כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין
דף ב.
לרבי יהושע לאנג ז"ל:
הקדמה:
אמר המחבר הנה ככל אברי ועורקי מזדעזעים ונרתים אברך ואהלל לה' הטוב שהחיינו וקיימנו לבצע את כחשבתי אשר עמלתי בעניי טפחתי ורביתי בעבודתי לנטוע נטע שעשועים משדה הבינה והדעה לגמול ציץ ולעשות ענבים בכרמי הדלה וההרבה מגן ה' צבאות ע נ פ י ושריגי משרשם הפרידו וכפורחת עלתה נצה להוציא פריי פרי תנובתם הבשילו אשכלותיהם לעשות יין המשמח אלהים ואנשים תקותי בעזר אל חי אשר שרים וחקרי לב יהלכו בכ ר מ י לטעום מפריי ולהעלות על שולחנם מפרי תנובתי ואשכולות עגבי' תקותי חזקה להחונן דעה ובינה. כי ימצאו בכרמי העניה פירות נעימים ונחמדים מטיפים יין משובח יתענגו בהם בני אדם העוסקים בתושיה. רגשות לבבי ידונו בהודות והלל לה' בראותי ילדי רעיוני בקרב חכמים ינוחו. יעלו על שולחן שרים גדולים וחקרי לב היא חלקי לנצח. היא שכר עבודתי היא תשלומי עמלי כי האדם אשר שלחו אלהים לשדד אדמת חמדו לתקן גויתו בעזר נפשו חלק אלוה עבד לשדה נעבד הזאת היא חלקת נחלתו להעלות גשם חמרו ולהוריד רוחו ונפשו הזאת היא מטרת עבודתו. להחליף עולם הקיים בעולם הכלה. חיי עונג נצחי בחיי צלמות ואפלה לקנות חיי הבל ירחי שוא ולילות עמל. תחת חיי אור עולם אף אם ישבע האדם מזמרת הארץ מחלבה ומשמנה ירוה עונג מחדרי משכית ארמנות היכלי עונג הלא ימים כצל יעפו כחלום יעוף יעברו ויכלו ינוע וינוד מהרה מהרה לקול הקורץ הקורא בקול מר שוב בן אדם לאדמתך שוב לעפרך מקום אשר ממנה נוצרת ימי האדם רגעים עטופים בכל מיני פגעים היקח אז בידו בשובו למקום מחצבו מכספו וזהבו מבנינו וקנינו אם מחוט ועד שרוך נעל בלתי גויתו ואדמתו ערום יצא מבטן אמו ערום ישוב לבור תחתיתו תחתיו יוצע רמה סביב משכנו חמת תנינים עם ראשי פתנים. גם אוהביו אשתו וזרעו ירחיקו גדוד ממנו בעת לקברו יובל כי יקרא בעת קיצו לביקור חשבון מימי חלדו לפקוד מעשיו בעולם שאינו שלו יביט ויציץ כה וכה אין משען ומשענה אין אח אוהב לשוח' בערו בחצר המשפט אולם האדם אשר מסתופף בנחלת שדי בגן אלהים היא התורה והמצוה. כל ימי זמנו וחלדו יגע בתורת ה' יום וליל המה יעמדו בעזרו לעת מצוא זה המיתה. לגבר בן תמותה המה בהלוכו ינחו אותו ובשכבו ישמרו עליו ובהקיצו ישיחו בעדו [כדמבואר בסוטה (דף כ"א א') משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה כו' מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם כו') בשאול יאירו לו נתיב ביום מועד לכל חי שם יהיו לו למשען יד שם ימצא שכר עמלו:
אשר עמל בחייו בגופו ונפשו אשר הקדיש לה' אלהיו כדאיתא בפרקי דר"א באחד שהיו לו ג' אוהבים כו' עושרו ורכושו אשתו וזרעו תורתו ומצותו אשר רק תורתו ומצותו ידבקו בו לילך עמו לחצר המשפט להמליך בעדו] לזאת אנכי להי אנכי אסורה לנטוע כרם חמד נטע שעשועים לבנות בית זבול לנוח תחת צל אשכלותי. תחת ענבי גפני תחת פרי כרמי אשר הרו עשתנותי וילדי רעיוני בעזר אל חי יציצו ויפרחו עדי עד גחלי עדנים יפרצו ועל יובל ישלחו שרשם לנסוך יין נסכי של מזבח הדפוס להתענג בכומר ענביו [כמאמרם ביבמות (ר"ד צ"ו) מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף מי שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר] בחרתי לנטוע גפן אדדת. מעניני ציון וירושלים [כי הענינים במסכתות האלו רובם הנוהגים בבית תפארתנו] לזכרון כבוד רום מקדשינו ירמז עליה שם ספרי אשר קראתיו בשם כרם יהושע כי עזה עלי אהבת בית תפארתינו חמדת נזר ראשינו לעלות שמה לנשק אבניה:
לעלות במסילה שמה להשתטח על אדמתה נבוכו עשתנותי מורשי לבבי נשברו כגלי הים בדברי אודותם ובזכרי את שמם לכן חרטתי בחרט עטי לזכר עדי עד להעלות את ענבי כרמי על מזבח הדפוס. לזכר נסכי יין על מזבח מקדשינו זכרון הבאת בכורי ענבים לנחלת אדמתינו כן אתפלל לאל חי מקרב לב עמוק למלאות את מחשבתי לזכנו לעלות שמה בארצות החיים במקום משכן אבות העולם מקום אשר הליכת ארבע אמות עליה יזכה לאושר חיי עדי עד [כמאמרם בכתובות (ס"ד קי"א)] מקום המקדש היכל מזבח ואולם המקודש מימי עולם ונזכה כולנו יחר לעבוד שמה בשכם אחד לאל חי ומלך עולם גם קראתי לספרי הנוכחי בשם כרם על שם אבי מורי ר' משה ואותיות כרם הם כבוד ר' משה [כמאמרם בקדושין (דף ל"ב) מכבדו בחייו ומכבדו במותו ובזוהר (ס"פ בחוקותי) איתא בן יכבד אב דלאחר מיתת אביו מחויב יותר לכבדו ואיתא בזהר חדש (פ' לך) ובמדרש הנעלם ברות כשהבן מחדש בתורה מעטרין עטרה לאביו שם) כי על ברכי שעשועיו נדלני לעסוק בתורת ה' כל ימי זדוני ע"כ זכרתי את שמו בפתח ושער כרמי נסכתי נסכי ענבי על מזבח הדפוס. עבור נשמתו ינוחו הורי בעדן בשלוה ובהשקט ונשמתם תהא צרורה בצרור חיי עדי ער:
והנה ימים כבירים חלפו שנים רבות גנוזו ועברו מעת הדפסת ע נ פ י ו פ ר י י כי הרבה טרדות כתרוני מעת אשר יצאתי מעיר מולדתי היא עיר ו ו י ל נ א המפוארה כשנים עשרה שנה לעבוד עבודת עבד תחת משא עבודת הקודש (כמאמרם בהוריות לא שררות נתתי לכם אלא עבדות נתתי לכם] ועמוס עלי עול דעבודה בטרדות וסיבות שונות:
לזאת הייתי נחבא אל הכלים מלהפיץ מעיינותי חוצה ועד כה הסיבותי את לבי אחורנית מלערוך את מערכתי. ותשב אחור ידי מלהפיץ את דעת מי תכונתי אולם נפשי עלי השתוחח לבי יהמה בקרבי לאמר מה לך נרדם. למה נחבאת לברוח. מעט נכאת ומעט צרי יש אתך הוציאם מאוצרותיך. ע נ פ י ך הפריחו והעלו פ ר י יהללו אותם בשערים המצוינים גם עתה תקותינו כי מיינך ותירושך פניך לא יחוורו לזאת הרהבתי בנפשי עוז בעזרת מפלטי צור מעוז עור פעם שלישי ידי יד כהה לנופף לנטוע אשכלות להטיף יין לרעות בגנים תוך עדרי הצאן לפרוח ולהציץ שושנים מנחת ענ"י לפניה שלחתי פרי נעים לפני כרמי נטעתי ובחסד אל הטוב מצאו חן בעיני מורי. ונתהללו בעיני חבירי כן תקותי כי גם עתה לא אבוש. כי יעלו בכ ר מ י חבירי ורעי כערכי לשעשע ברוחב תבונתם:
וכן גם גדולים חקרי לב יטעמו מעט מענבי גפני ואם אולי שניתי אהבתם תכסה על שגגתי וחסדם יעבור על טעותי כי מצודה פרוסה היא על כל החיים ובעזר אל חי מוכן אני להקריב יין נסכים על מזבח הדפוס על כל הש"ס אולם למען אהבת ירושלים המדת כלילת ציון כעת הצני גערתי ומתני חגרתי להוציא ציצים ופרחים חבצלת ושושנה במסכתות אלו בענינים אשר נהגו בהיות ציון על מכונה כאשר נצטווינו מפי חכמינו הראשונים ונזרהרנו מפי הורינו הנכונים לדרוש לציון בכל עת לחזק תקותינו ומאויינו ובזה נעלה זכרון רום מקדשינו. על לוח לבבינו ובעבור זה נזכה להקריב פרי הלולים. בבית תפארתנו וגזר ראשינו להאיר במהרה בימי חלדנו חשכת ואפלת אהלנו והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יאיר שבעתים ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ויזכנו ה' הטוב לגו ולזרענו לעסוק בתורה ובמצות כל ימי חלדנו דברי המחבר ברגשות אהבה ביראה ובאימה עיניו לשמים ומשתחוה מול הדרת קדשנו אל יוצר ארץ ושמים
יהושע בא"א מורי מוהר"ר משה לאנג זצ"ל אב"ד דק"ק שערשאב בעהמ"ח ספרי ענף יהושע ופרי יהושע:
כרם יהושע על סנהדרין דף ב/א
דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' מוציא ש"ר בשלשה והקשו התוס' דאמאי לא חנן כופר ול' של עבד ותי' בשם י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר ול' של עבד וקשה דמאי יענו לדעת ר' אבהו בירושלמי בפרקין (סוף הל' א') דמבע"ל שם בזה אי כופר נידון בשלשה אף דשור הנסקל מיתתו בכ"ג ואמאי לא פשט לה ממתני' דהא להאי תי' של י"מ מוכח דהוי בכ"ג כמיתת השור וע"ש במראה הפנים בריש פרקין והנה ראיתי בערוך לנר במכות (ד' י') שנסתפק אם חייבי גליות הוי בב"ד של ג' או בכ"ג וכתב שלא מצא דין זה לא במשנה ולא בגמ' וברמב"ם ורק הוכיח לה מהא דאי' בתוספתא (פ' ז') דבחייבי גליות פותחין לזכות כמו דיני נפשות דילפי' רוצח רוצח ע"כ ממילא ילפי' ג"כ דשוין חייבי גליות לד"נ דבעי' כ"ג עכ"ל הטל"נ שם ובמח"כ לא ה"ל להביא זאת מתוספתא אלא ה"ל להביא סוגיא ערוכה דלקמן (דף ל"ג ב') וכן במכות (דף ה' ב') דילפי' חייבי גליות מד"נ בהאי ג"ש דרוצח רוצח ומלבד זה מבואר הדבר מפו' ברמב"ם (פי"א מהל' סנהדרין הל' ד') דכתב שם דחייבי גליות בעשרים ושלשה ואשתמיטתי' במח"כ כ"ז:
והנה בהא דגזילות וחבלות כתב רש"י ז"ל כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי עכ"ל נלע"ד דאף דבכופר לבד ג"כ הוי גזלן כדאי' בב"ק (ס"ד ק"ה) ובב"מ (ס"ד ה') מ"מ נקט רש"י טפי שלח בו יד משום דבכופר לבד לא הוי מילתא דפסיקא דהיכי דלא הוי ברשותו דקאי באגם לא מיפסל לעדות דסבר אשתמיטנא ליה אדתשכח לי' כדאי' שם ודע דקשה מ"ש רש"י מהא דויגזוז את החנית דזהו כר' אבהו בב"ק (ד' ע"ט ב') ולמה לא כתב רש"י טפי מהא דבעלי שכם כר' יוחנן שם דהוא רבו דר' אבהו ולכאו' י"ל דתלוי זה בהאי פלוגתא אי ליסטים מזוין גגב הוא דאמרינן שם דמש"ה לא מייתי ר"א מהא דבעלי שכם משום כיון דמטמרי אטמורי לאו גזלני נינהו והיינו לכאו' כמ"ד דליסטים מזוין גנב הוא וא"כ מתו' לפ"ז דברי רש"י דלא מייתי מהא דבעלי שכם משום דהא קיי"ל דליסטים מזוין גנב הוא ולא גזלן כמ"ש הרמב"ם (ר"ה גניבה) והא דפריך הגמ' בב"מ (ר"ד כ"ב) על ר"פ דמשני בליסטים מזוין א"ה היינו גזלן משמע דס"ל לסתמא דגמ'
דלסטים מזוין גזלן הוא נלע"ד דשם פריך לאביי לטעמי' דקאי שם אליביה דמבואר בב"ק (ד' נ"ז סע"א) דסבר אביי גופי' דליסטים מזוין גזלן הוא אבל אנן קיי"ל כרב יוסף שם דגנב הוא אבל ז"א דהא ר' יוחנן גופי' דמייתי מבעלי שכם סבר דליסטים מזוין גנב הוא אלא ס"ל דהא דמטמרי דלא נחזי אינשי ונערקו מינייהו ע"ש בתוס' ד"ה ור' יוחנן א"כ ודאי קשה הא דלא מייתי רש"י מהא דבעלי שכם ויעוי' בב"מ) ד' קי"א א') דהביא רש"י שם לתרווייהו הא דויגזול את החנית ומהא דבעלי שכם וא"כ ודאי צריך טעם לדברי רש"י דהכא אולם גם הרמב"ם (רפ"א מה' גזילה) כתב שם רק מהא דויגזול את החנית ולא מהא דבעני שכם וכתב הלח"מ שם דס"ל להרמב"ם דר' אבהו ור' יוחנן ל"פ ור' יוחנן מודה בהא דר' אבהו ע"ש א"כ לפ"ז יתו' ג"כ דברי רש"י דהכא ולענ"ד מוכח מדברי הירושלמי לקמן (פ"ח הל' ג') וכן (פי"א הל' ב') דהביא שם ג"כ להאי קרא דויגזול את החנית ולא הביא מהא דבעלי שכם וסתמא דירושלמי הוא ר' יוחנן וא"כ מוכח דר' יוחנן סבר ג"כ הא דר' אבהו:
והנה בהא דמוציא שם רע פי' רש"י נא מצאתי לבתך בתולים ובתוס' לקמן (ד' ח') כתבו בשם רש"י שפי' לענין טענת פתח פתוח להפסידה כתובתה ע"ש. והכא כתב רש"י טענת דמים ונא טענת פ"פ ולנע"ד דפי' רש"י הכא בטענת דמים ולא בטענת פ"פ שיהא מתני' א"ש אף לר"א דסבר בכתובות (ר"ד ט') דנא מהימן בטענת פ"פ להפסיד כתובתה כ"א לאוסרה עניו וכדמבואר בירושלמי שם וכמ"ש התוס' שם (ד' ט' ע"ב) בד"ה נחמן. מש"ה פי' רש"י טענת דמים דגם ר"א ע"כ מודה דנאמן בטענת דמים להפסיד כתובתה דאמר שם (ס"ד ט') לא דטעון טענת דמים בהא דהאוכל אצל חמיו כו'. דהוי טענה ברורה טפי וכמ"ש התוס' בכתובות שם וכן שיהא א"ש מתני' דהכא למ"ד בכתובות דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה דלא מהימן בטענת פ"פ להפסיד כתובתה כמ"ש התוס' שם (ד' י' ע"א) בד"ה חזקה אבל בטענת דמים ע"כ ס"ל דמהימן להפסיד כתובתה דאל"כ תקשי ליה מתני' דהאוכל אצל חמיו כהוכחת ר' יוסף שם מזה ע"ש ובזה נלע"ד בהא דלקמן (ד' ח' סע"א) בהא דרבה [להגהו' רש"ל שם] דאמר דונו ני מיהא ד"מ ופרש"י להפסידה כתובתה ע"י עצמו דקיי"ל חכמים תקנו להם כו' וקיצר רש"י ונא הזכיר לשון הגמ' דהאמינוהו בטענת פ"פ משום דרש"י פי' הכא לענין טענת דמים ונא נפ"פ ולפי האמור בשם התוס' דכתובות נ"ל דמיירי שם בטענת פ"פ דהא רבה גופי' ס"ל בכתובות (ר"ד י"ב) דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וא"כ ס"ל ע"כ דלא מהימן בטענת פ"פ להפסידה כתובתה וע"כ מיירי לקמן שם בטענת דמים דהוי טענה ברורה טפי ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה:
שם סמיכת זקנים וערי' עגלה בשלשה כו' החליצה והמיאונין בג' הנה תמוהים בזה דברי הלח"מ (פ"ה מה' סנהדרין) שנתן טעם למ"ש הרמב"ם בעריפה כר"י דבחמשה ובסמיכת דיינים פסק כר"ש דבשלשה דהוא משום דאי' בירושלמי בפרקין אמר רבי נראין דברי ר"י בעריפה ודברי ר"ש בסמיכה עכ"ל ותמוה דהא בירושלמי מבואר שם דאסמיכת פר קאי דאמר שם דלא דריש וסמכו אלמא דלא קאי אסמיכת דיינים אמנם נלע"ד בעז"ה דכונת הלח"מ הוא כן דממ"נ יתו' דברי הרמב"ם הנזכר דלשיטת הכ"מ שם (בפ"ד הל' ג') וכן הוא שיטת הלח"מ שם (הל' ה') וכ"כ עוד (בפ"ג מהל' מעה"ק הל' י') דהא דפליגי ר"י ור"ש בסמיכה הוא סמיכת זקנים על הפר אבל סמיכת דיינים לכ"ע בשלשה ודאי נכונים דברי הרמב"ם במ"ש דסמיכת דיינים בשלשה כיון דכ"ע ס"ל הכי אלא אף לשיטת בעל הגה"ה שם דהא דפליגי ר"י ור"ש הכא בסמיכה היינו בתרווייהו סמיכת זקנים בפר וסמיכת דיינים מדסתם התנא לשונו לפ"ז ג"כ מתו' דברי הרמב"ם מהא דירושלמי הנזכר דאמר נראין דברי ר"ש בסמיכה דודאי מדסתם לשונו קאי על מתני' דמיירי בתרווייהו היינו בסמיכה על הפר וסמיכת דיינים דאי רק בסמיכת זקנים על הפר קאמר שם ולא בסמיכת דיינים ה"ל לומר ג"כ דנראין דברי ר"י בסמיכת דיינים כעריפה כיון דמיירי מתני' ג"כ בסמיכת דיינים: והנה בהא דחליצה תמוה לכאו' דברי הרע"ב בפה"מ שכתב דמוכח ביבמות דמיאון בפני שנים מספיק:
ותמוה דהא מבואר בהדיא ביבמות (פ' מ"ח) דא"ר נאמן דהלכה כמ"ד בשנים וכבר העיר ג"כ התוי"ט שם בזה:
ונלע"ד נכון בעז"ה ליישב דמש"ה כתב לשון מוכח ולא מפו' בהדיא משום דלכאו' רבא פליג ע"ז וסבר דמיאון בפני ג' מדאמר שם (ד' ק"ו סע"א) דכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין דחיישי' לב"ד טועין לגירסת התוס' שם והיינו שאותם שמיאנו בפניהם צריכין שיהיו מכירים אותה דאל"כ חיישי' לב"ד טועין שישמעו המיאון ויסמכו עליהם. והעיר בזה הב"ש בא"ע (סי' קנ"ה) מהא דאי' בב"ב דב"ד בתר ב"ד לא דייקי אבל בתר עדים דייקי וכיון דמיאון בפני ב' ה"ל עדים ולא ב"ד א"כ בודאי יהי' דייקי הב"ד אח"כ ואיך חיישי' בזה לב"ד טועין וכתב הב"ש לתרץ דאפשר דרבא ס"ל דמיאון בפני ג' והקשה בזה דלדידן דקיי"ל דמיאון בפני ג' אמאי כותבין אע"פ שאין מכירין ע"ש מש"ה לא כתב הרע"ב דמפו' דמיאון בפני שנים כיון די"ל דרבא פליג על ר"נ כדעת הב"ש וא"כ לכאו' קיי"ל כרבא דמיאון בפני שלשה לכך כתב לשון מוכח וכוונת הרע"ב בזה נלע"ד דמוכח מהא דיבמות (דף ק"א ע"ב) דפריך רבא נופי' לר"נ א"ה מיאון נמי תיבעי שלשה ובאמת אינו כן אלא דסגי בשנים ע"ש א"כ מוכח דרבא גופי' סבר דמיאון בפני ב' דלא כדעת הב"ש בהא דרבא וקושי' הב"ש נלע"ד די"ל דחיישי' לב"ד טועין דיטעו בזה גופי' דהא דמיאון בפני שנים הם ג"כ ב"ד כשיטת ר"נ בגיטין (ס"ד ל"ב) וע"ש בב"מ מש"ש אבל ודאי בזה דברי הרע"ב נכונים בעז"ה והנה רש"י ז"ל פי' בהא דחליצה בשלשה דה"ט דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון כוונת רש"י בזה עי' במהר"מ שיף ובנו"ב מ"ת (חא"ע סי' קי"ד) ושם (ס"ס קי"ח) וע"ע בחתם סופר (חא"ע סי' ס"ד) ושם (סי' ס"ה וס"ו) וע"ע בח"ס (חא"ח סי' נ"א) מש"ש ודוק:
שם ולא כה"ג אלא ע"פ ב"ד של ע"א ברמב"ם (רפ"ה מהל' סנהדרין) חשיב שם עוד האי דזקן ממרא והשקאת סוטה ומדידת החלל דכולהו בעי' ב"ד של ע"א. ועי' בזה מ"ש בתוס' סוטה (דף ז' רע"ב) תי' לזה מאי דלא תנן להו הכא במתני' וע"ע בתוי"ט הכא מ"ש תי' דלא תנן הכא למדידת החלל מיהו קשה דאמאי לא תנן הכא למ"ש הרמב"ם שם דלא היו מעמידין את המלך אלא בב"ד של ע"א והוא מבואר בתוספתא (פי"ג דסנהדרין) וכ"כ עוד (בפ"ב מהלכו' כלי המקדש) דאין מעמידין כה"ג אלא בב"ד של ע"ח ואמאי לא תנן להו הכא וע"ק דאמאי לא תנן הכא עוד הא דלא היו דנין את המלך כ"א בב"ד של ע"א כמ"ש הלח"מ (פ"א מהלכות עדות הל' ג') ואף דמלך לא היו דנין אותו כדלקמן (ד' י"ח א') מ"מ ה"ל למיתני הכא כן במלכי בית דוד דדנין אותו כדלקמן (דף י"ט סע"א) ועי' לקמן (דף י"ח ב') בתד"ה והא:
דף ב:
ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן שלשה ל"ל הנה התוס' הביאו הכא דס"ל לר' יוחנן בב"ק דאין ע"פ כתוב כאן ואפ"ה סבר בירושלמי דב' שדנו אין דיניהם דין וכן ס"ל ביבמות דגר צריך שלשה דמשפט כתיב ביה. וכתבו התוס' דע"כ ר' יוחנן ל"ל סברת הגמ' דהכא אלא אף דאין עירוב פרשיות מ"מ ס"ל דצריך שלשה והנה ק"ל למ"ד דא"צ שלשה היינו, ר"א בריה דר"א לקמן (ד' ג' א') וע"ש בחד"ה ומדאורייתא וע"ע בתוס' לקמן (ר"ד ה') וכן (ר"ד ו') וכן ס"ל לשמואל לקמן (ס"ד ה') דאפי' חד ג"כ דינו דין כמ"ש התוס' שם א"כ מאי יענו לההיא מתני' דקדושין (ד' ס"ב א') דהרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר אינה מקודשת ואמאי הא גר הוי בידו כדפריך שם על ר' יוחנן דס"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וקיי"ל כוותי' דתניא שם כוותי' ומאי דמשני הגמ' שם על ר"י דלא הוי בידו כיון דגר צריך ג' מ"ט משפט כתיב ביה. ומי יימר דמזדקקי ליה דהא לדידהו גם במשפט א"צ ג' מה"ת ולכאו' י"ל דאף דאינהו ס"ל דא"צ במשפט שלשה מ"מ ע"כ מודים דלר"מ ס"ל דצריך שלשה כדמוכח לקמן דף ל"ד ב') דאמר ר"מ אי מה ריבים בשלשה דהיינו משפט וכן ס"ל לר"מ לקמן (דף ו' א') דביצוע בג' וכ"כ התומים (סי' ה') והקצה"ח (ס"ס ג') דע"כ ר"מ סבר הכי א"כ י"ל דמתני' דקדושין סתם מתני' ר"מ היא דמשפט וגר צריך שלשה ולא הוי בידו דמי יימר דמזדקקי ליה הני שלשה אולם זה אינו דהא ע"כ ההיא מתני' דקדושין אתיא דלא כר"מ דהא ר"מ סבר שם (ר"ד ס"ג) בהא דלאחר שאתגייר מקודשת ונלע"ד דס"ל דאף דבהא דמקודשת לא אתיא כר"מ מ"מ בהא דמשפט וגר צריך ג' אתיא מתני' כר"מ וכעין שכתבו התוס' בכתובות (דף כ"ט א') בד"ה ועל הכותית ועוד נלע"ד די"ל דההוא מ"ד דס"ל דחד ג"כ הוי דינו דין מה"ת ס"ל דבחד ג"כ גר לא הוי בידו דמי יימר דמזדקק ליה ההוא חד כדאמר הגמ' גבי שלשה ועי' בשבת (דף מ"ו ב') ועי' בתוס' בקדושין שם בד"ה גר ובחידושי שם בעז"ה:
והנה לפי האמור נלע"ד די"ל קושי' חמורה דקשה עמ"ש הרא"ש בשבועות (דמ"ב) שהקשה שם לשיטת הפוסקים דנשבעים שבועת השומרים לקטן משום דעירוב פרשיות כתוב כאן דא"כ מאי פריך הגמ' שם עלה דתנן שם דנשבעים לקטן והאמרת אין נשבעים לקטן ולימא דהא דנשבעים לקטן מיירי בשבועת השומרים ע"ש וקשה דלכאו' מאי הקשה הרא"ש דהא י"ל דרב ושמואל דמהדרי לתרץ שם קושי' הגמ' אינהו ס"ל דאין עירוב פרשיות כ"כ וא"כ ס"ל דגם בשבועת השומרים אין נשבעים לקטן ולשיטת רש"י לקמן (דף ה' ע"ב) מוכח ע"כ דס"ל לשמואל דאין עירוב פרשיות כ"כ עי' ברש"י לקמן (דף ג' א') ד"ה מדאורייתא ולקמן (ר"ד ה') בד"ה דן אבל לפמ"ש יתו' דברי הרא"ש שהקשה על שיטת הפוסקים הנזכר היטב דא"כ מאי פרכי רב ושמואל נהי דאינהו ס"ל דאין ע"פ כ"כ מ"מ סתם מתני' ר"מ וכיון דס"ל לר"י דצריך לשה מה"ת ע"כ סבר דעירוב פרשיות כתוב כאן כסוגיית הגמ' דהכא וא"כ נימא דהא דנשבעים לקטן מיירי בשבועת השומרים וכר"מ דס"ל דע"פ כ"כ אבל לסברת התוס' הכא מתו' קושי' הרא"ש די"ל שפיר דרב ושמואל דלא מתרצי מתני' שם כן הוא משום דס"ל דאין ע"פ כתוב כאן וס"ל דאף ר"מ דס"ל דצריך במשפט שלשה מ"מ ס"ל ג"כ דאין עירוב פרשיות כתוב כאן כסברת ר' יוחנן הנזכר:
והנה נלע"ד בענין זה להעיר בהא דאי' בירושלמי (רפ"ז דברכות) דמדמה שם הא דשנים מזמנין להא דשנים שדנו אם דיניהם דין ונראה לענ"ד דהגמ' דידן ל"ל הכי דאל"כ מאי פריך בברכות (דף מ"ה) על מ"ד דשנים מזמנין ממתני' דג' שאכלו חייבין לזמן ג' אין ב' לא. לימא דסתם מתני' ר"מ היא ור"מ הא סבר דשנים אין דיניהם דין דצריך ג' דוקא ועוד דהגמ' מהדר להוכיח שם דר' יוחנן סבר דשנים אם רצו לזמן אין מזמנים: ואמאי לא הוכיח הגמ' מהא דסבר ר' יוחנן דצריך שלשה במשפט כדס"ל ביבמות (דף מ"ו) וכדס"ל בירושלמי דב' שדנו אין דיניהם דין וא"כ ע"כ סבר דשנים אין מזמנים:
אלא ע"כ הגמ' דידן ל"ל הכי כשיטת הירושלמי וס"ל דל"ד זה לזה ודוק:
דף ג.
לרבא ל"ל דשמואל הנה הש"ך בחו"מ (סי' ג') כתב ליישב דעת הע"ש שפסק כרבא דהכא ודלא כרב אחא ונלע"ד די"ל דהוא משום דמוכח דגם ר' יצחק בברכות (דף ו' א') סבר כרבא דהכא דמה"ת בעי ג' מדאמר שם מניין לג' שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ופירש"י שם דאין ב"ד קרוים אלהים אלא בג' וא"כ מבואר דסבר ר"י כרבא וא"ל דא"כ תקשה לרב אחא דהכא דסבר דמה"ת בחד סגי ממתני' דאבות (פ"ג מ"ז) דאיתא שם כהא דר' יצחק הנ"ל דמוכח מהתם כרבא דמה"ת בעי שלשה די"ל דאתי' מתני' התם כר"מ דמוכח דס"ל דבעי ג' מה"ת מדאמר לקמן (ד' ל"ד ב') אי מה ריבים בג' וכן לקמן (ד' ו' א') דס"ל דפשרה בשלשה וכ"ש דין עי' בתומים (סי' ה') ובקצה"ח (ס"ס ג') שכתבו ג"כ דר"מ ע"כ הכי ס"ל וכמ"ש קודם ורב אחא סבר כרבנן דר"מ ועי' בכ"מ (פ"ב מהלכו' סנהדרין הל' י') ובקצה"ח (ר"ס ג') וע"ע בתוס' בסוכה (דף י"ג א') בד"ה בשלש: והנה התוס' כתבו בשם בה"ג דקיי"ל כשמואל משום דר"נ סבר כוותי' היינו מהא דלקמן (דף ה' ע"ב) דיתיב ר"נ ואמר להא דשמואל אבל אין הוכחה מהא דלקמן (ר"ד ה') דאר"נ כגון אנא דן ד"מ ביחידי לשיטת התוס' גופי' שם בד"ה ואם דמומחה לרבים שאני ובשאילתות (פ' משפטים סי' נ"ח) הביא מהא דר"נ דגיטין (ס"ד ל"ב) מדאמר שם דביטול בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרי להו מוכח דס"ל לר"נ כשמואל ע"ש ותמוה דע"כ אין ראיה משם דהא רבא מפורש הכא דל"ל כשמואל והתם ע"כ כר"נ ס"ל דביטול בפני ב' דבגיטין מבואר דס"ל לר' יוחנן כר"נ ודלא כר"ל ורבא סבר ביבמות (ד' ל"ו) דהל' כר' יוחנן בכ"מ לגבי ר"ל לבד מג' דברים וכמ"ש ג"כ התוס' בגיטין שם ונלע"ד די"ל דרבא ל"ל כר' יוחנן וכר"נ אלא כר"ל ומ"מ לא חשיב לה בהדי הנהו דברים דהל' כר"ל משום דבירושלמי דגיטין (פ"ד הל' ב') מבואר דגם ר"ל ס"ל כר' יוחנן מפני תקנת ממזרים וא"כ לא איסתיים דעת ר"ל בזה מש"ה לא חשבה רבא לה בהדי הדברים דהל' כר"ל והנה דע דרך אגב שתמוהי' לכאו' דברי השאילתות הנ"ל הכתב דהל' כשמואל משום דהל' כר"נ דביטול בפני שנים דהלכה כר"נ בדיני עכ"ד ותמוה דה"ל להביא סוגי' ערוכה שם (דף ל"ד סע"א) דהלכתא כנחמן היינו כהא דר"נ דביטול בפני ב' עי' פי' רש"י שם וצ"ל דלא הי' בגירסתו זה בגמ' כמו שצ"ל כזה להרי"ף והרא"ש שם שכתבו ג"כ דהל' כר"נ משום דר' יוחנן קאי כווותיה ולא הזכירו טפי למאי דפסק בגמ' בהדיא כר"נ א"ו צ"ל דס"ל להשאילתות והרי"ף והרא"ש כפי' הרשב"א שם דהא דאמרי' שם הלכה כנחמן קאי עלה דאר"נ שם דהגדילו אין יכולים למחות אולם נלע"ד עוד די"ל שפיר דברי השאילתות דכוונתו דס"ל שפיר כדעת התוס' דאין ראיה מהא דקיי"ל כר"נ בביטול בפני שנים להא דשנים שדנו ורק הוכחת השאילתות דר"נ ס"ל כשמואל בשנים שדנו דדיניהם דין הוא מהא דאר"נ דבי תרי נמי ב"ד קרי להו וע"ז כתב דהל' כר"נ בדיני ואין ראיה מהא דפסק הגמ' בהא דביטול בפני שנים מש"ה לא הביא לה השאילתות וננכון הוא לענ"ד בעז"ה
דף ג:
סבר לה כר"י קשה לי דכיון דפריך הגמ' לר' יאשיה דתנא הוא מה יענה לההוא קרא דלנטות עי' ברש"י דאל"כ מאי פריך מר"א על ר' יאשיה דהוא תנא ופליג על ר"א, וא"כ מאי משני ס"ל כר"י מאי עדיפותא דר"י ור' יאשיה הא על ר' יהודה גופי' תקשה מהאי קרא דלנטות אלא ה"ל לתרץ דהאי קרא דלנטות קים לה בד"נ כדאמר לקמן וצ"ל דנ"ל להגמ' להביא דהאי דרשא דלנטות עשה לך ב"ד נוטה אינו מוסכם דהא ר' יהודה ג"כ ל"ל הכי וכזה מצינו סוגיא דשבת (דף ד' א') דפריך אמתני' שם והא בעי' ד' על ד' ולפי' התוס' שם פריך זאת מקרא דאל יוציא ע"ש וא"כ מאי משני דהא מני ר"ע או רבי או אחרים יעו"ש ומאי עדיפותא בהני תנאי ממתני' דגם עלייהו תקשי מהאי קרא וע"ש בפ"י ובענפי לשבת שם אלא דהגמ' מביא דהאי סברא דהמקשן מקרא לאו מוסכם הוא דהא מצינו ג"כ דר"ע או רבי ואחרים ל"ל כן וכן מצינו כזה עוד בשבת שם (ס"ד ק"ג) דפריך על ר"ח דהוכיח שם ממתני' דסתום ועשאו פתוח כשר מהא דתניא שם דפסול והיינו ע"כ דפריך מהא דדריש שם מקרא דאל"כ מאי פריך מברייתא על ר"ח דדייק כן ממתני' וא"כ מאי משלי שם דר"ח דאמר כריב"ב:
ומאי עדיפותא דריב"ב טפי ממתני' אלא צ"ל כמו שכתבתי דדרך הגמ' כן להביא דהאי דרשא דקרא אינו מוסכם לכ"ע וע"ש בחי' הגרע"א ובענפי לשבת שם:
שם מ"ט דר"י כו' ואין ב"ד שקול כו' ופי' רש"י דאין ב"ד שקול וסתם זקנים בית דינא משמע ונלע"ד דכוונת רש"י הוא ע"פ מ"ש התוס' ביבמות (דף כ"א א') בד"ה ואין שהקשו שם דמאי שייך פלוגתא בסמיכה לומר דלא יהי' ב"ד שקול ותי' דבכל דוכתא דבעי' ראוי' לב"ד אין ב"ד שקול ע"ש וס"ל לרש"י ג"כ הכי דלא חלקו בין ב"ד לב"ד מש"ה כתב דסתם זקנים ב"ד משמע מש"ה בעי' אין ב"ד שקול אף דלא שייך מחלוקת ופלוגתא בזה ול"ל לרש"י ז"ל כתי' ב' של התוס' שם שכתבו עוד די"ל דאיכא פלוגתא בסמיכה אם בעי' סמיכה בכל כוחו כמו שנתקשה כבר על תירוצם השעה"מ (רפ"ג מהל' מעשה הקרבנות) דליכא פלוגתא בזה ע"ש וע"ע מ"ש בחידושי לזבחים (דף ל"ג) בעז"ה ודוק:
דף ד.
בתוס' ד"ה כולהו דהא רבי ור"ע ור"ש דס"ל הכא יש אם למקרא מחייבי בחתיכה אחת מהכא תמוהי' לכאו' דברי הפלתי בבית הספי' שהקשה דלמה פריך בחולין (ס"ד י"א) לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא ואמאי לא פריך ג"כ לר"ע דחייש למיעוטא ותי' דלר"ע י"ל דס"ל דכל ספק דאורייתא מה"ת לקולא. ורק לר"מ פריך שפיר דמוכח דס"ל דספק דאורייתא מה"ת לחומרא מדמחייב ר"מ בכריתות (ד' י"ח) אחתיכה אחת א"ת ע"כ ס"ל דמה"ת לחומרא דאל"כ האיך משכ"ל אשם תלוי מה"ת עכ"ל ותמוה דהא מבואר דגם ר"ע מחייב אשם תלוי אחתיכה אחת כמ"ש התוס' הכא אמנם י"ל דתלוי זה במחלוקת דר"נ ורבה בכריתות (דף י"ז) כמ"ש התוס' בסוכה (ד' ו' ב') דלר"נ דמפ' דה"ט דבעי ב' חתיכות הוא משום דבעי' דאיקבע איסורא י"ל שפיר דר"ע אינו מחייב על חתיכה אחת והא דמחייב ר"ע בכריתות (דף כ"ג) בהיו ב' חתיכות ואכל א' את הראשונה ואח"כ אכל השני את השניה דמיקרי שפיר לגבי השני ב' חתיכות דאיקבע איסורא אבל לרבה דמפ' משום דמצות קרי' לדידי' מוכח דר"ע מחייב על חתיכה אחת מדמחייב ר"ע שם באכל השני את השניה. והכא התוס' הא קיימי למ"ד משום מצות קרי' כמבואר בדבריהם הכא וא"כ מתו' דברי הפלתי הנזכר דהגמ' מקשה בחולין טפי לר"מ דקשה אליבא דכ"ע משא"כ לר"ע לא תקשה אליבא דר"נ רק אליבא דרבה וכן יתו' בזה הא דלא פריך בחולין שם גם על ר"ש דחייש ג"כ למיעוטא ביבמות (ד' ס"ז רע"ב) ור"ש הא כתבו התוס' הכא דמחייב בחתיכה אחת א"ת וא"כ ס"ל ע"כ דספק דאורייתא מה"ת להחמיר וא"כ תיקשי לר"ש כמו לר"מ אבל לפי האמור מתו' ג"כ היטב דלא פריך מר"ש כיון דאליבא דר"נ אין מוכח מר"ש דכריתות דמחייב אחתיכה אחת דהא מאי דמחייב ר"ש בבא השני ואכל השניה מיקרי איקבע איסורא כמו שכתבנו לר"ע ועוד לר"נ דיבמות שם ל"ל דריש חושש למיעוטא מש"ה פריך טפי מר"מ דקשה אליבא דכ"ע ועי' בפריי לריש פסחים מש"ש בעז"ה:
והנה דרך אגב בענין זה נפלאתי עמ"ש בנו"ב מ"ק (חא"ע סי' כ"ב) דרק רוב אין מתעברו' בביאה ראשונה אבל איכא מיעוטא דמתעברות ושם בנו"ב (מ"ת חא"ע סי' ל"א) הקשה ח"א ע"ז מהא דפרכי' ביבמות (דף ל"ד א') והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה ולדעת הנו"ב הנ"ל מאי פריך הא מוקמי למתני' שם כר"מ ור"מ הא חייש למיעוטא ותי' שם דפריך ללישנא בתרא שם דאמרי' דמתני' ר"ש היא ע"ש וקשה דמאי פריך דלמא האי לישנא בתרא ס"ל כהסוגיא דיבמות (ד' ס"ז רע"ב) דגם ר"ש חושש למיעוטא מש"ה ס"ל שפיר למתני' דמפרישין ונלע"ד ליישב היטב בעז"ה דהתם ר"נ איהו מארי דההיא שינויא שם דמשני שבעלו ושנו וי"ל דגם איהו גופי' הוא דקפריך כעין מ"ש התוס' בב"מ (ד' כ"א א') והר"ן בנדרים (ד' ע"א א') ועוכ"מ ור"נ אזיל לטעמי' דסבר ביבמות שם דריש אין חושש למיעוטא וכמ"ש קודם אמנם ק"ל קושי' עצומה על תי' הנו"ב הנזכר דמאי פריך ביבמות שם ואלא הא דתנא ר"ח כו' ולטעמיך לר"א כו' ופרש"י דפריך משום דמתני' מוקמי' שם כר"א ולדעת הנו"ב דפריך שם להאי לישנא דמתני' ר"ש היא אין צ"ל דאתיא מתני' כר"א כמ"ש התוס' שם בד"ה באיסור בת אחת וצ"ע ואי"ה בחי' ליבמות יתבאר בעז"ה.
דף ד:
בתוס' ד"ה לטוטפת ואע"ג דר"ש לא דרש וי"ו צ"ל דר' ישמעאל ועי' בהגהות הב"ח ועי' לקמן (דף י"ד סע"א) דר"ש דרש וי"ו ועי' בתוס' ביבמות (דף ס"ח ב') בד"ה כמאן אלא צ"ל בדבריהם ר' ישמעאל וכן אי' בסוטה (דף כ"ט א') דר' ישמעאל לא דרש וי"ו דנטמאה:
ועי' לקמן (ס"ד נ') בתד"ה ת"ל ושם (ר"ד נ"א). והתוי"ט לקמן (פ' הנחנקין מ"ג) הגיה בדברי התוס' דהכא מה שכתבו ר' יוחנן בשם ר' ירמיה דצ"ל ר' ירמיה בשם ר' יוחנן ובמ"ש ר"ש לא הגיה בדבריהם וחידוש הוא ועי' בתוס' במנחות (דף נ"א ע"ב) בד"ה ומחציתה ועי' בחי' לזבחים (דף ל"ז ע"ב) מש"ש בעז"ה:
שם גמ' הסומא באחד מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות הרמב"ם (פ"ב מהל' חגיגה) והרע"ב (בריש חגיגה) כתבו בזה"ל כשם שהם באים להראות כך באים לראות והנה לכאו' הא דנקט סומא בא' מעיניו כ"ש הוא לסומא בב' עיניו דפטור מראיה מהאי קרא אולם בחגיגה (דף ד' סע"א) ממעטי' שם לסומא בשתי עיניו מרגלים שצריך משענת אחרת לבד מרגליו מש"ה נקט הכא סומא באחד מעיניו משום דסומא בב' עיניו ממעטי' ליה מקרא אחר וכן א"ש בזה הא דאי' בריש חגיגה (ד' ב' א') הכל חייבין בראיה לאתויי סומא בא' מעיניו שחייב בראיה ודלא כר"י בן תימא דהכא ולא קאמר שם לאתויי סומא בב' עיניו משום דבסומא בב' עיניו לכ"ע פטור מהא דרגלים וליכא מאן דפליג בזה:
שם דרך בישול אסרה תורה פרש"י ותוס' דמשא"כ חלב אינו בישול אלא טיגון ובתוס' פירשו עוד בשם י"מ דדוקא דרך בישול אסרה תורה אבל בלא בישול שרי לאפוקי חלב דבלא"ה אסור ולכאו' קשה דאמאי לא הוכיח הגמ' בבכורות (דף ו') דחלב שרי [דפריך שם מנ"ל דחלב שרי] דאל"כ מאי איריא דרך בישול הא בלא"ה אסור כדאמר הכא ונלע"ד דל"ל להגמ' דבכורות האי הוכחה די"ל דמש"ה אפקיה בלשון בישול לאו לומר דדוקא דרך בישול אסרה תורה אלא אתא לומר כדאמרי' בחולין (ס"ד קי"ג ור"ד קי"ד) דלוקה אחלב בחלב מדלוקה על בישולו לוקה על אכילתו או כמ"ש הפמ"ג ביו"ד (ר"ס פ"ז) בש"ד דאתא לומר דאסור אף שלא כדרך הנאתו ע"ש:
והנה הפמ"ג הקשה שם על מה דאמר בחולין הנזכר דמש"ה הוציא בלשון בישול דלוקה על אכילתו כמו שלוקה על בישולו והא אצטריך לומר דאסור שלא כדה"נ ותי' דס"ל שם כהא דמתיב רבא שם וס"ל דבכל האיסורי' לוקה אף שלא כדה"נ ע"ש ונפלאתי דבפסחים לא פריך שם כ"א אכלאי הכרם ואנה מצא הפמ"ג למ"ד דסבר דלוקין אכל האיסורין שלא כדה"נ אמנם נלע"ד די"ל דס"ל כרבא בפסחים (ר"ד כ"ו) דסבר שם דבב"ח ג"כ אינו אסור אלא כדרך הנאתן ודלא כאביי שם (דף כ"ה א') דסבר רבא כיון דיליף בב"ח מנבילה ה"ל כאילו כתיב אכילה בגופיה דבב"ח וכמ"ש המהרש"א בתוס' שם. ובזה נלע"ד דאזיל רבא לטעמי' דמוכח דס"ל לרבא כההוא מ"ד בחולין הנ"ל דלהכי אפקיה בלשון בישול לומר דחל איסור של בב"ח אאיסור חלב דכמו שלוקה על בישולו ה"נ לוקה על אכילתו דאל"כ תקשה לרבא מההיא ברייתא דמייתי' לה בביצה (ד' י"ב) ובפסחים (ד' מ"ז) דתניא שם המבשל גה"נ בחלב ביו"ט לוקה חמש היינו משום גיד ומשום בב"ח ואמר שם דב"ש היא וא"כ קשה לרבא דסבר ביבמות (ד' י"ב ב') דב"ש ל"ל דאיסור חע"א, אף במוסיף דלא חייל איסור של אשת אח על איסור של אחות אשה דהוי א"מ עי' בכריתות (ד' י"ד) ובשבועות (ר"ד כ"ד) בתוס' שם וא"כ קשה לרבא דאיך חל לב"ש איסור של בשר בחלב על איסור גיד וע"כ סבר רבא גופי' דבב"ח שאני דלהכי אפקיה בלשון בישול דחל איסורו על איסור אחר שכמו שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו
אף דבעלמא אין אחע"א כדס"ל לחד מ"ד בחולין הנ"ל ועי' בצל"ח בפסחים (ד' מ"ז) ואזיל רבא לטעמי' דסבר דשלא כדה"נ שרי בבב"ח ול"צ לזה הא דאפקיה בלשון בישול אלא סבר הא דאפקיה בלשון בישול הוא דאתי לומר כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו באכילת חלב בחלב או גיד בחלב:
והנה קשה לכאו' עוד דאמאי לא אמרי' דע"כ לא בחלב קרינן דא"כ למאי צריך לכתוב ג' פעמים לא תבשל דא"ר ישמעאל בחולין (דף הט"ו ב') דחד לאיסור אכילה ואידך לאיסור הנאה ובישול וכדקיי"ל ביו"ד (ר"ס פ"ז) ואי קרא בחלב קרי' ל"צ לאיסור אכילה ונלע"ד די"ל א) ע"פ מה שכתב הצ"ק בזה בבכורות (ד' ו') הנ"ל עלה דבעי' שם חלב מנ"ל דשרי באכילה והקשה הצ"ק דא"כ ל"ל חד לא תבשל לאיסור אכילה כיון דחלב אסור ותי' די"ל דאיצטריך ג"פ לא תבשל למעט חיה ועוף כדאי' בחולין (ד' קי"ג) ע"כ א"כ ה"נ י"ל הכא דבחלב קרינן והאי ג"פ לא תבשל אתא למעט חיה ועוף בחלב) נלע"ד די"ל דאצטריך לא תבשל לאסור באכילה את הבשר שבולע החלב לאסור טעמו ולא ממשו עי' בחולין (ס"ד צ"ח) ושם (ר"ד ק"ח) ובע' כוכבים (ד' ס"ז א') ובזה מתו' ג"כ בבכורות קושי' הצ"ק הנזכר דאף דחלב אסור מ"מ איצטריך לא תבשל לאסור באכילה את הבשר שבלע החלב טעמו ולא ממשו ויש עוד לדבר בזה עי' בנו"ב מ"ת חלק יו"ד (סי' ל"ג ול"ד ל"ה ול"ו) ויתבאר עוד בזה אי"ה בחידושי לבכורות שם ודו"ק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה:
דף ה:
ר' חייא חזייה לההוא גברא דהוי, קאי בבה"ק כו' הרא"ש (בר"ה טומאה) הביא שם כ"ז והמעיו"ט כתב שם דלא ידע מקומו ואשתמיטתי' במח"כ לסוגיא דהכא ע"ש:
שם איתיביה רבא לר"נ אפי' שנים מזכין כו' לכאו' קשה מאי פריך הא ר"מ ע"כ ס"ל דבעי שלשה מה"ת מדאמר לקמן (דף ל"ד ב') אי מה ריבים בג' וכ"כ בתומים סי' ה') ובקצה"ח (ס"ס ג') דע"כ ר"מ הכי ס"ל ורב אתא דלעיל (דף ג' א') דס"ל דמה"ת חד כשר ע"כ ס"ל כרבנן דר"מ והא דאמר לעיל שם דרב אחא אי"ל דשמואל ודאי מודה דר"מ ל"ל דשמואל אלא דאיהו ס"ל כרבנן א"כ מאי פריך הכא לשמואל לימא דהא דאפי' שנים מזכין ר"מ היא ושמואל סבר כרבנן ולכאו' ראיה מזה לדעת הכ"מ (פ"ב מהל' סנהדרין) שכתב דהא דר"מ אמר אי מה ריבים בג' הוא אסמכתא בעלמא וגם ר"מ ל"ל דצריך שלשה מה"ת ונלע"ד דרבא הכא אזיל לטעמי' דל"ל הא דרב אחא לעיל (דף ג') וס"ל דלכ"ע צריך מה"ת שלשה ואפ"ה סבר שמואל דב' שדנו דיניהם דין בדיעבד מש"ה פריך שפיר ודוק:
דף ו.
א"ל רב ספרא לר"א דטעה במאי אילימא דטעה בדבר משנה והאר"ש טעה בדבר משנה חוזר מהכא נלע"ד הא דאמרי' בכתובות (דף ק' ע"א) מעיקרא דרב ספרא סבר דטעה בדבר משנה אינו חוזר נגד המבואר הכא דרב ספרא גופי' ס"ל דחוזר דצ"ל דכוונת הגמ' התם להקשות באמת מהכא לימא קסבר רב ספרא דטעה בדבר משנה אינו חוזר והא בסוגיין דהכא ס"ל דטעה בד"מ חוזר מש"ה משני הגמ' בכתובות שם דכ"ע ס"ל דטעה בדבר משנה חוזר ודוק:
שם אמר רב אחא ברדר"א מ"ד תרי אפי' חד נמי והאי דקאמר תרי כו' נלע"ד דרב אחא דלא נ"ל לומר דדוקא בשנים ס"ל לההוא מ"ד הוא משום דאזיל לטעמי' לעיל (דף ג' א') דסבר דמה"ת חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך לשון יחיד וא"כ ה"ה פשרה ודאי לפ"ז ג"כ בחד סגי דכתיב בצדק תרדוף לשון יחיד דהוא בפשרה כדלקמן (דף ל"ב) ואי משום יושבי קרנות ס"ל לההוא מ"ד דבחד לא סגי א"כ לצריך שלשה כמו דין דמודי' כ"ע דצריך שלשה בדין אלא ע"כ דהא דצריך שנים ס"ל דאפי' חד נמי ורק הא דצריך ב' הוא משום דלהוי סהדי והנה ראיתי להתומים (סי' י"ב) שהעיר ג"כ בזה דלמה לא נ"ל לרב אחא לומר דג' תנאי הם בפשרה ותי' ג"כ דרב אחא אזל לטעמי' דס"ל דשמואל דב' שדנו דיניהם דין ותי' בזה דעת הרמב"ם דס"ל דפשרה בשנים ע"ש ביתר ביאור ולענ"ד קשה לתרץ כן לשון הרמב"ם גופי' דס"ל דאינו מוכח דרב אחא ס"ל הא דשמואל וע"ש בכ"מ (פ"ב מהל' סנהדרין הל' י') ובלח"מ שם ועי' בתומים (סי' ג') ודוק:
דף ו:
ור"ל אמר כו' ונמצא חזק רודפו פי' רש"י שרודף את הדין ובתוס' פירשו שרודפו לדיין ובירושלמי מבואר כפי' התוס' וע"ש במה"פ והנה ברי"ף ורא"ש איתא הכא גירסא אחרת דהרא"ש גורס תניא אמר ר' יהודה בן לקיש כו' אמר ר"י בן קרחה כו' והרי"ף גרס במקום ריב"ק ר"י בן לוי ע"ש ועי' בזה בנודע ביהודה מ"ת (חיו"ד סי' ע"ט) מש"ש:
דף ח.
בתוס' ד"ה מוציא ש"ר ועוד שמעתי מהר"ף דלר"מ דסבר דכתובה דאורייתא אינו נאמן להפסידה כתובתה הנה הפ"י בכתובות (ר"ד י') הקשה לפ"ז קושי' עצומה מהא דיבמות (ד' קי"ב) דסבר ר"מ דטענת בתולים כל ל' יום והיינו להפסידה כתובתה דאי לאוסרה לעולם נאמן והא לר"מ דס"ל דכתובה דאורייתא אינו נאמן להפסידה כתובתה ע"ש ונלע"ד ליישב לשמואל לטעמי' בעז"ה דהאי סברא אי סבר ר"מ דנאמן להפסידה כתובתה מבואר בירושלמי הכא דפליגי אמוראי בזה דחד מ"ד מפ' כפי' רש"י הכא דמיירי להפסיד את כתובתה ור"מ ס"ל דנאמן להפסידה כתובתה ואידך מ"ד מפ' כפר"ת דמיירי לענין ק' סלעים ועי' לקמן בתד"ה והביא:
א"כ י"ל שם דלר"מ אינו נאמן להפסיד כתובתה אלא דקושי' הפ"י קשה על שמואל דכתובות שם דסבר דדוקא למ"ד דכתובה דרבנן נאמן ולא למ"ד דכתובה דאורייתא א"כ ע"כ סבר דלר"מ דס"ל דכתובה מה"ת אינו נאמן להפסידה כתובתה מאי יענה בהא דר"מ דט"ב דיבמות הנזכר:
אולם נלע"ד דשמואל ס"ל דר"מ סבר דכתובה דרבנן. דהא דמוכח דר"מ סבר דכתובה דאורייתא הוא מהא דכתובות (דף נ"ו ב') שהביאו התוס' הכא דפריך שם ואפי' בתנאה והא סבר ר"מ דכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ומשום זה משני דסבר ר"ע דכתובה דאורייתא והנה התוס' הקשו שם דמאי פריך שם דלמא ס"ל לר"מ דכ"ש בדרבנן עשו חיזוק לדבריהם ותירצו דא"כ ה"ל למיתני שם גם כתובה בהדי שאר כסות ועונה וביאר המהרש"א דלמאי דמשני דס"ל לר"מ דכתובה דאורייתא א"ש מאי דלא תני כתובה משום כיון דתני שאר וכסות דהוי מה"ת ל"צ למיתני כתובה ע"ש וא"כ י"ל היטב לשמואל לפמ"ש הפ"י והמג"ש בכתובות (דף נ"ח ב') דרב סבר דמזונות דרבנן וכן סבר שמואל א"כ ל"ק לדידיה קושי' הגמ'. דהא שפיר י"ל דסבר ר"מ דכתובה דרבנן וס"ל שפיר לר"מ דאף בכתובה דרבנן תנאו בטל ומאי דלא תני כתובה שם בהדי שאר כסות ועונה משום כיון דתני שאר דהיינו מזונות דהוא דרבנן לשמואל תו ל"ל למיתני כתובה: והנה יתו' עוד קושי' עצומה בהא דס"ל לשמואל בכתובות (ר"ד י') דכתובה דרבנן והא ס"ל לשמואל שם ר"ד נ"ז) דהל' כר"מ בגזרותיו בהא דר"מ דכל הפוחת דמוכח משם דסבר ר"מ דכתובה דאורייתא וקשה דשמואל אדשמואל ועי' בהגמ"ר בסוף כתובות ובביאורי הגר"א בא"ע (סי' ס"ו ס"ק י"ג) ולפמ"ש יתו' היטב דלשמואל לטעמי' סבר ר"מ ג"כ דכתובה דרבנן וכן יתו' עוד לפ"ז קושי' השעה"מ (פי"ב מהל' אישות) בהא דב"מ (ד' נ"א) דהא דאמר שמואל שם האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה הוא אף לר"מ דהתם ודאי קעקר אבל באונאה מי יימר דקעקר מידי והקשה השעה"מ ע"ז מהא דכתובה בכל הפוחת דסבר ר"מ דתנאו בטל אף דלא הוי עקירה ודאית דמי יימר דתבא לכלל גבייה ונשאר בצ"ע ולפמ"ש יתו' היטב לשמואל לטעמי' דשאני כתובה, ר"מ דהוי דרבנן ושמואל אזיל ג"כ לטעמי' דסבר בעירובין (דף פ"ה ב') דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וכן מוכח ממ"ש המ"מ (פ"א מהל' שביתת עשור) דס"ל לשמואל כן דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר מש"ת ועי' ביבמות (ד' ל"ו ב') בתד"ה חיזוק ובכתובות שם בתד"ה הא ובב"מ (ד' נ"ה ב') בתד"ה וכי ויתבאר עוד בתשובה בעז"ה:
והנה דרך אגב נלע"ד דבר נחמד בעז"ה בענין זה. דנפלאתי עמ"ש הבעה"מ בכתובות (ד' ל"ו א') דפריך שם מההיא ברייתא דתניא דחרשת ושוטה יש להם קנס וטענת בתולים אאידך ברייתא דתניא שם דחרשת ושוטה אין להם קנס וע"ב סומא יש לה ע"ב ר"מ אומר סומא אין לה ט"ב ומשני רב ששת ל"ק הא ר"ג והא ר' יהושע ופי' הבעה"מ דהא דתניא יש לה ט"ב הוא ר"ג דס"ל דבחזקת בתולה קיימא והא ברייתא דאין לה ט"ב הוא כר' יהושע עי"ש ביתר ביאור וקשה לי דהא רבא שם בכתובות (דף ע"ה ב') מפ' דר"מ סבר כר"ג וכן ס"ל לשמואל שם (ס"ד ע"ו) וא"כ אמאי לא פליג ר"מ רק עלה דסומא ולא פליג ג"כ עלה דחרשת ושוטה דלר"מ דסבר כר"ג סבר ע"כ בחרשת ושוטה דיש לה ט"ב ולפי' רש"י שם דמפ' איפכא א"ש ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש התוס' שם (דף ל"ו רע"ב) דמשו"ה לא מתרץ רב ששת הא דטעין טענת פתח פתוח והא דטעין טענת דמים דל"ל לרב ששת האי סברא דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואינו נאמן להפסיד כתובתה בטענת פ"פ ע"ש א"כ וזהו' היטב קושייתי לפי' בעל המאור הנזכר די"ל דשמואל ורבא אזלי לטעמייהו דאינהו הם מארי דהאי מימרא הנזכר דס"ל דאדם נאמן בטענת פתח פתוח דחזקה א"א טורח בסעודה ומפסידה ול"צ לתרץ דהא ר"ג והא ר"י ונלע"ד עוד די"ל דרב ששת ושמואל ורבא אזלי לטעמייהו דכתבו התוס' בכתובות שם (ר"ד י') דרק למ"ד דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל שייך האי סברא דא"א טורח בסעודה ומפסידה מש"ה מהימן אבל למ"ד דכנסה בח"ב כו' יש לה כתובה מנה לא מהימן בטענת פ"פ דאין מפסיד הסעודה יעו"ש א"כ י"ל דרב ששת אזיל לטעמי' דסבר בכתובות (ד' י"א ב') דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה מש"ה סבר דלא מהימן בטענת פ"פ ורבא הא סבר שם דאין לה כתובה כלל מש"ה סבר דמהימן:
אמנם אכתי תמוה לי דנהי דמתו' היטב מהא דטענת בתולים אבל אכתי תשאר האי קושי' מקנס דתנא שם בההיא ברייתא דחו"ש אין לה קנס אאידך ברייתא שם דיש לה קנס כמ"ש הבעה"מ דפריך ג"כ מהא דקנס אקנס וא"כ ע"כ צ"ל דגם שמואל ורבא מודים לשנויא דרב ששת דהא ר"ג והא ר"י וא"כ אכתי קאי קושיתי לפי' בעה"מ דאמאי לא פליג ר"מ גם בהא דחרשת ושוטה לדעת שמואל ורבא דר"מ סבר כר"ג וצ"ע ועוד נלע"ד מוכח כפרש"י ודלא כפי' הבעה"מ מהא דאי' בירושלמי דכתובות (פ"א הל' ב') דר' יוסי [אמורא[סבר דאין לחרשת קנס ור' יוסי זה גופי' סבר בירושלמי שם (הל' ח') דהל' כר"ג: והא לפי' הבעה"מ ר"ג סבר דחרשת יש לה קנס וגם ל"ל אליבא דר' יוסי דל"ל כרב ששת דהא ר"ג והא ר"י אל סבר כתי' התוס' דהא דטעין פ"פ והא דטעין טענת דמים דז"א דהא מבואר בירושלמי שם. (הל' ד') דר' יוסי זה גופי' סבר דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וע"כ סבר דלא מהימן בטענת פתח פתוח כיון דלא מפסיד הסעודה כמ"ש התוס' הנ"ל ומוכח ע"כ כפי' רש"י ודוק:
והנה התוס' כתבו עוד שיאמרו לפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהם מש"ה חוששין ללעז של הראשונים:
והרמב"ם בפירושו כתב עוד שיאמרו שהן פסולים והעיר התוי"ט בזה דהא עדיין יושבין ודנים אלו עם אלו ע"ש:
אזי"ל לפמ"ש הקצה"ח (סי' ל"ו) והמל"מ (פט"ז מהל' עדות) דבדיינים ל"ד לעדות דאף שנמצא קרוב או פסול לא בטל הדין א"כ ודאי חיישי' שיאמרו שהן פסולין ומ"מ יושבין בדין דלא מיפסיל הדין אלא שהוסיפו הדיינין והנה לסברת הקצה"ח שם דדיין דלא גמיר מיקרי אשירה והוי כמו פסול ולמאן דס"ל דנמצא קרוב או פסול בטל הדין ה"נ בנמצא ביניהם מאן דלא גמיר ע"ש א"כ קושי' התוי"ט שהקשה על הרמב"ם תקשה ג"כ על התוס' דהכא דהאיך יוכלו לטעות משום שלא ידעו לדון הוסיפו הדיינים דהא
עדיין יושבין ודנין אלו עם אלו ולענ"ד יש לחלק טובא בין פסול ובין דיין דלא גמיר ודלא כבעל הקצה"ח כיון שיושב הדיין שאינו גמיר ביניהם ומלמדין אותו הדין לא הוי כפסול ממש ועי' בתוס' לעיל (דף ג' א') בד"ה א"א:
ועי' בחידושי ליבמות (דף ק"ד ב') מש"ש בעז"ה ועי' מ"ש במכות (ד' ו' א') בעז"ה:
דף ח:
כל ח"מ שבתורה כו' אלא בעדה ועדים והתראה לאו כללא הוא אלא פירושו רוב ח"מ כעין שאמרו בעירובין (דף ד' ב') ועוכ"מ דהא איכא עדים זוממין דא"צ התראה כדאי' בכתובות (דף ל"ג א') ובמכות (דף ד' ב') וכן מחתרת ורודף א"צ התראה כדאי' לקמן (דף ע"ב ב') וכן מגדף לדעת הרמב"ם (פ"ב מהל' עבודת גלולים הל' ט') א"צ התראה דלא כדעת הראב"ד (פ' כ' מה' עדות הל' ט'):
דף ט.
רב אשי אמר כו' וקמיפלגי בפלוגתא דר"י ורבנך ור"מ ורבנן ס"ל דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו וה"מ ר"א לפרש דבזה גופה פליגי אי לוקין בלאו שניתן לאמב"ד ובפלוגתא דר"י ור"ע במכות (ד' י"ג רע"ב) אלא דרב אשי סבר דכ"ע ס"ל דלוקין בלאו שנלאמב"ד היכי דהתרו בו למלקות כדעת ר"ש בר"י במכות שם:
ודלא כרבא שם וע"ש בתד"ה ברשעה ובחי' למכות כתבתי דמאן דפריך עלה דרבא שם ודלמא אזהרה לקרבן הוא רב אשי שם כדמשמע שם ואיהו אזיל לטעמי' הכא דל"ל כרבא:
והנה קשה טובא למה צריך רב אשי לתרץ בעירובין (ד' י"ז ב') עלה דפרכי' שם והא לאו שניתן לאמב"ד לוקין כיון דמשמע הכי דרב אשי גופי' סבר דכ"ע ס"ל דלאו שנלאמב"ד דלוקין וצ"ל דאליבא דר' יונתן הוא דמתרץ רב אשי שם ועי' בחי' לעירובין מש"ש עוד בזה ע"פ
שיטת הריטב"א:
ודע דמהכא יתו' לי קושי' חמורה בשבועות (דף ד' א') דפריך שם יציאות שבת מאי מלקות איכא הא לאו שניתן לאמכ"ד אין לוקין ומשני דאתי' מתני' שם כר"י דאמר לוקין ותמוה דא"כ תקשה מההוא סתמא לר' יוחנן דס"ל בכ"מ דהל' כסת"מ ור' יוחנן גופי' הא סבר בשבת (ד' קנ"ג) דלאו שניתן לאמב"ד אין לוקין כדפרכי' כן שם עלה דר' יוחנן בהא דלאו שאין בו מעשה וכבר הקשה כן הריטב"א שם אבל מסוגיא דהכא י"ל היטב דר' יוחנן מפ' דקמיפלגי ר"מ ורבנן דהכא בזה גופי' אי לוקין בלאו שניתן לאמב"ד וא"כ הוי סתם ואח"כ מחלוקת וסבר ר' יוחנן דבב' מס' אין סדר למשנה כמ"ש התוס' בשבת (ס"ד פ"א) לכל האמוראים דס"ל הכי מש"ה לא מצי לפרוך מההיא סתמא על ר' יוחנן ומ"ש התוס' בשבת דלר' יוחנן בכל גווני הל' כסתמא זהו להמסקנא דשבועות אבל ודאי המקשן לא מצי לפרוך על ר' יוחנן כיון די"ל דס"ל כשאר אמוראים בזה דבב' מסכתות דלמא הוי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הל' כסתמא כדאי' ביבמות (ס"ד מ"ב) ודוק
שם רבינא אמר כגון שנמצא כו' וקמיפלגי בפלוגתא דר"י ורבי אליבא דר"ע. מהכא תמוהים דברי הנ"י והתוי"ט במכות שם שנסתפקו בהא דמה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול אם הוא מדברי ר"ע והא הכא בסוגין מבואר בהדיא דזה הוא מדברי ר"ע ור' יוסי ורבי פליגי אליבא דר"ע וראיתי במכות שם שכבר העירו ג"כ המפרשים שם בזה דף
דף י.
ואמר רבא פלוני בא על נערה המאורסה כו' ומשלמין ממון ופרש"י שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין מוכח לפ"ז דיש כתובה לארוסה ורש"י אזל לשיטתו דס"ל כן יעו' ברש"י בכתובות (דף מ"ג ב') במתני' שם ושם (ר"ד נ"ד) דל"ל דהכא מיירי בדכתב לה יעוי' בכתובות (ד' פ"ט ב') ובב"מ (ד' י"ז ב') דהכא כיון שלא הזכירו שם האשה ודאי לא ידעו אם כתב לה וכמ"ש ג"כ המראה הפנים בירושלמי (רפ"ה דכתובות) ע"ש אבל הרמב"ם דס"ל דאין כתובה לארוסה כמ"ש (בפ"י מהל' אישות) ועי' בטוש"ע א"ע (ס"ס נ"ה) מפ' דלא כפרש"י הכא אלא מפ' דהכא מיירי לענין קנס שרצו להפסיד לאביה מהבעל כמ"ש (בפכ"א מהל' עדות) ובכ"מ שם ולענ"ד לפרש"י אזל רבא לטעמיה דמוכח דסבר דיש כתובה לארוסה שהקשו התוס' בכתובות (ד' מ"ד א') בד"ה והלכתא דתפשוט דיש כתובה לארוסה מהא דר"י שם ותירצו דמיירי בדכתב לה ומיירי שהוסיף לה בשעת נשואין וע"כ ל"ל לרבא כן שם (ד' מ"ג ע"ב) וכמ"ש המהרש"א והמהרמ"ש שם וא"כ ע"כ ס"ל לרבא דיש כתובה לארוסה:
ובזה נלע"ד במ"ש התוי"ט (פ"ד דכתובות מ"ד) שהקשה דאמאי לא תנן ג"כ דהאב זכאי בבתו בכתובתה דלאחר אירוסין. ותי' די"ל דס"ל למתני' דאין כתובה לארוסה:
ועוד תי' כיון דאיכא מ"ד דלא ס"ל הכי לא נחית נפשיה בפלוגתא ע"ש ותמוה דלא אשכחי' פלוגתא בזה וכבר תמה בתור"ע שם בזה ונלפ"ד די"ל דכוונת התוי"ט לדעת הרמב"ם שם בפי' המשנה הביאו התוי"ט (רפ"ה דכתובות) שפי' דהא דאר"א בן עזריה שלא כתב לה תצא ע"מ לכונסה קאי נמי אעיקר כתובתה וסבר דאין כתובה לארוסה אלא בדכתב לה ע"ש וצריכים אנו לב' תירוצים של התוי"ט דתי' הא' הוא למאי דס"ל להגמ' בכתובות (ד' פ"ט) ובב"מ (ד' י"ח) דאין כתובה לארוסה אלא בדכתב לה' ותי' הב' צריכין אנו לרבא דהכ' דמוכח דס"ל דיש כתובה לארוסה אף בלא כתב לה' ובתשו' יתבאר עוד בעז"ה והנה רש"י פי' בסוגיין דכל שבח נעורים לאביה. ותמוה דמשמע דכוונת רש"י להא דיליף בכתובות (ד' מ"ו ב') מבנעוריה בית אביה דכל שבח נעורי' לאביה ותמוה דהא הגמ' שם ובקדושין (דף ג' ב') דחי' לה דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכזה תמה התוי"ט בב"מ (ד' י"ב א') על פרש"י במתני' שם אמנם לענ"ד מתו' היטב ע"פ מ"ש התוס' בב"ק (דף פ"ז סע"א) וכן יתו' בזה לקושי' המגיה במל"מ (פ"ב מהני' נערה) על רש"י בכתובות (ד' ל"ט רע"ב) ע"ש ודוק:
שם בתר דבעי' הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו ופרש"י דהשור יסקל וכן מפ' הרמב"ם (פי"ב מהל' עדות) אבל הראב"ד מפ' שם בשם י"מ דמיגו דבטל לגבי השור בטל ג"כ לגבי הרובע ועי' בנו"ב מ"ק (חא"ע סי' ע"ב) ובתשו' עמ"א (סי' פ"ד אות י"ח מש"ש בזה) ודוק: שם משום דהוי לאו שאין בו מעשה והתוס' הקשו דאמאי לא אמר משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד. ונלע"ד די"ל היטב ע"פ מ"ש התוס' לקמן (ד' ס"ג א') שהקשו דנגמור בכ"מ דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מב"ד מהא דבן סורר וחי' הגרע"א בזה בתור"ע (אות כ"א) דהוי הא דבן סורר ועדים זוממין דבן גרושה שני כתובים דבעד"ז דב"ג ג"כ הוי לאו שניתן לאמב"ד ולוקין מהא דאם בין הכוח הרשע ע"ש א"כ לפ"ז מתו' קושי' התוס' דהכא דהא כל כמה דלא היה כתוב והי' אם בין הכות לא מצי' לומר דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין דהא הוי ילפי' מהא דבן סורר דלוקין אלאו שניתן לאזהרת מב"ד אולם לכאו' יש להעיר ע"ז דהא כל כמה דלא כתיב והי' אם בין הכות, לא מצי' למילף דלוקין בלאו שנלאמב"ד מבן סורר דהא בבן סורר גופי' לא ידעי' דלוקין שם אלא מהא דאם בין הכות כדאי' לקמן (דף ע"א רע"ב) ובכתובות (ד' מ"ו) אבל ז"א דא"כ מאי פריך הגמ' הכא ל"ל הא דאם בין הכוח ת"ל מלא תענה והא איצטריך להא דבן סורר לגלות שם דלקי היינו ויסרו מבן ובן מבין הכות וע"כ צ"ל דהגמ' פריך הכי דאי לגופי' ל"צ רק לגלות עלה דבן סורר, ה"ל למיכתב טפי בבן סורר גופי' א"כ ודאי י"ל לקושי' התוס' דהכא כפמ"ש קודם דלא ה"מ לומר הכא דאיצטריך והיה אם בין הכות ולא ידעי' מלא תענה משום דהוי לאו שניתן נאמב"ד דאין לוקין דהא כ"כ דנא הוי כתיב והיה אם בין הכוח הוי ילפי' מהא דבן סור דלוקין בלאו שניתן לאמב"ד אמנם אכתי תקשי דה"מ הגמ' לומר דאיצטריך הא דאם בין הכוח לזה גופי' לגלות על כל לאו שנלאמב"ד דאין לוקין דהא עיקר הטעם דלא ילפי' מבן סורר אלא משום דהוי ב' כתובים הא דבן סורר והא דאם בין הכות בעדים זוממין ואולם נלע"ד דהגמ' אינו רוצה לתרץ כן מה דלא הוי אליבא דכ"ע דאכתי למ"ד דלוקין בלאו שניתן לאמב"ד מא"ל וכן למ"ד דב' כתובין מלמדין לקמן (ד' ס"ז רע"ב) ועוכ"מ מאי איכא למימר אבל הא דמשני הגמ' הכא דהוי לאו שאין בו מעשה הוא אליבא דכ"ע כמ"ש התוס' בד"ה וכלי ועי' בכתובות (דף מ"ה ב') בתד"ה ר"י וע"ע מ"ש לקמן (ד' ס"ג א') בעז"ה:
שם אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר כו' דברי הרע"ב בפה"מ תמוהים שפי' כאביי ודלא כרבא וע"ש בתו"ח ונלע"ד דהוא משום דסתמא דגמ' דמכות (דף ה' ב') משמע דס"ל שם כאביי דהכא להאי ג"ש דרשע רשע וכן סתמא דגמ' בב"ק (ס"ד פ"ו) משמע דס"ל כאביי אבל התוס' לקמן (ד' ל"ג ב') בד"ה אתיא ל"ל כן ע"ש. ועי' בתוס' בב"ק שם ובכתובות (ד' ל"ה א') בתד"ה רבא אמר:
דף יא.
וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני כו' צ"ל דאין זה שייך לענין מחלוקת דפליגי תנאי בכ"מ בענין ברירה ואל"כ קשה מר"ג אר"ג מהא דאי' בפסחים (ד' פ"ח ב') במעשה דמלך ומלכה דר"ג גופי' סבר שם דאין ברירה והאיך סבר ר"ג הכא דמעוברת כשאמר רוצה אני. מיהו הריטב"א כתב בב"מ (ד' י"א) בהאי דר"ג וזקנים שם דר"ג סבר דיש ברירה וקשה ע"ז מהא דר"ג דפסחים ועי' בזה במל"מ (פ"א מהל' מע"ש הל' י"א) ובשעה"מ (פ"ה מהל' עירובין) ועמ"ש בפריי לפסחים שם:
דף יא:
איבעי' להו על התקופה כו' הרמב"ם (פ"ד מה' קה"ח הל' ב') כתב דעל התקופה לחוד מעברין. והראב"ד השיגו מהא דהכא דמבואר דלת"ק הכא ס"ל דעל אחד אין מעברין ונלע"ד די"ל דס"ל להרמב"ם דנהי דהכא לא אפשיטא בעי' זו מ"מ אפשיטא ממקום אחר דלרשב"ג על התקופה לחוד מעברין ופליג אח"ק מהא דתניא לקמן (ד' י"ב א') דמעברין אחר ר"ה מיד וקשה דהיכי משכ"ל דידע אז הא דאביב ופירות האילן דהא זמן זריעה הוא בחשון כדאי' בפ"ק דתענית וזמן חנטת האילן הוא בשבט דמש"ה ר"ה לאילן הוא ט"ו בשבט כדאי' (בריש ר"ה) וא"א לידע אחר ר"ה מיד אלא תקופה לבד, וכבר הקשה כן בע"א לר"ה (ד' ז') ולכן משום קושי' זו ס"ל להרמב"ם דאתיא ההיא ברייתא כרשב"ג דעל התקופה לבד מעברין ופסק הרמב"ם כרשב"ג בזה משום דס"ל לסתמא דההיא ברייתא כוותי' ויתו' טפי לדעת הפוסקים דהל' כרשב"ג במשנתינו הוא אף בברייתא עי' בש"ך בחו"מ (סי' קע"א ס"ק ט') וכן מצינו כמה פעמים דנהי דלא אפשיט במקום זה ונשאר בספק מ"מ אפשיט ממקום אחר כמ"ש הרמב"ן במלחמות בברכות (דף כ') ועי' בתוס' בכתובות (ד' מ"ד א') בד"ה והלכתא ובקדושין (ס"ד כ"ג) ושם (ר"ד ס"ה) ובר"ן בנדרים (ד' ל"ה ב') בד"ה איבעי' להו ושם (ד' ע"ב סע"א) וע"ע בריטב"א בקדושין (ד' כ"ג) ובמל"מ (רפ"ד מה' תרומות) והראב"ד י"ל דאזיל לשיטתו דס"ל שם דהא דמוכח בר"ה (ד' כ"א) דעל התקופה לחוד מעברין הוא בתקופת טבת דוקא שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן אבל על תקופת תשרי לחוד אין מעברין וכ"נ דעת התוס' בר"ה שם דלא כדנראה מפרש"י הכא א"כ י"ל דס"ל דהא דתניא לקמן דמעברין אחר ר"ה מיד מיירי מפני תקופת טבת ולא מפני תקופת תשרי אבל דעת הרמב"ם אינו כן דאין לחלק בין תקופה זו לזו וא"כ מוכח שפיר מהאי ברייתא דלקמן ומהא דר"ה שם מהא דשלח ר"ה בר אבין כו'
שהביא הראב"ד ג"כ שם דעל התקופה לבד מעברין ועי' לקמן (דף י"ג ב') בתד"ה שמור ודוק:
שם ואם עברוה בגליל מעוברת הט"א בר"ה (דף כ') כתב דמשמע דדוקא בגליל היא מעוברת בדיעבד אבל בח"ל אף בדיעבד אינה מעוברת ע"ש ותמוה דכ"כ מעצמו ולא הזכיר לדברי הירושלמי דהכא וכן (ברפ"ו דנדרים) דמפו' שם כן בהדיא והנה התוס' הקשו הכא עלה דיליף הכא מלשכנו תדרשו כ"מ שאתה דורש לא יהי' אלא בשכנו של מקום. מהא דבסוף ברכות נפ"ל שם מקראי אחריני מדכתיב כי מציון תצא תורה ולכאו' מתו' היטב קושיתם ע"פ מ"ש התוס' בשבועות (ר"ד ל"א) ועי' מזה בנו"ב מ"ת (חלק יו"ד סי' ע"ט) מש"ש בזה ודוק:
שם בחד"ה מן עומרי כו' ר"ג קודם לר"ע היה פי' דס"ל לר"ג כמשנה ראשונה קודם שבא ר"ע דאע"ג שלא באו לעונת המעשרות חייבים בביעור ואזל ר"ג לשיטתו דסבר כן (פ"א דמע"ש מ"ט) בהא דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ואמר ר"ג עשור שאני עתיד למוד כו' והקשו המפרשים דאמאי לא הפריש מעשר קודם שהלך מביתו כדאמרי' בכ"מ דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ותירצו שלא באו לעונת המעשרות וכ"כ הרמב"ן והא דר"ג התם הוא לענין ביעור וכמ"ש
שם הר"ש והרמב"ם בפה"מ וכמ"ש התוס' בב"מ (ד' י"א סע"א) ובתוס' בקדושין (ס"ד כ"ו) וא"כ מוכח דר"ג סבר דחייבין בביעור אף שלא באו לעונת המעשרות ועי' באסי' זקנים בב"מ שם. ובזה א"ש לענ"ד הא דמייתי במשנה דמע"ש שם ההוא מעשה דר"ג וזקנים בתר הא דר"י ור"ע שהביאו התוס' הכא והיינו דאתי לומר שם דר"ג ס"ל כמשנה ראשונה קודם שבא ר"ע דר"ג קודם לר"ע היה כמ"ש התוס' הכא ודוק:
דף יב.
אין מעברין כו' לפני ר"ה ואם עברוה אינה מעוברת הנה בתוספתא מבואר דבכל הני דלעיל דאין מעברין זה הוא רק לכתחי' אבל בדיעבד מעוברת אבל בירושלמי מבואר דהא דאביב ופירות האילן לעיל (ד' י"א ב') דעל חד מהן דאין מעברין מ"מ בדיעבד מעוברת בחד לבד ובהא דג' ארצות דעל אחת מהן אין מעברין וכן בהא דמפני הצינה והגשמים לעיל (ד' י"א א') אף בדיעבד אינה מעוברת ולכאו' הכא בסוגיין מוכח דס"ל כדעת התוספתא מדלא תנא דבדיעבד אינה מעוברת אלא הכא בהא דלפני ר"ה ולעיל בהא דאין מעברין בלילה מכלל דבאינך מעוברת בדיעבד והנה בהא דאין מעברין אלא אדר כתבו התוס' הכא דה"ט משום דאם מעברין אחד משארי החדשים לא הוי אדר שנים עשר ולא הזכירו התוס' להא דמבואר במכילתא פ' בא טעם אחר דר' יונתן אמר משום דכתיב שמור את חודש האביב כו' מה חודש אין תוס' עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוס' עיבורו אלא בסוף והיינו חודש אדר דוקא ועי' בט"א בר"ה (דף ז') ודוק:
שם אין מעברין את השנה בשביעית כו' הנה בזה פליגי הרמב"ם והראב"ד (פ"ד מהל' קידוש החודש הל' ט"ז) דדעת הרמב"ם דמפני התקופה ואביב ופירות האילן מעברין אף בשביעית ודעת הראב"ד דבכל גווני אין מעברין בשביעית ודעת התוס' ביבמות (דף קט"ו א') בסד"ה אמר ר"ע מוכח שם דדעתם הוא כדעת הראב"ד וכן מוכח דעתם לקמן (ד' כ"ו א') בד"ה לעבר דס"ל כן ע"ש וכן (בהיפוך דף זה) בד"ה אין ודוק:
שם מעשה בחזקיה כו' מפני הטומאה עי' פירש"י שנטמאו בעבודת גלולים ובירושלמי הביאו התוס' פירשו דהוא משום שמצאו גולגלת של ארונה תחת המזבח:
והמל"מ (פ"א מהל' בית הבחירה הל' י"ג) כתב דה"ט דלא פי' רש"י כפי' הירושלמי דהוא משום דה"ט לא הוי כ"א למ"ד דקברי עובדי גלולים מטמאין באוהל ורצה רש"י לפרש טפי אף למ"ד דאינם מטמאין באוהל ע"ש ונלע"ד די"ל טפי מרווח דהוא משום דאיתא בסמוך דר"ש לא פליג ע"ז דחזקיה עיבר מפני הטומאה אלא משום דקשה ליה דא"כ אמאי הי' צריך לבקש רחמים ע"ע והא אם מפני הטומאה עברוה מעוברת ואמאי לא פליג ר"ש טפי מטעם אחר דאיהו הא הוי מארי דהך מימרא דקברי עבודת גלולים אינם מטמאין באוהל כדאי' ביבמות (ר"ד ס"א) ועוכ"מ דסתם ר"ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י בשבועות (ד' ב' ע"ב) וכדמוכח שם (ד' ז' א') ועוכ"מ וכ"כ בתוי"ט (פ"א דמכות) וברשב"ם בב"ב (ד' ק"ב סע"א) מש"ה פרש"י טפי דנטמאו מפני ע' גלולים דזה א"ש אף לר"ש ודו"ק והנה לכאו' צריך טעמא למה שלא פי' הירושלמי כפרש"י וצ"ל דלא נ"ל בזה משום דכיון דטומאת עבודת גלולים הוא דרבנן כמו שנדחקו התוס' בזה אבל לפמ"ש הפ"י בשבת (ד' פ"ב) דמשמע מהירושלמי שם דס"ל דטומאת עבודת גלולים הוא דאורייתא ע"ש ועי' בענפי לשבת שם א"כ ודאי צריך טעמא דאמאי לא נ"ל לפרש להירושלמי כן אמנם נלע"ד דבירושלמי (ר"פ ר"ע) שם מבואר דאיכא מחלוקת בזה דר"ח אמר שם דטומאת עבודת גלולים אינה מחוורת היינו דלאו מה"ת היא ואידך ס"ל שם דמחוורת וסוגיית הירושלמי דהכא ס"ל ג"כ דאינה מחוורת היינו דהוא מדרבנן מש"ה לא נ"ל לפרש כפרש"י ועוד נלע"ד דמש"ה לא פי' רש"י כפי' הירושלמי משום דבירושלמי (פ"ה דסוטה) מבואר דגולגולת של ארונה נמצא בימי חגי הנביא ולא בימי חזקיה מש"ה נ"ל לרש"י לפרש הכא אף לדעת הירושלמי דסוטה ודוק:
שם א"ל ר"ש כה"ג ביו"כ יוכיח הנה ביומא (ד' ז' ב') בתד"ה מכלל הקשו דמאי ראיה מייתי ר"ש מיוה"כ דלמא שאני יוה"כ דא"א בענין אחר ונלע"ד דצרי' לחלק בזה למה דאמרי' בכ"מ דאיכא מ"ד דס"ל דדנין אפשר משאי אפשר דאל"כ מאי מקשי התוס' דלמא ס"ל לר"ש כמ"ד דדנין אפשר משאי אפשר מש"ה יליף שפיר מיוה"כ ועיי' בפריי לפסחים (ד' ע"ז) מש"ש ליישב דעת הרמב"ם (פ"ד מה' ב"מ) ועוד נלע"ד די"ל דמוכח ע"כ דס"ל לר"ש גופי' דאין דנין אפשר משאי אפשר דהנה הפ"י בקדושין (ד' כ"ב ב') הקשה עלה דאמר שמואל שם דעבד כנעני נקנה במשיכה והא איתקש לקרקע וקרקע אינה נקנית במשיכה ותי' דס"ל כמ"ד דאין דנין אפשר משא"א ע"ש וכן צ"ל לר"ש שם דס"ל ג"כ הכי דעבד כנעני נקנה בהגבהה וה"ה במשיכה ועי' בביאו' הגר"א בח"מ (ר"ס קצ"ו) דודאי סבר ר"ש דאין דנין אפשר משא"א וכן מבואר דס"ל לסתמא דגמ' הכי אליבא דר"ש במנחות (ד' י"ט א') וכן בתמורה (דף ט"ז רע"ב) ובהוריות (דף ו' ב') דפריך שם אליבא דר"ש גופי' הא אין דנין אפשר משא"א מש"ה מקשי' התוס' שפיר ועי' בחי' לזבחים (ד' צ"ח) מש"ש בעז"ה ודוק:
שם חסורי מיחסרא והכי קתני כו' היינו ת"ק כו'. ק"ל לפמ"ש הכ"מ (ספ"ד מהל' ביאת מקדש) דלר"י אף דבדיעבד מעוברת מ"מ הוצרך לבקש רחמים כיון דלכתחי'
אין מעברין א"כ אמאי מהפכי' כ"כ דברי ת"ק דהכא דמחמיר טפי מר"י בברייתא והשתא מהפכי' דר"י אדרבא מחמיר טפי מת"ק הל"ל טפי דת"ק מחמיר טפי כדתניא בברייתא קודם אלא דת"ק מחמיר לענין דיעבד דאינה מעוברת ולר"י בדיעבד מעוברת והא דביקש רחמים ע"ע היינו משום לכתחילה דסבר ר"י דלכתחילה אין מעברין ונלע"ד די"ל דמסתברא טפי דלר"י אף בדיעבד אינה מעוברת מפני הטומאה משום דר' יהודה סבר לעיל דטומאה הותרה בצבור והנה לענ"ד דברי הכ"מ (ר"ה קרבן פסח) תמוהים שכתב שם דלר' יהודה לא מפני הטומאה עיבר חזקיה וזהו נגד המבואר בסוגיין הכא. והנה דברי המהרש"א הכא תמוהים שהקשה למאי דס"ד דר"ש דלכתחי' אין מעברין אמאי הרי ס"ל לר"ש דטומאה דחויה היא בצבור ותי' די"ל דר"ש סבר דטומאה הותרה בצבור ומ"מ סבר דצריך ציץ לרצות ע"כ ותמוה דהא בפסחים (ד' ע"ז א') מבואר דאמרי' בפי' שם דר"ש סבר דטומאה דחויה היא בצבור וכן העירו המפרשים על המהרש"א בזה ולענ"ד לק"מ דהגמ' בפסחים אומר שם כן לפי המסקנא דהכא וכדתניא בברייתא דר"ש סבר דאף לכתחי' מעברין א"כ ע"כ סבר דטומאה דחויה היא בצבור כדדייקי' לעיל לר' יהודה משום זה ועי' בענין זה בתוס' דיומא (ד' ו' ב') ובתוס' במנחות (ד' ט"ו א') ובשאגת ארי' (סי' ל"ח) ובנו"ב מ"ת (חא"ח סי' פ"ו) ובפריי לפסחים (ד' ע"ז) מש"ש בעז"ה ודוק:
דף יד.
אלא וי"ו דושופטיך למנינא ור"ש וי"ו לא דריש קשה הא מבואר בירושלמי דאמר רבי דנראין ד"ר יהודה בטריפה ועי' בלח"מ (פ"ה מה' עריפה) שנתן טעם בזה למה שפסק הרמב"ם כהא דר"י בעריפה הוא מה"ט דס"ל לרבי הכי והא בסוטה (דף כ"ח) מבואר דרבי לא דרש וי"ו דאמר שם דרבי תלתא קראי כתיבי ופרש"י דרבי לא דרש וי"ו וצ"ל כמ"ש התוס' הכא על ר"ש דרק בסוטה לא דרש וי"ו אבל בעלמא דרש:
ועי' בתוס' לעיל (דף ד' ע"ב) בד"ה לטטפת ובמה שכתבתי בעז"ה שם ודוק: שם מצאן אבית פגי כו' אלא דנפוק כולהו כו' לאו למדידת עגלה ק"ל דלמא אכתי מיירי דנפק מקצתן למדידת עגלה ומאי דפריך דלמא הנך דגוואי קיימי כוותי' הא כיון דלא נפקי הני דגוואי מזה גופי' מוכח דס"ל דסגי במקצת סנהדרין ונלע"ד דלא נ"ל להגמ' לפרש כן דאכתי דלמא הני דגוואי ל"ל כן ופליגי עם הני דבראי והני דבראי עשו מעצמם כן שלא הודיעו הני דבראי להני דגוואי מזה וצ"ע והנה התוס' כתבו בד"ה מלמד בהא דפ' התודה דהשוחט את התודה ולחמה חוץ. לבית פגי דלאו דוקא בבית פגי אלא אפי' בירושלים אין שם מקומו לא הזכירו בזה למה דמבואר בירושלמי דיומא (פ"ו הל' ו') דמפ' ר"י שם חוץ לחומת ירושלים ועי' בפרש"י בפסחים (ד' ס"ג ב') וע"ע בתוי"ט במנחות שם:
והנה התוס' בד"ה אל כתבו בהא דאל יחסר המזג די"מ דדוקא מזג דהוא מספר נ' אל יחסר אבל בחסר מ"ט אין לחוש כו' דאין ב"ד שקול וכ"כ התוס' בב"מ (ד' ס' ע"א) ובב"ב (ד' צ"ו ב') ונעלם דברי התוס' מהרב המגיה בכ"מ (פ"ג מה' סנהדרין הל' י"ב) שהקשה על הכ"מ שכתב כפי' הי"מ דאין החשבון מכוון ולא הזכיר לדברי התוס' האלו בג' מקומות הנ"ל ודוק:
דף טו.
דאמר ר"ג אמר רב כו' רב חסדא אמר כו' ר' אבהו אמר כו' הנה התוס' כתבו דהא דרב הוא כר"מ דס"ל דא"א מוציא דבריו לבטלה והקשו מהא דגיטין דס"ל לרב דלא כר"מ ותי' דאליבא דר"מ קאמר וליה לא ס"ל ובזה נלע"ד ליישב קושי' התוס' בכתובות (ד' ע' רע"ב) שהקשו שם דמאי פריך על רב דסבר שם דיכולה אשה לומר אינה נזונית ואיני עושה א"כ אמאי א"צ להפר באמרה קונם שאני עושה לפיך לימא מתוך שיכולה לומר איני ניזונית וא"ע נעשה כמי שאומרת כך ומשני שם דלא אמרי' נעשה אלא מתני' מיירי שם באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והקשו התוס' שם ע"ז דאמאי לא משני שם דמתני' דהתם הוא כר"מ דאמר דא"א מוציא דבריו לבטלה ע"ש אבל לפי האמור י"ל היטב דלא נ"ל שם אליבא דרב לאוקמי מתני' שם דלא כהלכתא כיון דל"ל לרב כר"מ מש"ה מהדר טפי לאוקמי שם אף כרבנן ובזה י"ל קושי' המפרשים הכא דאמאי לא מפרש רב חסדא הכא טפי כרב דאינו מגיה המשנה כ"כ כמו לתי' של ר"ח ולפמ"ש מתו' היטב די"ל דרב חסדא ור' אבהו לא נ"ל הכא כתי' דרב לאוקמי מתני' הכא כר"מ כיחידאה כשיטת שמואל בגיטין (ד' ל' ע"א) ע"ש בתד"ה כיחידאה וכן ס"ל לרב שם (ד' י"ג א') ע"ש בתד"ה והא ולר' אבהו י"ל טפי מרווח דאזיל לטעמי' בירושלמי דגיטין (ס"פ ג') שם דלא נ"ל לאוקמי מתני' שם כר' יוסי משום דכיחידאה לא מוקמי' כדא"ר אבהו בשם ר' יוחנן רבו בירושלמי שם:
והנה דרך אגב נלע"ד מה שהעיר הרא"ש כזה עלה דמפ' רבינא בב"ק (ד' י"ג ב') למתני' דתנן שם נכסים המיוחדין פרט לנגח ואח"כ הפקיר כר' יהודה: דאמאי נ"ל לרבינא לאוקמי כיחידאה דלא כהלכתא ותי' דרבנן ל"פ אר"י כ"א בשור שהמית את האדם אבל לא בהמית את השור ע"ש ולדבריו נלע"ד ליישב קושי' חמורה בהא דאמר רבינא גופי' בחולין (ס"ד קל"ח) דעוף שהרג את הנפש פטור משילוח משום שאתה מצוה להביאו לב"ד. וקשה דהא משמע דרבינא סבר כר"י דנגח ואח"כ הפקיר פטור מדמפ' למתני' בב"ק כר"י והא פרש"י שם בעוף שמרד מיירי דהוי הפקר ע"ש (ר"ד קל"ט) ובתוס' שם בד"ה כיון אבל לפמ"ש הרא"ש יתו' היטב דרבינא ל"ל כר"י אלא בהמית שור דרבנן ל"פ עליו אבל בהמית אדם ס"ל לרבינא כרבנן דלא מיפטר ובחולין הא מיירי שם בהרג את הנפש אמנם ק"ל על שי' הרא"ש מהא דב"ק (ר"ד כ"ה) דפריך שם מאי לאו במועד דליכא פסידא יעו"ש והא איכא פסידא דלמא יפקיר וה"ל נגח ואח"כ הפקיר בשור שהמית את השור דגם רבנן מודים לר"י דפטור ובלאו
שיטת הרא"ש י"ל דנ"ל לפרש שם אף כרבנן דהלכתא כוותייהו אבל לשי' הרא"ש קשה וצ"ע:
והנה דרך אגב נלע"ד עוד בענין זה ליישב מאי דקשה במגילה (ד' י"ח א') דפריך על רב ושמואל דאמרי שם דלעז יווני לכל כשר מברייתא דתניא שם דלא יצא ומשני דמתני' כברייתא וכי אתמר דרב ושמואל בעלמא אתמר כו' ואינהו דאמרי כרשב"ג דיוונית כשר ע"ש ותמוה דאמאי לא מפרש שפיר דרב ושמואל קאי אמתני' ורק דמפרשי דמתני' כרשב"ג דס"ל כוותי':
וברייתא היא כרבנן ולפי האמור מתו' היטב דלא נ"ל לפרש שם הא דרב ושמואל כן דהא שמואל גופי' לא נ"ל לאוקמי מתני' כיחידאה אף דס"ל כוותי' כמבואר בגיטין (ד' ל') הנ"ל וכמ"ש התוס' בגיטין שם וכן רב נ"ל לאוקמי מתני' כיחידאה כמ"ש התוס' בגיטין (ד' י"ג) הנ"ל ועי' בחי' לב"ק ובמגילה שם מש"ש בעז"ה. והא דמפרש ר' אבהו הכא קרקעות בעשרה הוא פירושא למאי דתנן במתני' והקרקעות בעשרה דהיינו דאם בא לגבות קרקע הוא בעשרה שמאין וכן פי' הרמב"ם והרע"ב בפה"מ ודלא כרש"י לעיל (דף ב' א') ובמגילה (ד' כ"ג) שפי' דהא דתנן והקרקעות בעשרה היינו אם בא לפדותן ע"ש ודוק:
שם אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה והקשו התוס' במגילה (ד' כ"ג ע"ב) ובערכין (ס"ד כ"ג) דאמאי לא בעי י"א דאין ב"ד שקול בכ"ד שהוא תלוי ועומד בשיקול הדעת ובחי' הרשב"א תי' דשאני הכא שפרט הכתוב בפי' י' כהנים ואלו בעי י"א ה"ל למכתב י"א ע"ש וקשה לכאו' מהא דסמיכת זקנים לעיל (ד' י"ג ב') ומהא דערי' עגלה לעיל (ד' י"ד א') דאמרי' שם זקני שנים או זקניך שנים ואין ב"ד שקול ומש"ה בעי' שלשה או חמשה משום וסמכו שנים שופטיך שנים ואי בעי' חמשה ה"ל למכתב רמז על חמשה והוי כמאן דכתיב בפי' רמז על ארבעה או שנים לאידך מ"ד:
ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הרשב"א גופי' שם דל"ד להא דרפ"ג דר"ה החודש זה לכם הרי כאן שנים ואין ב"ד שקול דזה אינו פורט לפי שהדבור אינו אלא עמהם ואין כאן מקום להזכיר השלישי אלא סמך על הידוע דאין ב"ד שקול אבל כאן שמנה הכתוב מנינא ה"ל למכתב י"א כהנים ע"כ מש"ה א"ש מע"ט ומסמיכת זקנים א"ש ג"כ דהתם לא כתיב מנינא בפירוש רק רמז בעלמא וסמך על הידוע שאין ב"ד שקול משא"כ כאן שמנה הכתוב מנינא אי בעי' י"א ה"ל לכתוב בפי' י"א כהנים:
והנה בט"א במגילה שם הקשה ע"ז מהא דלעיל (ד' ג' ב') דר' יונתן אומר ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות אלא עד האלהים הרי כאן אחד: אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים והא התם נחית ג"כ למנינא ואפ"ה אמר שם דאין ב"ד שקול להביא את הג' ונלע"ד די"ל היטב דבלאו סברא דאין ב"ד שקול ס"ל לר"י דאין דורשין תחלות ואתא לגופי' דבעי מומחין ומאי דלא כתיב אל השופט הוא לישנא בעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאי"ל דינא ליקרב לגבי דיינא כדאמרי שם מש"ה הוסיף ר"י האי סברא דאין ב"ד שקול דמשום זה אמרי' דהתורה כתבה אלהים ולא שופט למנינא דגם האלהים הראשון אתא למנינא דבעי שלשה ודוק:
שם אדם מי קדוש והקשו התוס' דלוקמי בעבד דקדוש ובתוס' במגילה (ס"ד כ"ג) תי' ע"פ מאי דאי' בירושלמי דעבד בשלשה אבל לא בעשרה שמא ישמעו ויברחו ועי' במל"מ (רפ"ח מהל' ערכין) דהתוס' דהכא ל"ל כן ע"ש ולכאו' תמוה דמנלן להתוס' דהגמ' ל"ל כהירושלמי ונלע"ד ע"פ מ"ש המה"פ בירושלמי בפרקין (סוף הל' ב') בשיטת הרמב"ם דהירושלמי ל"ל כן אלא בדרך דיחוי אומר כן בירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דגם התוס' ס"ל הכי כדעת הרמב"ם ועוד נלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הט"א במגילה שם להקשות ע"ד התוס' דמגילה מהא דלקמן (ד' פ"ח א') דמוכח משם דהגמ' ל"ל כשיטת הירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דעת התוס' דהכא ודעת הרמב"ם דמשום האי הוכחה הוכיחו דהגמ' דידן ל"ל כשיטת הירושלמי ודוק:
שם המקדיש את עבדו כו' בענבים העומדים ליבצר כו'. הנה הרמב"ם (פ"ה מהל' מעילה) פסק כת"ק דהכא ועי' בלח"מ (פ"ב מהל' שכירות הל' ד') ובש"ך בחו"מ (סי' צ"ה ס"ק ט') וע"ע בשעה"מ (רפ"ה מהל' טוען ונטען) שכתב שם דהרמב"ם פסק כרשב"ג דהכא וט"ס הוא שם דהא הרמב"ם פסק כת"ק ודע דבנזיר (ד' נ"א א') מבע"ל שם לענין טומאת רקב אי אמרי' בשערו העומד לגזוז, כגזוז דמי ולא מייתי שם להא דת"ק ורשב"ג דהכא וצריך לחלק בין ההיא דנזיר לההיא דהכא וכן הרמב"ם פסק הכא כת"ק דאין מועלין בשערו והתם לענין טומאת רקב פסק (בפ"ג מהל' ט"א) דהוי ספק וע"כ אינם דומים הנושאין זה זלה
והנה בהא דענבים העומדים ליבצר דאמרינן הכא דפליגי ר"מ ורבנן הקשו התוס' מההיא דכתובות דפריך שם ס"ס כל העומד לגזוז כגזוז דמי והא רבנן הכא ל"ל כן ותי' בשם ר"ח דהתם פרכי' משום הא דרב דפסק בב"ק כר"ש כו' דכבצורות דמיין ע"כ וק"ל דלמא רב לטעמי' דל"ל להנהו כללי בעירובין (ד' מ"ו ב' ומ"ז) דר"מ ור"י הל' כר"י וכן ר"ש ור"י הל' כר"י וכן ר"מ ור"ש לגבי ר' יוסי מש"ה סבר רב שפיר דהל' כר"מ ור"ש דהכא אבל אנן הא קיי"ל דלא כרב דהל' כרבנן דהם ר' יהודה ור' יוסי נגד ר"מ ור"ש והנה בזה ק"ל עוד עמ"ש בשיטה מקובצת בב"ק (ד' נ"ט ב) שם דמש"ה חשיב שם יחד לההיא דדן רב כר"מ ופסק כר"ש משום דהני תרתי הוי נגד הכלל דקיי"ל דר"מ ור"י הל' כר"י וכן ר"ש ור"י הל' כר"י ע"ש ותמוה לי דהא לרב איכא טובא דפסק כר"מ וכר"ש דלא כר' יהודה ור' יוסי נגד הכלל כדאי' בעירובין שם ואמאי לא חשיב להו יחד בהדי הנך
וצ"ע: שם ע"ב הניחא למ"ד חנק חמור כו' א"א חזקיה כו' פי' דל"ל דמתני' כמ"ד דחנק חמור דהא ליכא מאן דפליג עלה דתנן דמיתת שה"נ בכ"ג משום האי היקישא ועי' בתד"ה אימא ועוד דהא קיי"ל כרבנן דר"ש לקמן (ד' מ"ט רע"ב) דס"ל דחנק קיל ועוד דפריך לרבא ואיהו מוכח דס"ל כמ"ד דחנק קיל לפמ"ש התוס' בכתובות (ד' ל"ז ב') בד"ה ואח"כ יעו"ש היטב ועוד דר"א ור"ע ס"ל במתני' בכ"ג ואינהו ע"כ ס"ל דחנק קיל משום דרבנן דר"ש ס"ל אליבא דר"ע דנביא שהדיח בסקילה כדלקמן (ד' פ"ד א') וס"ל ע"כ לר"ע דמדיחי עיר הנדחת בסקילה כדלקמן (ס"ד פ"ט) וא"כ ע"כ ס"ל דחנק קיל מסייף דהא ה"ט דר"ש דחנק חמור הוא משום דסבר דמדיחי עיר הנדחת בחנק כדלקמן (דף נ' ע"ב) וכן לרבינא לקמן (ד' נ"א ב') סבר ר"א כרבנן דסקילה חמורה משריפה ומסתמא ס"ל ג"כ באידך בהא דחנק קיל מסייף כרבנן דר"ש כמ"ש התוס' כזה לקמן
(ר"ד נ"ג) ועי' בתוס' בב"ק (ד' ט"ז רע"ב) ולקמן בסמוך בד"ה ור"י:
והנה בהא דמשני חזקיה קשה דלמ"ד דחנק
חמור ל"ל האי קרא דרוצח הוא למעט דא"א הורגו ברציחת שורו הא ידעי' זה מדאיצטריך יומת דאל"כ לכתוב וגם בעליו יומת ולשתוק דל"ל דאתא לאפוקי מסייף לחנק כיון דחנק חמור דקטל איהו בסייף קטל שורו בחנק בתמיה כדאמר הגמ' גופי' ונלע"ד די"ל דאצטריך למעט רציחת שורו דלא נימא דאיתקש ג"כ בהאי היקישא דגם בעליו יומת דאתה ממיתו בכ"מ שאתה יכול להמיתו כדמרבי' בזה לרוצח לקמן (ד' מ"ה ב') ולקמן (ד' נ"ג א') וכן (ד' ע"ב ב') מהא דמות יומת ומ"מ חזקיה מפ' למ"ד דחנק קילא דפשטיה דקרא דרוצח הוא משמע דקאי למעט במה שמפורש ביה היינו ממיתת הרוצח דברציחת שורו א"א הורגו לבעליו:
ובזה נלע"ד די"ל מאי דראיתי מקשים מהכא אהא דלקמן (ד'. נ"ב ב') דרוצח מנלן דבסייף ומסיק הא דואתה תבער דל"ל האי קרא דואתה תבער הא בלא"ה מוכח דרוצח בסייף מדכתיב קרא הכא דרוצח הוא דא"א הורגו ברציחת שורו ואי כל רוצח בחנק ידעי' בלאו האי מיעוטא דרוצח הוא דאל"כ לכתוב וגם בעליו ולשתוק דל"ל דאתי לאפוקי מסייף לחנק אי כל רוצח בחנק וע"כ מוכח מזה דרוצח בסייף וא"כ קרא דואתה תבער ל"ל ועוד מקשים דל"ל לקמן שם לומר דהשתא עבדא בסייף ב"ח לא כ"ש והא מיתורא דרוצח הוא ידעי' דרוצח בסייף ולא בחנק ולפמ"ש מתו' היטב דלא מצי שם להוכיח מדמיותר הא דרוצח הוא כיון די"ל דאתא למעט רציחת שורו מהא דא"א ממיתו בכ"מ שאתה יכול כ"א במיתה הכתובה בו כדס"ל ע"כ למ"ד דחנק חמור ולקמן שם הא דמסקי' דרוצח בסייף מהא דואתה תבער הוא למ"ד דחנק חמור כדמבואר שם ומ"ד דחנק קיל הא איהו ל"ל להאי דרשא אלא סבר דאתא האי קרא דואתה תבער לנערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל"ז ע"ב) בד"ה ואח"כ ואף למ"ד דחנק קיל נמי י"ל דהאי רוצח הוא אתא למעט רציחת שורו מהא דא"א יכול להמיתו בשארי מיתות אלא לפי האמת ס"ל דמשמע דממעט לרציחת שורו מהאי דין דרוצח מאי שמפו' ביה אבל ודאי לא מצי להוכיח מזה דרוצח בסייף ממאי דהי' מיותר הא דרוצח הוא אי רוצח בחנק כיון דמצי' לומר דאצטריך למעט הא דא"א יכול להמיתו מש"ה הוצרך לתרץ שם קטל עבדא בסייף ב"ח לא כ"ש אף למ"ד דחנק קיל דלא מצי'
זאת למילף מדמיותר הא דרוצח הוא ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזרת השם:
שם מה איש בכ"ג אף בהמה בכ"ג
וקשה דאמאי לא יליף במתני' דשור הנסקל מיתתו בכ"ג מהאי היקישא דהכא וכבר הקשה כן בנו"ב מ"ת
(חלק חו"מ סי' ז') בהג"ה שם ונלע"ד די"ל דאצטריך במתני' מקרא אחריני אף לרב דיליף דורות משעה במנחות (ד' י"ט) דודאי י"ל דסיני שאני כמ"ש התוס' לקמן (ד' מ"ה סע"א) ומה שהעיר הנו"ב שם דהא למסקנא לקמן דיליף מדכתיב סקל יסקל אתי לרבות לדורות וכיון דגלי דילפי' דורות משעה מסיני נילף ג"כ לענין שה"נ דורות משעה נלע"ד די"ל שפיר דאצטריך התנא במתני' למילף מהאי קרא דוהשור יסקל משום דהא מצינו דגלי קרא דשה"נ ל"ד לכל מילי למיתת בעלים כדילפי' לקמן (דף ל"ו ב') מקרא דלא תטה וא"כ חזינן דלא אתקש בהמה לאיש לכל מילי וע"כ הא דסיני שאני מש"ה צריך קרא דוהשור יסקל ודוק: