כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף פה:
ועוד ק"ו ומה מכה שעשה בו שלא בעמך כבעמך כו' הניחא לר' יונתן כו' מבואר בברייתא, הכא דלא מקשי' הכאה לקללה דלא כסתם מתני' דאמר בסמוך דקסבר דמקשי' הכאה לקללה וכן ס"ל לברייתא דמכות (ס"ד ת' ור"ד ט') דלא מקשי' הכאה לקללה. והרמב"ם (פ"ה מהל' ממרים) פי' דמקשי' הכאה לקללה דגם בהכאה ליכא חיובא בשא"ע מעשה עמך והיינו משום דסתם מתני' ס"ל הכא כן וי"ל בזה הא דפריך ביבמות (דף כ"ב ב') אהא דתנן שם וחייב על מכתו והא א"ע מעשה עמך הוא ולכאורה הל"ל טפי להקשות שם עלה דתנן וחייב על קללתו דהא על מכתו י"ל דס"ל דחייב אף שלא בעמך כדתניא הכא: ולפמ"ש התוס' בגיטין (דף פ' ע"ב) ד"ה זו י"ל דהכונה התם ביבמות באמת מסיפא מהא דקללתו והוי כמו וכו' אבל התוס' בברכות (דף מ"ה סע"א) ל"ל כן אבל לפמ"ש א"ש דפריך שפיר ג"כ אמכתו שם דהא סתם מתני' דהכא ס"ל דמקשינן הכאה לקללה דגם בהכאה אינו חייב בא"ע מעשה עמך ואין סברא שיחלוק סתמא אסתמא כמ"ש התוס' בחולין (דף פ"ט ב') בתד"ה איסור והנה לכאורה קשה בזה דאמאי פסק הרמב"ם (פ"ג מה' א"ב) רבנן דר"י דנושא אדם אנוסת אביו דלא דרשי סמוכים דכתיב ונתן האיש וסמך ליה לא יקח משום דמפסיק לא יקח את א"א בנתיים כדאיתא ביבמות (דף ד') וא"כ הכא אמאי מקשי' הכאה לקללה הא מפסיק קרא בנתיים וי"ל ע"פ מ"ש התוס' בחגיגה (דף י' ע"ב) ד"ה לעבור ע"ש ועוי"ל ע"פ מ"ש התוס' ביבמות (דף ד') בד"ה דכתיב דהיקישא עדיף מסמוכים מש"ה ס"ל היקישא דהכא דמקשי' הכאה לקללה אף דמפסיק קרא בנתיים:
והנה בהא דר' יונתן ור' יאשיה דסוגיין נלע"ד דבר נכון דקשה קושי' עצומה דאיתא בירושלמי ב"ק (פ"ז הנ' י') ובשבועות (פ"ח הל' ג') דסבר ר' יוחנן בטובח ע"י אחר פטור מד' וה' ופליג עם חזקיה שם בזה ותמוה דהא מבואר בגמ' דידן בב"ק (דף ע"א א') ובכתובות (דף ל"ב) דר' יוחנן גופי' מפרש להא דר"מ דהוא בטובח ע"י אחר דחייב ד' וה' והמה"פ כתב שם דפליגי באמת גמ' דידן והירושלמי ונלע"ד בעז"ה ליישב דל"פ דהנה התוס' כתבו שם עלה דס"ל לר' ישמעאל דאו לרבות את השליח דמאן דס"ל דצריך או לחלק היינו ר' יאשיה דהכא ס"ל דדרשי' כן מתחת לרבות את השליח כחזקיה שם ע"ש וא"כ י"ל ע"פ מ"ש בחידושי הרשב"א בקדושין (דף ט' ב') דר' יוחנן שם סבר כר' יאשיה ומש"ה ס"ל שם דאי מובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל ע"ש מש"ה י"ל דר' יוחנן לנפשיה סבר כר' ישמעאל דדריש מאו לרבות את השליח היינו דר' ישמעאל סבר כמ"ד דל"צ או לחלק ומוקי להא דר"מ שם ג"כ דס"ל הכי כר' ישמעאל וכמ"ד דל"צ או לחלק מש"ה אמר דהא דר"מ בטובח ע"י אחר אבל ר' יוחנן לנפשיה אזיל לשיטתו דסבירא ליה כר' יאשיה דצריך או לחלק ואם כן לא ידעינן מהא דאו לרבות את השליח אבל חזקיה בירושלמי דסבירא ליה דטובח על ידי אחר חייב אזיל לשיטתו דדריש בב"ק ובכתובות שם מהא דתחת לרבות את השליח ונכון בעז"ה ועי' מ"ש לעיל (דף ס"ו) בזה ומ"ש במכות (דף י"ב) בזה: