כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות סוכה · סימן קו
ביאור סוגיא תמורה לענ"ד הנה איתא ביצה דף ח' ע"ב ואזדא רבא לטעמא, ולענ"ד אי אפשר להולמו וצריך ביאור רחב דמאי דמיון לדין דרבא הא הגם דזה ספק וזה ספק מכ"מ הפנימיות אינם שוים התם בצואה הספק אם יהא צריך לכסות דשמא לא יהא צואה ע"כ כשמכין אין בדעתו על הספק הגם שספק אם מחויב לכסות מכ"מ סוף כל סוף הוא מחייב לכסות מטעם ספק ויודע היטב שיהי' צריך לכסות א"כ דעתו גם ע"ז ולענ"ד קושי' חמורה על הגמרא, ע"כ נראה לי לישב על דרך פלפול הנה בכל חי' ששוחט ביו"ט הוי ספק אם יהא צריך לכסות דשמא יפגום הסכין הגם שאין עור שכיח לפגום מכ"מ העצם המפרקת שכיח לפגום א"כ ספק מעליתא שמא יפגום בעצם המפרקת ואנן לא ידעינן א"כ יאסור א"כ אינו ראוי לכיסוי יעיין בספר ברוך טעם בקונטרסי דהפריס על גבי' קרקע סברא כגון זו א"כ ספק מעליתא זו א"כ אף בודאי חיה הוי ספק אם יהא צריך לכסות א"כ יהא אסור לכסות גם חי' ודאי מפני שאפר כירה אינו מוכן לספק אלא ראי' מזה לשיטת הסוברים דאף אם נמצא הסכין פגום מכ"מ חייב לכסות מפני שאין ספקק נבלה אבל בכוי אם ימצא הסכין פגום הוי ס״ס שמא בהמה ואפי' אם חיה היא שמא נבילה היא והויא ס"ס ופטור מלכסות א"כ ניסא דדמיא לצואה כמו בצואה שספק אם יהא צריך לכסות שמא לא יהי' צואה והכא נמי בכוי ספק שמא פגומה והוי ס"ס ופטור שס"ס אפי' בדאורייתא לקולא אך יש לסתור כל הבנין הנ"ל מפני שחזינן דרוב פעמים נמצא הסכין יפה א"כ כוי ודאי למאן דסובר הכא דרוב הוי כודאי דהנה איתא פלוגתא בסוגיא זו אם צואה הוי כמו ודאי, ותליא בסקירה זו אם הוי רוב כמו ודאי או לא א"כ כוי נמי דרוב פעמים לא ימצא הסכין פגום א"כ הוי כמו ודאי, אך יש לתרץ דהנה הרשב"א העלה דרוב שאינו בטבע אלא תלי' במנהג לא הוי רוב והכא בכוי דמיא לזה שהרוב דנמצא הסכין יפה לא הוי בטבע אלא במקרה שלא פגע בדבר הפוגם אותו א"כ אין ראי' מזה לכל פעם בפני עצמו שמא פעם זה יהא שיפגע בדבר הפוגם אותו אבל צואה הוא בטבע של תינוקת. ויש להביא ראי' מט"ז בסי' י"ס בתירוצו על סתירות השו"ע דהנה אם לא נאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום ויש ספק תלי' אסור ואם נאבד הסכין כשר הגם שאין אלא ספק מכ"מ כשר מטעם חזקת הסכין ומתרץ והעלה דבר חדש הנה אם לפנינו כיון שחייבו חכמים לברר א"כ לא החזיק' הסכין, לכך א"א להעמיד על חזק' הגם שעתה א"א לברר א"כ נתעורר החזק' מכ"מ לא מהני דבחזק' בעינן שיבא החזק' קודם הספק ע"כ לא מהני, ולכאורה קשי' בסי' ל"ו משמע להדיא משו"ע וגם מדברי הט"ז גופא לענין נקבים מבואר דגם בספק תלי' אוקמינן על רוב ולכאורה צ"ע הא התם ג"כ בעינן בדיקה. אך חלקתי דרוב שאני הגם קודם הספק שהי' אפשר לברר לא החזיק' שהיא מרוב מכ"מ לאחר שנולד הספק שא"א לברר שוב אוקמינן השתא שהוא מרוב דרוב לא בעינן שיהי' קודם הספק אבל חזק' שאני שבעינן שיהי' קודם הספק ודמי' לסברת התוס' שחזקה שלא נתבררה בשעתו לא הוי חזקה א"כ לפי"ז מוכח מהט"ז דבסכין לא הוי רוב מפני סברתי הנ"ל דרוב התלוי במנהג לא הוי רוב ע"כ ראי' נכונה מזה הט"ז לדברי הנ"ל ונכונה זה הגמרא הנ"ל על דרך הפלפול ובעיקר דברי הט"ז יו"ד הנ"ל שהעלה מפני שחכמים חייבו לברר לא נחזיק עדיין החזקה לענ"ד יש לתרץ הסתירה דשו"ע באופן אחר הנה הגם שחכמים חייבו לברור נמי לא בטיל החזקה ומכ"מ בספק תלי' לא מוקמינן על החזקה מפני שיש כנגדה חזקת הבהמה והא דבנאבד הסכין כשר התם שאני מפני שיש שתי חזקות חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא שיצא בהיתר א"כ עדיף מחזקת הבהמה שכיון שיש שתי חזקות כנגד חזקת הבהמה. ויש להביא ראי' שיצא בהיתר נחשב לחזקה מרש"י כתובות דף כ"ו ע"ב יעיין שם, וגם מרשב"ם בבא בתרא דף ל"ב ע"א, וגם מתוס' בבא מציעא דף י"ג ע"ב יעיין שם ועל הרשב"ם שהרכיב שם חזקה דרש"י וגם החזקה דתוס' יש לתרץ דבריו דנצרך לזה עפ"י הגמ' עירובין דף ל"ו ע"א בענין תרי ותרי ספיקי דרבנן דלענין תרי חזקות לא אמרינן ספיקא דרבנן ע"כ נצרך לעוד חזקה להוסיף דאל"כ הוי ספיקא דרבנן דוק בזה וקצרתי. והנה במה שכתבתי לעיל דבכוי אם נמצא פגומה אסר השחיטה דהוי ס"ס דפטור מלכסות יש לעיין הא לא נולדו הספקות כאחת ובס"ס בעינן שיולדו כאחת אך הכא נקרא שנולדה כאחת דחיוב הכיסוי נולד אסר שחיטה א"כ אז נולד גם הספק השני דחיוב הכיסוי הוא אחר הבדיקה דוק במג"א בסי' תל"ט סי"ק ג' דוק, והנה תודות לד' שחדוש נפלא הוא זה לישב דברי הגמ' החמורה לענ"ד: