כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן פז
יעיין בספר קשות מיושב באומר השכחה שם א' ס"ח דמקשה על הרמב"ם שהשמיטו הדין דגמרא חולין דף ד' ע"ב חמצן של עוברי עבירה מותרין מיד מפני שמחליפין יעיין שם. ולענ"ד ניחא בפשיטות הנה יעיין בסוגיא דרבא רוצה להוכיח מזה כלל דחזקה לא שביק היתר ואכיל איסורא אף בדאורייתא והגמרא מדחה לכאורה ראייתו דהברייתא כר' שמעון דחמץ לאחר הפסח אסור מדרבנן א"כ בלבד כחזקה נמי מותר מפני ספיקא דרבנן ולאח"כ מחזק הגמ' דברי רבא דהא הברייתא לא קאמר מפני ספק אלא בתורת ודאי א"כ אדרבא מכש"כ ראיה אם הברייתא כר' שמעון יעיין שם א"כ לפי שהוכיח בגמרא דבאמת הברייתא נותן טעם מפני שודאי שמחליפין ולא בתורת ספיקא א"כ באמת א"א להיות שהברייתא סובר כר' שמעון דלר' שמעון מותר בלבד החזקה רק מפני כספק דרבנן אך הגמרא לא חש להאריך בזה ולהוכיח דכבייתא קאי לר' יהודה ומדחה דאפילו אם יהיה כר' שמעון ג"כ ראיה ומכש"כ ראי' אבל באמת א"א לאוקמי כר"ש דו"ק א"כ עיקר חידושו של הברייתא דמותר אף לר' יהודה מטעם חזקה א"כ לר' שמעון אין זה חידוש כלל הא הוי ספיקא דרבנן וזה כלל דספיקא דרבנן מותר וכיון שהרמב"ם פסק כר' שמעון לא צריך הוא להביא הדין דהבריית' וניחא קושייתו בפשיטות ולהסלקא דעתין דהברייתא קאי כר' שמעון השמיענו הבריתא דהדין כר' שמעון אך הרמב"ם השמיע זה כבר דהדין כר' שמעון בדברים המסתעפים מפלוגתתם דו"ק דהדין כר' שמעון ע"כ לא צריך להביא הדין דהברייתא אך עדיין צריכה ישוב דהנה הש"ך העלה במקום חזקה גם בספיקא דרבנן אסור א"כ כאן איכא חזקה כאן נמצא וכאן היה ועיין בכתובות דף ע"ה ע"ב א"כ הוצרך לאשמועינן הדין דחזקה מוציא מזה הכלל והגמ' דמחלק בין ר' שמעון לר' יהודה הגם שלדברי ר' שמעון נמי נצרכין להכלל דחזקה לא שביק היתרא להוציא מהכלל דכאן נמצא וכאן היה א"כ ראיה לדברי רבא דהכלל דחזקה אלימתא אך ניחא דהנה קשיא מאי ראיה לדברי רבא מהברייתא דחמצן הא יש לומר דחזקה לא שביק הוא בגדר רוב ולכך בחמצן שליכא דבר הסותר הרוב אבל בדין דרבא איכא חזקה הסותר חזקת הבהמה ומדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקם, אך בזה ניחא דבחמצן נמי איכא סברא הסותרת החזקה כאן נמצא וכאן היה וראיה מזה לדברי רבא דחזקא אלימא יותר מרוב דגם אלים מכאן נמצא וכאן היה, ולכן לפי"ז מקשה הגמ' שפיר מאי ראיה שמא ר' שמעון היא דחמץ לאחר הפסח שאסור אסור מדרבנן ולכן אין ראיה דחזקה אלימא יותר מרוב מפני שאלים מכאן נמצא שמא לא אלים אלא דשקולין הם ולכך מותר מפני דהוי ספיקא דרבנן ולר' יהודה באמת אסור מבדין דרבא לפי"ז ג"כ אסור דהוי נמי ספיקא דאורייתא ולכך ניחא דאם הבריית' כר' שמעון אין ראיה לדין דרבא דחזקה עדיף מרוב דילמא הוה כרוב וגם בזה אמרינן סמוך וכו' ומא דבהברייתא לא אמרינן סמוך לכאן נמצא אין ראיה מזה דחזקה לא שביק עדיף מרוב דהברייתא כר' שמעון ואפילו רק כרוב ואמרינן סמוך מכ"מ הוי ספק וספיקא דרבנן לקולא לר' שמעון דוקא אבל באמת גם לר' שמעון הוצרך הטעם דחזקה א"כ עדיין קשיא על הרמב"ם מדוע השמיט הברייתא הא מכלל דספיקא דרבנן אין ליודע זאת דהא כאן איכא כאן נמצא וכאן היה ולשיטת הש"ך במקום חזקה לא אמרינן ספיקא דרבנן להקל אלא הכא להקל מפני שהחזקה דלא שביק וכו' מוציא מזה מזה הכלל דכאן נמצא וכתן היה הגם שלרבי שמעון אין אנו צריכין שהחזקה אלום יותר מכאן אלא אף ששקולין נימא מ"מ צריך הרמב"ם לאשמועינן הסברה דחזקה, אך לפי שהארכתי במקום אסר בהגדר דהכלל דכאן נמצא וכאן היה לא שייך בזה היכא שהספק אם היה כאן הדבר מעולם או לא רק הכלל לסמוך על גדרי הדבר כמו שהוא עתה כן היה מעולם אבל לא בעיקר הדבר והארכתי הרבה בזה ובמקום אחר אבאר בעזהי"ת בארוכה ניחא השמטה דהרמב"ם אך נתעורר קושיא על הראיה דגמרא לרבא שמא רק בגדר רוב לסוד כמו שכתבתי לעיל וצ"ע כע"ע אך דברי הרמב"ם יש לתרץ באופן הנ"ל דכיון דהוכחתי במקום אחר דבזה לא שייך הכלל דכאן נמצא וכו' א"כ לא הוצרך לאשמועינן דמותר דהא לרבי שמעון מותר בפשיטות מטעם ספק דרבנן ומוכח לפי תירוצי דספק חמץ מותר לאחר הפסח אף באכילה יעיין בח"י ובחיי אדם לענין אם ישראל שותף עם עכו"ם וגם בתוספות עירובין דף ס"ג ע"ב במהרש"א שם ובמקום אחר אבאר זה בעזהשי"ת: