אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות סוכה › סימן קכ

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות סוכה · סימן קכ

סימן קיט

הנה המג"א בהלכות יום כפור בסי' תר"ד בס"ק א' דרמ"א כתב ואסור להתענות אפילו ת"ח הביא המג"א דבמהרי"ל איתא דהא דמר בריה דרבינא יתיב כולי יומי בתעניתא בר מערב יום הכיפור' ופור' ושבועות דמיירי שכל השנה כשחלם לו חלום רע היה מתענה חוץ מימים הנ"ל וכ"כ הב"י בסימן רפ"ח בשם הרשב"א ואם ירצה להתענות עד סעודה המפסקת שרי עכ"ד וכ"כ בהלכות תענית וצ"ע למה כתב רמ"א כאן שאסור להתענות ת"ח וגבי פורים כתב שמותר להתענות ת"ח ובשבועו' לא הזכיר כלל מזה ואפשר לומר כיון די"מ דמר בריה דרבינא הנ"ל מיירי בשאב תעניתים א"כ בת"ח יש לו להתענות ולכן פסק דבפורים ובשבתות מותר להתענות משא"כ בערב יום כפור כיון דהאכילה נחשבת לעינוי אין להתענות עכ"ל ומ"מ צ"ע לי כיון דביו"ט אסור מדאורייתא וא"כ ה"ל להחמיר מספק שלא להתענות בשבועות ואי ס"ל דמר בריה דרבינא קאי על ת"ח א"כ גם בערב יוה"כ יש להתענות [דסברא דנ"ח אכילה לעינוי לא מהני רק אם ספק שקאי את"ח אבל אם ודאי דלא קאי על ת"ח ומותר להתענות ת"ח בודאי אפילו בערב יוה"כ נמי דלא הוי סברא ודאית דנחשבת אכילה לעינוי גם לענין זה דרק לספק יכולין לצרף זה הספק נמי דילמא אכילה דערב יוה"כ נחשבת לעינוי גם לענין זה דו"ק], כן נ"ל דיש לנהוג כמהרי"ל להתענות עד סעודה המספקת עכ"ל יעיין סוף לשון המג"א דמשמע דרק בשביל צירוף קושיתו דהוכיח מהרמ"א, זצ"ל דפסק דבשבועות מותר להתענות ת״ח א"כ מוכח מזה דודאי לא קאי על ת"ח הגמרא הנ"ל ע"כ הכריע דהדין כמהרי"ל אבל אנן נתרץ קושיתו ובאמת ספק להרמ"א זאת אם קאי הגמ' הנ"ל על ת"ח או לא והכריע בצדק דבשבועות מותר להתענות ת"ח ובערב יום הכפ' אסור ע"כ לפי"ז יפול הכרעת המג"א שהכריע כמהרי"ל והא דהקשה המג"א אם ספק להרמ"א הי' להיות הדין דאסור להתענות בשבועות כיון דהא דאסור להתענות ביו"ט הוא מדאורייתא א"כ הוי ספיק' דאורייתא ובש"ז הוכיח המג"א דודאי מותר להתענות ת"ח בשבועות דלא קאי הגמ' הנ"ל על ת"ח נראה לי לומר דבאמת רק ספק ומכ"מ ניחא הא דמותר להתענות בחג עצרת ת"ח דנחזי דהנה בשבועות איכא שני טעמים הא דאסור להתענות אחד מצד יו"ט ואחד בשביל שניתנה בה תורה נחזי דבשביל יו"ט בודאי מותר להתענות ת"ח דלא חמירא משאר יו"ט אלא דעיקר הספק דאסור להתענות הוא בשביל שניתנה בו תורה אבל בשביל זה שהוא יו"ט לא חמירא משאר יו"ט דמותר להתענ' ת"ח אף שתענית אחר אסור מדאורייתא להמג"א מכ"מ התירו חכמים בשביל ת"ח או בשביל שיש כח לחכמים לעקור בשב ואל תעשה או מפני דררא דפקוח נפש או שלענין עשה סגיא בחולה שאין בו סכנה כדהארכתי בזה הספר במקום אחר בזה ות"ח לא גרע מחולה שאין בו סכנה דבצער שיש לו מהחלום לא גרע מחולה שאין בו סכנה ע"כ התירו אבל סוף כל סוף בשביל יו"ט. אף שהוא מדאורייתא אסור להתענות דהלכה כרבי יהושע דחציו לכם מכ"מ בשביל ת"ח מותר א"כ העיקר הספק הוא מפני הסברה דניתנה בה תורה ע"כ יש לעיין אם העיקר זה הסברא הוא מדאורייתא או רק מדרבנן אם נאמר דהוה מדאורייתא שפיר מקשה המג"א הנ"ל אבל אם נאמר דהוה רק מדרבנן נופל קושיתו דכיון דהעיקר הספק בשבועות בת"ח הוה רק בשביל זה הסברא דניתנה בה תורה ולא בשביל יו"ט דבשביל יו"ט לא עדיפא משאר יו"ט ורק בשביל זה הסברא דניתנה בה תורה הספק אם אלימו בשביל זה הסברה דאסור להתענות אפילו ת"ס אם לא עדיפא בשביל זה הסברא דיהיה אסור להתענות אפילו ת"ח וכיון שהוכחנו בזה הספר דעיקר זה הסברא הוא רק מדרבנן דהוכחתי מתוספות פסחים דף ס"ט ע"ב בד"ה הכל מודים בעצרת דבמינן לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה והקשו התוספות דא"כ מאי קאמר הגמרא רבי אליעזר לטעמיה שסובר דיו"ט רשות ע"כ אמר לר' עקיבא מה רשות למצוה והקשה התוספות הא יש לעשות הוכחה משבועות דמצוה לכולי עלמא ומתרץ התוספות הא רק סברא בשביל יום שניתנה בו תורה ולכאורה אין ביאור לדבריהם כיון דהוי מדאורייתא א"כ מאי נ"מ אם מצד הסברא או מצד הקרא אלא מ"כ מוכח דלא הוה אלא מדרבנן והביאור דאין בכח הסברא לנו לחדש מצוה חדשה והדברים ארוכים בזה ע"כ הוי רק מדרבנן ע"כ לפי"ז נופל קושיתו של המג"א דוק אף שיש לפלפל אם נאמר דהא דביו"ט מותר להתענות תענית חלום היינו מדרבנן כהנ"ל ובשבועות ספק אם רבנן התירו אף שמפני סבה דרבנן הספק מכ"מ דמיא לדאורייתא דממה נפשך דלדאורייתא בכל יו"ט אסור ולדרבנן הספק אם דרבנן הוציאו במקום זה מדאורייתא א"כ שני' משאר ספק דרבנן דהכא הספק אם התירו דרבנן במקום זה כנגד הדאורייתא א"כ נשאר הדאורייתא אך מכ"מ יש לומר כיון דמצד הדאורייתא מותר ורק הספק מפני סיבת הדרבנן ע"כ ספק דרבנן להקל אך כיון דהא שמדאורייתא מותר הא ג"כ בשביל הדרבנן ע"כ בזה אמרינן ספק דרבנן להחמיר דבכל ספק דרבנן הרבנן חדשו בו החומרא והכא אף שספק בחומרתם מכ"מ הם חדשו גם הקולא דלולא דבריהם לא הי' רשאים להתענות אף בשאר יו"ט דו"ק ויש לעשות סמוכים לזה מחקירת הגאון החסיד זצ"ל ר"י בתבונה בחקירתו לענין עדות שבשטר דו"ק בא' ס' אבל לסברת שכתבתי לעיל דמותר להתענות ת"ח מדאורייתא ביו"ט משום פיקיח נפש לזה הסברות בודאי הוי רק ספק דרבנן וסר קושיות המג"א על הרמ"א דו"ק לעיל בדברינו בהטעמים דנאמרו בהא דמותר להתענות ח"ח אך בעיקר שחדשנו לעיל בהא דאסור להתענות בשבועות בשביל טעם הנוסף הוא רק מדרבנן יש להוכיח מטורי אבן דהסברא דניתנה בה תורה הוא סברא דאורייתא שאסור להתענות בשביל זה דהנה איתא בתוס' ראש השנה דף ט' ע"א ד"ה כאילו וכו' בסוף דברי התוס' ובהכי ניחא הא דלא קאמר התם הכל מודים בערב יום כפור דבעינן נמי לכם כדאמר התם בעצרת משום דר' ישמעאל לית לו הך דרשא ולאו כולי עלמא מודים בזה דמחויב לאכול בערב יום כפור והנה יעיין בטורי אבן שהקש' על הגמ' ור"י מוסיפין מחול על הקודש מנלן הקשה הטורי אבן האיש לומר שהוא סובר כהבריי' דיומא דיליף מקרא אחרינא דמוסיפין וכו', ומתרץ הטורי אבן דמהתם ילפינן רק לתוס' יום כפור והלכה אפי' בשבת מוסיפין וגם הלכה כר' ישמעאל בקצירת העומר דוחה שבת ולא יוכל למילף מבחריש וכו' על מוסיפין מחול וכו' ע"כ מקשה הגמ' מנלן דאין לומר דבאמת ר' ישמעאל סובר דאין מוסיפין בשבת מחול וכו' קשי' הילכתא אהילכתא עכ"ל בשינוי לשון. ולכאורה אפי' לפי תירוץ הגמ' עדין קשי' הילכתא אהילכתא הא קיימ"ל דמצוה לאכול ביום כפור וקיי"ל הלכה כר' ישמעאל ולר' ישמעאל אומר התוס' דמותר לאכול כהנ"ל דצריך ר' ישמעאל הדרשא דועניתם לתוס' שבת באם אינו ענין אל ע"כ מוכרח הטורי אבן לומר דגם ר' ישמעאל אף דלית לו דרשא דועניתם מכ"מ לא פליג על מצוה לאכול על עיקר סדין וסובר ג"כ דמצוה לאכול בערב יום מדרבנן או מצד אסמכתא ע"ז הקרא אף דעיקר קרא לדרשא אחרינא קאתי לתוס' שבת או רק מדרבנן בלא אסמכתא והא דלא קאמר הכל מודים בערב יום כפור דלא קאמר הגמ' רק בעצרת מפני שעצרת דאורייתא אבל ערב יום כפור הוא רק מדרבנן וזה מוכרח לפרש בדברי הטורי אבן א"כ מוכח לדבריו דלא כתוס' בפסחים דסברא אפילו לחדש מצוה מחודשת נמי הוי דאורייתא ואין להקשות דלפי דבריו נשאר קושיות התוס' בפסחים דיש להוכיח מחג עצרת דאוריי' גם לר' אליעזר זה אין קשי' דהטורי אבן הולך לשיטתו בשאג"א בהלכות ראש השנה שמתרץ בל"ה קושיות התוס' פסחים הנ"ל דוק שם ותוס' ראש השנה סובר דלר' ישמעאל אין מצוה לאכול בערב יום כפור ולא קשי' הילכתא אהילכתא דקימ"ל כר' ישמאל דקצירות העומר דוחה שבת וע"ז קאי בחריש ובקציר תשבות וקימ"ל דמצוה לאכול בערב יום כפור מפני שע"כ צריכים לומר לשיטת התוס' כן דהגמ' הי' יכול לאמר באמת דר' ישמעאל סובר דתוס' לומד מהדרשא דהברייתא המובא בטורי אבן בנייתא יומא ובאמת רק תוס' יום כפור אסור אבל תוס' שבת מותר והדרשא דועניתם קאי רק על מצוה לאכול בערב יום כפור רק מפני שיש לומר גם באופן זה דהדרשא דועניתם קאי על תוס' שבת ואין מצוה לאכול בערב יום. כפור והגמ' חדא מיניי' נקיט ע"כ לדינא לשיטת התוס' כן דתוס' שבת אסור מפני דשמא דריש ר' ישמעאל הדרשא דועניתם על תוס' שבת ובאמת אסור תוספ' שבת רק מספק דו"ק ולענין יום כפור הוה הספק להיפוך שמא לומד מועניתם ע"ז והא דקימ"ל דמצוה לאכול בערב וכו' ע"כ מטעם ספק ולפי"ז ניחא דברי הרמ"א בפשיטות דהרמ"א ג"כ סובר כתוס' דגם בעצרת הוא רק מדרבנן היינו החומרא הנוספת דיום שניתנה תורה ע"כ כיון דלהרמ"א ספק אם מר ברי' דרבינ' קאי גם על ת"ח ע"כ פסק דמותר להתענות ת"ח כיון דחומרא הנוספת דעצרת הוא רק מדרבנן דו"ק ובערב יום כפור כיון דיש סבר' להיפוך דהעינוי נחשב לאכילה ע"כ כיון דרק ספיק אם מותר להתענות ת"ח בערב יום כפור ע"כ מצטרף זה הסבר' דאכילה נחשב לעינוי ולפי"ז נופל הכרעת המג"א לפסוק כמהרי"ל דיתענה עד סעודה המפסקת דוק לעיל [ואם הרמ"א הי' הולך בשיטת הטורי אבן דבעצרת אסור בשביל הסבר' הנוספ' מדאורייתא א"כ הי' מוכח מהא דפסק הרמ"א בעצרת דמותר להתענות ע"כ דודאי לרמ"א דמותר בת"ח א"כ צריכין לפסוק בערב יום כפור לכל הפחות כמהרי"ל] אך כשזכינו להנ"ל דלשיטת התוס' הוי להלכה רק ספק אם מצוה לאכול בערב יום כפור יש לפסוק גם לשיטת התוס' דמותר להתענות בערב יום כפור היינו אפי' אם הרמ"א יסבור כשיטת התוס' דו"ק כיון דרק ספק אם אסור להתענות אפי' שאר תענית א"כ הוי ס"ס דמותר להתענות ובמקום ס"ס דנחשב לודאי דמותר להתענות לא מהני הסבר' מם שאכיל הנחשב לעינוי דו"ק בזה יעיין בפרי יצחק בסי' ח' שהביא דגם הרמב"ם סובר דאין מצוה לאכול בער יום כפור דוק וגם ימצא בו מעיקר הענין דתוספת שבת אך לא ראיתי אם הוא אמר מה שאמרנו והא דתוס' כתבו דהא דלא קאמר הכל מודים בערב יום כפור משום דר' ישמעאל לא סבר כן היינו כונתם דילמא לא סבר כן דוק בזה הקונטרס כי תודה לד' ימצא בזה דברים מחודשים הן בתוס' שבת לשיטת התוס' והן במצוה לאכול בערב יום כפור לשיטת התוס' דרק ספק והן לשיטת הטורי אבן דלהלכה הא דמצוה לאכול בערב יום כפור הוא רק מדרבנן ובעצרת הוא מדאורייתא לכולי עלמא והסבר' הוא סבר' מדאורייתא דיש בכח חכמים לחדש בסברתם מצוה חדשה [ונ"מ לענין ברכות הנהנין המובא בסי' א' בספרינו] ולשיטת תוס' מצוה חדשה אין לחדש בסבר' דו"ק וגם יוצא לנו ענין רחב לתרץ קושי' המג"א על הרמ"א וחקירה חדשה לענין ספק דרבנן היכא שמעיקרא הקילו נגד הדאורייתא ואח"כ ספק אם במקום אחד הניחו על הדאורייתא אבל מסיבת סברתם ולא מסבה דאורייתא דוק לעיל אם נאמר בזה ספק דרבנן להקל וזו חקירה חדשה וגם לענין הרמ"א בערב יום כפור אם לפסוק כמהרי"ל או לא הראנו פנים דנופל הכרעת המג"א שמכריע לפסוק כמהרי"ל וגם הראנו פנים דלשיטת התוס' יש לפסוק דמותר להתענות בערב יום כפור ת"ח כ"ז יוצא מפרי חידושינו דו"ק, והנה מה שכתבתי דלטורי אבן דמוכח דבעצרת הסבר' הנוספת הוא דאוריי' א"כ הוי לענין ת"ח ספיקא דאוריי' ולא ניחא לדבריו דברי הרמ"א נתישבתי דלענין ת"ח גם לדברי' יש לומר שהוי רק דרבנן דכמו דבשאר יו"ט דנמי להלכה דאורייתא דהלכה כר' יהושע ועכ"מ מותר להתענות ת"ח מפני סברת הנ"ל אף דאסור להתענות בשאר תענית הוא מדאורייתא כמו כן בעצרת נמי אף דהסבר' הנוספת הוא דאוריי' מכ"מ בת"ח נופל זה דמ"ש האי דאורייתא מהעיקר דאסור להתענות ביו"ט מדאוריי' דו"ק אך ע"כ דרבנן החמירו בשביל כסבר' הנוספות וזה ספק אם הם החמירו ע"כ הוי רק ספק דרבנן גם להטורי אבן וסר תלונת המג"א על הרמ"א גם להטורי אבן דוק בזה.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה