כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן ג
ביאור על המג"א בהלכות שבת בסי' רס"ד ס"ק ד' יעיין מה שהעלה המג"א דאם יש נר אחד כשר ונר אחד פסול אצלו מותר להשתמש לאורה והביא ע"ז ראי' מסי' רע"ו סעיף ד' וכתב אע"ג דהב"ח מחמיר בזה לטעמי' אזיל שכתב בסי' תרע"ג דאין היתר ביש השמש אצל נר חנוכה עי"ש, אבל לדידן פשיטא דשרי' עכ"ל, והקשה ע"ז הגאון רע"א זצ"ל מאי תלוי בנר חנוכה אף להב"ח דאוסר התם להשתמש משום דנהנה מנר חנוכה משום תוספת אור מקרי הנאה מכ"מ הכא בחשש שמא יטה לא שייך זאת כיון שאין צריך לזה התוס' אין חוששין שמא יטה ודמיא למה שכתב (המג"א) הרמ"א בזה הסעיף בשם יש מי שאומר דאם דבר וכו' כן הקשה הגאון רע"א זצ"ל, ואני לענ"ד באתי לפרש דברי המג"א שיהי' דבריו מדוקדקין והנה להקדים הלבושי שרד כתב דעיקר דברי המג"א להוכיח דמותר להשתמש בדיעבד אבל לא לכתחלה כהראי' שהביא מסי' רע"ו והראי' שהביא (מסי' רע"ו) משמש אע"ג דהתם משמע דמותר לכתחלה מכ"מ ליתא דשבת חמיר טפי' וכו' יעיין שם בלבושי שרד ואני אומר דלא כהבנתו, בהקדם, דהנה יש להקשות על ראית המג"א מסי' רע"ו דלכאורה לא דמיא זה לזה דהתם משום דלא נהנה ממלאכת איסור והכא העיקר החשש שמא יטה אף דיש לתרץ זאת דהוכחה שלו כן כיון דלא מחשב תוספת אור להנאה אין חיישינן לשמא יטה אבל מכ"מ דוחק הוא ונראה לי לבאר דברי המג"א עיין בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק ח' מה שהביא המקור המחלקה תליא באמת בסי' תרע"ג יעיין שם היטב על פי זה כתב המג"א להכריע מסברא דנפשי' כיון שדעה ההיא בשבת להדליק, סוברת אף אם הנר כשר בחדר אמר לא חיישינן שמא יטה הכריע המג"א בשביל זו הראי' דאם יש נר כשר מותר להדליק לכתחלה הנר פסול אצלו והראי' מסי' תרע"ג דהתם נמי לתא דשבת ומכ"מ מותר לכתחלה ודלא כהלבושי שרד אלא שהמג"א חידש דין אחר (אף דהדלקה היתה באיסור יעיין בסי' רנ"ה סעי"א במג"א שם ס"ק ב') אם הדליק הנר הפסול בחדר אחר שלא במקום שעמד הכשר ואח"כ הניח במקום הכשר או עכו"ם הניח בשבת אצל הכשר אף דהדלקה היתה באיסור יעיין בסי' רנ"ה במג"א שם ס"ק ד' וע"ז הביא ראי' מפי' רע"ו אבל עיקר הדין שלו הוא ממש כראית הגר"א זצ"ל וע"ז קאמר דהב"ח לשיטתו ובזה סר קושיית הגאון רע"א זצ"ל ודו"ק כי נכון הוא, ועיין ע"ז בסי' רנ"ג בס"ב ויש לישב דו"ק, ודברי המג"א עיקר יסוד היתרו לא הזכיר דעיקר יסוד היתרו הוא דהכריע דאם יש נר כשר אצל הנר הפסול בזה החדר גופא בזה לא שייך שמא יטה ומותר אפי' לכתחלה ועיקר הראי' הוא מסי' תרע"ג כאשר הביא הגר"א זצ"ל בס"ק הנ"ל דוק בדבריו דאם הדין דע"י נר של אינו חנוכה מותר להשתמש לפני חנוכה ממילא מוכח דע"י נר הכשר אין חוששין שמא יטה את הנר הפסול דאל"כ האיך מותרין בחנוכה להדליק בנרות שאסרו חכמים להדליק ואף שאסור להשתמש לאורה מכ"מ ע"י נר אחר מותר להשתמש לאורה א"כ עדיין יש החשש שמא יטה א"כ אמאי מותר להדליק בנרות ושמנים הפסולין האיך מותרין להדליק בשל חנוכה דו"ק אלא מוכח כיון דאיכא נר כשר לא חיישינן שמא יטה וממילא הב"ח שאוסר ע"י נר אחר ג"כ להשתמש לפני נר החנוכה, ממילא נופל הראי' ונשאר בלא ראי' ע"כ חושש הוא לשמא יטה אפי' באופן כזה, ואין כונת המג"א כמו שהבין הגאון רע"א זצ"ל זצ"ל דמדמה המג"א זה לזה דכמו דאסור אפי' ע"י נר אחר להשתמש אצל נר החנוכה כמו כן יש איסור שמא יטה אפי' היכא שיש נר כשר אצל הפסול לענ"ד אין זה כונת המג"א רק שמכוין שלשיטת הב"ח נופל ראי' להתיר דנופל ראי' הגר"א זצ"ל ולזה ג"כ מכוין המג"א ממילא אסור כיון דליכא ראי' וזה לא הזכיר המג"א להדיא רק סמך על המבין מדעתו רק הוא הזכיר דין אחר שעפ"י זה היסוד כיון דע"י נר כשר ליכא החשש שמא יטה העלה בזה שאף אם הי' הדלקה באיסור מכ"מ כיון דעתה ליכא החשש כאשר הראי' מסי' תרע"ג כראי' הגר"א זצ"ל, אך אף שעתה ליכא החשש דאיסור מכ"מ כיון שהי' הדלקה באיסור נצרך להיות אסור לעולם ועיין במג"א בסי' רנ"ה בס"ק ב' והא דמשמע בסי' רנ"ג בסעי' ב' להיפך יש ליישב דוק ע"כ הביא ראי' המג"א מסי' רע"ו דתוספת הנאה לא נקראת הנאה ובזה לא אסרו אף היכא שנעשה באיסור ובזה יוצא לנו כיון דעיקר ראיתו הוא ראי' הגר"א זצ"ל א"כ ראי' דאף לכתחלה נמי מותר ודלא כהלבושי שרד ויוצא לנו חידוש דין דהמג״א מתיר אף לכתחלה והא דכתב המג"א בלשון דיעבד דקאי הוא היכא שנעשה באיסור ואח"כ הניחו ההיתר וע"ז ראי' מסי' רע"ו והמג"א הזכיר אחת וממילא מוכח שתים דבאופן זה אם הי' הכשר מעיקרא ליכא שום חשש וכונתו כראי' הגר"א זצ"ל דו"ק ולפי דברי יוצא עוד דבר מחודש דאם רק תוספת הנאה מותר אפילו היכא שנעשה באיסור וכעין זה איתא ג"כ במג"א בסי' רנ"ב ס"ק י"ג דאם עכו"ם החליקו מותר כיון דאפשר בל"ה ללבוש דוק שם, ויעיין בספר עין יצחק חלק ראשון בסי' י"ד לחלק או"ח שהאריך קצת בזה הפרט בתוספת הנאה ונ"מ לכמה דברים ואגב אעיר שבזה התשובה בעין יצחק לענין פלוגתא דר"ת ור"י המובא בסי' שכ"ה ס"ק סעיף יו"ד פסק הוא להקל מפני שהוה ספיקא דרבנן ואף שהוה דבר שיש לו מתירין מכ"מ כיון דהוה ספיקא דדינא פסק הוא להקל עפ"י הכלל דבספיקא דדינא אפי' בדבר דיש לו מתירים הוא להקל והביא זאת בשם הפר"ח והשג"א בסי' צ' ורע"א בסי' ס"ה ומציין ג"כ לעיין בסי' שנ"ה במג"א ס"ק כ"ה והנה לענ"ד להעיר בזה דהנה הבאתי ראי' מכבר מרש"י עירובין בדף ל"ט ע"ב בד"ה פסק וכו' ועוד קיי"ל דספיקא דרבנן בדבר היש לו מתירין אסור והתם הוה ספיקא דדינא דו"ק וזה ראי' אלימתא דלא כדבריהם, אך יעיין בהגהות רע"א זצ"ל ביו"ד בסי' ט"ו בהשאלה שהביא הנ"ל הביא הנ"ל ראי' מר"ן נדרים דבספיקא דדינא אפילו ביש לו מתירין להקל דוק שם אבל מרש"י הנ"ל ראי' להיפך.
והנה אגב אעיר דבר אחד הנה הוא כתב שם דאם עכו"ם עושה מלאכה בשל ישראל בלא רשותו בלא הסכמת בעל הבית בל"ה אין יכול לאסור אינו שלו, ומשמט דבעינן רשות בפירוש ולא רק שידע הבעה"ב והי' ניחא רק רשות בפירוש כן משמע לשונו ולפע"ד מסי' צ"ט סעיף ה' יעיין בש"ך שהביא בשם רש"ל דאם ידע וניחא אפי' לא ציוה לבטלו ג"כ אסור למי שנתבטל דוק שם ומשם משמע דלא בעינן רשות להדיא, אך יש לחלק דהתם אף דאין אוסר דבר שאינו שלו מכ"מ גם כן לא עושה לו טובה ע"כ אף שלא יוכל לאסור ההיתר מכ"מ גם האיסור לא בטל וכיון דלא בטל ממילא אסור דאוכל גם האיסור אבל בנידון דעין יצחק לא שייך זה דנושא ההיתר אף דממילא נהנה הוא מהתוספת מכ"מ לא שייך זה כ"כ כמו במידי דאכילה דבשבת יש לומר דדמיא זאת כמו לצרכו ולצרכה יעיין בנחל יצחק בסי' צ"ח לענין חקירת הנתיב לתפוס משכון בשביל שני חובות בשביל חוב שאסור לתפוס משכון, ובשביל חוב שמותר דוק שם, אבל הכא במידי דאכילה שאני דמתעסק בחלבים וערי' ג"כ אסור מפני שנהנה.
והנה לפי"ז יש להעיר דבר חדש בסי' צ"ט דהיכא דעכו"ם מבטל יבש ביבש בשביל ישראל ובישראל לא ציוה אף שידע מכ"מ כיון דלא ציוה בזה שייך הסברא דאין אוסר ההיתר ואף שהאיסור לא בטיל מכ"מ מותר בשביל כל דפריש מרובא פריש מותר לאכול דאומרין בכל אחד שהוא מן הרוב כיון דאין אוסרין ההיתר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ורק האיסור לא נתבטל ע"כ ביבש מותר היכא דלא ציוה אבל בלח אסור דכיון דלא נתבטל האיסור ממילא אסור לאכול דאוכל גם האיסור דו"ק ויש סברא שעי"ז יוכל לאכול כולם רק מצד החומרא בל"ה אסור לאכול כולם ולפי המנהג דזורקין אחד נופל חידושי דו"ק כיון דזורקין אחד בל"ה אפי' אם ציוה ג"כ מותר ע"י זריקת אחד כיון דלא אהנו מעשיו רק הנ"מ שלי הוא עפ"י עיקר הדין דביבש ג"כ אין זורקים בזה נ"מ דהיכא דלא ציוה יש להקל לאכול כולם ע"י הסברא דכל דפריש דכיון דאין אוסרים ההיתר. והנה כ"ז עדין אינו מבורר כ"כ ובמקום אחר אבאר ביותר בעזה"ש. והנה בעיקר סברת העין יצחק דתולה בזה הסברא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לענ"ד תליה בהסבר' בתו' חולין לענין מבשל בשבת אם מטעם כדי שלא יאמר לכתחלה ולפי"ז אין שייך זה הסבר' כיון דסוף סוף אם יתירו לו בדיעבד יש חשש דאמר ג"כ לכתחלה ולהטעם משום שלא יהנה ממלאכת שבת בזה שייך הסבר' דאין אדם אוסר דו"ק. ובעיקר אם בתוס' הנאה אוסרין ג"כ לענ"ד יש לתלות ג"כ בזה הטעמים דמטעם גזרה שמא יאמר לכתחלה יש לאסור [אך יש לומר דבשביל תוספ' הנאה לא בא לאמר אך זה דוחק] ובשביל שלא יהנה לזה יש לומר דמותר כיון דזה רק תוספת דוק ויש לי בזה ענינים עוד לדבר ובעזהי"ת יתבאר במקום אחר.