אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן ד

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן ד

סימן ג

הנתיב חיים עומד על המג"א בסי' קס"ד במג"א בס"ק א' שכתב דאסור להשתמש אפילו תשמיש שאין צריך עיון והקשה עליו הנ"ל מגמרא דשבת דאמר רב שמנים ופתילות שאמרו אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה והקשה כיון דבתשמיש ארעי שייך נמי שמא יטה א"כ מאי מהני מה שאסור להשתמש לאורה ובשביל זה סבר רב דמותר להדליק בחנוכה בפתילות ושמנים שאסרו בשבת כיון דאסור להשתמש לאורה לא יבא להטות מכ"מ הא תשמיש ארעי מותר בשל חנוכה ובתשמיש ארעי ג"כ שייך שמא יטה אלא ע"כ דבתשמיש ארעי לא שייך שמא יטה, והנה בעיקר קושיתו איני יודע דדברי המג"א מוכרחים המה דאם לא חידש דינו קשי' הא בל"ה אסור להשתמש לאור הנר אפילו לנר כשר, כדאיתא בסי' רע"ה אלא מוכרחין אנו לומר כחידוש דינו של המג"א ומה שהקשה הנ"ל מנר חנוכה יש לתרץ דמה דמותר להשתמש תשמיש ארעי בנר חנוכה היינו תשמיש ארעי דרמ"א וכן ראיתו דרמ"א הוא מחנוכה עיין בגר"א שם ומוכח מזה הרמ"א גופא דהא דתשמיש ארעי מותר בחנוכה היינו כעין תשמיש זה דאפשר להשתמש בלא אור אבל לא תשמיש ארעי דמג"א משום ראית המג"א שכתבתי דאם לא נאמר כחידושי של המג"א קשי' דבל"ה אסור אפילו לאור כשר כך נראה לכאורה לתרץ אבל קשי' לדעה הראשונה שהם אוסרי' אפי' בתשמיש כזה ומשמע מהמג"א דהטעם הוא משום שמא יטה ולכך הוא סובב קושיתו על המג"א ולא על המחבר בעצמו אלא על הרמ"א משום דעיקר קושיתו שלו הוא על הטעם דמג"א ולא על עיקר הדין א"כ לפי"ז קשי' על הדעה הראשונה שסובר אפי' בתשמיש ארעי כזה אסור ומשום שמא יטה כהטעם דהמג"א. ורציתי לכאורה לומר דאין מחלוקת בזה ומה שכתב הרמ"א בשם יש מי שאומר הוא בשביל כלל הידוע בין הפוסקים היכא שמוצאין הדין רק בשם דעה אחת כותבים בשם מי שאומר אבל עיין ע"ז בש"ך בסי' פ"ד ביו"ד בס"ק י"ד ועיין בפרמ"ג ביו"ד בכללי הוראה שלו ויראה דהש"ך סובר דבאופן זה מורה על מחלוקת ע"כ נראה לי לתרץ באופן אחר דהנה בסי' רנ"ה איתא [והובא כדברינו לעיל בסימן הקודם] אם הודלק באיסור אסור ליהנות מאותו האור וכתב המחבר הטעם גזרה שמא יטה והביא שם המג"א בס"ק ב' בשם המ"מ דאף אם הודלקה אח"כ ולא שייך בזה הטעם הנ"ל דשמא יטה מכ"מ כיון שהודלק באיסור אסור להנות מאותו האור אף שנופל זה הטעם דשמא יטה ע"כ נראה לענ"ד דהטעם דדעה ראשונה שאסור בכל האופנים משום אף דליתא הטעם דשמא יטה מכ"מ אסור להנות מטעם דאסור להנות מאותו מלאכה לכן סוברים דאסור בכל האופנים, אבל היש סוברים דהעיקר דאסור אין אלא במקום דשייך הטעם תשמא יטה ולזה הדעה סובב דברי המג"א דלדעה הראשונה ודאי ניחא דלא קשיא דבל"ה אסור כיון שהם אוסרים בכל האופנים אלא לדעה דלא יהנה ממלאכת איסור צריך השני' דאין אוסרין בכל האופנים ואין סוברין הטעם לחידש המג"א דאפילו בתשמיש דאינו צריך עיון אסור דחיישינן שמא יטה דזה הדעות סוברים דוקא היכא ששייך הטעם אז אסור ומוכרחין אנו לחלק דהא דתשמיש ארעי מותר בחנוכה אינו אלא באופן זה דמיירי הרמ"א דיוכל להשתמש בלא אור אבל היכא שאין יוכל להשתמש תשמיש כזה בלא אור רק א"צ עיון אסור בחנוכה אבל לדעה הראשונה הנ"ל שנופל בל"ה קושיית המג"א אין הכרח לחדש זה החילוק ואפשר שגם תשמיש כזה מותר בחנוכה דו"ק, והא דאסור בשבת משום דנהנה ממלאכת איסור וזה נמי נקרא נהנה ובחנוכה אסור רק משום ביזוי מצוה ובתשמיש כזה לא נקרא ביזוי מצוה ובאמת קשה על היש מי שאומרים מסי' רנ"ה ומסי' רנ"ד ומסי' רנ"ג דמבואר שם אף שנופל הטעם מכ"מ כיון דהודלק באיסור אסר ואפשר שטעמם כיון דהגמ' מדמי לחנוכה יעיין בגמ' שבת משמע דדמי לכל מילי ואין אסור אלא במקום דשייך הטעם דשמא יטה אבל מכ"מ צ"ע, גם יעיין בלשון המחבר בסי' רנ"ה וקצרתי, גם על פי זאת יש לפלפל במג"א בסי' תרע"ג ס"ק ב' ועל פי דברי תליא בזה המחלוקת וקצרתי דוק שם אבל באמת נראה לי לכאורה לומר דלא כהמג"א דגם הדעה השני' סובר דאסור אף במקום דלא שייך שמא יטה כדאיתא בסימנים שציינתי לעיל אלא דהא דחולקים ומתירים היכא שאפשר להשתמש בלא אור דסוברים דזה לא נקרא הנאה כיון דאפשר להשתמש בלא אור ויוצא דין חדש אם עכו"ם הדליק בשבת נר מותר להשתמש לפני הנר דבר שאפשר להשתמש בלא נר, אבל הדעה הראשונה סובר דזאת מקרי הנאה ולא דמי לחנוכה דהתם הטעם משום ביזוי מצוה ובאופן זה לא הוה ביזוי מצוה ועל פי זה יש לומר דמה דאסור להשתמש לפני הנר הפסול דבר שאין צריך עיון לא הוה משום שמא יטה אלא משום דאסור להנות מהנר ולא קשה קושית הנתיב חיים הנ"ל, ויש לומר דלפי"ז דתשמיש בחנוכה מותר אפי' בארעי כזה דלא הוה ביזוי מצוה יעיין בסי' תרע"ג במג"א ס"ק ב' וגם יוצא על פי דברי דין חדש דהנה לשיטת המג"א דאסור אינו אלא במקום דשייך שמא יטה לדעה השני' והרמ"א כתב דלצורך שבת יש לסמוך על דעה זו א"כ אם שנים מתעסקים לפני הנר הפסול דלא שייך שמא יטה מותר ועיין בסי' רע"ה, אבל לפי דברי ליתא ואסור אף בשנים ודוק היטב בזה כי קצרתי. וגם נ"מ בין דברי ובין דברי המג"א אם הדליק באיסור נר פסול ואח"כ בשבת הדליק מחמת איזה סיבה המותרת נר כשר בחדר אחר דלהמג"א מותר דהשתא נופל הטעם דשמא יטה להדעה זו הובא ברמ"א אבל לפי דברי אסור דהדלקה היתה באיסור ומזה יש לומר כיון דהמג"א הוכיח מסתימת לשון הרמ"א דגם באופן זה מותר אם הודלקה אח"כ נר של היתר ע"כ הוכיח המג"א דהדעה השני' היא הטעם משום שמא יטה דוק בכל הסימן ותמצא דברים מחודשים למאד ודברי דינים מחודשים הנוגעים לחנוכה דוק בזה:

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה