כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות סוכה · סימן קיט
עוד בענין הנ"ל לתרץ קושיות התוס' דהנה לכאו' נ"מ פשוטה לענין בשוגג דמטעם מצוה הבאה בעבירה דוקא במזיד אבל מטעם לכם אפי' בשוגג אינו יוצא אך בזה הרגיש המרי"ט אלגזי לבכורת והוכיח מזה דאפי' בשוגג נמי נקרא עבירה והוי מצוה הבאה בעבירה וכן הוכיח מזה דאפילו באונס נמי נקרא עבירה מזה הקושי' גופא דאל"כ לתרץ תוס' דנ"מ לענין אונס אבל לענ"ד לשדות בזה נרגא דאפי' אם נאמר דבכל מקום עבירה בשוגג נמי נקרא עבירה אבל הכא שאני דכיון דלענין גזילה בעינן קנין והיכא דמשכו ברשות הבעלים לא הוי עדין גזילה ולענ"ד אאריך לקמן דלאו דוקא לענין קנין אונסין בעינן בגזילה קנין אלא גם לענין לעבור על לא תגזול ג"כ בעינן קנין א"כ כיון דגזלן בשוגג איתא חקירה אם עומד ברשותו לענין אונסו א"כ אם נאמר דאינו עומד ברשותו לאונסין בגזלן בשוגג דלא דמי' למזיק כיון דבעינן קנין וקנין בשוגג לא הוי קנין א"כ ליכא עבירה כלל וכלל [ואינו חוזר מעורכי מלחמה דלא נקרא עבירה] א"כ עדין קשה מאי הקשה התוס' הא בפשיטות ניחא אך יש לומר דהתו' יסבור דגזלן באונס הוי גזלן ע"כ הוי עבירה וכן הבאתי ראי' מכבר מרא"ש בסוכה לענין מתנה ע"מ להחזיר דאם נאנס חייב מטעם גזלן כיון דלא קיים בטל הרשות שנתן הנותן ונקרא שנטל בלא רשות ע"כ חייב מטעם גזלן אף דהכא הוי גזלן ע"י אונם וזה ראי' אלימתא לזה ע"כ יש לומר דהתוס' נמי סוברי' כן ונקרא עבירה ונשארה ראי' המרי"ט אלגזי דוק, אבל לפי מה שיסד השער המשפט ליתן בזה גדר היכא דסבר שהוא שלו ונטל בזה לא נעשה גזלן מפני שלא נחשב לשם קנין ודמי' לעודר בנכסי הגר וכסבר שהוא שלו וכן לענין גזילה נמי אבל כשראובן נותן לשמעון חפצו ואומר שמעון לראובן שהחפץ שלו ובאמת הוא של אחר בזה הוי גזלן דכיון דבין כך ובין כך חשב לעשות קנין, ויסוד חילוקו ממעילה דגזבר אינו מועל כיון דלא רוצה לעשות קנין יעיין בתוס' בבא קמא דף כ' ע"ח תד"ה נטל אבן של הקדש דוק שם בתרוצם, ע"כ לפי"ז עדין קשיה הא נ"מ לענין דכסבר שהוא שלו דלא נקרא גזלן ולא נקרא עבירה ע"כ בשביל מצוה הבאה בעבירה הוה יוצא אבל מפני הקרא דבעינן לכם אינו יוצא דוק כי לכאורה הוי זו קושי' נפלאה על תוס' אבל באמת ניחא דברי התוס' דהנה יעיין בתוס' סוכה דף ל' ע"ב בתד"ה וקרקע אינה נגזלת יעיין שם שאומרים כן כיון דקרקע אינה נגזלת ע"כ עומד ברשות הבעלים ע"כ לא נקרא גזילה אלא רק שאולה אבל מטלטלין כיון דיוצא מרשות הבעלים לא נקרא גזילה ע"כ מקשי התוס' שפיר דממה נפשך אם יודע שהיא גזילה הוי מצוה הבאה בעבירה א"כ זולת סקרא אינו יוצא ואם אינו יודע שהיא גזילה אלא דסובר דהוא שלו אינו יוצא עדין מרשות הבעלים א"כ אפי' לפי הפסוק יוצא דנקרא שאולה דוק כי נכון הוא לענ"ד, ולפי"ז תפול ראית המרי"ט אלגזי דמצוה הבאה בעבירה אפילו ע"י שוגג נקרא עבירה דיש לומר דתוס' סובר דגזלן בשוגג לא הוי גזלן אפי' היכא שהתכוון לקנין כמו באופן שציירנו לעיל דאחר הטעה דוק לעיל א"כ כיון דלא הוי קנין א"כ לא יצא מרשות הבעלים עדין יוצא אפי' עתה שכתב הקרא לך ולא למעוטי גזולה כיון דזה נקרא שאולה כמו בקרקע [וזה קאי הכל בסוכה דוק בתוס' דף ט' הנ"ל] ולפי"ז יוצא לנו חידוש דין דבסוכה גזילה בשוגג היכא דהי' חסר קנין דהיינו שמתכוין ששלו הוא בזה בודאי יוצא ואם לא היה נחסר קנין דהיינו באופן שאחר הטעה אותו ואמר ששלו הוא היינו של האחר הנותן לו בזה תלי' אם גזלן בשוגג הוי גזלן אינו יוצא ואם גזלן בשוגג לא הוי גזלן יוצא. וגם יוצא דלענין מצוה הבאה בעבירה בשוגג אין לפשוט מתוס' דוק בכ"ז, ולענין מה שאמרתי לעיל בהקושי' דלעבירה דלא תגזול גם כן צריכין קנין יש ראי' לזה דכיון דלענין חיוב השבה ואונסין בודאי בעינן קנין א"כ אם נאמר דלעבירה לא בעינן קנין א"כ הלאו כולל יותר מהעשה א"כ לשיטת הרמב"ם בתמורה דבלאו הניתק לעשה נצרך שלא יהי' הלאו כולל יותר מהעשה א"כ אמאי נקרא בגזילה הלאו ניתק לעשה כיון דהלאו דגזילה כולל יותר מהעשה אלא מוכח מזה דבאמת אין כולל הלאו יותר מהעשה דהיכא דליכא העשה ליכא הלאו אבל יש לדחות זה מפני תוס' כתוב' שכתבו לחלק בין גזילה לשאר לאו הניתק לעשה דבגזילה לא בעינן סמוך משום דבהגזילה עוקרת העשה את הלאו מצד הסברא כן אפשר לזה הכלל נמי דבגזילה כיון דעוקר מצד הסברא לא חיישינן מה שהלאו כולל יותר מהעשה אך בלעדי ראי' נמי משמע דגם לאיסור גזילה בעינן קנין ובפרט יעיין בנתיבות בריש הלכות שלוחין דהקנין דאונסין הוא עונש על העבירה וכן משמע מהגמ' בבא מציעא דף י' ע"ב ע"כ בודאי היכא דלא קנוי לאונסין משמע שלא עבר העבירה דאם עבר העבירה הי' גם נענש יהי' ברשותו האונסין דו"ק, ובימי עלומי אמרתי תירוץ על קושית התוס' סוכה דף ט' ע"א עפ"י שיטת הנתיבות בריש הלכות גניבה דבגזולת עכו"ם רק הלאו עובר ואינו מחייב להשיב ואני הסברתי דבריו דאח"כ נקרא אבידה [דאל"כ קשי' שם דבריו אמאי מותר אח"כ הא אפי' דליכא מצות השבה היינו שאינו מחייב בטורח השבה אבל היתר אין בזה הגע בך אם לא הי' כתוב התורה בישרא והשיב הכי הי' מותר לא הי' רק חיוב טורח השבה אבל היתר לא הי' כיון דאין קנוי לו הדבר דעדין של הבעלים וכי מותר לאכול את חבירו אך אמרתי דבאמת נעשה ע"י גניבה שם אבידה שנעשה אבוד מהבעלים ומאי איכפת לן שהוא בעצמו עשה שתהי' אבידה מכ"מ עתה היא אבידה אך בישראל כיון דהתורה חייבה בהשבה א"כ מונח תחת יד שמחויב להשיב להבעלים ע"כ אין נקרא אבידה אבל בשל עכו"ם כיון דהתורה לא חייבה בהשבה א"כ אין מי שידאג להשיב להבעלים ע"כ לא נקרא אבידה וזו סברת הנתיבות] א"כ לפי"ז אם גנב מעכו"ם דפנות לסוכה מטעם מצוה הבאה בעבירה יוצא דכיון דעתם אין עבירה ומטעם לך למעוטי גזילה אינו יוצא דלא נקרא שלו יעיין בנתיבות דאף דמותר מכ"מ לא נקרא שלו ע"כ נ"מ לגניבת עכו"ם דזולת הקרא הי' מפני דעתם לא הוי מצוה הבאה בעבירה ומטעם הקרא אינו יוצא דאף דגנוב עכו"ם מותר מכ"מ לא נקרא שלו יעיין בש"ך יו"ד בהלכות עכו"ם בסימן קמ"ו מה שמביא בשם הב"ח ושאולה לא נקרא אף דלא הוי גזולה אח"כ בגניבת עכו"ם מכ"מ מרשות הבעלים יצא דגם אבידה סברא דנקרא אינו ברשותו והדברים ארוכים בזה יעיין בשיטה מקובצת בריש המפקיד ובגזילה בודאי אף דאינו קונה לאונסין בגניבת נכרי מכ"מ מרשות הבעלים בודאי יצא דכיון דעשו קנין אלא דהא דלא קנה לאונסין הוא רק שהתורה הקילה על גזילת נכרי בודאי נקרא אינה ברשות א"כ לא נקרא שאולה אלא גזולה אם כן מטעם הקרא דלך למעוטי גזולה אינו יוצא בגזילת נכרי ומטעם מצוה הבאה בעבירה הוא יוצא אך הא דאמרת דאם היה מטעם מצוה הבאה בעבירה היא יוצא תליא בשני תירוצי התוספות בבבא קמא דף ס"ז ע"א דאם היתה עבירה מקודם ובעת שעושה המצוה סר העבירה אם יוצא אם לא להדעה דסובר התם דיוצא הכא בגזילת עכו"ם נמי יוצא ולהדעה דסובר התם אינו יוצא כיון דהיתה מעיקרא עבירה אינו יוצא גם בגזילת עכו"ם כיון דמעיקרא היה עבירה וזה מוכח למעיין היטב בתוספות סוכה דף ט' שם הולכים בהשיטה דלא בעינן דוקא שתהיה העבירה בעת המצוה אז אינו יוצא אלא אפילו אם העבירה היתה מקודם ואח"כ בעת המצוה כבר סר העבירה מכ"מ אינו יוצא לכן הקשה תוספות שפיר אבל להשיטה במרובה דהיכא דבעת המצוה סרה העבירה אפילו אם מעיקרא היתה עבירה מכ"מ אינו יוצא יש לישב עפ"י שיטה זו קושיות התוספות דיש לתרץ דנ"מ לענין גניבת עכו"ם ובזה הרווחתי לתרץ קושיות המרש"א בסוכה דף ל' ע"א ד"ה קשה שם על תוספות שהניחו בתימא ממצה של טבל הקשה המהרש"א הא היה להם להקשות מסוכה גופא דוק שם אבל לפי דברי ניחא דתוספות סוכה דף למ"ד הולך בשיטה זו דהיכא אינו יוצא במצוה הבאה בעבירה דוקא שעבירה בא בעת עשיית המצוה ע"כ לא הקשו מסוכה גופה דיש ליישב דצריכין הקרא לענין גזילת עכו"ם דוק כי נכון הוא וזה אמרתי בימי עלומי וכן יש לתרץ עפי"ז דנ"מ לענין פחות משום פרוטה דאיסור הוי דאסור לגזול אפילו פחות משוה פרוטה א"כ בא לידו באיסור ובהשבה אינו מחוייב ע"כ תליה בהחקירה הנ"ל אם דוקא בעינן שתהיה העבירה בעת עשיית המצוה או לא וגזילה נקרא דבודאי יוצא מרשות הבעלים אפילו אם נאמר דלא נתפס קנין בפחות משוה פרוטה מכ"מ מרשות הבעלים יצא כיון דאינו יוצא בדיינים יוצא מרשות הבעלים בלא קנין דוק בבא מציעא דף ז' ע"א יעיין שם בקושיות רע"א ויבין ראייתי משם דוק כי קצרתי וכתוב אצלי במקום אחר באריכות אם בפחות משום נקרא אינו ברשותו אם גנב מחברו:
אציג בזה הענין עוד איזה דבר לתרץ קושית התוס' דלהכי צריכא קרא דלך למעוטי גזולה דאם מטעם מצוה הבאה בעבירה אם אח"כ השיב את הגזילה יוצא המצוה דכל לאו הניתק לעשה אם מקיים העשה עיקר הלאו מעיקרא ונחשב כמו שלא עשה מעולם עבירה ולא הוי עתה למפרע מצוה הבאה בעבירה אבל מטעם הקרא דלך למעוטי גזולה אף באופן זה אינו יוצא היינו אפי' לאסר שהשיב את הגזילה ג"כ אינו יוצא, כמדומה לי שזה התירוץ על קושי' התוס' ראיתי כתוב על ספר אחד בשמים ראש החדש אך אני שדיתי בזה נרגא דהנה אם נאמר דנעקר למפרע העבירם יהי' קשי' מזה על הדין בחשן משפט בסי' ל"ד סעיף כ"ט יעיין שם בש"ך ס"ק ל"ד ובסמ"ע ס"ק ע״ב דו"ק בדבריהם דהביאו שיטות הראשונים שם דגזלן לא נתכשר רק בשיודעון משעת שעשה תשובה שבאו העדים שעשו תשובה אף שהעדים ראו התשובה מזמן רב מכ"מ אינו מתכשר רק משעת שהעידו בב"ד שראו שעשו תשובה א"כ אם נאמר דנעקרה העבירה למפרע לא שייך כלל שיטתם כיון דלפי העדים לא הי' מעולם פסול כיון דנעקר למפרע, אך יש לדחות זאת אחת כתוב אלו במקום אחר בארוכה דגם נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ג"כ פסול לעדות ואבאר בעזהי"ת במקום אחר בארוכה, ועוד הנה יש בידי ענין רחב לבאר היכא מקיים העשה רק אם השיב הדבר בעינא אבל אם לא בעינא רק בדבר אחר אז לא מקיים העשה רק מכ"מ לעדות נעשה כשר כיון דרואין אנו שעשו תשובה ע"כ יש לאוקמי דהראשונים הנ"ל מיירי שלא החזיר הדבר בעינא ע"כ לא קיים העשה ולא נעקר בזה העבירה למפרע יעיין בהגהות אמרי ברוך על חושן משפט בסי' ל"ד על הט"ז ס"ק ז' דוק שם שהוא הביא מהרמב"ם זה הכלל ויש להאריך ובמקום אחר אבאר בעזהי"ת בזה ביותר.