אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף עו.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף עו.

דף עה:

בתו מאנוסתו מנין אמר אביי ק"ו כו' גילוי מילתא בעלמא היא רבא אמר כו':

הנה הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה) תפס כדברי אביי דהכא ותמוה דהא בכ"מ קיי"ל כרבא לגבי אביי:

וי"ל דהוא משום דס"ל לסתמא דגמ' ביבמות (דף ס"ח ב') דלוקין על גילוי מילתא בעלמא והיינו כאביי דהכא וכן מוכח דס"ל לרב אשי הכי בפסחים (דף מ"ד ובנזיר (דף ל"ח) דלוקין על ק"ו דהוי גילוי מילתא בעלמא עי' בר"ש (פ"ב דטבול יום) ובב"ש בא"ע (סי' ו' ס"ק ט"ז) ובנו"ב מ"ת (חלק א"ע סי' ג'). וקשה לי דאמאי העירו כן על מ"ש הרמב"ם דכיון שנבעלה לפסול לה מלקין אותו דזה הוא כאביי ואמאי לא הקשו טפי על מה שכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' א"ב הל' ו') בפירוש כאביי דהכא והנו"ב הקשה שם בזה שאין לעקור הלכתא פסיקתא מה דאמרו דאין הלכה כאביי רק ביע"ל קג"ם ע"ש ועי' מה שכתבתי תירוץ לזה לעיל (דף כ"ז א') בעז"ה וע"ע בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') ובמ"ק (חא"ע ס"ס ע"ז) ובמ"ת (חא"ע סי' קכ"ט) ומ"ש לעיל (דף ע"ד) והנה בפריי לפסחים (דף מ"ד) כתבתי שם דאביי ורבא פליגי בטעמא דא"ע מן הדין דרבא ס"ל דה"ט משום דאולי החמור לא סגי ליה בעונש של הקל וכה"ט שכתב המהרש"א לעיל (דף ס"ד) מש"ה' סבר הכא דלא ילפי' בתו מבת בתו בק"ו ואביי ס"ל דה"ט דא"ע מן הדין הוא משום דלא אלים ליה הק"ו כ"כ דאולי יש פירכא על הק"ו כמ"ש בעל מדות אהרן וכמ"ש בהג"ה בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') והטעה"מ (פ"ב מהל' שחיטה) מש"ה ס"ל הכא דודאי ילפי' בתו מבת בתו ובזה תלוי הני ב' שיטות שחלוקים הרמב"ם והתוס' דדעת הרמב"ם (רפ"ב מהל' מ"א) דהיכי דאיכא עשה גבי' שוב עונשין ומזהירין מן הדין דה"ט דאלים האי ק"ו ושיטת התוס' בפסחים (דף מ"א א') דאף היכי דאיכא עשה אין עונשין ומזהירין מן הדין כמ"ש המל"מ שם ובש"א (סי' פ') משום דס"ל כה"ט דאולי לא סגי להחמיר בעונש של הקל וא"כ אם איכא עשה גביה חמור יותר ואין עונשין ומזהירין מן הדין ע"ש:

ובזה נלע"ד די"ל קושיא חמורה דהנה בט"א בחגיגה (דף י"ח) הקשה בהא דאר"י שם דא"צ לילף דחה"מ אסור במלאכה מהא דתשמור דהא ילפי' בק"ו והא אין עונשין ומזהירין מן הדין וא"כ צריך קרא דתשמור וחי' ע"פ שיטת הרמב"ם כיון דאיכא עשה שם מזהירין מן הדין ע"ש וקשה אכתי לדעת התוס' דפסחים הנ"ל דל"ל כשיטת הרמב"ם תקשה קושית הט"א הנ"ל ולפי האמור מתורץ היטב ע"פ מ"ש הר"ן (פ"ב דמ"ק) דתשמור הוי לאו שבכללות וא"כ י"ל להאי גירסא של הכ"מ (פ"ח מהל' ק"פ) דאביי סבר בפסחים (דף מ"א) ועוכ"מ דלוקין על לאו שבכללות ורבא ס"ל דאין לוקין ומתורץ קושית הט"א לכ"א לשיטתו דלרבא דס"ל דאף היכי דאיכא עשה אין עונשין ואין מזהירין מן הדין וא"כ ל"ל כתירוץ הט"א הנזכר מכל מקום מתורץ לרבא לטעמיה דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו מהא דתשמור ולאביי דסבר דלוקין על לאו שבכללות ול"ל תי' זה דתשמור הוי לאו שבכללות ואין לוקין מ"מ לאביי לטעמיה הא י"ל שפיר כתי' הט"א כיון דאיכא עשה גביה שוב מזהירין מן הדין כדס"ל לאביי גופי':

והנה התוס' הקשו הכא מהא דכריתות גבי אל תהי' גז"ש קלה בעיניך דמשמע התם דאביי יליף בתו מאנוסתו מגז"ש ונלע"ד די"ל דפליגי בזה ר' יצחק ורבנן בכריתות בכריתות (ר"ד ג') דר' יצחק ס"ל שם דילפי' אחותו שהיא בת אביו ובת אמו מק"ו דאחותו בת אב או בת אם ועונשין מן הדין דהוי רק גילוי מילתא בעלמא ורבנן ס"ל שם דאף כה"ג אין עונשין מן הדין ואביי סבר לעצמו כר' יצחק ומ"מ הביא אביי בכריתות ראיה דאל תהי גז"ש קלה בעוניך מהא דבתו מאנוסתו אליבא דרבנן דר' יצחק, וי"ל לענ"ד ג"כ דהיינו טעמא שפסק הרמב"ם כאביי דהכא דהוא משום דר' יצחק ס"ל כוותי' ומשמע ליה דסתמא דגמ' בכריתות (דף ט"ו) ס"ל כר' יצחק ויתורץ בזה לקושית התוס' שם בד"ה ערות יעו"ש וע"ע בפה"מ להרמב"ם בסוף מכות ובחידושי לכריתות מש"ש בעז"ה ועוי"ל לענ"ד דפליגי בזה רשב"י לעיל (ד' ע"ד א') ורבנן שם דרשב"י ס"ל דעונשין מן הדין והיינו כאביי דהכא דהתם ג"כ הוא רק גילוי מילתא בעלמא כמ"ש הנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') ואביי לעצמו ס"ל כרשב"י והא דכריתות אמר אביי ראיה אליבא דרבנן דרשב"י ודוק.

שם במשנה שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור הנה הרמב"ם (פ"ב מהל' נ"מ) וכן בש"ע (סי' שצ"ה) ביארו בזה דהמשסה פטור בד"א וחייב בדיני שמים ובעל הכלב חייב ח"נ ולדעת הרמב"ם כן הוא גם במועד ולדעת הראב"ד שם מועד משלם נ"ש ורש"י והרע"ב בפה"מ לא ביארו בזה כראוי:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה