליטול אוד מהעצים א"כ הבערה דלבסוף גורם להתיר לכתחלה א"כ נקרא הבערה לצורך הגם דלצורך אוכל נפש לא נקרא באופן זה דראי' מסוגי' דכיסוי הדם התם בעינן בחרישה ובטחינה אוכל נפש ממש וכיון שהכיסוי לא נקרא אוכל נפש ממש אלא שגרם להתיר לכתחלה לאוכל נפש זה הגורם לא נקרא אוכל נפש אלא לצורך נקרא והתם בטחינה בעינן אוכל נפש ממש אבל בהבערה סגי' בלצורך קצת וצורך קצת נקרא זה הסברא וכלל נכון הוא, ויש להעיר מסוגי' דהתירו סופו משום תחלתו ואף דרק בשלשה דברים נמנו ע"ז והתירו התם רק ספק שמא אתי' לאימנועי ע"כ צריכין הי' חכמים למנות ע"ז להתיר וסמך ההיתר משום דזה הסברא נקרא צורך קצת אבל במקום שודאי אם יאסור אותו לאח"כ ימנע משמחת יו"ט במקום זה התיר אפי' היכא שלא נמנו ע"ז חכמים להתיר וד"ל, ועוד הערה פרטית לענין המובא בפ"ת חידוש לענין פסיק רישא בשם המרכבת המשנה בהלכות ט"ז לענ"ד יש לסתור דאין ראי' המרכבת המשנה ראי' דהוא הביא ראי' מע"ז דף י"ג לענין פרצופין לענ"ד דמיא התם לכלל הר"ן דבאיסורי הנאה אין שייך פסיק רישא וכן לענין השתחוי' נמי לא שייך דהעיקר הכנעה בלב, ויש לעיין בסוגיא דסנהדרין בסוגי' דעובד מאהבה וכו' וכן יש לעיין בכלל גדול לענין זה דו"ק. אציג עוד ענין דקשי' ממעשים בכל יום שהנשים מניקות בניהם אפי' אין בהם סכנה, הנה להמג"א לענין עלוקה דדמי' לדבריו כמו שתוקע סכין בבטנו בודאי קשי' ואפי' מטעם דאבן העזר דלא מחשבין שהוא עושה המלאכה אלא מכ"מ חייב כיון דנעשית מחשבתו כמו סברת הגמ' לענין זורה ורוח מסייעתו א"כ אמאי מניקות בניהם הא אין בהם סכנה אך לאבן העזר ניחא מפני גדרו לענין העמדת בהמה על העשבים שבאופן היכא שהוא עושה המלאכה ע"י כח אחר בעינן שיתכוין לתכלית המלאכה והכא בהנקה כונתה רק לשבור רעבונה דהתינוק יעיין היטב באבן העזר ויבין היטב אך מכ"מ אפילו על אבן העזר קשי' מהא דאיתא ביבמות דף פ' דבן ח' אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה וסכנה לאו דוקא מסוכן ממש אלא צער בעלמא יעיין שם והתם כונתה להתכלית שיוצא החלב מזה קשי' בין להמג"א ובין לאבן העזר, אך יש ליתן גדר שחילק בין מקריב הדבר שעושה המלאכה להנשוא המקבל המלאכה או שמקרבת הדבר שמקבלת המלאכה להדבר שעושה המלאכה [ויש לעיין ע"ז בבא קמא דף נ"ו בריש העמוד] אך מעשים בכל יום שהאשה נוטלת תינוק אצלה קשי' למג"א אבל לאבן העזר ניחא כהנ"ל משום שאינה מתכונת לתכלית המלאכה אבל להמג"א צ"ע, [אך להחילוק הצ"ל דחילק בין מקרב הדבר שעושה המלאכה להנשוא שמקבלת המלאכה או שמקרבת הדבר שמקבלת המלאכה להדבר שעושה המלאכה יש סתירה מפורשת לזה החילוק מריחיים של מים דהתם מקרב הדבר שמקבלת המלאכה לדבר שעושה המלאכה ומכ"מ אסור א"כ גם על אבן העזר קשי' מאמו שוחה דהתם מכונת לתכלית המלאכה, אך לענ"ד כיון דהוא הבן ח' כאבן א"כ דומה כמו שחולבת עצמה ע"ג קרקע והוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ע"כ הוה רק מדרבנן ומותר במקום צער ויש לעיין בתו' שם ויש לפלפל עפי"ז בדבריהם דוק שם], וכן יש לעיין בעיקר דבריהם הנ"ל מסוגי' דגרם כיבוי דברחים של מים נמי באופן זה בשלמא להמג"א לעלוקא יש לחלק חילוק ברור אבל לרחים של מים בודאי קשי' מגרם כיבוי ולענ"ד דהרחים של מים דוקא אם תיכף ומיד סובב הגלגל המים אבל התם לא בא תיכף ומיד [והגאב"ד דטעלז ר' אליעזר זצ"ל נתן גדר אחר לישב על החולקים על האבן העזר מאופה ומבשל שיש פירכא לדבריהם דהנה חילק בין מלאכה הבאה ע"י כח הטבעי או ע"י כח המלאכות וחכם אחד נתן גדר שבאופה מתחלת המלאכה תיכף אלא שנמשכת והכא אפילו שבאה תיכף ומיד מכ"מ לא ברגע זאת וזה החילוק כתוב בכמה ספרים, אך מאופה יש לחלק באופן אחר מטעם שזה דרכה במשכן ובזה הענין צ"ע על השערי תשובה שמתיר ליתן עצים בשבת מרחוק כדי שיאחז בהם האש אמאי מותר לכתחלה הא גרם מכ"מ איכא וגרם אינו מותר אלא במקום הפסד וצ"ע. אציג הערות פרטיות דאסור לסתום קיימען אפי' ביו"ט מפני שמכבה ואפי' עומד טייא ואנן פסקינן דכיבוי באוכל נפש מותר א"כ צורך אוכל נפש הוא מכ"מ אוהל הוא וזה אסור אפי' באוכל נפש, ועוד הערה שאסור לומר לעכו"ם ביו"ט טול פאפיראס והדלק לצורך עצמו מפני אמירה לעכו"ם שישראל אסור זה לעשות לעכו"ם א"כ אסור לומר לעכו"ם שיעשה כן לעכו"ם דאנן פסקינן דאמירה דאסור לעכו"ם אפי' לצורך העכו"ם אסור דלא כתו' בבא מציעא בדף צ' ע"א ועוד הערה דאסור צוא פאר רייכענן מיט אגעשריבענעס פאפיר מטעם מוחק כן העיר הפרמ"ג ולזה צ"ע ממסיקין בכלים הא אסור מטעם סתירת כלים שסתירת כלים אסור אפי' באוכל נפש ממש, ולכאורה יש לומר דהגדר דהסתירה לא שייך אלא אם הדבר נשאר קיים אלא שסתור הוא אבל הכא קליא לגמרי כמו דאיתא בירושלמי לענין בישול כן יש לומר לענין סתירה א"כ נסתר גם כן חידוש של הפרמ"ג לענין מחיקה וכן ראי' מכל הפתילות יעיין בשבת דף כ"ט ע"א דפתילה נקרא כלי ואם הדליק מעט נקרא שבר כלי א"כ לשיטת הפרמ"ג יש לאסור להדליק בפתילה ביו"ט אך מפתילה יש לתרץ דלענין זה לא ניקרא שבר כלי מפני שעילוי מעלי' אבל ממסיקין בכלים בודאי קשי' אך יש לתרץ מפני הכלל כיון שאין יוצא שני תכליתים גשמים נירשמת הצורה השייכת ביותר א"כ נירשמת צורת הבערה [זה יש לעיין בסוגיא דאין איסור חל איסור ביבמות דף ל"ב יעיין בעין יצחק ובבאר יצחק] אך א"כ ג"כ חידוש הפרמ"ג ליכא דבחידוש ג"כ שייך זה הסברא ועל פתילה אין לתרץ זה מפני שפעולת הבערה בדבר השרוף ופעולת הסתירה בדבר הנשאר אך לפי"ז במסיקין בכלים נמי קשי' בתחלה לחייב שתיים אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דגדר דסתירה לא שייך באופן שמכלה לגמרי א"כ גם דברי הפרמ"ג אינו ניחא ופתילה צריכין לתרץ שעילוי' מעלי' [והגדר שהבאתי בשם הירושלמי לענין בישול דהיכא דמכלה לא שייך בישול נ"מ ג"כ לענין בשר בחלב] ולכאורה להשיטת דסוברים דבישול אינו מותר שלא לצורך אוכל נפש א"כ בכל הבערות כמו הדלקת נר נמי שייך בישול ולגדר הירושלמי יש לתרץ או שכיון שאין שני תכליתים וכל זה צ"ע, דוק בכל הסימן שנתקבץ בו הערות וענינים שונים ומחודשים בעזהי"ת.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה