כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות סוכה · סימן קטז
סי' תר"ל סעיף ז' סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וכו' הרי זו סוכה כשרה לאותו שבת שבתוך החג וכו' הנם להעיר בזה לענ"ד דלכאורה פליאה, שלא הזכיר השו"ע כמה יהי' שעור הלחי ומשמע כיון דלא מפרש שיהי' שעור בלחי משמע להדי' דסגי' בכל שהו והנה בתוס' סוכה דף ז' ע"ב ד"ה סיכך ע"ג מבוי וכו' דתוס' כתבו שם שיהי' הלחי טפח ולכאורה פליאה מדוע לא הביא דעת התוס' בזה דלכאורה לא מצינו חולק ע"ז התוס' אך לענ"ד דהנה נחזי מפני מה חידשו התוס' זה מפני קושי' דמאי שייך מיגו דהוי לחי דופן לסוכה לשבת הוי לחי דופן נמי לענין סוכה מאי שייטא זה לזה הא דבעינן לחי דופן לענין שבת הוא דוקא לענין דרבנן דמדאורייתא סגי' בלא לחי ולענין סוכה בעינן הלחי שיהי' דופן גם מדאורייתא דבלא הלחי לא הוי מהני מדאורייתא בסוכה א"כ האיך אמרינן מגמ' מדרבנן לדאורייתא ע"כ חדשו תירוצם שגם בסוכה צריכין המיגו רק לדרבנן דמדאורייתא מהני בלא מיגו מפני שיש טפח רק שלא העמידו בפחות מג' רק סמוך לדופן [ולפי"ז יוצא חידוש דהא דבעינן להעמיד בפחות מג' ולא סמוך הוא רק מדרבנן ולא מדאורייתא, דמדאורייתא סגי' לשיטת התוס' אפי' סמוך דוק וזה נ"מ לענין דיעבד שבמקום אחר אבאר היכא שפסול רק מדרבנן אם כשר בדיעבד ועיין בעטרת זקנים בסי' תרכ"ט ס"ק ז' דהביא בשם ד"מ דכשר בדיעבד היכא שפסול רק מדרבנן והכריע העט"ז כד"מ דלא כמשכמ״י, שפסול אפי' בדיעבד ולענ"ד יעיין בתוס' סוכה דף ג' ע"א ד"ה דאמר לך וכו' בסוף התוס' דהיכא דפסול מדרבנן אינו יוצא אפי' בדיעבד דוק שם, אך מתוס' סוכה ב' ע"א ד"ה כי עביד וכו' מכ"מ כיון דלא אסר אלא מדרבנן לא שייך סי' קללה וכו' משמע מדבריהם דיוצא בדיעבד דאל"כ אם נאמר כשיטת התוס' דף ג' הנ"ל דהיכא דפסול אפי' רק מדרבנן אינו יוצא אפי' מדאורייתא א"כ אמאי לא הוי סימן קללה דוק אך יש לדחות ראיתי זה דיש לומר כיון דהולך גשמים ברגע זו הוי דחק א"כ גם רבנן לא גזר יעיין לקמן דאיכא פלוגתא בשעת הדחק אם מסככין בנסרים יעיין בדף י"ד ע"ב א"כ זה הפירוש בתוס' כיון דאיכא גשמים אין, לך דחק מזה וברגע זו יוצא בסוכה זו א"כ אין זה סימן קללה כיון דברגע זו הוי דחק ואף שקודם הגשמים לא הי' יוצא אפי' מדאורייתא מכ"מ יוכל לכסות באופן זה כשיוצא גשמים יהי' לו סוכם שאז יתירו חכמים בעצמם כיון דהוי שעת הדחק א"כ לא הוי סימן קללה אבל היכא שחכמים לא בטלו גזירתם אינו יוצא אפי' בדיעבד דוק ובמקום אחר אשנה פרק זה באריכות בל"נ בעזה"י] ולפי"ז תירוצם של תוס' שיש טפח בלחי ע"כ לשיטתם שהם סוברים בסוף דבריהם דמיירי באופן זה דלענין שבת מדאורייתא סגי' בלא לחי ותחילת דבריהם על סוף דבריכם ואפי' אם סי' מוקמינן במבוי פתוח הי' אוקמינן כר' יהודה דמדאורייתא סגי' בשתי מחיצות א"כ מדאורייתא סגי' בלא לחי ולענין סוכה בעינן שיהי' מדאורייתא לחי דוק בזה ע"כ מקשים שפיר וצריכים לתירוצם דוק אבל לשיטת רש"י דמוקמי בפתוח וכרבנן דבעינן שלש מחיצות בשבת ע"כ צריכים גם לענין שבת מדאורייתא להלחי דזולת הלחי הי' אסור בשבת מדאורייתא ע"כ שייך מיגו אפי' בלחי כ"ש דכיון דגם לענין שבת צריכין מדאורי' להלחי הוי המיגו מדאו' לדאורייתא לשיטת רש"י (דהנה אף שמדרבנן אסור גם בשבת מכ"מ סובר רש"י דלא העמידו דבריהם במקום מצוה, יעיין במג"א בסי' תר"ל בס"ק ט', אבל התוס' סובריהם דהעמידו דברים. ע"כ א"א לאוקמי באופן זה במבוי פתוח וכרבנן דבאופן זה כיון דמדרבנן אסור א"כ היאך יוצאין מדרבנן דו"ק, וכיון דהם מוקמינן או במבוי מפולש וכר' יהודה או ביש לו ג' מחיצות וכסוף דבריהם, דו"ק שם, א"כ שייך קושיתם דהוי מיגו מדרבנן לדאורייתא ע"כ צריכים לתרוצם דו"ק, ולשיטת רש"י לר' יהודה כשרה הסוכה בשתי מחיצות בלא לחי כלל ולשיטת תו' אף לר' יהודה צריכין בשתי מחיצות ללחי ודוקא לחי טפח ולרבנן לשטת רש"י סגי' בשני מחיצות ובלחי כ"ש ולשיטת תוס' לרבנן דוקא שלש מחיצות וכאופן שהם מפרשים בסוף דבריהם דו"ק, ודוקא לחי טפח דו"ק בזה, ולשיטת רש"י אין ראי' מדאורייתא כשר בלחי טפח אפי' בלא העמידו בפחות מג' רק סמוך לדופן דיש לומר דאם לא העמידו בפחו' מג' רק סמוך לדופן מדאורייתא פסול שלא בתוך השבת בחג דו"ק, ונ"מ לענין דיעבד כהנ"ל, ויוצא מזה עוד נ"מ דיש לחדש דבאופן התוס' לרש"י אינו יוצא כיון דלענין שבת בעינן באופן זה לחי רק מדרבנן ולענין סוכה בעינן מדאורייתא דאף שיש טפח מכ"מ כיון דלא העמידו בפחות מג' לא סגי' אפי' מדאורייתא ע"כ לא אמרינן מיגו מדרבנן לדאורייתא וזה חדוש דלא שכיח דרש"י מחמיר בזה יותר מתוס' דו"ק'] ולפי"ז יעיין במג"א בס"ק ט' דהשו"ע סותם כרש"י ע"כ לא הזכיר טפח דו"ק ברש"י בדף ז' ע"א בסוכה ואילו סוכה דשבת וכו' סגי לה בלחי זקוף וכו' אע"ג דאין רחבו דוק בזה דלא כתוס' דרש"י לשיטת דמיירי במבוי מפולש אינו נצרך לפרש כתוס' דוק בזה וזה חידוש ופה שלא העירו כל הפוסקים דוק בזה. ולענ"ד לתרץ בזה קושית העמודי אור בסי' ט"ל שהקשה על הא דמבואר בשו"ע ס"ס תרל"ה ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות ובדיעבד הוא מחלוקת הלבוש וב"ח הובא במג"א שם והגר"א זצ"ל בביאורו הביא ראיה דפסול אפי' בדיעבד והנה הנ"ל הקשה מזה הגמ' הנ"ל דסכך ע"ג מבוי כשרה ודוקא לשבת שתוך החג א"כ המיגו זה בא בשבת ומקודם לא הי' נחשב לדפנות והסכך בא קודם כן הביא כנ"ל ראי' והנה לפי הנ"ל דלשיטת תוס' מיירי באופן שמדאורייתא כשר רק מדרבנן פסול א"כ מדאורייתא הי' מחיצות קודם הסכך רק מדרבנן לא הוי מחיצות קודם הסכך רק הי' הסכך קודם א"כ נחזי הטעם דהפוסקים דבעינן שיהי' סכך אחר הדפנות דאם קודם לא נקרא סכך דאין סכך קרוי סכך אלא לדפנות ע"כ אם עושה קודם הסכך לא נקרא סכך ואח"כ כשנעשה סכך היינו שעושה הדפנות הוי הסכך תעשה ולא מן העשוי א"כ לפי שיטת התוס' דמיירי שמדאורייתא איכא מחיצות סוכה קודם השבת ובא המחיצות קודם הסכך מדאורייתא ע"כ מדאוריי' לא הוי תעשה ולא מן העשוי רק מדרבנן לא נחשב מחיצות קודם ע"כ מדרבנן הוי תעשם ולא מן העשוי א"כ כיון דרק מדרבנן יש להוכיח בפסול דרבנן לא מביטין על תעשה ולא מן העשוי, יעיין בשו"ע או"ח בסי' תרכ"ט סעיף י"ז אם סיכך בחבילה והתירה כיון שאין איסורה אלא משום גזירה מוכח להדיא דבפסול דרבנן לא שייך תעשה ולא מן העשוי א"כ לשיטת התוס' דמיירי דהכא קודם השבת אינו פסול אלא מדברנן א"כ לא הוי תעשה ולא מן העשוי ונופל ראיתו של הנ"ל והנה עיקר ראיתו הוא לשיטת רש"י דמיירי שקודם השבת פסול מדאורייתא א"כ הוי פסול דאורייתא, ומדאורייתא הוי תעשה ולא מן העשוי, אך נראה לענ"ד לחדש עוד סברא בזה כיון דגם לרש"י מיירי שמדאורייתא לענין שבת הוי מחיצות גם קודם שבת שבתוך החג רק לענין סוכה לא הוי מחיצות קודם השבת גם מדאורייתא נראה לי לומר דענין דסכך נקרא סכך היינו אוהל על מחיצות שנקרא מחיצות מדאורייתא לענין שבת וכיון דלענין שבת נקרא מחיצות מדאורייתא ע"כ מדאורייתא בעת שהניח הסכך הי' דפנות ונקרא סכך דהא דלענין סוכה לא הי' נחשב למחיצות היינו שכן גזרה התורה שבעינן כך שיעור דפנות לסוכה אבל מחיצות נקרא והראי' שלענין שבת הוא רה"י מדאוריי' ע"כ מדאוריי' לא הויא תעשה ולא מן העשוי רק מדרבנן הוי תעשה ולא מן העשוי דמדרבנן גם לענין שבת עדין לא הוי' קודם השבת שם רה"י א"כ בא הסכך קודם הדפנות אך מכ"מ כיון דרק מדרבנן הוי תעשה ולא מן העשוי לזה אין מקפידין והראי' מחבילת קנים שהבאתי לעיל דהיכא דפסול רק מדרבנן חוזר לכשרותו ולא הוי תעשה מן העשוי, אך יש לסתור דברי יעיין בחיי אדם בהלכות סוכה בכלל קמ"ה סעיף ט"ז כן לשונו ומטעם זה כיון דאין זה אלא מדרבנן אם כבר סיכך בחבילה לשם סוכה ואח"כ נזכר א"צ להתירן וכו' דכיון דאין החשש אלא שמא יבא לטעות ויאמר דמותר לישב תחת סוכה שהניח ליבש וכיון דמגלה דעתו במה שמכירן שהוא בקי בדין תעשה ולא מן העשוי סגי וכו' עכ"ל מוכח מדבריו דרק דלהכי בפסול דרבנן לא חיישינן לתעשה ולא מן העשוי בפסול דרבנן שרק משום חשש תעשה ולא מן העשוי ורק מפני הטועה בזה וכיון דמגלה דעתו שיודע מזה ע"כ נופל הפסול מעיקרא דוק בדבריו, א"כ נופל לפי"ז כל דברי הנ"ל דמבואר מדברי החיי אדם להדי' בפסול דרבנן שאין משום זה הטעם דתעשה ולא מן העשוי ואינו עוקר את הפסול מעיקרא בזה בפסול דרבנן שייך תעשה ולא מן העשוי דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכיון דמדרבנן הוי תעשה ולא מן העשוי פסול מדרבנן כן מוכח מדבריו א"כ נופל דברי הנ"ל ונשאר קושי' העמודי אור דכיון דהכא הפסול הי' קודם השבת משום שנחסר מחיצת ולא מפני שיטעה בדין תעשה ולא מן העשוי וא"כ אפי' כשבא שבת ואין נחסר עתה מחיצות ע"י הסברא דמיגו מכ"מ לא נעקר הפסול שהי' מעיקרא קודם השבת וא"כ בא המחיצות מדרבנן אחר הסכך א"כ הוי מדרבנן תעשה ולא מן העשוי וכן בתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון א"כ ראי' טובה דאין קפידא שיהי' הדפנות קודם שמסכך דוק ואך לענ"ד והנה יעיין ברש"י סוכה דף י"ב ע"ב בד"ה שם אין מסככין בהן ולא קתני אינה סוכה משמע מדאורייתא סוכה היא וכו' אבל נענע) אך לענ"ד מסתימת השו"ע בסי' תרכ"ט סעיף י"ז משמע דרק כיון שהוא מדרבנן ע"כ לא חיישינן לתעשה ולא מן מן העשוי ועוד דאין הסברא מתקבלת כ"כ על הלב שיעקר הפסול דמעיקרא בסברת החיי אדם ועוד הגע בך לפי דברי החיי אדם אם יהי' ע"ה ולא ידע מעיקרא זה הדין רק אח"כ הורו לו אחרים שיתירו ישתנה לפי"ז הדין דבזה האופן נופל סברתו דלא נופל הפסול דמעיקרא ע"כ נראה לענ"ד, אף שמה אני נגד החיי אדם מכ"מ כיון שהשו"ע לא הזכיר סברתו וגם ראיתי בשו"ע של הגרש"ז זצ"ל לא הזכיר סברתו של החיי אדם אלא רק בפשיטות מפני שהוא מדרבנן ע"כ נראה לענ"ד לחדש דבפסול דרבנן לא עשו בזה כעין דאורייתא לפסול אפי' אח"כ כשסר הפסול
וזה לענ"ד ענין חדש דבפסול דרבנן לא שייך תעשה ולא מן העשוי ויהי' נוגע לשאר דיני התורה היכא ששייך זה הכלל דתעשה ולא מן העשוי דבפסול דרבנן לא שייך תעשה ולא מן העשוי דוק. והנה מרש"י סוכה דק י"ב ע"ב בדבריו שם אין מסככין בהן ולא קתני אינה סוכה משמע מדאורייתא סוכה היא וכו' אבל נענע כשר דהא אסיק אדעתא ותיקן וליכא למגזר וכו' אין להביא ראיה מרש"י לסברת החיי אדם דהנה הרש"י קאי הכא להדיא על הפסול דאורייתא היכא שלא הניח מעיקרא לשם צ"ל דאיירי רש"י ועסיק בחוטט גדיש דזה פוסל מדאורייתא ע"כ קאמר נענע, וזה פשוט ולמותר הי' לו לכתוב זאת.
והנה לאמר עוד תירוץ על קושית העמודי אור הנ"ל דהנה לפי הידוע דמחוסר זמן לא נקרא דבר שלא בא לעולם ונחשב כאילו בא הדבר, יעי' במשנה למלך הובא בפ"ת בח"מ בסי' שט"ו סעי' א' לענין אם השכיר המשכיר ביתו לאחר קודם שכלם זמן שכירות הראשון יעיין שם, א"כ יש לישב הכא בעת שהניח הסכך היה עומד לבא ההכשר שיבא הזמן דשבת ויהיה נקרא מחיצות ויהי' הסכך נקרא סכך, ע"כ נחשב כמו שבא הזמן עתה והוי הסכך סכך, ע"כ לא נקרא תעשה ולא מן העשוי אבל בכל פסול תעשה ולא מן העשוי שתלויה כשמו במעשה ע"כ הוי דבר שלא בא לעולם ע"כ בעת עשיתו היה בפסול אבל היכא שההכשר תלוי רק בזמן א"כ לא הוי דבר שלא בא לעולם הכשרו ע"כ בעת עשייתו נחשב שהוא בכשרות ע"כ לא הוי תעשה ולא מן העשוי וזו ג"כ סברה המתקבלת על הלב. [והנה לפי שביארנו לעיל דלשיטת תוס' בסוכה מיירי הדין דסיכך ע"ג מבוי שרק מדרבנן פסול הסוכה ולדרבנן נצרך המיגו ודוק לעיל יש לשדות נרגא בדברי העמודי אור בסי' ל"ה שהעיר שם בסוף דבריו דבחו"מ לא שייך מיגו אפי' אם נאמר דיש עירוב והוצאה ליו"ט כיון דמלאכת חוה"מ אסור רק מדרבנן א"כ לא אמרינן מדרבנן מיגוו זה ניחא רק לשיטת רש"י דלדאורייתא נצרך המיג' ע"כ אין אומרים מיגו בחוה"מ שרק מדרבנן. ע"כ אין אומרים בזה מיגו מאיסור חוה"מ שרק מדרבנן למצות סוכה שפסול מדאורייתא אבל לשיטת תו' שמיירי בסוכה שפסול רק מדרבנן א"כ אפי' בחוה"מ נמי שייך זה רק דיש לחקור אפשר בחוה"מ הוי תרי דרבנן דליטת תוס' מיירי שבלא לחי אפי' בשבת הוי רק אסור מדרבנן א"כ בחוה"מ הוי תרי דרבנן א"כ אפילו לשיטת תוס' ג"כ יש להסתפק אם אמרינ' בחוה"מ מיגו דתליא בהחקירה אם תרי דרבנן שאני מחד דרבנן יעיין לעיל בסי' ל"ד בסוף הסימן שהערנו קצת בזה ובמקום אחר אבאר ביותר בעזהי"ת], והנה לבאר עוד פרט בזה הענין דהנה לכאורה לשיטת רש"י שפוסק כיון שרק מדרבנן אסור מותר לטלטל בסוכה בשבת שבתוך החג דלא העמידו דבריהם א"כ לכאורה יש להוכיח מרש"י בשבת שבתוך החג אם עשה סוכה על ג' מחיצות ומחיצה אמת פתוחה לגמרי דמותר לטלטל כיון דרק מדרבנן אסור ע"כ מותר לטלטל היכא שנצרך להמצוה היינו להוציא מהבית כדי לאכול ולשתות אך לענ"ד דיש לומר דגם רש"י מודה דאסור דהנה יעיין לעיל בחלק שני שהארכנו בענין העמידו דבריהם והעלינו דהיכא דבעידנא שעובר על הדרבנן מקיים הדאורייתא בזה לא העמידו דבריהם אבל היכא שלא הוי בעידנא לא העמידו דבריהם א"כ אין להוכיח זה מרש"י דין זה דמותר לטלטל מבית לסוכה היכא שאסור לטלטל מדרבנן בסוכה מפני שבזה כיון דלא הוי בעידנא העמידו דבריהם אבל באופן דמיירי רש"י שהסוכה לא נתכשרה רק אם יהי' מותר לטלטל דאל"כ לא יהי' נחשב מדרבנן למחצה דנופל מדרבנן המיגו ע"כ בזה שלא העמידו דבריהם יוצא המצוה בעת ישיבתו בסוכה א"כ הוי בעידנא אבל באופן הנ"ל שיש ג' מחיצות ובל"ה הסוכה כשרה אפי' כשהאיסור דרבנן במקומו ע"כ לא הוי בעידנא ומשיטת התוס' יהי' קצת סתירה לשיטתי שהעליתי דהיכא דבעידנא לא העמידו דבריהם דוק.