כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן ע
הנה אציג הכא פלפול ושייך לדברי דלעיל וזה פלפול לשה"ג בעזהי"ת עפ"י יסודות אמתיים וזה החלי הנה התוס' בפסחים דף ע"ז ע"א ד"ה שכן יש בהן צד אמור וכו' בתוס' שם ומתרי מינייהו הוה מצי למילף כולהו דוק שם. ולענ"ד לתרץ זו הקושי' ועוד שתי קושיות התוס' הנה יעיין בביצה דף ח' ע"ב ד"ה סוף סוף עשה ולא תעשה וכו' ותימא דהכא משמע לרבא דאית ליה עשה ולא תעשה וכו' ובפרק במה מדליקין וכו' משמע דרבא לית ליה ההוא טעמא דוק שם ועוד קושיית התוס' בפסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה (אחרישה לא לחייב וכו') כתישה ביו"ט וכו' ותו דתימא היכי פריך הכא דליתי עשה דכיסוי וידחה לאו דיו"ט וכו' דוק שם. ולענ"ד לתרץ כל קושיות התוס' הנ"ל בחדא מחתא וזה החלי בעזהי"ת הנה להקדים הגמ' יבמות דף ה' ע"ב ד"ה ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור וכו' ואורי' דחשיבי התם כולהו תדיר כיון דהוי בכל שנה וכו' מוכח מזה התוס' דהיכא דתדירא דוחה אפי' לא תעשה ועשה ואפי' יש בה כרת א"כ קשי' לפי"ז הגמ' דבבא מציעא דף ל"ב ע"א דמקשה הגמ' טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו וכו' ואמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה וכו' לפי"ז קשי' טובא הא כיבוד אב הוה תדירא ומצוה תדירא דוחה אפי' ללה תעשה ועשה והראי' ממילה ומשאר הקרבנות דדוחה שבת דוק שם. אך לענ"ד לתרץ קושיית התוס' יבמות בד"ה הנ"ל וכו' באופן אחר דיש לתרץ תירוץ אחר על קושייתם דהנה לפי דאיתא בר"ן דמצוה דרבים חמור דלא בעינן בעידנא יעיין בר"ן בראש השנה בהגמ' דאין מפקחין את הגל וכו' המובא במג"א וגם בהגמ' דמועד קטן הנ"ל בדף י"ד ע"ב מוכח להדיא דמצוה דרבים עדיפא וגם יעיין בגיטין לענין ששיחרר עבדו והשלימו לעשרה דמצוה דרבים שאני מזה מוכח דמצוה דרבים עדיפא א"כ יש לתרץ קושייתם בפשיטות שיש פירכא אחרת דכולהו הוה מצוה דרבים אבל יבום לא הוה מצוה דרבים ע"כ אין ללמוד יבום מכל הנך דיש לומר דמצוה דרבים שאני ודוחה ללא תעשה ועשה אבל מצוה דיחיד אינו דוחה ללא תעשה ועשה דוק. והנה אדרבא תירוץ התוס' מהפרכא דתדירא יש לעיין בזבחים דף צ"א ע"א דיש שני תירוצים שם אם מילה נקרא תדיר דמילה הוה רק מצוי ולא תדיר דחובה יעיין שם היטב א"כ אם נאמר דמצוי לא נקרא תדיר אין לתרץ כתירוצם דוק והתירוץ הוא רק פירכא דרבים א"כ לפי"ז לענין עשה דוחה ללא תעשה ועשה התנאי דרבים בודאי בעינן רק התנאי דתדיר תלי' בהתירוצים דגמ' זבחים הנ"ל ובזה יכולים אנחנו לתרץ כל קושיות התוס' הנ"ל, ובזה מתורץ קושי' בבבא מציעא דף ל"ב הנ"ל דכיבוד אב לא הוה מצוה דרבים ע"כ אינו דוחה ללא תעשה ועשה והנה עתה נבא לתרץ שתי קושיות התוס' דלעיל היינו מה שמקשים בביצה ומה שמקשים בפסחים דף מ"ז ע"ב דהנה לענ"ד לחדש דכל האמוראים דשבת דף כ"ד ע"ב סוברים כרב אשי דיו"ט הוה עשה ולא תעשה רק הם סוברים דתדיר דמצוי לא נקרא תדיר א"כ לפי"ז הא דקרבנות ציבור דוחה שבת אף שהוה לא תעשה ועשה ע"כ משום דהוה דרבים ובזה התנאי דרבים לחוד סגיא א"כ לפי"ז נחקור בשריפת קדשים אם החיוב הוא רק על הבעלים או על כל ישראל אך לענ"ד דהמצוה על כל ישראל, ומצאתי כן דהנו"ב בחלק או"ח מהדורא קמא בסי' פ"ו בד"ה ואמנם לתרץ וכו' יעיין שם שכתוב להדיא דחל על כל ישראל ע"כ צריכין כל האמוראים דהנ"ל לחפש אחרי קרא להוכיח דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט ולא סגי' לתרץ משום דיו"ט הוה עשה ולא תעשה אף דהם סוברים נמי דיו"ט הוה עשה ולא תעשה מכ"מ כיון דשריפת קדשים הוה מצוה דרבים דוחה אפי' ללא תעשה ועשה ע"כ צריכין להוכיח מקרא ומטעם סברת הת"י בדף כ"ה מפני שאפשר לעשות למחר אבל לא מטעם דיו"ט הוה עשה ולא תעשה דעשה דרבים דוחה אפי' ללא תעשה ועשה נמי ורב אשי דמחדש בשבת דף כ"ה דיו"ט הוה עשה ולא תעשה משום דהוא סובר דמצוי נמי נקרא תדיר ע"כ אין שריפת קדשים דוחה ליו"ט אף דהוה עשה דרבים מכ"מ כיון דלא הוה תדיר אין דוחה ללא תעשה ועשה, ולפי"ז כיון דחדשנו שכל האמוראים דשבת סוברים דיו"ט הוה עשה ולא תעשה בזה ניחא קושיית התוס' שם ביצה דגם רבא מדחיק עצמו לתרץ קושיית הגמ' הא יו"ט עשה ולא תעשה משום דרבא נמי סובר דיו"ט הוה עשה ולא תעשה רק בשריפת קדשים כיון דהוה מצוה דרבים ילפינן מקרבנות ציבור דדוחה אפי' ללא תעשה ועשה אבל בכיסוי הדם לא הוה מצוה דרבים דרמי' לכתחלה על השוחט ואף אם אין השוחט מכסה מחויב כל אדם לכסות מכ"מ הגמ' ביצה מיירי באופן זה דלא יבלע הדם בקרקע עד למחר א"כ יכסה השוחט למחר ע"כ אין חיוב על כל ישראל [אף דשיהוי מצוה לא משהינן מכ"מ כיון דהמצוה לכתחלה על השוחט מוטב להשהות כדי לעשות המצוה כמו שציוה התורה לכתחלה, ויש להביא ראי' לזה מנימוקי יוסף ביבמות לענין טבילת גרים דעושין כלכתחלה ומשהינן המצוה דוק שם לענין מילה קודם לטבילה אף שיצטרך להשהות הטבילה דוק שם] ע"כ פריך הגמ' הא יו"ט עשה ולא תעשה דבאופן כזה דלא הוה עשה דרבים גם רבא מודה דהוה יו"ט עשה ולא תעשה ואינו דוחה והנה אף שהי' הגמ' לפרוך בשביל שאפשר לקיים למחר מכ"מ מקשה הגמ' כן דקשי' גם אליבא דרב אשי ורבא לשיטתו ג"כ קשי' ונצרך לתרץ זאת הקושי' דגמ' דגם הוא מודה דיו"ט הוה עשה ולא תעשה וכיון דמיירי הגמ' באופן דלא יבלע בקרקע א"כ באופן כזה לא הוה עשה דרבים דו"ק, וזה אין להקשות דהי' הגמ' לתרץ דמיירי באופן שיבלע בקרקע עד למחר וכיון דהשוחט בשביל מצותו אינו יכול לכסות החיוב חל על כל ישראל ובשביל מצות כל ישראל יכולים לדחות ללא תעשה ועשה דהוה עשה דרבים מכ"מ אין קושי' דיש לומר דרבא לא רצה לתרץ דהמשנה מיירי באופן דלא יוכל לכסות למחר דסתמא קתני דו"ק, אבל באמת אם אין יכול לכסות למחר בזה כיון דהשוחט אסור לכסות חל על כל ישראל וגם השוחט יוכל לכסות לא מטעם מצותו בלבד רק מטעם דלא גרי' מכל ישראל והוה עשה דרבים ועשה דרבים דוחה ללא תעשה ועשה דו"ק, ולפי"ז ניחא גם קושי' התוס' פסחים דף מ"ז ע"ב דהנה תוס' כתבו שם להדיא בד"ה אחרישה לא לחייב דמיירי באופן שיבלע בקרקע ולפי"ז הוה עשה דרבים כיון דהשוחט מצד מצותו אסור חל על כל ישראל והוה עשה דרבים ע"כ דוחה אף שהוה יו"ט עשה ולא תעשה דו"ק, ולפי"ז יכולים קצת לתרץ קושיית התו' פסחים דף ע"ז ע"א הנ"ל דפסח כיון דלא הוה מצוה דרבים כ"כ כיון דאין אחד מוציא את חברו אלא נקרא רבים מפני שבא בכנופיא בזמן שכל ישראל מחוייבים ע"כ לגבי קרבנות ציבור דהוה מצוה דרבים ממש לא נקרא פסח מצוה דרבים ע"כ אין למילף פסח משאר קרבנות ציבור דו"ק בזה. והנה אין להקשות על דברי דחדשתי דמצוה דרבים דוחה ללא תעשה ועשה ואם בעינן תדיר היינו נוהג בכל שנה תלי' אם מצוי נקרא תדיר קשי' טובא לפי"ז על הגמ' ראש השנה דאין מפקחין את הגל מפני דיו"ט הוה עשה ולא תעשה הא שופר מצוה דרבים, אך זה בל"ה קשי' על התוס' יבמות הנ"ל ד"ה ומכולהו דהפרכא הוא בתדיר א"כ שופר תדיר דנוהג בכל השנה כמו בשתי הלחם א"כ יש למילף דדוחה ללא תעשה ועשה, אך לענ"ד ע"כ צריכין אנו לחדש דהתם הוה שלא בעידנא יעיין בר"ן אלא דמחדש דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא אך לענ"ד דהמעלה דרבים אין בכח רק לדחות חסרון אחד היינו שלא בעינן בעידנא או דדוחה אפי' ללא תעשה ועשה אבל לדחות שני חסרונות היינו החסרון דלא הוה בעידנא והחסרון דעשה ולא תעשה זה אין בכח כן אנו צריכין לחדש מילה ג"כ נקראת עשה דרבים כיון דאין האב יכול למול מחוייבים כל ישראל הוה עשה דרבים אף שיכולים למול למחר מכ"מ מצוה דביום השמיני ג"כ חל על כל ישראל היכא שהאב אינו יכול ולא דמי' לכיסוי שהתם בכיסוי ליכא מצוה פרטית על הזמן ע"כ היכא שהשוחט יכול לעשות למחר אינו חל על כל ישראל דו"ק, כי שיהוי מצוה לא שייך בזה היכא שלמחר יעשה כלכתחלה דוק] ולפי דברי ניחא ג"כ קושי' חמורה על כל האמוראים דסוברים בשבת דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט מקרא ולא מטעם עשה אינו דוחה ללא תעשה ועשה א"כ האיך יפרנסו את המשנה דראש השנה דאין מפקחין את הגל והגמ' מסביר משום דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה הא הם אינם סוברים דיו"ט הוה עשה ולא תעשה לפי דברי התוס' ביצה הנ"ל ובאמת צ"ע הרבה ע"ז התוס' האיך יפרנסו כל האמוראים את הדין דאין מפקחין את הגל אך בדוחק רב יכולים אנחנו לתרץ דכל האמוראים ע"כ צריכין לתרץ משום דלא הוה בעידנא והם יסבורו דאפי' במצוה דרבים בעינן בעידנא והא דהגמ' לא הסביר משום דלא הוה בעידנא דהגמ' קאי כרב אשי דיו"ט הוה עשה ולא תעשה ע"כ סגי' בזה ואין אנו צריכין לתרץ מפני דלא הוה בעידנא ע"כ נשאר דבמצוה דרבים לא בעינן בעידנא דו"ק. אך דוחק רב דיוצא לנו פלוגתא חדשה אם במצוה דרבים בעינן בעידנא או לא וזה דוחק רב כיון דלרב אשי (מחד) מוכרח מהגמ' דלא בעינן בעידנא במצוה דרבים וע"כ יש להגמ' הוכחה לזה א"כ א"א לחדש דכל האמוראים פליגו ע"ז וסוברים דגם במצוה דרבים בעינן בעידנא דו"ק, אך לדברי דלעיל ניחא דגם כל האמוראים סוברים דיו"ט הוה עשה ולא תעשה רק מפני מצוה דרבים דשריפת קדשים הוה מצוה דרבים יש בכח לדחות ללא תעשה ועשה אבל לדחות שני חסרונות אין בכח ע"כ ניחא הדין דראש השנה לכולי עלמא דו"ק בזה וגם לרב אשי לדברי צריכין לפרש בראש השנה כן דכיון דהוה תדיר שנוהג בכל השנה גם לדבריו דוחה עשה ולא תעשה אלא ע"כ בצירוף החסרון דלא הוה בעידנא [והנה לפי הדוחק שפירשתי לפי דברי התוס' שכל האמוראים סוברים דהטעם דהמשנה דראש השנה הוא מטעם דלא הוה בעידנא והגמ' מפרש אליבא דרב אשי מוכח לפי"ז דהדין כרב אשי כיון דסתמא דגמ' מפרש כרב אשי דוק, אבל לדברי אין ראי' דזה הלכה כרב אשי] והנה כל דברי הוא רק עפ"י הסוגיא דיבמות הנ"ל דמוכח דהא דתמיד ומילה דוחה שבת הוא מצד דחי' אך יעיין בעין יצחק בחלק או"ה בסימן ט"ו שהאריך בזה אם דחוי' או הותרה ע"כ יש לדחות עפ"י דבריו דברי הנ"ל אך מכ"מ יש מקום לדברי עפ"י סוגי' דיבמות דו"ק, ועיין בחלק אהע"ז בעין יצחק מבנו בסי' פ' בא' ד' דוק שם. והנה לא אמנע מלכתוב מה שחדשתי בשבתי בנוי יארק יצ"ו בעזהי"ת לענין להוליך מת ביו"ט ראשון חוץ לי"ב מילין ע"י ישראל דהוה ספיקא דאורייתא דילמא י"ב מילין הוה דאורייתא הנה מלבד שהרבה פוסקים סוברים די"ב מילין ג"כ לא הוה דאורייתא והם הרוב ופשיטא ביו"ט כמעט מיעוטא דמיעוטא דהוה דאורייתא ע"כ אין לחשוש לזה, ועוד דביו"ט ראשון שצריכין לעשות שבות בפרהסיא לילך במעבורת על המים הי' המנהג שלנו שם להקל רק היכא דאשתהי ויש כבוד הבריות להשהות המת אמרתי באופן כזה אין חשש לחשוש דילמא י"ב מילין הוה דאורייתא דהנה לענ"ד לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא רק מדרבנן לחומרא ע"כ לענ"ד דכמו דכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן כן דוחה ספיקא דאורייתא כיון דהוה רק להרמב"ם דרבנן דוק] אמרתי כיון דהלכה כרב אשי דהא דשריפת קדשים אינו דוחה יו"ט לא מטעם שאפשר לעשות למחר אלא מטעם אין עשה דוחה ללא תעשה ועשה ע"כ נראה לענ"ד עפ"י שיטת הריב"א בחולין דף קמ"א דהא דאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה אינו משום דהעשה מאלים את הלא תעשה אלא דבאמת הלא תעשה נדחה אף היכא שאיכא עשה רק העשה אינו נדחה מפני מאי אולמא האי עשה מהאי עשה ע"כ נראה לענ"ד דעשה דותה ללא תעשה ועשה לספק עשה ולא תעשה מפני דודאי עדיף עשה ודאי מספק עשה אין חשש דלרב אשי הא דאין קבורת מת דוחה יו"ט הוא מפני שאין עשה דוחה ללא תעשה ועשה ע"כ בי"ב מילין שהוה רק ספק דאורייתא ע"כ הוה ספק עשה ולא תעשה א"כ לפי"ז דוחה קבורת מת לי"ב מילין דהוה רק ספק עשה ולא שעשה דו"ק, יעיין בחמדת שלמה על בבא מציעא בסוף הספר בד"ה בחשן משפט סי' ל"ד ומשם סעד לדברי וכתבתי שם על הגליון לעיין בספר שושנת העמקים בפתיחה בד"ה ולענין חילול יו"ט בחופר בשדה וכו' דו"ק, ולענ"ד לחדש דבין השמשות של מוצאי יום ראשון יכולים לקבור אפי' ע"י ישראל אם ליכא נכרים מפני שכיון שהלכה כרב אשי דוחה הקבורה את הספק לא תעשה ועשה וזה חידוש דין בעזהי"ת, חידושי שחדשתי אין להקשות דלא הוה בעידנא דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא והכא ליכא צירוף דהוה עשה ולא תעשה ביחד עם אינו בעידנא דכיון דהוה רק ספק עשה ולא תעשה נופל הצירוף דעשה ולא תעשה ונשאר רק מה שלא הוה בעידנא ובעשה דרבים לא בעינן בעידנא דו"ק, והנה לענ"ד צ"ע גם בסוף דברי החמדת שלמה שמפלפל בקבורת מת משום דלא הוה בעידנא דוק שם צ"ע הא בעשה דרבים לא שייך זאת דו"ק, הנה זה החידוש אמרתי כמעט בטל ילדותי והנה עתה נפל ברעיוני הסברא על מה שאמרתי דעשה דרביה אין בזה כח לדחות שני חסרונות שלא יהי' בעינן בעידנא וגם לדחות עשה ולא תעשה הנה יש להסביר באופן זה לא מפני שאין לדחות שני חסרונות רק בש"ז כיון דהעשה השני' הוא בעידנא היינו העשה דיו"ט הוא הנדחה אם לא ידחה אותה יקיים שמירת יו"ט בעידנא והדוחה יקיים עתה לאחר זמן א"כ יש להנדחה מעלה שהיא בעידנא יעיין במנחות דף מ"ט ע"א ברש"י ד"ה מוספין דהאידנא וכו' יעיין שם מוספין הוא מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר א"כ מצות יו"ט היו מקודש כיון דזמנו האידנא ומצות שופר כיון דהוו לאחר זמן נקרא שאינו מקודש ולזה אין ראי' דעשה דרבים דוחה באופן זה ללא תעשה ועשה דכל הקרבנות שדוחה ללא תעשה ועשה וכן מילה הם בעידנא דוק וזו סברא נפלאה.