כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות סוכה · סימן קי
בהלכות תשעה באב בסו' תקנ"א במג"א ס"ק ו' בד"ה של שמחה וכו' אבל במקום שנהגו למעט כל משא ומתן לא מהני התרה כיון דיש פוסקים ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא דוק שם כתבתי בגליון יעוין במגיד משנה הלכות שחיטה פרק י"א הלכה ז' בסוף דבריו דכתב שיכולים לחזור עפ"י הסכמת חכמים חכמי העיר יעיון שם דמשמע אפילו קבלו אבותיהם ג"כ מכ"מ יכולים יעוין במשמעות דבריו א"כ להיפוך מוכח מהמגיד משנה היפוך מהחלוקה השני' דמג"א בסי' תקנ"ד בסעיף ט' ואם עשה צרכיו אם מותר לרקוץ דינו כמו ביום כפור, יעיין בעיקרי הד"ט באו"ח בסי' כ"ח א' כ"ב דוק שם (בסעיף ט' רחיצה אסורה בט"ב בין בחמין בין בצונן וכו') בסעיף ח' טבילה של מצות בזמנה מותרת אבל בזמן הזה וכו' הלכך לא תטבול בו וכן נהגו עדכ"ל השלחן ערוך יעיין בבאור כגר"א זצ"ל בס"ק י"א הילכך ואף על גב דתוס' שם [ביצה דף י"ח ע"ב ד"ה כל חייבי טבילות וכו'] הקשו דבסוף יומא מ' דאף למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול כמש"ש מט' דרבנן קסברי רבנן כו' מכלל דת"ק דברייתא קמא ס"ל דלא מצוה ואפילו הכי מותר לטבול יעיין בביאור בגר"א זצ"ל שהביא ע"ז דתוס' ביומא שם תירץ וכו', מקודם אסביר דברי התוס' ביצה דף י"ח ע"ב ואח"כ אסביר דברי הגר"א זצ"ל ואף אפשר שזה דברי' פשוטים המה אך אעפ"כ אין בית המדרש בלא חידוש, תוס' ביצה י"ח ע"ב מעיקרא רצו להוכיח שם דאפי' אם טבילה בזמנה לאו מצוה מכ"מ מותר א"כ ממילא צריך להיות אפי' בזמן כזה כיון דגם בזמנה לאו מצוה ומכ"מ מותר א"כ שלא בזמנה נמי דמ"ש דוק [וכנה צ"ע באמת לפי דבריהם דמעיקרא הוכיחו דהת"ק דברייתא קמא סובר דטבילה בזמנה לאו מצוה הוא ולכן בע"ק מותר רק בשביל כתפלה, כנה לכאורה צ"ע דמכ"מ קשה מ"ש בע"ק מהשאר, אך לענ"ד דמעיקרא סברו דזה גופא בשביל לכיות טהור לכן מותר אף שאינו נוגע לשום דבר ובע"ק כיון דבל"ה צריך הערב שמש ואין טהור בטבילה זו ואף שנקלש טומאתו מכ"מ כיון דאינו טהור לגמרי אסור דיוכל להמתין עד הלילה ויטבול ואף שיצטרך אח"כ מל"ע לטהרתו וא"כ נ"מ בטבילתו מכ"מ כיון דאין טהור בטבילתו תיכף אסור ואין מביטין על בסוף אך זה בורכא דגם השאר שחשיב הגמ' צריך בערב שרש דרף טבילתן ביום מכ"מ צריך הערב שמש יעיין יבמות דף ע"ד ע"ב וברכות דף ב' ע"א ע"כ עדין צ"ע לי הרבה מ"ש בע"ק] והנה הי' רוצה התוס' בשביל זה להתיר גם עתה טבילה בתשעה באב אף דאין לנו טבילה בזמנה עתה ואח"כ אמרו דמכ"מ בתשעה באב אסור בשביל ר' חנינא בן אנטיגנוס שהוא סובר טבילה בזמנה לאו מצוה ואוסר בתשעה באב לכאורה מר' חנינא בן אנטיגנוס גופא מוכח דיום כפור מותר אפי' אם נאמר דטבילה בזמנה לאו מצוה דדוקא תשעה באב אסור בשביל סברתו דכדאי בית א' אבל ביום כיפור ליכא זה הסברא אך יש לומר דיום כפור פשיטא דאסור לא מיבעי' אם שאר עינוים דאורייתא בודאי פשיטא דיום כפור אסור ואפי' אם שאר עינוים דרבנן מכ"מ יום כפור עיקרה ובדאורייתא וגם שאר עינוים יש להם סמך בקרא דוק ע"כ לא הזכיר יום כפור דיום כפור פשיטא דאסור רק ת"ב שרק מדרבנן בזה הי' סברא להתיר ע"כ אף שזולת סברתו דכדאי הי' מותר מכ"מ אסור בשביל סברתו דוק ע"כ אין מר' חנינא בן אנטיגנוס גופא רק מוכיחים הם מהת"ק דברייתא קמא דביום כפור מותר אפי' טבילה בזמנה לאו מצוה ותשעה באב שאני עפ"י סברת ר' חנינא בן אנטיגנוס וכן התרת התוס' יש לחלק היינו תחילת דברי התוס' סובב על סוף דבריהם דצריכין לחלק בין יום כפור לתשעה באב דוק רק צ"ע לי הרבה דמ"ש ב"ק דאסור ואינו מותר בע"ק רק בשביל התפלה וכבר הקשיתי לעיל, ולבסוף מחדשים תוס' דוקא בשביל טהרות מותר ובע"ק כיון דבל"ה לא טהור לגמרי לא התירו ואפילו שיהי' נמי על מעל"ע שלם מכ"מ אין מתירין בשביל המל"ע דלאחר זמן כדאיתא סברא זו במנחות חטא בשבת בשביל שיזכה בשבת אמרינן אבל חטא בשבת בשביל שיזכה בחול לא אמרינן ע"כ בע"ק בשביל תפלה דוקא, אך עדין צ"ע בשביל הנ"ל דגם השאר צריכין הערב שמש אך לענ"ד לישב בדוחק דהנה השאר דחשיב הברייתא הם קודם הטבילה טמאים טומאה חמורה ע"כ לא נחשב כלל מה שנצרכים הערב שמש כיון דסר הטומאה החמורה אבל בע"ק כיון דלאו טומאה חמורה בל"ה ע"כ כיון דנשאר אח"כ ג"כ קודם הטבילה טומאה ע"כ לא הוי תועלת רב כ"כ להסיר הטומאה כן יש לישב בדוחק.
והנה עתה אבוא לבאר דברי הגר"א זצ"ל דלענ"ד דברי הגר"א זצ"ל ג"כ צריך ביאור דהנה מה שהביא דתוס' יומא תירוץ על קושי' התוס' ביצה דף י"א ע"ב באמת בתוס' יומא לא נחתו לתרץ מדוע מותר כיון דהת"ק דבריי' קמא קא סבר טבילה בזמנה לאו מצוה זה לא נחתי דיש לומר דמכ"מ מותר אף טבילה בזמנה לאו מצוה היא וראי' מר' יוסי דברייתא שני' דפליג רק על בע"ק אף דהוא סובר טבילה בזמנה לאו מצוה היא רק דנחתי שם לתרץ קושיא אחרת לתרץ הסתירה דת"ק מברייתא זה לת"ק דברייתא אחריתי אך כונת הגר"א זצ"ל שבתירוצם על קושיתם ממילא נופל דברי התוס' ביצה דכיון דגם הת"ק דברייתא קמא סובר ג"כ דטבילה בזמנה מצוה הוא נופל קושיתם דוק וכן לרמב"ן כיון דמתרץ הסתירה דמיירי שהי' בע"ק מאתמול א"כ אין ראי' דסוברים דלאו מצוה היא דוק ובזה מבואר דברי השו"ע דהנה דהא דמתחיל לבאר סוף דברי השו"ע גם לדברי תוס' ביצה ניחא [דלדברי תוס' אפי' אם נאמר דאיכא עכשיו טבילה בזמנה ג"כ אין טובלין דאפשר רק אם טבילה בזמנה לאו מצוה. זה אין אני אומר בהחלט] רק מבאר הסוף על פי הרמב"ן ועל פי התוס' יומא כדי דבזה ניחא תפלת דברי השו"ע דפסק טבילה מצוה דוק והא דסותר הגר"א זצ"ל דברי התוס' כונתו דאין חילוק בין תשעה באב ליום הכפורים מפני ר' חנינא בן אנטיגנוס סובר טבילה בזמנה לאו מצוה היא (רק ר' חנינא בן אנטיגנוס סובר דטבילה בזמנה לאו מצוה היא דוק) וכן סותר דברי התירוץ האחרון דתוס' מפני שקשה מכ"מ מבעל קרי סוף דבריו צ"ע לי מאד דהנה זאת אין לומר דמקשה א"כ אמאי ב"ק מותר דהא אינו נוגע לטהרות זה בורכא דבע"ק מותר משום תפלה דזה ע"כ לרמב"ן ג"כ בשביל תפלה וכן לתוס' יומא (אלא יש לישב בדוחק כן כונתו דהנה דהא דתוס') לענ"ד נראה לאחר העיון דכן כונת הגר"א זצ"ל דגם רבנן דברייתא קמא סוברים טבילה בזמנה מצוה (ולא משום טהרות וניחא בזה דברי השו"ע היינו תחילת דבריהם דהנה קושי' התוס' שהי' מעיקרא דמוכח מבע"ק דטבילה בזמנה לאו מצוה ומכ"מ מותר השאר זה קשי' דהנה זה קשה לחדש דאף אם נאמר דטבילה בזמנה לאו מצוה היא דמכ"מ מותר זה דוחק אלא ע"כ כתוס' יומא או כהרמב"ן וסוברים דטבילה בזמנה מצוה דוק זה כונתו אך לענ"ד דמכ"מ מוכח מר' יוסי יעיין לעיל דסובר דטבילה בזמנה לאו מצוה ומכ"מ מותר א"כ אין דוחק לומר דרבנן דברייתא קמא סוברים נמי טבילה בזמנה לאו מצוה ומכ"מ מותר [והנה לענ"ד הא דתוס' מחדשים סברתם האחרונה הוא בשביל שהם מחדשים מעיקרא דאפי' טבילה בזמנה לאו מצוה נמי מותר ע"כ זאת קשה להם למאד ע"כ מחדשים סברתם ואם יהי' נופל חידושם הראשון ע"כ יהי' נופל גם חידושם האחרון ע"כ כיון דזה קשה לחדש הראשון ממילא נופל חידושם האחרון היכן כונת הגר"א זצ"ל דמכ"מ קשה מבע"ק היינו קושי' ראשונה דתוס' וע"כ כתוס' יומא או כהרמב"ן א"כ ממילא נופל דבריהם האחרונים, אך לענ"ד דגם מר' יוסי מוכח כן דוק לעיל ואפשר דכונת הגר"א זצ"ל דקשי' מבע"ק דבבעל קרי נמי שייך סברתם הראשונה וגם האחרונה ומכ"מ דוקא בשביל תפלה מותר כאשר הקשיתי לעיל אך זה לא ניחא לי לפרש מפני שזה קושי' חדשה ולא הזכיר הגר"א זצ"ל ברמז רק מסתבר כאשר פירשתי מקודם דכונתו על קושית התוס' דוק.
והנה לענ"ד דתוס' ביצה אינו סותר לתוס' יומא יעיין בתוס' יומא שם ד"ה אי צלו של מסכנא ניחא שתרי דרבנן ע"כ נראה לי לחדש דלמסכנא א"צ לתירוצם דיומא דזה דוחק רב אלא רבנן דברייתא קמא סוברים דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ותרי דרבנן היא ובזה מתורץ גם לפי המסקנא קושייתם דתד"ה מכלל דוק ע"כ אין התוס' דביצה חולק על תוס' דיומא למעיין היטב יש דרך דגם רבנן דברייתא שני' סוברים דטבילה בזמנה לא מצוה הוא דוק כ"ז יש להעיר בדברי הגר"א זצ"ל ובדברי התוס' ואף שבזה הקונטרס דברים פשוטים המה מכ"מ למעיין ימצא דברים מחודשים בזה, יעיין בזה הסימן במג"א ס"ק כ' ופסק דאם נזדמנה ליל טבילתה וכו' יעיין בנשמת אדם בכלל ל"ה א"א דגם בא מן הדרך מותר דוק שם. ולענ"ד יוצא לדינא נ"מ אם יעמיד דברי התוס' דאפי' אם טבילה שלא בזמנה מצוה ג"כ מותר בזמן הגמ' א"כ בזמן הגמ' אין נ"מ אם טבילה בזמנה מצוה או לא לענין האיסור דטובלין בשבת וביום הכפורים ובתשעה באב תלי' בפלוגתא דברייתא ורבי חנינא בן אנטיגנוס] ובזמן כזה תלי' בשני תירוצים דהתוס' דוק ולשיטת הגר"א זצ"ל שזו שיטת השו"ע תלי' הדין אפי' בזמן הגמ' אם טבילה בזמנה מצוה או לא ואין נ"מ בין תשעה באב ליום כפור לכולי עלמא והפלוגתא דבריי' ור' חנינא בן אנטיגנוס תלי' דהברייתא סובר תבילה בזמנה מצוה ור' חנינא סובר דלאו מצוה והא דהזכיר רק תשעה באב הוי כמו שאמרתי לעיל לא מיבעי' תאמר דוק ע"כ יוצא מזה נ"מ לענין המנהג עתה שאין רוחצין בשבת להקר אם מותר עתה לטבול טבילה שלא בזמנה יעיין במג"א בסי' שכ"ו ס"ק ח'. ולדברי התוס' יש לצדד להקל דוק כ"ז יוצא אפשר נ"מ לדינא לענ"ד מהנ"ל, והנה מה שלא הנחתי לעיל בהחלט דאם לסוף דברי התוס' אפי' אם טבילה בזמנה נמי כן מהגר"א זצ"ל מבואר דכן ועוד כיון דלתוס' אין תלוי דטבילה בזמנה מצוה כלל וכלל דוק בזה.