כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן סט
יעיין בסי' תמ"ו במג"א סק"א באמצע דבריו וזה לשונו שם ונ"ל דחמץ לא נקרא עשה דרבים דדוקא שופר שהיחיד מוציא רבים י"ח וכו' לענ"ד יש להעיר לכאורה על דבריו מגמ' מועד קטן דף י"ד ע"ב אבל אינו נוהג אבילות ברגל וכו' אי דאבילות דמעיקרא הוא אתי עשה דרבים וכו' מוכח מזה דנקרא עשה דרבים אפי' כשאין אחד מוציא את חברו רק שבזמן היה כולם מחייבים נקרא עשה דרבים דוק שם, ולכאורה פליאה עצומה על המג"א, אך לענ"ד אדרבא מזה הגמרא יוצא ראי' לסברת המג"א דבאופן זה לא נקרא עשה דרבים כ"כ כיון דאין אחד מוציא הרבים ידי חובתם יעיין בתוס' שם ד"ה מהו שינהוג נידונו ברגל וכו' שתוס' מקשים שתי קושיות, קושי' הראשונה הא ליכא אלא עשה ואין עשה דוחה עשה, וקושי' שני' דאפי' עשה ליכא אלא עזרא גזר וכו' וכתבו תוס' דקושי' השני' והא לאו קושי' וכו' דהא נידוי דחי לאו דמקלל חברו דאיכא לאו ושמא מסוטה ילפינן, ועוד כיון שעבר על דברי הדיינין הרי יש כאן עשה דרבים עכ"ל יעיין במהרש"א וזה לשונו ומ"מ קושיתם הראשונה דמעיקרא לא מיתרצא דשמחת הרגל נמי עשה דרבים הוא ואין עשה דוחה עשה וק"ל עכ"ל. אך לענ"ד מהמשך דברי התוס' משמע דלא כמהרש"א דמשמע דהתירוץ הראשון הוא רק תירוץ על קושי' השני' והתירוץ השני הוא גם על קושי' הראשונה כן משמע מהתכת לשונם, ועוד אם נאמר דרק תירוץ על קושיא השני' אפילו התירוץ השני אין זה תירוץ דכיון דהקושי' הי' דליכא עשה כלל א"כ מאי מאלם בזה שהוה עשה דרבים כיון דאנן חוקרין אם הוה עשה כלל א"כ גם התירוץ השני נצרך להתירוץ הראשון דילפינן דזה הוה עשה מסוטה או מהא דנידוי דחי לאו דמקלל חברו א"כ כיון דלזה התירוץ נמי צריכין להתירוץ הראשון ובתירוץ הראשון לחוד סגיא דלקושי' השני' אין אנו צריכין שיהי' עשה דרבים וסגיא בעשה גרידתא א"כ למה צריכין להתירוץ השני דו"ק א"כ לא הבנתי דברי המרש"א ע"כ לענ"ד אדרבא דהתירוץ הראשון הוא תירוץ על קושי' השני' והתירוץ השני הוא תירוץ על קושי' הראשונה וצריכין שני התירוצים דו"ק והא דמקשה המרש"א דגם שמחת הרגל הוה עשה דרבים ניחא עפ"י דברי המג"א הנ"ל דשמחת הרגל אינו מצוה דרבים כ"כ כיון דאין אחד שייך בחברו רק בזמן הזה כולם מחויבים אבל לא מישך שייכא אחד בחברו אבל בנידוי כיון דעבר על דברי הדיינים הוה מצוה משותפת לכל ישראל לעשות דינו ובעת שמנדים אותו והוא מקבל את הנידוי הוה מצוה משותפת דו"ק ע"כ עדיפא מצוה דרבים זה ממצוה דרבים דשמחת הרגל דו"ק, והנה לפי"ז ע"כ הא דחשיב הגמ' שמחת הרגל למצוה דרבים היינו דוקא לגבי מצוה דיחיד ממש היינו כמו גבי אבילות לגבי זה נקרא שמחת החג מצוה דרבים כיון דאבילות לא הוה מצוה דרבים כלל ע"כ נחשב שמחת הרגל רבים אבל לגבי מצוה דרבים ממש לא הוה שמחת הרגל מצוה דרבים דו"ק בזה בקיצור שמחת הרגל הוה מצוה דרבים מצוה ממוצע וראי' מזה התוס' להדיא כהמג"א דהיכא דאינה משותפת לא הוה מצוה דרבים כ"כ ע"כ אין ללמוד משופר דבמצוה דרבים הממוצע לא בעינן ג"כ בעידנא דו"ק בזה. יעיין בכתר המלך על הרמב"ם להגאב"ד דיאגעסטאוו זצ"ל בהלכות יו"ט הלכה י"ב בסוף הפסקא שם דהוא ג"כ מתרץ דברי התוס' אך דוקא אם מנודה מעיק' דוק שם. אך לענ"ד אין אנו צריכין לזה גם דבריו לא ניחא דהנה לפי דבריו לנדות אותו והוא מתרץ דהשו"ע פסק כתירוץ הראשון, ולענ"ד צ"ע דבריו דלתירוץ הראשון מתורץ רק הקושי' השני' אבל לא הקושי' הראשונה ולקושי' הראשונה צריכין אנו לתירוץ השני א"כ לדבריו שתירוץ השני הוא דוקא באם מנודה מעיקרא א"כ קשי' על השו"ע דפסק דאפי' לכתחלה יכולין לשמתו ברגל אך לדברי דלעיל ניחא דו"ק.