אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות סוכה › סימן קז

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות סוכה · סימן קז

סימן קו

חקירה הא דקיימ"ל דשכר שבת ויו"ט אסורה שאין עושה שום מלאכה כמו שאם שומר ונוטל שכר שמירה אסור ליקח שכר שבת רק דוקא בהבלעה מותר וכן בעד שכר דירה ואכסניא כן נמי ביו"ט אסור שכר יו"ט. צ"ע לי האיך הדין בחוה"מ אם מותר ליקח בחול המועד שכר היכא דלא עושה מלאכה, וזו נ"מ גדולה אם מותר להשכיר בהמה או כלי שלו וליקח שכר בעד זה או בעד ספינתו. או שומר גינה וכל השומרים אם מותרים ליקח שכר בחוה"מ בלא הבלעה וצ"ע:

אך נראה לי להוכיח דהנה באבל תליא לענ"ד זאת בדעת הראשונים בהביאור דגמ' דף י"א ע"ב במו"ק בברייתא דאריסין וחכירין לשיטת רש"י דלומד דקאי על האבל שהאבל הוא האריס והחוכר וכמו כן בחמרין וגמלין וספנין שהאבל החמר והגמל והספן והוא שכר זאת מאחרים, אין ראיה משיטתו שאבל אסור ליקח שכר בעד ספינתו כיון דהאבל שכר ועושה מלאכה בידים או פרקמטיא דוק א"כ כיון דלא מצי לאסור זאת ע"כ אין לנו לחדש איסור מעצמנו אבל לשיטת הראב"ד הובא ברא"ש דלומד כל הסוגיא שהאבל הוא בעל השדה ובעל הספינה, א"כ מוכח להדיא דבימי אבלות אסור להשכיר ספינתו אף שמה עושה בזה רק שנוטל שכר כלי, ובשבת ויו"ט גופא לא אסר זאת אלא מטעם שאסור ליקח שכר שבת א"כ מוכח דגם אבל אסור ליקח שכר בימי אבלותו ושכר ימי אבלותו אסור א"כ בודאי לפי"ז בחוה"מ נמי כן דלא מצינו חילוק בזה אף שהלכה כרב שישא בר אידי באבל חמור מחוה"מ אך במאי דלא מצינו חילוק לא מחלקין מעצמינו, ע"כ גם בחוה"מ אסור, כן נראה לענ"ד לומר כן ע"כ באשר שבשו"ע בהלכות אבילות פוסק גם כשיטת הראב"ד ע"כ יש לפסוק שאסור ליקח שכר חוה"מ, ולבי אומר לי שיש להוכיח זאת ממקום אחר, הנה בדף י"ב במו"ק רב חמא שרא להו לאבונגרי דבי ריש גלותא למעבי' להו עבידתא בחולא מועדא אמר כיון דאגיר לא קא שקלי שרשויי הוא דקא משרשי לי' ולית לן בה, יעיין ברא"ש שמבאר דמיירי במלאכה המותרת במועד ואפילו הכי דוקא שרשויי מותר אבל בשכר אסור שמע מינה דאסר בשכר אפי' מלאכה המותרת במועד דקבלת שכר דמועד כעובדא דחול דמיא עכ"ל הרא"ש, ומשמע מלשון הרא"ש דזה גופא איסור בעצמותו מפני קבלת השכר בעצמו א"כ מוכח שאפי' היכא שאין עושה מלאכה כלל נמי איסור כיון דהרא"ש תלוי האיסור בקבלת השכר גופא שזה כעובדא דחול אבל מרש"י לא משמע כן דהנה רש"י שם קאמר ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכלי בהדייכו ולא קא חשיב מלאכה ומשמע מדבריו שאם נטל שכר אז נחשב למלאכה ובלא שכר לא נחשב למלאכה א"כ מוכח שהשכר עושה המלאכה למלאכה דוק, ע"כ משמע ששכר גרידתא בלא מלאכה כלל מותר, א"כ מוכח מרש"י להדיא דמותר אך רש"י הולך לשיטתו דלומד שהאבל הוא החמר והספן א"כ לדידי' לא מוכח שהשכר אסור ע"כ לומד מצד המלאכה אבל מהרא"ש מוכח דמצד השכר אסור א"כ אפי' בשכר גרידתא נמי אסור. ובאמת צ"ע לי' דמאי צריך הרא"ש להוכיח מזה הגמ' הא הי' להוכיח משיטת הראב"ד מספינה דבשכר ספינה נמי ליכא איסור אחר א"כ מאי נ"מ שכר ספינתו או שכר גופו, אך לבי אומר לי שהרא"ש רוצה להוכיח דגם לשיטת רש"י בהפשט הסוגיא שמהתם לא מוכח לאיסור דכיון דאריס הוא הספן אך להיתר נמי לא מוכח כיון דהגמ' לא מיירי מזה אם בעל הספינה הוא אבל, ע"כ מזה הגמ' לשיטת רש"י אין ראי' לא לאיסור ולא להיתר ע"כ מוכיח מזה הגמ' הנ"ל לאיסור בשכר חוה"מ דלא רצה הרא"ש לפרש כמו שמפרש רש"י דהשכר עושה המלאכה למלאכה אלא מצד השכר עצמו ע"כ נראה לענ"ד לאסור שכר חוה"מ דוק כיון דהרא"ש הוכיח דאפי' לשיטת רש"י בביאור הסוגי' הנ"ל בחמר וספן ג"כ אסור מזה הגמ' דף י"ב הנ"ל ע"כ יש לפסוק לאסור, ומזה תצא נמי פלוגתא חדשה כיון דרש"י לומד דהאבל הוא החמר והגמל וכל הגמ' הולך שהאבל עושה האיסור ולא מיירי הגמ' אם אחר אריס בשדה של האבל ע"כ לומד רש"י בהעובדא חמרי' ברי' דרבין וכו' דהא דפסיק לבהמתו מטעם שאבל מצווה על שביתת בהמתו דהנה לפי שיטת רש"י לא מוכח בכל הסוגיא דאבל אסור ליקח שכר בהמתו אלא לומד מצד שהוא בעצמו עושה איסור דכמו שהוא אסור לעשות כן מצווה על בהמתו א"כ יוצא לנו מזה איסור חדש דהאבל אסור לעשות בבהמתו מלאכה ואפי' בחנם ואפי' מאלי' כמו בשבת ויו"ט כן מוכח מלשון רש"י וכן מוכרח לפרש כן כיון דלדעתו כל הסוגי' מיירי שהאבל עושה האיסור ולא שמיירי שהאחר עושה איסור בדבר של האבל ע"כ מוכרח לפרש שהאבל מצווה על שביתת בהמתו, אבל לשיטת הראב"ד אינו מוכרח כן לפרש, וזו פלוגתא חדשה דלשיטת רש"י מוכרח לפרש בזה הגמ' דלהכי פסיק בהמתו מפני שאבל מצווה על שביתת בהמתו ומוכח דאבל מצווה ע"ז, אבל לשיטת הראב"ד אינו מוכרח לפרש כן ומעצמינו אין לנו לחדש זאת דהנה גם ביו"ט יש דעות אם מצווה על שביתת בהמתו יעיין בהלכות יו"ט. ומרש"י תהי' ראי' דמצווה דמכש"כ מאבל אבל לשיטת הראב"ד אין לנו לחדש מעצמינו דמצווה הוא דו"ק] ומרש"י ראי' להדיא מכאן דשכר חוה"מ מותר דלא פסיק בשב"ז מוכח ע"כ דמותר שכר חוה"מ דוק, גם יוצא לנו לענין אם ישראל פועל בשדה אחר אם מותר להעמיד אחר תחתיו (היינו באבל נ"מ אפי' בישראל ולענין שבת בשל נכרי) הן באבל והן בשבת להראב"ד מותר ולרש"י אסור, ולא קשי' להראב"ד דאסור בשכיר שבת לשכור שומר בדף י"ב יעיין במג"א אך יש לחלק דכיון דהשכיר לא הוי להניח נחשב לבעלים ממש ע"כ אסור הישראל לשכור שומר בעדו דוק לקמן, וכן מצינו להדיא שרש"י מתיר שכר חוה"מ דהנה בדף י"ב (איתא אסור לסייע להנכרי ולדעת הטור אפי' בשכיר שבת אסור לסייע אפי' אדם אחר אסור לסייע מפני הבעלים אלא דוקא בחוה"מ שגם להבעלים מותר לאדם אחר וזה לא מיירי אם מותר ליקח שכר) איתא בברייתא אין מדיירין לא בשבתות ולא בימים טובים ולא בחולו של מועד ואם באו מאליהן אין מסייעין אותן ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנם [דהנה אף דמאילסן מותר מכ"מ לא יעשה שום סיוע או למסור להם שומר אפי' שומר. נכרי דכיון דהבעלים מסייעים או שומר מוכח שהם שלוחן ובטל המעלה דמאילהן יעיין לקמן אכתוב דאפי' אסור למסור להם שומר] אבל בשכיר שבת שכיר חדש וכו' יעיין גירסת רש"י שרש"י גורס כמו הס"א דבשבת ויו"ט מותר לעשות דלא גרי' מאליהן [יעיין בשו"ע אבל קצץ גרי' מאילהן ודוק במג"א שם] ועוד עדיף מאילהן דבחוה"מ מותר אפי' לסייען ולמסור לסם רועה מותר אפי' בשבת דוק ברש"י שם, ורש"י לומד בזה כהב"י, אפשר צריך לכתוב כאן בסגנון אחר, כי העתקתי ראשונה כתוב בסגנון אחר דוק יעיין בטור ובשו"ע ולא כהטור דסובר דבשבת אסור אפי' למסור ואפי' בשכיר שבת אלא רש"י סובר דלמסור רועה מותר אפי' בשבת (אך דוקא הן הסותר דחוה"מ לסייע והן דלמסור רועה דמותר אפי' בשבת מותר רק בשכיר שבת וכו' ולא בבאו מאילהן דוק) אך סוף הברייתא רבי אומר בשבת בטובה ביו"ט במזונות ובמועד בשכר לומד הטור והשו"ע דלא כרש"י שהם לומדים דקאי שבאו מאילהן ועל הנכרי גופא שבאו מאליו דלת"ק אסור להחזיק לו טובה אפי' לאח"כ מפני שיוכיח למפרע ויהי' מחזי כשלוחו אבל רבי מתיר להחזיק טובה בשבת וביו"ט במזונות ולא נחשב כקצץ ובחוה"מ בשכר אבל רש"י לומד לא מצד הבעלים ולא על הרישא אלא על הסיפא דמסייעין במועד כיון דהוי מלאכת נכרי כיון דהוא שכיר שבת ע"ז קאי אם מותר המסייע אם הוא ישראל ליקח שכר וקאי על המסייע ולא מצד הבעלים ולהט' ולהב"י הדין דמסייע אם הוא ישראל לא מיירי בזה הגמ' כלל ויוכל להיות שאסור אפי' בחוה"מ ליקח שכר, ולרש"י קאי הכא החידוש מצד שניהם אחד מצד הבעלים ואחד מצד המסייע וע"ז קאי דברי רבי דביו"ט מותר בעד מזונות ובשבת מצד החזקת טובה ובחוה"מ בשכר א"כ מוכח להדיא דרש"י מתיר שכר בחוה"מ ומפרש להדיא כיון דמסייע לא עשה מלאכה וכן לרש"י ליכא הכא הדין אם נכרי שבא מאיליו אם מותר ליקח אח"כ שכר ומצד הבעלים דוק ויבין זאת.

וכן הביאור בהגמ' לרש"י דבשכיר שבת מותר להבעלים ודוק במועד ואח"כ מיירי רבי אם רוצה אדם אחר לסייע לא הבעלים אף דבשבת מותר רק בהחזקת טובה וכו', ולת"ק יש לומר דאסור אפי' לאדם אחר לסייע בשבת אפי' בשכיר שבת דוק, ואפשר פליג הת"ק על מה שמתיר רבי להישראל ליקח שכר בחוה"מ דוק וכן בבאו מאליהן יש לומר דאפי' לאדם אחר אסור לסייע לכולי עלמא להנכרי דוק. ולדעת הטור אפי' בשכיר שבת אסור לסייע אפי' אדם אחר מפני הבעלים אלא דוקא בחוה"מ שגם להבעלים מותר לסייע בשכיר שבת מותר גם אדם אחר וזה לא מיירי אם מותר ליקח שכר ע"כ יש לומר דגם בחוה"מ אסור אלא דוקא בשכר מזונות כמו באבונגרי הנ"ל, [וביו"ט יש לומר דאסור גם זאת אפי' שכר מזונות במקום שהמלאכה בעצמו מותר] וכן בלמסור להם רועה דוקא בשכיר שבת מותר לדעת הב"י אפי' הבעלים מותרים למסור רועה בשכר שבת אבל בבאו מאליהן אסור אפי' לאדם אחר למסור להם רועה [כן גם לרש"י אין נ"מ בין אדם אחר להבעלים] ולהטור דאפי' למסור להם רועה אסור בשבת ויו"ט ואפי' בשכיר שבת גם ישראל אחר נמי אסור דוק ויבין זאת, בקיצור הנ"מ בין הבעלים לאחר לרש"י ליכא, לרש"י איכא נ"מ בשכיר שבת לענין לסייע בשבת ויו"ט לדברי רבי דוק לעיל, ולטור ולב"י אין נ"מ בין הבעלים לישראל אמר היכא דמותר מותר אפי' להבעלים והיכא דאסור אסור אפי' לישראל אחר דוק בכ"ז לרש"י קאי דברי רבי מצד הישראל ג"כ כיון שהוא ישראל (ולת"ק אסור אפי' לאדם אחר כדלעיל] ומיירי על הסיפא בשכיר שבת דלא קאי על הרישא דברישא בבאו מאליהן אסור לישראל לסייע אפי' אדם אחר דוק, ולשיטת רש"י אין כאן הענין אם מותר ליתן להנכרי אח"כ שכר דוק בזה, [והנה תצא מזה פלוגתא חדשה אם מותר לישראל לשכור פועלים בעד נכרי לעשות מלאכת נכרי, דלשיטת רש"י ולהב"י לכאורה מותר אפי' בשבת כיון דהם מתירים למסור רועה בשכיר שבת מפני שהוא נחשב להבעלים ומשמע אפי' ישראל יתן להרועה שכר, ולדעת הטור אסור ודוקא בחוה"מ מותר דוק:

נחזור לעניננו דלשיטת רש"י מוכח להדיא לרבי ליקח שכר בעד חוה"מ היכא דלא עביד מלאכה, ורש"י לשיטתו דלומד בסוגי' דאריסין בחבל דקא שהאבל הוא ארים דוק לעיל ע"כ אין ראיה דשכר חוה"מ אסור ולטור אין מוכרח זאת, והנה אגב הענין הנ"ל דשכר חוה"מ בא זה הענין דהבריי' די"ב, וב"ה שגם בזה בארנו דברים מחודשים:

והנה אגב אכתוב בקצור מה שנראה לי בהפלוגתא דראב"ד ורש"י הנ"ל הנה מה שלהראב"ד מותר אם בעל השדה הוא אבל מותר לרש"י ג"כ כיון דאריס אדעתא דנפשו קא עביד וגם קבלן וחוכר נמי אדעתא דנפשו קא עביד רק לרש"י בספינה לדעתי מותר אפי' להשכיר בימי אבלו ובבהמה לרש"י אסור מטעם שביתת בהמתו ולראב"ד אסור מטעם שכר בהמתו ואם השכיר מקודם לשניהם מותר לרש"י מטעם הפסד וגם הסילוק של הראב"ד דבאריס אף שהשכיר מקודם בסתמא יעיין ברא"ש החילוק גם לרש"י שייך זה החילוק בבהמה [אבל אם רש"י מודה לזה החילוק אבאר לקמן] ובספינה מותר אפי' לכתחלה בימי אבלו להשכיר. כן לשיטת רש"י, א"כ מה שהראב"ד מתיר לרש"י פשיטא דמותר ומה שלהראב"ד אסור להשכיר לכתחילה ספינה בימי אבלו לרש"י מותר אבל לרש"י גם כן חומרא דלרש"י אסור לאבל להניח בהמתו ולעשות מלאכה אפי' היכא שהבהמה עושה מאילה מותר וגם אם מושכר ביד נכרי אפי' מקודם האבלות נמי אסור כיון דליכא הטעם דפסידת זולתו דעל הפסד נכרי לא חיישינן ולשיטת הראב"ד מותר דלית לן לומר מעצמינו איסור שביתת בהמתו באבל אלא דהאיסור מצד שכר בהמתו א"כ מאילהן מותר וגם אם מושכר ביד נכרי נמי מותר מפני שהטעם מצד שכר בהמתו וזה כיון דמושכר מקודם מותר כמו בשבת ולא הוי הטעם מפני הפסד רק דממילא מותר לשיטת הראב"ד דוק א"כ לחומרא יש לנו לאחוז שתי השיטות דגם בספינה אסור כמו לשיטת הראב"ד. וכן בבהמה אסור להניח אפי' מאילהן וכן אם מושכר ביד נכרי אסור אפילו מקודם מושכר דוק אלא שיש לעיין כיון דשכירות קניא מספק א"כ לכאורה יש להקל באבל אבל מזה פירש"י גופא מוכח דאסור דלא מתירא לא מטעם הפסד זולתו וזה לא שייך בנכרי דוק. וכן אם האבל מושכר לאחר בעצמו לרש"י מותר מטעם הפסד זולתו ולראב"ד אסור דוק ברא"ש [יעיין בקרבן נתנאל שם שמתיר ע"י אחר גם להראב"ד כיון דהמלאכה אינה מלאכת ישראל דוק שם דלא כהש"ך וזו קולא גדולה ונוגע זאת לאנשי הפועלים דאמריקה שהם מושכרים אצל אחרים ויש סעד גדול להקל להם בימי אבלות עפ"י שיטת רש"י דוק], דכדאי הוא רש"י לסמוך בשעת הדחק, וכן אם אבל אריס לרש"י מותר ודוקא בזה ע"י אחר ובאריס אבל אצל נכרי יש לעיין ולראב"ד דמותר לא מפני הפסד רק מטעם אחר, יעיין ברא"ש דמותר גם להראב"ד ע"י אחר מותר אפי' בנכרי א"כ יש להחמיר בשניהם ויש לעיין בשו"ע, דוק בכ"ז כי הרבה חידשתי בעזהי"ת בזה הקונטרס בעיקר החקירה אם שכר חוה"מ אסור או לא וגם בפלוגתא דהראב"ד והרא"ש ביארתי הרבה יותר ממה שנמצא בהרא"ש יש להוסיף עוד דברים בזה הנה לשיטת הראשונים בהטעם מפני שמושכר מקודם שכן דרך האריסון אבל באם משכיר בהמתו לא נחשב כמו שמושכר מקודם, אך יש לעיין הא גם בשבת שכר כלי או שכר ספינתו מותר בהבלעה א"כ אף שלא השכיר מקודם אבל בהבלעה צריך להיות מותר אך יש לומר במזה הא דמותר בהבלעה היינו אם השכירות החתול מקודם אבל היכא שהשכירות התחיל רק משבת אף שנמשך בהבלעה אחרי השבת אסור וכן באבל לשיטת הראשונים דשכר אבל אסור דוק ובזה קילא לשיטת רש"י דלומד דכל הסוגיא מטעם הפסד הבעלים המותר לו א"כ אפי' בשכירות נמי דלא נחשב כמו שהושכר מקודם לכאורה מותר אפי' אם מושכר מקודם בסתמא דוק ברא"ש מכ"מ מותר כיון דהטעם מפני הפסד והא דכתב רש"י ז"ל לחדש או לחדשים היינו כמו שכתב הרא"ש שלא מיירי רש"י שבפירוש השכיר מקודם והמשיך גם על ימי אבלו דאף בסתמא נמי מותר כיון דהטעם מפני הפסד השוכר והמשכיר דוק ברש"י ודוקא זה בא לאפוקי שלכתחלה אסור להשכיר בימי אבלו ע"כ בספינה רש"י מקיל לגמרי ואפי' להשכיר לנכרי ואפי' להשכיר לנכרי ואפי' בימי אבלו גופא [רק אם השוכר הוא אבל אסור כיון דהוא עושה המלאכה] ובשכירות בהמתו ג"כ לרש"י קילא בזה אם לא השכיר בפירוש מקודם על ימי אבלו דוק לעיל לרש"י מותר ולשאר הראשונים באופן זה אסור דוק וגם זה יש לעיין אם לרש"י תלוי ההיתר דוקא אם ההפסד לשניהם להאינו אבל ולאבל ג"כ או בהאינו אבל לחוד תלי' מפני שהוא א"צ להפסיד ומותר האבל לעשות בשבילו ע"כ מה שכתבתי לענין נכרי יש לעיין בזה וגם אם שניהם אבלים בודאי נופל ההיתר דההפסד דוק בכ"ז ולעת הפנאי אברר היטב בעזהי"ת בל"נ כל האופנים דוק כי כללתי בזה הרבה [על הברייתא דמו"ק י"ב הנ"ל דמחלק בין יו"ט לשבת צ"ע טובא מגמ' ביצה דף ל"ז ע"א דוק ויבין זאת].

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה