אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות סוכה › סימן קט

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות סוכה · סימן קט

סימן קח

יעיי' בספר משיב דבר בח"א בסי' ל"ה יעיין שם בד"ה ונראה דשרי למכור ע"י עכו"ם ולקנות ע"י עכו"ם וכו', וטעם ההיתר לכתחילה לעשות ע"י עכו"ם, היא משום דשבות דמותר לכו"ע במקום מצוה כדקיימ"ל בסי' ש"ז וכו' כתבתי על הגליון, לענ"ד להעיר שצ"ע מאד דברי הפנים הא בש"ע כתוב להדיא דאסור בסי' תקי"ז סעיף ב' וביותר הוא בעצמו הביא דברי השו"ע בד"ה בדבריו עוד יש בתשובת רע"א בס"ב בהשמטות דמבואר מדבריו לחקור דוק שם [אח"כ ראיתי שהרגיש בסוף דבריו היינו שלא במקום מצוה דוק בסוף התשובה ומשמע דמחלק בין בשר לשאר דברים דעיקר שמחה הוא בבשר דוק בתחילת דבריו, אך לענ"ד אעפ"כ צ"ע דהנה יעיין ברמב"ם פ"ו הלכה ו' מהלכות יו"ט שכתב בהדיא כשם שמצוה לכבד שבת ולענגו כך כל ימים טובים מביא להדיא מלשון הרמב"ם דחייב גם בעונג ביו"ט מלבד שמחה ואף שראי' הרמב"ם שהביא מהפסוק ולקדוש ה' מכובד וימים טובים נק' מקרא קודש אין ראיה רק על כבוד ולא על עונג ע"כ צריכין אנו לומר דכבוד ועונג חדא הוא, יעיין ג"כ ג"כ דיו"ט חייב בעונג, ולפי"ז צ"ע גם דברי הצל"ח והפנ"י הובא בפ"ת ביור"ד בסי' של"א סקי"א דיו"ט אינו חייב בעונג ומלשון הרמב"ם מוכח להדיא דחייב בעונג דוק, ולפי"ז מהרמב"ם מוכח כהשער המלך המובא בפ"ת הנ"ל דגם יו"ט קובע למעשר, ולפי"ז כיון דיו"ט חייב בעונג בכלל עונג אפי' פירו' בכלל דלענין קובע למעשר הוא בפירות דוק בגמ' ביצה דף ל"ד ע"ב ובשו"ע יו"ד בסי' של"א סעיף פ"ג דוק ע"כ לפי"ז עדין צ"ע על המשיב דבר דמשו"ע בסי' תקי"ז מוכח דאפי' במקום מצוה כיון דאפי' פירו' נמי מצוה דוק] יעי' בעין יצחק בחאו"ח סי"ב א"ם ונראה לכאורה להעמיד דברי המשיב דבר דבשו"ע מיירי היכא דאפשר מערב יו"ט אבל אם א"א שאני אבל זה לא משמע מסתימת השו"ע, ועוד דאם היכא דא"א מותר אז מותר אפי' באפשר יעיין בשו"ע בסי' רמ"ד בטור בב"י הובא בחידושי רע"א זצ"ל בסעיף ו' בהגה ראשונה דוק שם וגם יעיין בשבת דף קנ"ז ע"א דאפי' בשהיה לו פנאי מותר לצורך השבת א"כ בשבות דשבות דמותר לצורך מצוה מותר אפי' באפשר מערב יו"ט א"כ אם היכא דא"א מותר אפי' באפשר אלא מוכח דאפי' בלא אפשר אסור ולחלק בין בשר לשאר דברים הארכתי לעיל דעפ"י הרמב"ם א"א לחלק כן והסברא נוטה לזה דהקנין נעשה לבעל המעות א"כ עושה ישראל האיסור בעצמו ולא נקרא שבות דשבות דאף דאין שליחות לעכו"ם מכ"מ הכא ע"י קנין כסף נעשה הנכרי רק כקוף בעלמא דוק, ואף דבזה האיסור זה וזה גורם שגורם גם הלשון קנין להקנין להאיסור מכ"מ נראה דהעיקר האיסור הוא הקנין והלשון היא הסבה ולא קילא בש"ז אם הלשון נעשה ע"י נכרי כיון דעצם הקני' הוא לישראל הוי רק שבות אחד כן נראה לענ"ד:

ויש להאריך הרבה בזה בפרט הקנין מה שנוגע למוקצה דחו"מ יעיין בנתיבות בריש הלכות שלוחין בבאורים א' ב' וקצרתי בזה] רק אם יקנה במתנה המעות להנכרי והנכרי יקנה לעצמו ואח"כ יתן לישראל בזה יש להקל אף דהוי הערמה אך הערמה בדרבנן מותר ובפרט לצורך יו"ט. אך המשיב דבר כתב להדיה ויקנה בשביל ישראל, וזה צ"ע טובא כן נראה לענ"ד, יעיין בספר באר יצחק בסי' א' לענין מה שהעיר אף שבעינן שלוחו של בעל ממון מכ"מ מהני מטעם ערבות וזה בעינן הכא נמי לדברינו דאין לפקפק על דבריו הנ"ל דאין הישראל המוכר זוכה המעות ע"י עכו"ם השוקל שלוקח מהעכו"ם הקונה בעד ישראל ולזה לא שייך מעשה קוף בעלמא, זה הי' שייך אם הישראל לקח בעצמו מהשליח העכו"ם בעד הקונה, אבל הכא גם המוכר מוכר ע"י שליח דוק במשיב דבר, אך עפ"י הסברא דערבות הנ"ל בודאי קונה הישראל דכיון דעפ"י הסכם המוכר דישראל הוא מוציא כלוקה כספו דוק, ויש להאריך בזה הרבה בדברי הבאר יצחק, ועוד חזון למועד בחלק החו"מ, יעיין ג"כ בספר עין יצחק חלק ראשון חלק אהע"ז בסופו בהשמטה שם וקצרתי.

אציג גרגיר אחד שהערתי על החיי אדם בכלל ס"ו סעיף י"א מוקצה מחמת מצוה וכו' ואיזה דבר הוא מוקצה למצוה כגון נר של שבת ונר של יו"ט עכ"ל יעיין בנשמת אדם א"א בסי' תקי"ד ס"ק י"ז כתב המ"א דביו"ט אסור להנות מהנשאר דהוי מוקצה, ועיין ביצה ו' ע"ב תוס' ד"ה דהשתא ותימא הא תנן אין נותנין כו' ולא שייך לרבות יו"ט ע"ש ולהמ"א שפיר שיוך לרבות יו"ט א"ו משמע דדוקא בשבת מוקצה המותר אבל ביו"ט אינו מוקצה מה שצריך להדלקה וצריך עיון עכ"ל לענ"ד אין ראי' מתוס' דכן הפירוש בתוס' דלא שייך לרבות היינו דאין חידוש לרבות יו"ט דאין חידוש ביו"ט יותר מבשבת דיהי' נצרך לרבות דביו"ט נמי איתקצאי למצוה וגם איכא איסור כיבוי דבשבת ועיין בריש התוס' שם איכא חידוש לרבות דוק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה