אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות סוכה › סימן קיב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות סוכה · סימן קיב

סימן קיא

יעיי' בחיי אדם בכלל קל"ד סעיף כ"ג וכן נוהגין ביום עשירי עד חצות היום וכן אין לרחוץ במרחץ ואין להסתפר בחצות היום עכ"ל. כתבתי על הגליון דצ"ע מדוע השמיט שאסור ג"כ לכבס עד אחר חצות, המג"א והט"ז הזכירו שניהם דגם לכבס אסור, ולענ"ד צ"ע אם לכבס להניח ללבוש אחר חצות אם אסור ומקום הספק הוא בש"ז כיון שזה גם קודם בכל התשעה ימים אסור רק מטעם שלא יסיח דעתו מאבלות אם נהגו להחמיר גם בעשירי בזר מלשון המג"א משמע דגם זה אסור אפילו להניח וכן יעיין בט"ז בסי' תקנ"א ס"ק מ"ד בסופו מבואר מדבריו להדיא דגם להניח אסור עד חצות ביום עשירי, אך לענ"ד צ"ע דהעיקר המנהג זה הוא מהמרש"ל ובמהרש"ל לא מבואר דגם זה אסור ע"כ כיון שחיי אדם השמיט לגמרי הדין דכביס ע"כ בצרניח לענ"ד יש להקל וצ"ע:

בסעי' כ"ו נוהגין שלא להכין צרכי סעודה ושלא לשחוט עד אחר חצות אבל לצורך מצוה מותר, ויש מקומות נוהגין לשחוט לצורך אכילה למחר עכ"ל, כתבתי על הגליון לענ"ד צ"ע דבריו דמשמע מסגנון לשונו דיש מקומות נהגו לשחוט לצורך אכילה למחר אפי' קודם חצות כן משמע מסגנון לשונו אבל בט"ז אינו משמע כן דרק אחר חצות אין מוחין בידם ולשיטת הב"ח גם לאחר חצות אסור, יעיין בעטרת זקנים בסי' תקנ"א ס"ק א', ע"כ צ"ע דברי החיי אדם:

בסי' תקנ"ט בדגול מרבבה כתבתי דאין אומרים ברכות כהנים בתשעה באב דוק בדבריו. ועיין בחיי אדם שהביא בשם אליהו רבה דאומרים ברכות כהנים בת"ב:

בהלכות תענית בסי' תקס"ו בסעיף י"ב אין ש"צ אומר עניני ברכה בעני עצמו אא"כ יש בבית הכנסת עשרה שמתענין וכו' כתבתי בגליון ועיין בעיקרי הד"ט בח' או"ח בסי' כ"ח א"י ובא' כ"ד דיש שם דעות דאם יש עשרה מתענין רק דאחד שמע קריאת התורה והתפלל דוק שם דאיכא דעות דמצטרף המתפלל כבר כיון דהוא מתענה ג"כ:

בסי' תקע"ח כשם שהצבור מתענים ומתפללים על צרתם כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו וכו', ולא יתענה בשבת וכו' ואם מתענה ביו"ט שלו היינו אם הוא מוהל ביום זה יעיין לעיל בסי' קי"א בסוף הסימן דלמר"ם מלובלין מותר ומחוייב להתענות כיון דלדבריו יש קולא ביו"ט שלו דאפי' אם לא התחיל מכבר נמי מותר ביו"ט שלו ולמג"א אסור ביו"ט שלו כיון דלמנ"א מוכח ביו"ט שלו דינו כחנוכה והא דתשעה באב מתענה התם דמיא כמו שהתחיל מכבר, ולפי"ז תהיה קצת הוכחה משו"ע כמהר"ם מלובלין ולא כמג"א מדלא הזכיר ריבותא ביותר דאפילו ביו"ט שלו אינו מתענה, גם יעיין בהגר"א זצ"ל דהביא מקור לזה מהירושלמי) ומזה תחסום ראיה מירושלמי כמהר"ם מלובלין דביו"ט שלו מותר דאל"כ ליתני ריבותא ביותר אפי' ביו"ט שלו, ואגב אכתוב דמזה הירושלמי דהביא הגר"א זצ"ל ראיה דגם אשה אסורה להתענות ביו"ט ור"ח וחנוכה ופורים וזו כונת הירושלמי דלהכי נקיט אשה לריבותא דאפי' אתא איתתא שפטורה מזמן גרמא מכ"מ בזה חייבת, ויש לעיין בזה דתהי' ראי' מזה דאין הלכה דאשה בעלה משמחה יעיין בהשמטות בדברי רע"א זצ"ל בסי' א' דוק שם והנה הא דאשה חייבת בחנוכה ופורים הוא מטעם דאף המה הי' באותו הנס כמו שהיא מחויבת בהדלקת נר חנוכה ובמקרא מגילה דוק, אבל מר"ח קשי' הא הוי זמן גרמא אך יעיין במגילה דף כ"ב ע"ב ברש"י ד"ה ראשי חדשים מה שהביא בשם כפסיקתא, יעיין בסי' א' בתשובת רע"א דרוצה לומר שאשה מותרת לבהטענות מזה ירושלמי ראי' דלא כדבריו אך כונתו כהשמטות דמותר להתענות מפת אך על כלבוש יעיין ברשמטו' דמתיר להתענות ולא לאכול כלל, עליו קשי' מירושלמי אך תלי' בזה הלבוש יפסוק כאביי ואשם בעלה משמחם ורב אחא בר יעקב בירושלמי יסבור דלא כאביי ודוק בזה, יעיין בעמודי אור בסי' ל"ב שמאריך אם הירושלמי סובר דבאשה חייבת בשמחם מצד טצמה ולא בעיר מזה הירושלמי דוק

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה