כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף פג.
ואלו הן שבמיתה האוכל את הטבל כו' הרמב"ם (פי"ט מהל' סנהדרין הל' ב') חשיב שם עוד דברים דהוי במיתה בי"ש והן י"ח במספרם ועי' בתוס' במ"ק (דף כ"ד ב') ד"ה הא אחר ועי' בשעה"מ (ריש הלכות עבודת יוה"כ) שצידד לומר שם דאשה כהנת הוי כזר ששימש וחייבת מיתה וק"ק דאמאי לא חשיב הכא לה בהדי הנהו דברים דחייב מיתה.
שם דאמר שמואל משום ר"א מנין לכהן טמא כו' הנה בחולין (דף קי"ג ב') מבואר דה"ט דר"א דאין איסור חל על איסור וקשה דא"כ לדידיה ודאי לא חל איסור של שור הנסקל על חלב כמ"ש הצל"ח בפסחים (דף כ"ז ב') ועי' בנו"ב (חיו"ד סי' ל"ד) וא"כ מאי פריך ר"ע לר"א בב"ק (ס"ד מ"א) עלה דאר"א שם דנקי מחצי כופר והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך והא צריך קרא לר"א גופי' דלא לשלם מחלב של שור הנסקל דשרי בהנאה כיון דלא חל עליו האיסור של שוה"נ אולם לק"מ דהאי ר"א דהכא הוא לאו אותו ר"א דב"ק דההיא דהתם הוא ר"א רבי' דר"ע דהוא ר"א בן הורקנוס עי' פרש"י בחולין שם אמנם אכתי קשה לכאו' עלה דר"א דב"ק דהא ר"א הוא מתלמידי ב"ש ופרכי' בעלמא מב"ש אר"א אהדדי כמ"ש התוס' בביצה (דף ל"ד רע"ב) בשם הירושלמי והא ב"ש סברי ביבמות (דף י"ב ב') דא"א חל על איסור לא בכולל ולא במוסיף וא"כ מאי פריך ר"ע לר"א והא משכ"ל דלשלם מחלב של שור הנסקל דשרי בהנאה כיון דלא חל עליו האיסור של שה"נ ולק"מ דנהי דלא חל על החלב איסור אכילה של שה"נ מ"מ ודאי חל עליה האיסור הנאה של שה"נ כיין דבחלב ליכא איסור הנאה מיתסר בהנאה משום איסור של שור הנסקל כמ"ש כזה בעל טעם המלך (פי"ז ההל' איסור' ביאה) ועי' בנו"ב מ"ת (חלק יו"ד סי' מ"ד) ודוק:
שם ע"ב אמר רב זר שאכל את התרומה לוקה הנה הרמב"ם (פ"ו מהל' תרומות הל' י') כתב דזר האוכל תרומה בין שהוא טהור ובין שהוא טמא בין תרומה טהורה ובין תרומה טמאה חייב מיתה דלא כרב דהכא:
וכתב הכ"מ שם ליישב דהוא משום דסתם מתני' (דפ"א דחלה) גם (דפ"ב דבכורים) פליגא על רב דהכא ע"ש:
וק"ל דא"כ אמאי לא פריך הכא טפי ממתני' דהתם דאלים יותר מברייתא כמו שכתבו התוס' בעירובין (ר"ד ע"ט) ובב"ק (דף פ"ח סע"ב) ובכריתות (ס"ד כ"א) והגמרא גופי' פריך כן בעירובין (דף צ"ג א') ובר"ה (דף כ"ח א') ובגיטין (דף כ"ח א') ובב"מ (דף י"ח א') ובתוס' בכתובות (דף מ"א א') ובגמ' שם (דף פ"א רע"ב) ועוכ"מ אלא על כרחך צריך לומר דההיא מתני' דחלה ובכורים הוא בטמא האוכלה כפרש"י ביבמות (דף ע"ג) ועי' בתוי"ע (פ"א דחלה מ"ט) ועי' ברש"י בב"מ (ס"ד נ"ב) וברש"י בשבת (דף כ"ה א') ונלע"ד ליישב דאיתא בשבת (דף ס"ט ב') דאמר אביי הכל מודים בתרומה שאין חייבין עליה חומש עד שישגוג בלאו שבה ופריך פשיטא כי אר"י היכי דאיתא כרת כו'. ומשני מהו דתימא מיתה במקום כרת קאי ורבא אמר מיתה במקום כרת קאי וא"כ מבואר דאביי ורבא ס"ל דאיכא מיתה בזר האוכל תרומה דלא כרב דהכא דהא חיוב חומש ליכא כ"א בזר האוכלה וכן מבואר בירושלמי (פ"ב דבכורים) דפריך שם מתני' פליגא על רב היינו מתני' דתנן שם וחייבין עליה מיתה וחומש ומשני תפתר בכהנים היינו בכהנים טמאים ופריך וכי יש חומש בכהנים ע"ש וכן מבואר בירושלמי שם דר' יוחנן סבר דזר באכילת תרומה חייב מיתה דלא כרב וקיי"ל כר' יוחנן לגבי רב בכ"מ כדאי' בביצה (דף ד') ומוכ"מ וא"כ מתורץ היטב דעת הרמב"ם שפסק דלא כרב דהכא:
ועוי"ל לענ"ד דהוא משום דמוכח מהא דאביי ורבא בב"מ (דף נ"ו א') דס"ל דחייב מיתה זר באכילת תרומה דאמר אביי שם דר"א שפיר ק"ל ושמואל לא שפיר קמשני ליה דק"ל לר"א מהא דתרומת מעשר של דמאי דהוי במיתה בי"ש ופרש"י דאפי' בודאי חייב זר האוכלה במיתה בידי שמים ושמואל משני ליה מב"ד:
ורבא אמר שמואל שפיר קמשני דשם מיתה בעולם והא התם כיון דמיירי בחיוב חומש ע"כ מיירי בזר האוכלה כפרש"י וא"כ ס"ל דזר בתרומה הוא במיתה דלא כרב דהכא וכן מוכח עוד דס"ל דלא כרב מהא דכתובות (דף נ' ע"ב) דאמר שם דאיכא בינייהו בין אביי ורבא זר שאכל תרומה דהוא במיתה בידי שמים דלאביי ח"מ כחייבי כריתות לר"נ בן הקנה ולרבא דוקא חייבי כריתות ולא חייבי מיתות אם כן מבואר דס"ל דזר בתרומה במיתה דלא כרבי' וכן מוכח מהא דכתובות (דף כ"ה ב') דאבע"ל מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין תיבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין ה"מ תרומה דעון מיתה ופרש"י בתרומה אם זר הוא האוכלה הוא עון מיתה וע"כ ס"ל דלא כרב ומתורץ דעת הרמב"ם הנ"ל בזה:
ונלע"ד בזה בהא דאיתא בקדושין (דף מ"ה ב') נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למה"י ועמדה ונשאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה ורב אסי ס"ל דאינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ונמצאת אוכלת זרה בתרומה למפרע והוי עובדא וחש לה רב לדרב אסי די"ל דרב ורב אסי אזלי לטעמייהו דהכא דרב לטעמי' דסבר הכא דזר בתרומה אינו חייב מיתה וכיון דהתם לא הוי זרה דאורייתא דארוסה אוכלת מה"ת בתרומה אלא מדרבנן הוי זרה כמ"ש התוס' שם מש"ה לא החמירו רבנן בזה ורב ג"כ לטעמי' אזיל דמחלק בין לאו למיתה כדלקמן (ס"ד פ"ד) בהא דרב לא שבק לבריה כו' ועי' בזה במל"מ (פ"א מה' יו"ט) ורב אסי דמחמיר התם בזה אזיל לטעמי' דס"ל הכא דזר בתרומה במיתה ובזה י"ל דברי הפ"י בכתובות (דף מ"ח) שכתב דה"ט דס"ל לרב שם דמסירתה לכל חוץ מתרומה דהוא משום דבתרומה איכא חיוב מיתה לזר האוכלה מש"ה חייש רב טפי לסמפון התם ותמוהי' דבריו דהא רב גופי' סבר הכא דליכא חיוב מיתה לזר בתרומה:
אבל לפמ"ש י"ל דהתם הוא למאי דהדר בי' רב בקדושין וחש לדרב אסי וס"ל אח"כ לרב ג"כ דזר באכי' תרומה הוא במיתה ובזה ג"כ י"ל דעת הרמב"ם הנ"ל דפסק דזר בתרומה במיתה ועי' בפריי לפסחים (דף פ') ולקמן (דף פ"ד ב') מה שכתבתי שם בעז"ה ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה:
פרק עשירי
דף פ"ד רב לא שבק לבריה כו' א"ה אחר נמי:
אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק והתנן מחט של יד כו' ר"ש היא כו' הנה בשאילתות (פ' משפטים סי' ס') הגירסא הכא רב פפא ולענ"ד מתורץ לגירסא זה טפי מגי' דידן דגרסי' רב דא"כ סבר רב לחלק בין איסור לאו למיתה ועי' במל"מ (פ"א מהל' יו"ט הל' ז') כר"נ ביבמות (דף י"ט סע"א) וקשה דרבה סבר שם וכן שם (דף פ"ב א') איתא בפירוש דרבה אמר לה (ולא רבא] דמה לי איסור לאו ומה לי איסור מיתה והא רבה בכ"מ עביד כרב כדאיתא בשבת (דף כ"ב סע"א) ועי' ברא"ש (ריש סוכה) דזה הוא לאו דוקא היכי דפליג עם שמואל ולכאורה עיקר הגי' רבה בה"א שם:
דהא רבא סבר בב"מ (דף נ"ו סע"א) לחלק בין מיתה ללאו מיהו לפמ"ש הנו"ב מ"ק (חא"ח סי' כ') דצ"ל שם רבא ע"ש לפ"ז א"ש אף לגי' דידן ולגירסא דידן א"ש לכאורה הא דכתובות (דף מ"ח ב') דאמר רב שם מסירתה לכל חוץ מתרומה והקשה הפ"י שם דמ"ש תרומה משארי דברים וא"ל דתרומה הוי איסור מיתה ז"א דהא בעלמא אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור מיתה:
ולגי' דידן הכא ל"ק דודאי י"ל דרב לטעמי' הכא דמחלק בין לאו לכרת כר"נ דיבמות וה"ה בין לאו למיתה וכמ"ש התוס' בקדושין (ר"ד י"ד) ד"ה ותהא מיהו בלא"ה ל"ל כן כמ"ש הפ"י דשאני תרומה דהוא איסור מיתה דהא רב גופי' סבר לעיל (דף פ"ג רע"ב) דזר באכילת תרומה ליכא מיתה ועי' מה שכתבתי לעיל שם בזה ובפריי לפסחים (דף פ'):
והנה בהא דאמר הכא פלוגתא דר' יהודה ור"ש במלאכה שאצ"ל נלע"ד לתרץ קושי' חמורה דאי' בירושלמי (פ"ג דיומא סוף הל' ה') דר"ל שם דר' יהודה סבר כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור ותמוה מאד נגד המפורש בסוגיא דגמ' דידן בכ"מ דר' יהודה הוא המ"ד דמלאכה שאצ"ל חייב ועי' בתוס' הכא ובשבת (דף ק"ו א') דגם מאי דאמרי' דר"י סבר דמקב"ח פטור הוא משום, דסבר דמלאכה שאצ"ל חייב והתוס' בשבת (דף צ"ד א') בד"ה את המת כתבו בשם הרשב"א דמוכח כן מהא דתנן שם (דף צ') דר' יהודה אומר המוציא משמשי ע' גלולים חייב והא הוי מלאכה שאצ"ל כהוצאת המת וא"כ הא מפורש משנה ערוכה דס"ל לר' יהודה דמלאכה שאצ"ל חייב ונלע"ד בעז"ה ליישב בזה דהש"ס דידן והירושלמי אזלי לשיטתם משום דבירושלמי דשבת (פ"ט הל' ו') איתא דר"ש מודה באיסורי הנאה דחייב דהוי מלאכה הצריך לגופה שרוצה שלא יכשל בהן וא"כ מהא דמשמשי ע' גלולים לא מוכח לר"י ומ"מ הגמ' דידן ס"ל דיש הוכחה ממתני' דהתם דהוא משום דבירושלמי שם (פ"י הל' ה') פריך על ר"א דאמר דמודה ר"ש באה"נ דאמאי פוטר ר"ש בהוצאת המת דהוי ג"כ אה"נ ומשני תפתר במת ע' גלולים דשרי בהנאה ע"ש אבל הש"ס דידן דמבואר בסוגיין (דף צ"ד ב') בההוא שכבא דהוי בדרוקרא דהוי מת ישראל ס"ל ג"כ שם דפוטר ר"ש וא"כ ע"כ ל"ל הא דירושלמי דמודה ר"ש באיסורי הנאה וא"כ משמשי ע' גלולים הוי מלאכה שאצ"ל כמת ומחייב ר' יהודה בהוצאתם בשבת א"כ מוכח דר"י סבירא ליה דמלאכה שאצ"ל חייב ובחי' לזבחים (דף צ"ב) יתבאר עוד בזה:
והנה התוס' כתבו הכא דשמואל סבר מקלקל בחבורה פטור והא דכריתות למאן דמחייב קאמר וליה ל"ל כן והביאו ראיה מהא דאמר שמואל בשילהי האורג דהמפים מורסא פטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ וע"כ מה"ט דמקב"ח פטור דהא מטעם מלאכה שאצ"ל ס"ל דחייב ע"כ ובזה נלע"ד ליישב דברי התוס' דשבת (דף ג' א') דהקשו בשם בה"ג שם אהא דאמר שמואל דהצד נחש פטור ומותר והא שמואל ס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב כר"י וקשה דאמאי לא הקשו ג"כ אהא דס"ל לשמואל שם במפיס מורסא דפטור ומותר והעירו ג"כ המפרשים שם בזה ועי' בשאילתות פ' אמור ואשתמיט להו דברי התוס' דהכא דודאי ממפיס מורסא ל"ק דה"ט הוא דס"ל לשמואל דפטור ומותר משום דהוי מקלקל בחבורה ולאו משום מלאכה שאצ"ל והנה הרמב"ם (ספ"י מהל' שבת) פסק דצידת נחש פטור ומותר וכן במפיס מורסא ס"ל שם דפטור ומותר אף דס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב וע"כ ל"ל כשיטת התוס' דשבת אלא אף לר"י פטור ומותר כמ"ש המ"מ שם דס"ל כן להרמב"ם משום הקושי' של התוס' שם מהא דשמואל ונלע"ד דמוכח לכאורה ראיה עצומה כדעת הרמב"ם דהא ר' יוחנן סבר בירושלמי דשבת (פ"ז הל' ב') דמלאכה שאצ"ל חייב כר"י וכמ"ש המה"פ שם בד"ה מעתה וע"ש בפני משה בד"ה ואפי' תימר ומ"מ סבר ר' יוחנן בירושלמי שם (פי"א הל' ב') דצידת נחש ומפיס מורסא פטור ומותר ומ"מ נלע"ד די"ל לשיטת התוס' דשבת. דר' יוחנן מפרש בירושלמי דמתני' ס"ל כר"ש במלאכה שאצ"ל, דהא מוכת דס"ל למתני' שם דצידת נחש ומפיס מורסא פטור ומותר כדאמר שמואל בשבת (דף ק"ז א') וליה לא ס"ל והתוס' לשיטתם דמתרצי כן אליבא דשמואל ה"נ מפרשי כן אליבא דר' יוחנן והרמב"ם דל"ל כתירוץ התוס' בהא דשמואל ה"נ ל"ל כן ברא דר' יוחנן וא"כ לפירושו מוכת כן שפיר מהא דר' יוחנן דירושלמי דגם למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב ס"ל בצידת נחש דפטור ומותר וא"ל דא"כ תקשה מסתם מתני' דסבר כר"ש לר' יוחנן דס"ל בכ"מ דהל' כסתם מתני' דלק"מ דהא איכא ג"כ סתמי דס"ל כר"י כדאי' שם (ר"ד ל') ושם (דף ק"ה ב') ודוק: