כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן צט
יעיין בשו"ע בסי' תק"ט סעי' ס' יעיין במג"א בס"ק י"א והוא שכשותלבן וכו' אבל בלוע מנבלה וכו' אסור כמו שאסור להגעיל כלו וביו"ט ואם לא הי' אפשר וכו' מותר להגעיל לענ"ד דלדעת המג"א גם במלבין מותר היכא דלא הי' אפשר מערב יו"ט אבל יעיין ביאור הגר"א זצ"ל בס"ק י"ד שכתב להדיא דבלובון אסור אפי' בא"א הי' לעשות מערב יו"ט ולענ"ד משמע אף בהגעלה כן לדברי הגר"א זצ"ל אך יעיין בעיקרי דינים בחלק או"ח בסי' כ״ב א"נ דהביא בשם הרדב"ז דהיכא דלא הי' אפשר מערב יו"ט מותר להגעיל כדעת המג"א ולענ"ד גם בליבון כן דמלשון המג"א שכתב דליבון הוי כמו הגעלה ומשמע דדיניהם שוים, א"כ כיון שמהרדב"ז מוכח כהמג"א הלכה כמג"א ודלא כהגר"א זצ"ל ולענ"ד אפי' בליבון היכא דא"א, מותר להגעיל ביו"ט וה"ה בליבון דו"ק.
והנה לענ"ד לחדש דין חדש היכא שהי' הבליעה מאיסור דרבנן מותרין להגעיל יעיין בעיקרן דינים אף שמותר, קודם הגעלה לדבר יבש מכ״מ אסור א"כ לפי"ז לא הוי מתקן כ"כ ודמי' לטבילת כלים בולד הטומאה דמותר להטבילו ביו"ט יעיין במגיד משנה שנותן הטעם משום כיון דבע"ה אינו מתקן כ"כ בולד הטומאה ע"כ בצירוף שהוא דרבנן מותר א"כ הכא נמי הכא כיון דהעיקרי דינים הביא ולא הוי מתקן כ"כ כיון דמותר ביבש ובצונן ע"כ באיסור דרבנן מותר יעיין במג"א ס"ק י"ב ויעיין במחצית השקל שהוא העלה אח"כ לאסור שכאן אין ראוי' לכלום מעיקרא דוק שם, ולפי דברי דגם בשפוד ראוי' להניח עליו צונן דוק, ואפשר שפוד שאני דאין דרך רק לצלות עליו ולא דמי' לכלי יעיין בזה ודו"ק.
הנה אציג פה מה שעלה בידי לתרץ בענין זה קושי' חמורה [ואח"כ מצאתי במגיד משנה ובמג"א בסי' שכ"ז ובשאג"א בהלכות יו"ט] אבל אעפ"כ נתחדש לי הרבה דברים ע"כ משנה ראשונה לא זזה ממקומה, וזה הנה בביצה דף י"א איתא דבטומאה דרבנן לא הוי מתקן כיון דרק תיקון לענין דרבנן והנה בשבת דף ל"ד דמעשרין דמאי בין השמש' מוכח מזה אבל בשבת אסור להטביל א"כ מוכס מזה דאפילו להסיר רק איסור דרבנן נקרא מתקן יעיין ג"כ בשבת דף קמ"ב ע"א דמוכח משם להדיא דאף באיסור דרבנן נמי הוי מתקן מקושי' הגמ' שם על המשנה דמעלין וכו' מקשה הגמ' והא קא מתקן יעיין ג"כ בגיטין דף ל"א ע"א ד"ה במחשבה דגם משם מוכה דאפי' תיקון לענין איסור דרבנן נמי נקרא תיקון והנה לכאורה זו קושי' עצומה [ואח"כ מצאתי בהנ"ל והם מתרצים כתירוצי] אך לענ"ד להוסיף בזה עוד קושי' בעיקר הסוגי' דביצה דף י"א דפליגו בזה כמה אמוראים שם בדף י"ח ע"א בטעם דאין מטבילין כלום בשבת והנה לדעת כל האמוראים משם אין הטעם בשביל מתקן רק לרבא הטעם בשביל מתקן וגם רבא קאמר דרק מחזי כמתקן ולא מתקן ממש ולכאורה פליאה עצומה מדוע שבקו כולם הטעם הפשוט משום מתקן מ״ש מאין מגביהין תרומות ומעשרות שאסור משום מתקן ובטבילת שבקו כולם זה הטעם והנה עוד אפי' לרבא הוא רק מפני שנראה כמתקן ולא מתקן ממש ובהפרשת תרומה משמע מהגמ' דהוי מתקן ממש מלשון הגמ' בשבת דף קמ"ב ע"א דפריך הגמ' והא מתקן ולא מחזי כמתקן ולענ"ד אף דיש לדחות דכל האמוראים סוברים דהטעם דאין מפרישין תרומה הוא כטעם הרמב"ם משום דקא מקדיש והאיסור בשביל אין מקדישין ביו"ט יעיין ברמב"ם פרק כ"ג בהלכות שבת יעיין בפירוש המשניות להרמב"ם ביצה דף ל"ה ע"ב במשנה דנותן הרמב"ם הטעם מפני אין מקדישין ולפי דברי הרמב"ם מאירין דברי הגמ' ביצה דף ח' ע"א מי לא מודה שמואל דאם קרא שם דאסו' לזרים יעיין ברש"י והוי בכלל אין מפרישין ומשמע רק משום לא פלוג אף דלא שייך הכא בחלת חו"ל זה הטעם דמתקן משום דכיון דאוכל והולך ואח"כ מפרש אך לדברי הרמב"ם א"צ לזה וזה הטעם הוא בשביל דכיון דקרא שם דאסור לזרים ע"כ שייך בזה ג"כ הטעם דאין מקד' כיון דנעשה קודש דו"ק, ומזה הגמ' ראי' להרמב"ם בטעמו ואפשר מזה הגמ' נקיט טעמו דמזה הגמ' מוכח כטעם הרמב"ם ע"כ לפי"ז יש לדחות דכל האמוראים דאינם סוברים בטבילת כלים הטעם דמתקן הם יסוברו הטעם בהא דאסור להפריש תרומה הוא מטעם דאין מקדישין והגמ' בשבת קמ"ב יסבורו כרבא אך מכ"מ דוחק הוא דכל האמוראים יפלוגו על הטעם דמתקן בהפרשת תרומה דאסור בשבת ויו"ט וגם עדין קשה דאף לרבא לא ניחא דהנה בביצה קאמר דרק מחזי כמתקן ובשבת איתא והא מתקן משמע דהוי מתקן ממש דוק ועיין עוד בסוגיא דביצה דף כ"ה בסוגי' דאין רואין ביו"ט ברש"י שם משום מתקן לחד לישנא מזה ג"כ קשיא לכל האמוראים דביצה הנ"ל, והנה לחזק עוד ביותר הפליאה דהנה לענ"ד לכאורה בתיקון כלי יש להחמיר ביותר מבתיקון אוכל דהנה בהפרשת תרומה לכולי עלמא רק משום שבות דאף דמתקן מכ"מ כיון דרק תיקון ברוחניות נקרא רק שבות ולא מלאכה ממש ויעיין בסוגי' דסוכה דף ל"ג ע"ב לענין אין ממעטין הענבים ביו"ט לענין הדסים דפריך הגמ' והא מתקן מנא יעיין שם בשו"ע או"ח בהגהות או"ח בהגהות רע"א זצ"ל שהביא פלוגתת הראשונים בזה דלדעת התוס' בכתובות דף ס' ע"א ד"ה האי סכרי' דנוזייתא וכו' וכן בתוס' יומא דף ל"ג מוכח דזה רק איסור מדבריהם אבל המרדכי כתב בריש פרק ג' דסוכה דהוי דאורייתא אף שסתם רק תיקון רוחני להכשיר למצוה מכ"מ אף שבגשמיות אין רואין התיקון מכ"מ הוי תיקון מדאורייתא ובהפרשת תרומה הוי רק תיקון מדרבנן אלא ע"כ צריכין אנו לחלק בין תיקון באוכלין לתיקון בכלי, א"כ לפי"ז נתחזק ביותר הפליאה על הגמ' ביצה מדוע שבקו כולם הטעם הפשוט בטבילת כלים משום מתקן וגם רבא קאמר רק משום דנראה כמתקן, והנה אגב אורחא אכתוב מה שנראה לי בענין הפלוגתא דראשונים. הנ"ל אם הא דאסור למעט הענבים ביו"ט אם הוא אסור מדאורייתא או לא הנה לענ"ד קשה באמת הטעם הסוברים דזה אסור מדאורייתא כיון דרק תיקון למצוה [עיקר כונתי שגם הפעולה נחסר כאן דוק], אך נראה לענ"ד דיעיין שם במג"א דאם ענבים מרובים לא הוי הדר ומקשה שם על הרמ"א דמכשיר בשאר הימים כיון דהפסול מטעם הדר יעיין בביאור הגר"א זצ"ל דהטעם דרמ"א דמכשיר בשאר הימים דהוא סובר דאין הפסול מטעם הדר א"כ לפי"ז נראה לי דבזה תלי' הפלוגתא אם הוי איסור דאוריי' למעט או המיעוט לא הוי סדר ובהמיעוט עושה להדר א"כ נשתנה הדבר בגשמיות והא דבעינן שיהי' נצרך למצוה ואם לא ליכא איסור דו"ק בגמ' שם כן הפירוש כיון דלא נצרך למצוה אין נ"מ בההדר ע"כ לא נחשב למלאכה ועדיפא מעקלקל דלא נקרא כלל מלאכה כיון דמלק לאכילה אין שייך בזה הדר ע"כ לא הוי מלאכה אבל מלקט כדי שיהי' כשר למצוה בזה נפקא מינא בהסדר על כן מחשב מלאכה דאורייתא אבל בהפרשת תרומה אין שום בכפ' יפוי בגשמיות רק מה שמתקן לענין הרוחניות בזה כולי עלמא מודים דהוי רק שבות והסוברים שם דהוי רק איסור דרבנן הם סוברים שאין הפסול בשביל שלא הוי סדר א"כ רק פעולה לענין המצוה אבל לא במראה ע"כ הוי רק איסור דרבנן דו"ק א"כ יוצא לנו יסוד לדברי הרמ"א משיטת התוס' דאין הפסול בשביל הדר כיון דתוס' סוברים דהוי רק איסור מדרבנן דוק בזה, ולפי"ז כיון דשאר הימים הוא רק מדרבנן ולפי דברי התוס' הנ"ל דאסור רק מדרבנן למעט ענבים מוכח מדבריהם לפי דברינו הנ"ל דהוי הדר גם מעיקרא גם קודם שממעט הענבים ע"כ הוי ספיקא דרבנן בשאר הימים ומקילנן בשב"ז, כן נראה לענ"ד ליתן יסוד להרמ"א דו"ק בעזהי"ת [והנה לא אמנע מלכתוב מה שאני מתקשם שם על הגאון רע"א זצ"ל שהעיר על הט"ז שם דסט"ז העיר לענין אם אשחור ביו"ט וליקוט ביו"ט דהוי ספיקא דאורייתא אם נראה ונדחה חוזר ונראה דוק שם ומקשה הגאון הנ"ל הא הב"י אומר היכא דבידו להסיר הדיחוי לא הוי דיחוי ורק הכא לא הוי בידו להסיר הדיחוי מפני שאסור למעט ביו"ט ע"כ העיר הגאון רע"א זצ"ל דלפי דברי התוס' דאסור למעט הוא רק מדרבנן א"כ הוי רק ספיקא דרבנן דמדאוריי' בידו להסיר הדיחוי עכ"ל ולענ"ד צ"ע דבריו דגם מדאורייתא הוי דיחוי, לענ"ד כיון דסוף כל סוף לאחר שאסרו חכמים למעט ביו"ט לא הוי עתה בידו א"כ הוי דיחוי מדאורייתא א"כ הוי ספיקא מדאוריי' דו"ק וצ"ע דברי הגאון רע"א זצ"ל].
נחזור לעניננו הראשון ע"כ צריכין אנו לתרץ על מה שלא מתרצים כולם כרבא דהוי מתקן וגם רבא אמר דרק נראה כמתקן ע"כ כן הוא, דהכא לא הוי תיקון גמור דכיון דהא דצריכין לטבול כלים מטומאה הוא רק לתרומה ולחולין רק למי שאוכל חולין בטהרה. אבל למי שאין אוכל חולין בטהרה לדידי' אין תיקון ע"כ שייך בזה כעין סברת הגמ' בבא קמא צ"ח ע"א גבי צורם אוזן בהמתו וכו' דכל השורים לאו לגבי' מזבח קיימא כך הכא ים לומר וכי כל הכלים לתרומה קיימא ואף כהנים שרגילים רק בתרומה יעיין בתוס' ביצה י"ס הנ"ל מכ"מ אין אוסרין לכהנים כיון דלכל ישראל לא נחשב טבילה למלאכה יעיין כעין סבר' זו בנו"ב באו"ח מהדורא קמא בסי' ט"ו, ולפי"ז ניחא דלא דמי' להפרשת תרומה שהוי תיקון לכולי עלמא אבל הכא לא הוי תיקון כ"כ ע"כ שבקו כולם זה הטעם וגם רבא לא אמר רק דנראה כמתקן ולא מתקן ממש ובזה אנו מרויחים לתרץ קושי' הפנ"י ביצה דף י"ח דמקשה למה המתינו להקשות כאן הי' להקשות בשבת דכתוב שם דאין מטבילין את הכלים הי' להם לישא וליתן שם הטעם בזה אך לדברי דלעיל ניחא דהנה מה שאמרתי דלא הוי תיקון, כ"כ לטבילת כלים מפני שלחולין מותר בל"ה תלי' זה בפלוגתא דמשנה ראשונה ואחרונה יעיין ע"ז דף נ"ה ע"ב אם מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י דלמשנה ראשונה אסור א"כ לפי"ז גם לחולין הוי תיקון ע"כ לא הקשו בשבת דאפשר קאי שם למשנה ראשונה דסובר דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י אבל נטרו להקשות בביצה שהזכיר עוד הפעם ולא הזכיר כלל דלפי משנה אחרונה דמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י לא הוי תיקון ומותר לטבול מוכח מזה דבאמת אפי' למשנה אחרונה אסור לטבול וע"כ יש טעם אחר בזה ע"כ נשאו ונתנו בזה ליתן טעמים על טבילת כלים ושבקו טעם הפשוט הנה הפנ"י אין ת"י לעיין רק ראיתי הובא דברי הפנ"י בנחלת יעקב להגאון מליסא וגם הנחלת יעקב עמל הרבה לתרץ על מה ששבקו כולם להטעם דמתקן ומ"ש מהפרשת תרומה והנחלת יעקב העיר מטעם שמצוה לטבול מערב יו"ט ומטעם דבעידנא לא העמידו דבריהם יעיין דבריו אבל לענ"ד דרכי זה דרך פשוט, ולפי"ז ניחא גם הקושיא שהקשינו לעל הסתירה דביצה דף י"ס ע"א איתא דבטומאה דרבנן לא הוי תיקון ומהפרשת תרומה מוכח דאפי' בתרומה דרבנן ג"כ הוי תיקון ובזה הנ"ל ניחא דלהכי בטומאה בעינן דוקא טומאת דאורייתא כיון דגם בדאורייתא לא הוי תיקון כ"כ ע"כ לא החמירו שגם בטומאה דרבנן והי' נחשב תיקון אבל בהפרשת תרומה ששם הוי תיקון גמור בדאורייתא ע"כ החמירו ג"כ בדרבנן דנחשב תיקון ולפי"ז ניחא דברי הרבינו חננאל בריש ביצה לענין שהקשה לענין עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביו"ט דמרבה עלי' עצים ומסיק והקשה הא אסור לבטל איסור ביו"ט [וכונתו זולת האיסור דאין מבטלין איסור דזה לא קשי' לו כלל דיודע דיש לתרץ דבאיסור דרבנן מותר לבטל או בצירוף הסברא דמקילי' איסורא דוק בפוס' זה ל"ק קושיתי מפני שאסור לתקן ודעי' כמו שאסור להפריש תרומה משום מתקן] ומתרץ דרק דרבנן אסור ע"כ מותר ולא הוי מתקן ולכאורה קשה הא יש להוכיח כהנ"ל דגם בדרבנן אסור לתקן אבל לפי"ז ניחא דמוקצה ביו"ט בל"ה לא נקרא תיקון כ"כ כיון דאין אסור רק ליו"ט ע"כ לא הוי תיקון כ"כ דכי ליו"ט קיימא ע"כ בצירוף זה ובצירוף שהוי רק דרבנן לא נקרא מתקן דו"ק ולפי"ז יוצא לנו להסוברים דאיסור דרבנן שנתערב בפחות משיעור הביטול דמותר להוסיף לבטל ולא אסור מטעם אין מבטלין איסור מכ"מ ביו"ט רק לזמן דלא הוי תיקון בל"ה כ"כ ע"כ באיסור דרבנן לא הוי תיקון אבל באיסור שאסור לעולם בזה הוי תיקון אפי' באיסור דרבנן דוק בזה ומהגמ' ביצה יש סמך להשג"א דכתב בהלכות יו"ט דהיכא שלא חזי' ביו"ט רק מדרבנן מותר לעשות המלאכה בזה דאמרינן הואיל דאי עבר על הדרבנן ומזה הגמ' סמך לזה שבשביל דרבנן לא נחשב שאינו מתוקן כ"כ ע"כ לא הוי הטבילה תיקון כ"כ כיון דבלאו הטבילה ג"כ נחשב כמתוקן הואיל ואי בעי עבר יעיין שהגאון רע"א זצ"ל בתשובה בסי' ה' מתפלא על השג"א ומזה הגמ' סמך גדול לדבריו וגם מצינו גמרא מפורשת שבת דף מ"ג ע"א הואיל ואי עבר ותיקנו מתוקן יעיין בתי' שם דדוקא באיסור דרבנן אמרינן כן ומזה ג"כ יסוד גדול לסבר' השג"א הנ"ל ומזה ג"כ יסוד גדול לדברינו מנ"ל דבאמת בדרבנן לא נחשב לתיקון כ"כ דכיון דאמרינן הואיל רק מכ"מ תיקון קצת הוי ע"כ היכא שבדאורייתא הוי תיקון גמור הוי בדרבנן תיקון קצת אבל היכא שבדאורייתא ג"כ לא הוי תיקון כ"כ ע"כ בדרבנן לא הוי תיקון כלל דוק בזה [והנה הסברא לחלק מטומא' דרבנן לענין תרומה דרבנן מצאתי אבל כל הנ"ל דברים מחודשי'] והנה בסבר' השג"א דבאיסור דרבנן אמרינן הואיל יש לישב בזה מה שהנחנו בצ"ע על הגאון רע"א זצ"ל מה שהעיר על הט"ז לענין אם אשחור ביו"ט והקשה הגאון רע"א זצ"ל דלא הוי דיחוי דאורייתא מפני שמדאורייתא בידו להסיר הדיחוי והקשה אני כיון דסוף כל סוף אינו בידו מפני האיסור דרבנן שאינם מניחים לו למעט אך בדברי השג"א הנ"ל ניחא דכיון דבאיסור דרבנן אמרינן הואיל א"כ לא הוי דיחוי מדאורייתא אף דחכמים אינם מניחים למעט מכ"מ כיון דאמרינן באיסור דרבנן הואיל ע"כ לא הוי דיחוי דוק אך הגאון רע"א אינו סובר סבר' השג"א כדלעיל ע"כ סותר דברי עצמו דוק והנה זה רבות בשנים חדשתי דבאיסור דרבנן אינו מונח על החפץ האיסור רק על גברא דרבנן אינם יכולים לעשות מהיתר איסור רק על גברא מוטל לשמוע גדרי חכמים מטעם לא תסור ובזה ישבתי דברי השו"ע חשן משפט ברל"ב דאם מכר איסור דרבנן והלוקח אכל מנכה לו דמי אכילתו והנה הנתיבות כתב דשוגג דרבנן א"צ כפרה אך יעיין בספר עין יצחק חלק ראשון בסי' ס"ז בחלק אהע"ז שהאריך הרבה להוכיח דשוגג דרבנן צריך כפרה [והנה לא אמנע מלכתוב שאני הערתי בזה ג"כ יעיין בסנהדרין בדף י"ב ע"ב במהרש"א בד"ה עיברוה מאי כו' יעיין שם דעל שוגג דלכתחלה א"צ כפרה מפני שזה הוי רק דרבנן א"כ ראי' להנתיבות ואפשר לחלק שלכתחלה הוי איסור דרבנן קולא, והתם הוי רק שוגג ולא אונס דאל"כ אפי' באיסור דאוריי' א"צ כפרה, אגב אורחא אכתוב דמפירוש בדברי רבינו חננאל כונתו כהגרש"ש זצ"ל ובזה גם מרבינו חננאל אין קושי' דאם קידש ניסן כולי עלמא מודים ע"כ בחזקי' הי' כן דלראי' הי' ראי' להיפך] דאם יפרש דקאי אם קידש ניסן א"כ קשי' על רב נחמן מחזקי' א"כ מוכח דגם שוגג דרבנן צריך כפרה אבל לפי פירוש הגרש"ש זצ"ל אין קושי' דוק שמה ויבין דברי, ועוד כדמות ראי' דהנה יעיין בעיקר תוי"ט בקידושין פרק ג' א' ב' בתירוץ אי נמי מוכת מזה קצת דשוגג דרבנן א"צ כפרה דאל"כ אמאי לא נאמר כן דהנה יעיין בפרק י' משנה ח' דאין אשם רוצה שלא תעשה איסור ע"י דהנה גם בדרבנן שייך לפני עור יעיין בתוס' ע"ז בסוף הפרק הראשון ד"ה ותיפוק וכו' אלא מוכח דשוגג דרבנן א"צ כפרה ע"כ הכא שאני והנה אנו הבאתי ראי' שזה רבות בשנים מסוף עירובין ברש"י מפני הטועין שכתב שיוצא חוץ לתחום ויחזור והא ויחזור למותר הוא אלא מוכח דשוגג דרבנן א"צ כפרה ע"כ קאמר ויחזור וזה יעשה במזיד כשיודע שהוא חוץ לתחום ולא יעמוד בנסיון דוק]. ועוד יש להעיר על הנתיבות דאף דא"צ כפרה מכ"מ לא נחשב להנאה דשוגג דרבנן לא קילא מאונס בדאורייתא וכיון דאונס בדאוריי' לא נחשב להנאה יעיין בתוס' כתובות דף ל' ע"ב ד"ה ואי לא מצי לאהדורי' דוק בסוף התוס' שם דלא נחשב להנאה אפי' באונס א"כ בשוגג דרבנן נמי לא נחשב להנאה, ועדין צ"ע דברי השו"ע חשן משפט לסי' רל"ב אך לפי שחדשתי לעיל דבאיסור דרבנן אינו מונח על החפץ ניחא דלא קץ בזה כיון דאין על החפץ איסור ולא דמי' לאונס בדאורייתא דבדאורייתא אף באונס כיון דמוטל על החפץ קץ בזה ולא נחשב להנאה כשנזכר דו"ק.
והנה עתה מצאתי סברא זו בנחלת יעקב ביצה לנכד של הנתיבות ותודות לד' שכיונתי לדעתו הגדולה ובזה ג"כ אפשר להסביר דברי הגמ' ביצה דהא דבטומאה דרבנן לא הוי תיקון הוא בש"ז כיון דאין מונח הטומאה על החפץ רק על האדם ע"כ לא נקרא מתקן הכלי ע"כ ג"כ כדלעיל רק היכא שבדאורייתא הוי תיקון גמור ע"כ בדרבנן אף שלא הוי תיקון כ"כ כיון דלא מונח האיסור על חפצא דו"ק מכ"מ החמירו חכמים ועשוי כתיקון אבל בטומאה שגם בדאורייתא לא הוו תיקון כ"כ ע"כ בדרבנן שבל"ה לא הוי תיקון כ"כ לא החמירו בזה בדרבנן כיון דגם בדאורייתא הוא רק חומרא בעלמא דו"ק בזה אך יעיין בתוס' חולין לענין אין הקב"ה מביא תקלה ע"י יעיין בתוס' דגם באיסור דרבנן במידי דאכילה הוי גנאי מוכח עזה דנקרא בדרבנן איסור חפצא וכן ראי' מיו"ד בסי' קנ"ה דהחמירו חז"ל במידי דאכילה אפי' בדרבנן לענין חולם שאין בו סכנה מזה מוכח דהוי איסור חפצא אפי' באיסור דרבנן דוק בזה, והנה בקונטרס הזה רבות חדשתי בעזהי"ת ודו"ק, יעיין לענין מה שהערתי על השג"א מגמ' דף מ"ג והוכחתי כהשג"א דו"ק בהגהות רע"א באו"ח בסי' תקט"ו סעי' א' בהמוסגר מבנו ובזה נדחה ראיתי דו"ק שם אבל להגמ' ביצה דף י"ח ניחא ראיתי דו"ק.