כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן צ
על קושית הראב"ד הנ"ל ששדר לן על הגמרא סוכה דף ל"ה ע"ב דאתרוג דתרומה טהורה לא יטול והנה, פליגי בזה תרי אמוראי חד אמר מפני שמפסידה וחד אמר מפני שמכשירה והנה איתא בסוכה דף ל"ט ע"א דיוצאין באתרוג של שביעית והקשה הנ"ל מ"ש הא בשביעית נמי איתא לאכלה ולא להפסד וכן הטעם דמכשירה נמי שייך דגם שביעית אסור לטמאות. אך תרצתי דעל המ"ד דמכשיר ניחא בפשיטות משום דיכולין לאוקמי דהיה מוכשר בלאו הכי, יעיין בתוספות שם ועל המ"ד דמפני שמפסידה תרצתי דאסור דוקא בהרבה משמוש הידים אבל בפעם אחת או שני פעמים מותר ע"כ יש לומר דהגמ' דסוכה דף ל"ט מיירי בפעם אחת או שני פעמים ועוד אמרתי דבר נכון דהנה לטעם דמפסידה חקרתי דאפשר על הקליפה לא חל איסור שביעית דלא נקרא מאכל אדם וצבה ג"כ אינו עומד ע"כ דמיא להגמרא סוכה דף מ' ע"א דעלי קנים ועלי גפנים אם חישב לאכי' אז אסור דוק שם ע"כ דמיא שביעית לתרומה אם קרא שם חוץ מקליפה החיצונה, והנה עוד דבר הגון אמרתי דהנה לענ"ד כיון דאיתא בסוכה בדף מ' ע"א דמותר שביעית אפי לשאר צרכים רק אית' שם תנאים ע"כ נראה לענ"ד דגם למצוה נקרא צורך אף דמצות לאו להנות נתנו מכ"מ נקרא צורך [יעיין לענין יו"ט דגם מצוה נקרא צורך] ע"כ מותר להפסידה ע"י תשמיש מצוה ולא דמיא לתרומה דהתם בתרומה טהורה דוקא אכילה ולא שאר צורך ואין להקשות על זה מבכורות דף י"ב ע"א דמהתם מוכח דלצורך מצוה לא נקרא צורך דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה מפני לאכלם ולא להפסד אף שמקיים בזה מצוה מכ"מ לא נקרא צורך אך לענ"ד דמהתם גופא מוכח כתירוצי דהנה הגמ' קאמר התם לחלק בין חלה לבכור משום דבחלה אין עיקר לשריפה ע"כ אף שיוכל לבא לידי שריפה מכ"מ מוכר כמו כן יש לומר דהיכא צורך מצוה לא הוה צורך היא דוקא היכא שאין עומד לאכילה כלל אבל באופן שראוי לאכילה אז גם לצורך מצוה מותר להפסיד דגם צורך מצוה נקרא צורך ואף שיש לחלק מהתם דהתם עתה לא עומד לשריפה רק שיוכל לבא לידי שריפה אבל הכא הוא משתמש השתא להדיא למצוה ומפסידה ע"כ יש לחלק מהתם מכ"מ יש לומר דגם בנידון דידן כיון דאפשר השתא באכילה מותר לשאר צורך נמי וזה כעין סברא דמתוך ביו"ט ובזה אמרתי דגם הטעם דבמכשורה אין הטעם בשביל משום משמרת כיון שאין מטמא עתה להדיא רק מפני שזה נקרא מפסידה שגורם לבא לידי הפסיד ע"כ דוקא בתרומה שע"י שאר תשמיש אסור להפסיד אסור מפני שמכשירה אבל בשביעית כיון דגם ע"י תשמיש אחר מותר להפסידה מותר להשתמש ואין אנו חוששים על מכשירה דו"ק. ובזה סר תלונת הגהות הרש"ש שהעיר דלטעם דמכשירה אסור לכאורה ללוש במים קמח של תרומה אך לפי"ז ניסא דהטעם דמכשירה הוא טעם רק מפני הפסד ע"כ דוקא ע"י תשמיש אחר אסור אבל ע"י אכילה מותר ע"כ לפי"ז בשביעית מותר אפי' אם לא הוכשרו מקודם דכיון דע"י תשמיש אחר נמי מותר להפסיד היכא דעומד לאכילה דו"ק והנה לענ"ד דבר טוב הוא בעזהי"ת.
והנה לענ"ד לחזק דברי הנ"ל דבשביעית היכא שעומד לאכילה נותנין לשאר צרכיו ג"כ עפ"י התנאים הכתובים בסוכה הנ"ל אפי' שאינו עומד לשאר צרכיו ואף שראיתי בתפארת להיפך יעיין במשניות שביעית בפרק כלל גדול הלשון דכל המיוחד למאכל אדם אסור למלוגמא ומשמע אבל לצורך השוה לכל נפש מותר אפי' שאינו עומד לזה הצורך דאל"כ ליתני ריבותא ביותר דו"ק. ולענ"ד נראה ביותר דמותר אפילו לעשות מאכל לבהמה דאל"כ מאי קמ"ל ואצ"ל דאסור מלוגמא לבהמה הא אפי' למאכל ג"כ אסור דו"ק ובזה צ"ע על דברי התפארת במשנה ב' דכתב דאסור לשנות מאכילה לשתי' דוק שם וצ"ע בזה דקשי' מהמשנה ראשונה דו"ק וצ"ע בזה. ובזה נתחזק דברי דאף דאתרוג עומד לאכילה מכ"ע מותר שאר צורך אך מהא דאסור לסוך ביין מזה צ"ע דמשמע מזה כהתפארת אך אפשר דזה לא שכיח כלל לעשות וצ"ע לי בזה ולא בררתי עדין כ"ז דלא תקשה ממשנה א' למשנה ב' דוק, יעיין לעיל בסימן הקודם שהזכרנו מזה דוק שם, יעיין בספר משיב דבר להגאון ר' נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל בחלק ראשון בסי' ל"א יעיין שם בד"ה ומ"מ להרחיב דעת כתר"ה וכו', צ"ל דבמנחות הי' מוזהרין שלא להכשיר החטים והקמח לפני הלישה וכו' כתבתי על הגליון שם יעיין בהגהות הרש"ש שם בסוכה לענין קושיתו שלפי"ז האיך לותתין קמח של תרומה משמע בדבריו דלא כדברי הגאון הנ"ל ובאמת לתרץ קושיתו הגרש"ש זצ"ל לענ"ד עפ"י דברי התוס' זבחים דף ע"ה ע"ב ד"ה שביעית כמו שמדחין שם האיסור דממעטין באכילתן מפני למשחה כמו כן מדחינן הכא האיסור דמכשירה שזה רק גרם מפני למשחה ובזה יש לעיין גם בדברי הגאון הנ"ל כן כתוב אצלי על הגליון בספר הנ"ל דו"ק.