כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות סוכה · סימן קלג
ביאור דברי הר"ן המובא במג"א סי' תרע"א ס"ק ה' ונ"מ לדינא כך לשון הר"ן אע"פ שמדליקן על השולחן וע"כ משתמש לאורה מכ"מ צריך נר אחר להכירא עכ"ל והט"ז הביא ביותר ביאור דהנה הר"ן הוכיח דרבא ס"ל אסור להשתמש לאורה של נר חנוכה משום דרבא קאמר נר חנוכה ונר בית וכו' א"כ אי אמרת דמותר להשתמש לאורה א"כ יוכל לעשות שתיהם בנר אחד [ולכאורה יש להקשות הא אסור לעשות על דבר אחת שתי מצות משום דאין עושין מצות חבילות יעיין בירושלמי שקאמר דלהכי אסור להדליק בשמן שרפה ביו"ט משום דאין עושין מצות חבילות אך כיון דהגמרא דידן לא קאמר זה הטעם על שמן שרפה אלא טעם אחר יעיין בשבת כ"ה מוכח מזה דגמרא דידן סובר דהיכא אסור לעשות מצות חבילות דוקא היכא שמוכח דהיינו שאומר שתי קדושות על כוס אחד בפסחים או ברכת המזון והבדלה יעיין פסחים ק"ה אבל הכא בנידון דידן אינו מוכח הגם שמוכח מברכה שצריך להזכיר להדליק על מצות חנוכה ועל מצות להדליק שבת מכ"מ בעת עשיית המצוה אינה מוכח אך נראה לענ"ד דהגמ' בבלי נמי סובר דבאופן זה שייך אין עושין מצות חבילות אך דהגמ' קאמר בפסחים היכא דלא אפשר שאני ולכך קאמר הגמ' טעם אחר על שמן שרפה משום דסתמא קאמר אפילו דליכא אחר ולכך מקשה הר"ן שפיר קושיתו והוכיח דרבא סובר דאסור להשתמש לאורה ומהירושלמי מוכח דלא סובר הכלל הגמ' פסחים ק"ה דהיכא דלא אפשר מותרין לעשות מצות חבילות חבילות] אך מכ"מ דברי הר"ן צריכין ביאור דהנה מתירוצו מבואר דגם אפי' אם אין רוצה להשתמש צריך נר אחר להכירא דאם לאו אינו ניכר שלמצות חנוכה הוא מדליק א"כ מאי צריך להאריך בתירוצו שע"כ משתמש לאורה הי' לתרץ בפשיטות משום דאף דסובר אסור להשתמש לאורה מכ"מ צריך נר לאשמעינן דאף אם אין משתמש לאורה צריך נר אחת להכירא בשביל שאינו ניכר בל"ה של מצות חנוכה הוא מדליק, אך לענ"ד דעיקר קושי' הראשונה הי' סגי' באופן הנ"ל שאף שאינו משתמש מכ"מ אסור בלא נר אחר שאינו ניכר של מצות חנוכה הוא מדליק אך לכך הוסיף דברים משום שעל זה הנ"ל נופל קושי' אחרת כיון שהוכיח בשביל קושיתו הסברא החדשה שאף שאינה משתמש צריך נר אחר להכירא דאל"כ אינה ניכר של מצות חנוכה היא אלא לתשמישו א"כ קשי' לו אף שאינה מניח על השולחן אלא במקום אחר צריך נמי נר אחר בשלמא בלא קושית הראשונה הי' אומרים דמותר להשתמ' ומהשימוש שבטל ההיכר בזה יש לחלק בין המקום שרגילין להדליק או לא רגילין ודוק כי נכון הוא דכיון דרק מהשימוש ראי' שלאו למצות חנוכה הוא בזה יש לחלק דבמקום שאין רגילין לא בטיל ההיכר ע"י השמוש אבל כיון שע"כ צריכין לחדש דבלא שמוש בטל ההיכר א"כ סובר הר"ן דאין נ"מ דאפי' במקום שאין רגילים להדליק אם ליכא היכר דיש לו נר אחר בעד שימושו בטל ההיכר ולכך הוסיף דברים אף שע"כ משתמש לאורה ובהשמוש מבטל ההיכר יעיין במג"א בסי' תרע"ג בשם המלחמות אעפ"כ צריך נר אחר להכיר דמכ"מ היכר קצת איכא, ומהר"ן יוצא דין המלחמות אף דאיכא נר אחר אסור להשתמש משום דבהשימוש מבטל ההיכר וממילא מוכח דין הבעל המאור המובא במג"א בסי' תרע"ג הנ"ל דגם אם איכא נר אחר צריך נר על השולחן משום ההיכר כיון דמהר"ן ראי' דאף דאיכא נר אחר אסור להשתמש משום דהשימוש מבטל ההיכר וגם זה מוכח מהר"ן דאף בלא שימוש צריכין היכר [דכן משמע מסגנון לשון הר"ן מאפילו שלי דוק לקמן] כיון דאם אין לו נר אחר לתשמישו הרואין אומרים דלתשמישו הוא מדליק וזה מוכת מהר"ן דאף אם איכא נר אסר אך שהי' בזה המעמד סוברים שכולם הוא לתשמישו כמו סברת הרמב"ן במלחמות, א"כ מוכח מזה דין הבעל מאור שאף לאם איתא נר אחר אך שהוא בזה המעמד צריך נר אסר על השולחן דדוחק לחלק דבשימוש מבטל ההיכר אם באותו מעמד וצריך נר אחר ובלא שימוש אף שבלא נר אחר לתשמישו מבטל ההיכר מכ"מ אם איכא נר אחר לא בטל ההיכר אף שהוא באותו מעמד דוק בזה דזה דוחק, אך הרי"ו העלה שאם הדליק במקום שאין רגיל להדליק אין צריך נר אחר על השולחן, ולענ"ד לפי דברינו בהר"ן שלכך הוסיף דברים משום דקשי' לו דאף שאין מדליק על השולחן אלא במקום היכר נמי בעינן נר אחר ולכך הוסיף דלא מיבעי' במקום אחר בודאי צריך נר אסר אלא אפי' הכי דבל"ה בטל ההיכר אף אם יהי' נר אחר מכ"מ היכר קצת בעינן א"כ מוכח דלא כהרי"ו ולדינא צ"ע ובעזר ד' אתישב בזה עם אחרים. ולפי דברינו מוקשים דברי המג"א שהוכיח מהר"ן המנהג שמדליקין שמש יעיין במחצית השקל שהראי' לפי גרסתו אפי"ה ולפי דברינו נופל זאת וקצרתי דהעיקר אפילו אם הדליק על השולחן שבהשימוש מבוטל ההיכר מכ"מ בעינן להיכר נר אחר ומכש"כ אם הדלית במקום דבודאי בעינן נר אחר לתשמישו על השולחן אבל להוכיח דבעינן נר אחר להעמיד אצל הנרות שמא ישכח וישתמש זאת אינה מוכח [ובלאי קושיתו היה, ניחא אמאי לא אשמעינן דינא באם הדליק במקום אחר דבלא קושייתו אם היה רבא סבר דמותר להשתמש לאורה הי' מפרשין דברי רבא משום אם ישתמש צריך נר אחר דבהשימוש מבטל ההיכר כיון דבזה המעמיד מדליק כל השנה ומשתמש ואינו משנה מכל השנה אבל אם הדליק במקום אחר מותר להשתמש לאורה כיון דיש היכר אבל השתא כיון שרבא סובר דאסור ע"כ מוכרחים אנו ללמוד שאף בלא השימוש צריכין היכר משום כיון דליכא נר אחד לתשמישו אין היכר שלמצות נר חנוכה הוא מדליק ולזה סובר הר"ן דאין לסלק בין אם מדליק במקום שמדליקים כל השנה או לא כיון שאינה משתמש ומכ"מ בעינן להיכרא משום כיון דליכא אחר הרואין אומרים שלתשמישו הוא מדליק א"כ כיון דמזה מכריחין שלתשמישו הוא מדליקה א"כ אף אם ידליק במקום שאין רגילין להדליק מ"מ כיון דלית לו אחר הרואין אומרים דלתשמישו הוא מדליק אבל בלא קושייתו היו אומרים דמהשימוש ראיה בזה יש לחלק בין המקום שרגילין להדליק או לא ודוק כי נכון הוא] אבל מכ"מ צ"ע אם יש לפרש בהר"ן כן דאף דמוכרח לחדש סברתו ולהוסיף דברים שע"כ משתמש וליכא היכר דאם לא יוסיף זה הדבר תהיה קשה קושיא חדשה דלמה דוקא צריך לאשמעינן באופן זה דמניח נר על השלחן צריך נר אחר היה לאשמעינן אפי' באם אינו מדליק במקום שרגילין ג"כ צריך להניח נר אחר דוק לעיל אבל לאחר שהוסיף הדברים דע"כ הוא משתמש א"כ למה לו לכתוב בלשון אפ"ה היה לו לומר דוקא משום הכי דאם במקום אחר יש אפשר להזכיר מלהשתמש אין צריך נר אסר דכיון דאינו משמש לא בטיל ההיכר אף דלית לא נר אסר לשימושו דוק כך היכא שמניחו על השלחן דבזה ע"כ משמש לפני הנר ובטל ההיכר צריך נר אחר ומנא ליה להר"ן לחדש דאפילו הכי דוק ע"כ אפשר מוכרחין אנו ללמוד כהמג"א ולהוכיח את המנהג דלהניח שמש דוקא ונ"מ גדולה לפירושי צריכין להעמיד על השלחן ולהניח נר אחר אצל הנרות אין אנו צריכים ולהמג"א איפכא דוק, וגם יוצא דין חדש מהר"ן שאף אם ידליק בבית ויקיים בזה מצות שבת לא הוה פרסומי ניסא כ"כ, מכמ"ק מבטלין זה כדי שיקיים גם מצות שבת ע"כ הוכיח הר"ן דרבא סובר דאסור להשתמש לאורה אבל יש דעות דסוברים דרבא באמת סובר דמותר להשתמש לאורה מפני קושית הר"ן והא דאין מקיימין שתיהם משום דפרסומי ניסא עדיף אף דמקיים המצוה גם בבית מכ"מ אמרינן גם בזה פרסומי ניסא עדיף דוק ויש להביא ראי' לדבריהם ממגילה דף ג' ע"א דכהנים מבטלין עבודה דוק בתוס' דהתם ג"כ בשביל שיהי' פרסומי ניסא טפי אך יש לעיין בשו"ע אם התם מיירי דמבטלין העבודה לגמרי או לא ובזה תלי' הפלוגתא הנ"ל אם במגילה מיירי לבטל לגמרי או רק לבטל את הזויות דמצות שבת מבטלין אנו לגמרי דוק.