אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות סוכה › סימן קכח

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות סוכה · סימן קכח

סימן קכז

ע"ד השאלה [שהופיעה לידי מדודי הרב הגדול רמש"א שו"ב דסלאבאדקא יצ"ו] אם מותר לומר לקטן ליטול לולב מהאילן בעד הקטן בעצמו אם מותר בשביל חינוך הקטן או לא?

הנה מקודם אבאר דבאין בזה משום שני איסורי' אחד מטעם איסור אמירה לעכו"ם כן לקטן נמי שחכמים אסרו לעשות בעצמו [היכא שהוא שבות] וגם אסור לומר לאחר שיעשה וזה צד אסור מצד האומר ועוד מפני האיסור דלא תאכילום מה שהגדול אסור לעשות כן אסור לומר לקטן לעשות וזה מצד הקטן א"כ לפי"ז נופל ראי' כתר"ה שהוכיח זה הדין מתקיעת שופר שמותר לומר לקטן אף לתקוע כל היום והקשה המג"א הא אסור מפני אמירה אף שיזכה חברו מכ"מ וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו ומתרץ דהאומר נמי זוכה בכך. אבאר מקודם דברי המג"א הנה לא הי' קושיתו בשביל הקטן גופא מפני לא תאכילום [יעיין יבמות קי"ד] דהקטן מותר לתקוע בשביל תועלת חינוכו דלא גרי' משלשים קולות שאנו תוקעין א"כ מצד זה מותר לגדול לומר לו דלא שייך בזה האיסור דלא תאכילום כיון דהקטן עושה היתר אלא שהעיקר הקושי' מפני אמירה לעכו"ם נגעו בזה מצד האומר דלא עדיפא קטן מנכרי אף ששבות דשבות במקום מצוה מותר אך בשביל מצות חבירו אסור. כן תוכן קושי' המג"א ובתירוצו העלה שהגדול המחנך ג"כ עושה מצוה ע"כ מותר דהוה שבות דשבות בשביל מצוה דידו גופא א"כ לפי"ז אין ראי' השאלה הנ"ל דיש לומר דשבות כזה דליטול לולב מאילן דהוה שבות חמיר לא שרי' במקום מצוה זוטרתא כגון חינוך ולא דמי' לתקיעה דאיסור קילא הוא דחכמה ואינה מלאכה ע"כ שבות דשבות שלו מותר במקום מצוה דחינוך אבל שבות דשבות כגון הנ"ל דהוה שבות חמור אסור במקום מצוה זוטרתא אך מכ"מ יש לעיין אפשר שמותר דשבות אפי' במקום מצוה זוטרתא ואפי' שבות דשבות החמור יעיין בסי' תרנ"ה במג"א ס"ק א' דהמג"א העיר בזה אם במקום מצוה דרבנן מותר שבות דשבות החמור ע"כ יש לעיין בהשאלה הנ"ל מצד האומר ג"כ אך העיקר יש לעיין בזה מצד לא תאכילום ולזה הפרט אין ראי' ממג"א הנ"ל מתקיעת שופר מאומה דבתקיעת שופר הקטן מותר מצד מצותו דחינוך דלא גרו' מצותו דחינוך ממאה הקולות שאנו תוקעים אף שבל"ה יצאו המצוה א"כ לא שייך לא תאכילום כיון דגדול בכהאי גונא שיש מצוה מותר אף דבגדול לא משכחת שוב מצוה אבל אם הי' משכחת הי' מותר כמו כן מותר לומר לקטן במקום שהקטן עושה מצוה ולא שייך לא תאכילום בזה כיון דאם הי' שייך בגדול מצוה הי' נמי מותר דו"ק אבל בנדון דידן אין כח בהמצוה של הקטן להתיר השבות דלעלות באילן דלא עדיפא מצות הקטן מגדול בעצמו דאסור לעלות לאילן בשביל מצות הגדול דלא אלים המצוה לדחות את השבות א"כ אסור לאמר לקטן שיעשה מפני לא תאכילום דזה כלל מה שגדול אסור לעשות אסור לגדול לאמר לקטן לעשות דהקטן וכיון דגדול אסור לעשות אפי' בשביל מצוה אסור לאמר לקטן לעשות אפי' בשביל מצוה ולא דמי' לשופר דהתם גדול מותר בשביל מצוה ע"כ מותר לאמר לקטן שיעשה בשביל מצוה אף שבגדול לא הי' שייך מצוה מכ"מ מותר כיון דאם הי' שייך מצוה הי' מותר בגדול ע"כ מותר לאמר לקטן בשביל מצוה ואין ראי' מהמג"א לדידן רק בשביל הפרט דאמירה מצד האומר ראי' מהמג"א דנקרא שהגדול עושה מצוה וזה תלי' נמי בדלעיל אם שבות דשבות מותר במקו' מצוה דרבנן אבל העיקר החקירה בנידון דידן מצד הקטן ומצד לא תאכילום וע"ז אין ראי' כלל מהמג"א דו"ק אבל כשזכינו לזה א"כ תלי' זו החקירה בהחקירה אם באיסור דרבנן אמרינן לא תאכילום ותלי' בהרשב"א שהוא מהמתירין באיסור דרבנן מצד הקטן ויש לעיין אם הלכה כהרשב"א ועוד יש להעיר דאפשר במקום מצוה אפי' במצוה שגדול אסור לא שייך לא תאכילום דלא דמי' להקרא דהקרא מיירי היכא דליכא מצוה יעיין בתוס' פסחים ד"ה שם לבית מ"מ וכו' אף דיש לחלק מהתם דהתם גדול מותר אבל הכא גדול אסור מכ"מ כיון דסברת התוס' דהיכא דלא דומי' דהקרא מותר והכא נמי לא דומי' דהקרא כיון דאומר לקטן בשביל מצוה דו"ק. ובזה אבא עתה אם מותר לומר לקטן שיטול הלולב מאילן בשביל הגדול מטעם אמיר' בודאי מותר דלא עדיפא מעכו"ם דמותר לומר לעכו"ם ליטול לולב מאילן משום דהוה שבות דשבות במקום מצוה דאורייתא בודאי גם לקטן שצד זה הפרט מותר אלא דיש לעיין מטעם דלא תאכילום כיון דגדול אסור לעשות א"כ אסור לאמר לקטן לעשות ובזה לא שייך סברת התוס' פסחים הנ"ל דבמקום מצוה לא שייך לא תאכילום דסברת התוס' אינו שייך רק אם הקטן גופא יעשה מצוה אבל הכא הוה דומיא וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו אלא דיש לעיין מטעם הרשב"א דבאיסור דרבנן מותר לומר לקטן לעשות ולא שייך לא תאכילום אבל הנה איתא בתשובת רע"א זצ"ל בסי' ט"ו בשם הר"ן פרק כל כתבי דלצורכינו גם באיסור דרבנן אסור א"כ לכאורה בשביל לגדול עצמו אסור לומר לקטן דלצורכינו גם להרשב"א אסור אבל כשיעיין היטב יש לומר להרשב"א בודאי מותר אפי' לצורכינו דהנה לכאורה אין מקום בראש להבין החילוק של הר"ן בדברי הרשב"א בין לצורכו של הקטן לצרכינו הא כיון דלא תאכילום לא שייך באיסור דרבנן, א"כ מאי נ"מ בין לצרכו לצרכינו אבל לבי אומר לי דבר חדש כיון דאמירה לעכו"ם שייך גם גבי' קטן היינו כשם שאמירה לעכו"ם אסור מצד האומר כמו כן אסור לאמר לקטן מצד האומר א"כ זה כלל בתוס' בבא מציעא דף ד' ע"א בתוס' שם בסוף העמוד דאמירה לעכו"ם דוקא אסור אם מצוה לצורך הישראל אבל לא לצורך העכו"ם א"כ בזה ניחא הנ"מ דבאיסור דרבנן מותר לומר לקטן דוקא לצרכו אבל לא לצרכינו דמפני הקרא דלא תאכילום אין נ"מ כלל אפי' לצרכינו נמי מותר כיון דרבנן לא אסרו באיסורם מצד הקטן עדיין נ"מ אם לצרכו או לצרכינו רק מפני אמירה נגעו בזה דאמירה אסור אפי' בשבות נמי ע"כ נ"מ אם לצרכו מותר כמו באמירה לעכו"ם מותר לצורך העכו"ם כמו כן מותר לומר לקטן לצורך הקטן ולא אסור מצד אמירה אבל לצרכינו מצד הקטן מצד הקרא דלא תאכילום ליכא איסור כיון דבאיסור דרבנן אין אסור מצד לא תאכילום רק להרשב"א מכ"מ אסור מטעם אמירה לעכו"ם דלצורכינו אסור בעכו"ם כמו כן בקטן נמי דו"ק א"כ כיון דהטעם בש"ז אסור להרשב"א באיסור דרבנן לאמר לקטן לצרכינו משום אמירה לעכו"ם נגעו בזה.

א"כ יוצא מזה חידוש דאף לצרכינו מותר לאמר לקטן להרשב"א באיסור דרבנן בשביל מצוה כיון דמצד לא תאכילום ליכא להרשב"א באיסור דרבנן וזה אפי' לצרכינו נמי ורק בלצרכינו אסור משום אמירה נגעו בזה א"כ במקום מצוה מותר דלא גרי, מעכו"ם דמותר שבות דשבות במקום מצוה ובזה יש להעיר על דברי רע"א זצ"ל בתשובה דהתם נמי במקום מצוה א"כ מותר אף לצרכינו ע"כ בנדון דידן להרשב"א בודאי מותר אף לצרכינו, אך נראה לי להעלות דבר חדש דגם להחולקים על הרשב"א דלא תאכילום שייך באיסור דרבנן מכ"מ מותר בשביל גדול מפני כיון דרק לאו מדרבנן לא העמידו דבריהם יעיין בראה"ש דדוקא מפני דהוה יו"ט עשה ולא תעשה אבל אם הי' רק לא תעשה לחוד הי' מותר א"כ לקטן הוה רק לא תעשה דלא תאכילום לחוד ע"כ בודאי מותר א"כ יוצא מזה חידוש גדול דעדיפא ביותר לאמר לקטן בשביל הגדול גבי לולב ושופר לעשות שבות היינו לעלות לאילן בודאי מותר לכולי עלמא דהנה מפני אמירה לעכו"ם בודאי מותר דהוה שבות דשבות במקום מצוה ומפני לא תאכילום בודאי מותר דלא העמידו באופן כזה כיון דלא הוה עשה ולא תעשה אלא לא תעשה לחוד ובמצוה דרבים לא בעידנא א"כ לא חמורה דרבנן מהדאורייתא והדברים ארוכים בזה יעיין בתשובת רע"א זצ"ל בסי' י"ג ויבין זאת אבל בשביל צורך הקטן מטעם אמירה לעכו"ם מותר, והראיה לזה מהמג"א בסוף הלכות שופר כיון דהגדול עושה מצוה בשביל מה שמתווך הקטן [ובאמת צ"ע דהמג"א סותרת דברי עצמו דבסימן תרנ"ה סק"א העלה שם דאפילו בשביל מצות חברו מותר שבות דשבות א"כ מאי צריך להסברא דהגדול עושה מצוה מה שמתווך הקטן] אבל מטעם לא תאכילום להרשב"א מותר ולהסוברים דלא כהרשב"א יש לעיין אם מותר כיון דלא דמי להלאו דלא תאכילום כדהבאתי לעיל מתוס' פסחים הנ"ל וזה חידוש דלצורך הגדול עדיפא ביותר מלצורך הקטן היפך מתשובת רע"א זצ"ל בסימן ט"ו. ועתה אבא לדברי רע"א זצ"ל בתשובה בסימן ט"ו דהנה יש להחיר לצורך הגדול ג"כ אם נסמוך כהרשב"א כיון דפרשתי דהטעם דהרשב"א דלצורך הגדול אסור הוא מפני אמירה לעכו"ם נגעו בזה א"כ זה רק בדבר הרשות אבל במצוה מותר להרשב"א כיון דלא תאכילום לא שייך באיסור דרבנן אף לצורך הגדול ואסור לצורך הגדול רק מטעם אמירה ע"כ בנדון דהגאון רע"א זצ"ל דהתם במקום מצוה מותר אף לצורך גדול דבשבות דשבות מותר במקום מצוה ולא דמיא להרשב"א מפני שהוא מיירי ברשות וזה חידוש גדול, אבל להחולקים על הרשב"א אסור מפני לא תאכילום כיון דאין כח להתיר המצוה אף לגדול מכש"כ לקטן א"כ אסור אפילו אם עושה בשביל הקטן וזה אסור מכש"כ שאין הקטן עושה בזה מצוה ע"כ אסור מפני לא תאכילום, והכא אין להתיר בשביל דהוה לא תעשה לחוד דהכא הוה רק מצוה דרבנן ספרים בנדון דרע"א זצ"ל ועוד דלא הוה בעידנא ע"כ אין בזה כח לדחות דאורייתא אפילו לא תעשה לחוד ע"כ העמידו דבריהם א"כ להחולקים על הרשב"א בודאי אסור אבל אם נסמוך על הרשב"א מותר אפילו לצורך גדול כן נראה לענ"ד אבל בשביל הקטן להרשב"א בודאי מותר מפני שלא אסור מטעם אמירה לעכו"ם כיון דגם הגדול עושה מצוה במה שמתחנך אותו א"כ הוי שבות דשבות במקום מצוה ומטעם לא תאכילום כיון דהוה איסור דרבנן להרשב"א בודאי מותר ולהחולקים תליא בהספק דלעיל, א"כ בנדון דרע"א עדיפא ביותר אם עושה בשביל הקטן בעצמו משום דיש לומר דגם להחולקים מותר כיון דלא דמיא לא תאכילום ובשביל הגדול בודאי להחולקים אסור כיון דאין הקטן עושה מצוה הוה דומיא דלא תאכילום אלא להרשב"א העלתי דמותר ובנדון דידן בשביל שופר לעלות לאילן בודאי מותר בשביל גדול לכולי עלמא מפני דכיון דלא תעשה דאורייתא היה מותר במצוה כזו גם בלא תעשה דרבנן נמי מותר א"כ לא שייך לא תאכילום באופן כזה דנדחה מפני המצוה וזה חידוש גדול אבל בשביל קטן בעצמו להרשב"א בודאי מותר ולהחולקים יש לעיין מפני הנ"ל א"כ בנדון דידן בשביל גדול מותר לכולי עלמא ובשביל קטן להרשב"א מותר ולהחולקים יש לעיין ובנדון דרע"א בשביל גדול להחולקים בודאי אסור ולהרשב"א העליתי דמותר ובשביל קטן להרשב"א בודאי מותר ולהחולקים יש לעיין כן קצורן של הדברים. ובזה דפרשתי דברי הרשב"א דהטעם מפני אמירה לעכו"ם נגעו בם בלצרכינו ובלצרכו מותר דלא שייך אמירה לעכו"ם יש לעיין על הרמ"א דהנה בנדון תקיעת שופר נופל לא תאכילום כיון דהקטן עושה פעולה שאם היה גבים גדול זה הטעם היה מותר א"כ לא שיך לא תאכילום כמו שהארכתי לעיל א"כ רק מטעם אמירה לעכו"ם נגעו בזה א"כ לכאורה יש לעיין הא כיון דאומר לו לתקוע בשביל עצמו בודאי לא שייך אמירה, אך הדברים ארוכים בזה דהנה איתא בש"ע דאסור לישראל ליתן בשר של ישראל לעכו"ם לבשל אפילו לצורך העכו"ם ע"כ גם זה הכא מיירי שופר של הגדול אך יעיין שם מפני שהישראל נהנה מזה אבל הכא אין נהנה מזה אלא דיש לומר דגם בקושיתם היה יודע מזה שקצת מצוה איכא אם כן נהנה אבל לא היה יודע שיש כח להתיר במה שהגדול עושה מצוה בחינוך הקטן אלא חשב דוקא כח במצות הקטן גופא להתיר ע"כ וכי אומרים לו לאדם חטא ומתרץ שיש כח בהמצוה שזוכה במה שמתחנך הקטן להתיר שבות דשבות. כן יש לפרש דברי המג"א א"כ הא דמתיר הרשב"א לצורך הקטן אף ברשות באיסור דרבנן מתיר שאין הגדול נהנה אבל אם נהנה אסור מפני אמירה לעכו"ם כן העליתי בידי יד ככה בעזרת השם, אבל בנדון של הרע"א לצורך הקטן אף שנהנה הישראל בהמצוה דהקטן מכ"מ מותר מטעם אמירה לעכו"ם מפני שהוה שבות דשבות במקום מצוה דכיון שהגדול עושה מצוה במה שמתחנך הקטן א"כ לפ"ז מצינו בזה ג"כ היינו בתקיעת שופר שרק חכמה ואינה מלאכה ונדחה בשביל מצוה כ"ד, א"כ גם בשביל מצות חינוך מותר אף שגדול בעצמו אסור היינו היכא דליכא מצוה א"כ לא שייך בזה לא תאכילום ע"כ הסקירה רק מפני אמירה אבל לא מטעם לא תאכילום וכיון דהגדול עושה מצוה במה שמתחנך ע"כ מותר שבות דשבות במקום מצוה זה ומותר לכ"ע ובנדון דרע"א בשביל גדול מותר רק להרשב"א ובנידון דרע"א זצ"ל בשביל גדול מותר רק להרשב"א בלא פקפוק דנופל הטעמים דאמירם מפני דהוה שבות דשבות במקום מצוה ומפני לא תאכילום לא שייך באיסור דרבנן אפי' לצורך הגדול ובשביל הקטן מותר להרשב"א בודאי ולהחולקים יש לעיין כדלעיל בשביל התוס' פסחים ולעלות ע"ג אילן בשביל שופר ולולב בשביל גדול מותר לכולי עלמא ובשביל קטן להרשב"א בודאי מותר ולהחולקים יש לעיין כיון דגדול בעצמו אסור מפני שהיה יו"ט עשה ולא תעשה א"כ מצוה לעשות איסור שהגדול אסור לעשות א"כ שייך לא תאכילום ומצות הקטן אין כח לדחות הלא תאכילום אף דלא הוה אלא לאו גרידא כמו שהארכתי לעיל אלא כיון דלא דמיא ללא תאכילום אולי דמי לתוס' פסחים דף פ"ח ד"ה שה לבית אבות הנ"ל אך דיש לחלק מפני התם גדול מותר אף דבקטן ליכא הטעם דגדול אבל הכא הגדול אסור לעשות כן יש לעיין בזה וברשות להחולקים בודאי אסור הן לצורך הקטן והן לצורך הגדול ולהרשב"א לצורך הקטן היכא דאין הגדול נהנה מזה מותר ובשביל הגדול אסור אמירה לעכו"ם נגעו בזה ובזה יש לעיין כיון דהעליתי דהטעם דהרשב"א דהא דסובר דלצרכינו אסור רק מפני אמירה לעכו"ם נגעו בזה יש לעיין אם שייך בזה איסור אמירה לעכו"ם יעיין בהלכות שבת בסימן רס"ג אם אחד קיבל שבת אם מותר לומר לחברו להדליק לחבירו שלא קיבל שבת ומשמע התם דבאופן זה כיון דהישראל מותר עדיפא מעכו"ם א"כ כיון דלקטן מותר לעשות א"כ דמיא לשאומר למי שלא קיבל שבת (אך יש לומר דקטן שאני ממי שלא הדליק התם הזמן עושה להיתר אצל ישראל חברו והכא בקטן הזמן הוא זמן איסור לכ"ע רק קטן אינו בר חיובא ע"כ דמיא לעכו"ם ועוד יש לומר סברא לחלק שלא הדליק הוא) אך יש לומר דקטן שאני ממי שלא הדליק דהקטן נמי באיסור אך על המג"א בתקיעת שופר יש לעיין אבל אני העליתי במקום אחר בספרנו זה דעכו"ם שאני דאם לא אסרו חז"ל היה מותר לאמר בכ"ז ע"כ החמירו חז"ל אבל בישראל שלא קיבל שבת גורם רק מה שלא קיבל חברו ע"כ עדיפא מעכו"ם אבל בקטן יש לומר דדמיא לעכו"ם, כ"ז העליתי בעזהי"ש בידי יד כהה:

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה