כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף עא:
דמים לו בין בחול ובין בשבת כו' סד"א מידי דהוי אהרוגי ב"ד כו' ל"צ אלא לפקח עליו את הגל מהכא נלע"ד ליישב לקושי' התוס' דלעיל (ר"ד ל"ו) שהקשו מנ"ל דלא דחי' רציחה יו"ט משום דלכאורה קשה ל"ל לא תבערו לעיל (דף ל"ה ב') דאין רציחה דוחה שבת הא מהכא ידעי' מדכתיב דמים לשון רבים דאף בשבת משום דסד"א דהוי כמיתת ב"ד דלא דחי' שבת וא"כ הא מוכח מהכא דאין מיתת ב"ד דוחה שבת:
מש"ה נלע"ד דאצטריך לא תבערו בכל מושבותיכם לרבות דאפי' ליו"ט לא דחי' רציחה דאי לשבת הא מדמים לו דהכא ידעי' ודע דהא דלפקח עליו את הגל המ"א (סי' שפ"ט ס"ק ד') הביא לה ובעין משפט לא הזכיר לה הכא: שם ומת בכל מיתה שא"י להמיתו מרוצח נפקא כו' שאני התם דא"ק מות יומת וכו' משום דהוי רוצח וגה"ד כו' הנה מהכא קשה על דעת הרמב"ם (בפי"ד מהל' סנהדרין) דס"ל שם דאין רוצח חלוק משאר ח"מ לענין זה שאתה יכול להמיתו בכ"מ שאתה יכול וע"ש בכ"מ וזה הוא נגד הסוגיא דהכא דמבואר דרוצח שאני משאר ח"מ ואין למידין הימנו משום דהוי ב"כ הכא ואין מלמדין וצ"ע:
ואח"כ ראיתי בתשו' חתם סופר (חלק חו"מ סי' כ"ו) שהביא קושי' זו וע"ש מה שתי' בזה ולענ"ד נראה די"ל תירוץ אחר ע"פ מ"ש החתם סופר שם בסוף התשובה דהנה לכאו' קשה קושי' זו גם על מ"ש התוס' במכות (דף ב' סע"א) ד"ה כל דמבואר בתוספתא דדרשי' מהא דובערת הרע דכל ח"מ ממיתין אותן בכל מיתות והא דאמרי' דרוצח וגואל הדם הוי שני כתובין היינו דכל ח"מ ממיתי' אותן בכל מיתות שהם מד' מב"ד. ורוצח וגואל הדם התם הוא דממיתין אף בשארי מיתות חוץ מד' מב"ד ולענין זה הוי ב' כתובין דאין מלמדין ע"ש וא"כ אמאי לא פריך הכא דל"ל ומת בכ"מ שאתה יכול להמיתו הא ידעי' מקרא דובערת אולם י"ל דהכא אתי לרבות לשארי מיתות אף שאינם מד' מב"ד מש"ה לא פריך אלא מרוצח ומשני דהוי ב"כ וא"מ וא"כ גם דעת הרמב"ם מתורץ לפמ"ש הח"ס שם דע"כ ברייתא דלעיל (דף מ"ה ב') והוא ברייתא בספרי פ' מסעי ס"ל כשיטת התוס' במכות דדוקא ברוצח ממיתין אותו בהני מיתות שאינם מד' מב"ד וכן בגואל הדם אבל בשאר ח"מ אין ממיתין אותן אלא בהני מיתות מד' מב"ד:
אלא הרמב"ם ל"ל כהאי ברייתא דר"ש משום דתלוי זה בהאי פלוגתא אי מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל אי לא ע"ש ביתר ביאור. וא"כ ודאי לא מצינן לפרוך על האי ברייתא דהכא מהא דכל ח"מ ממיתין אותן בכל מיתות שאתה יכול דהא י"ל דההיא ברייתא דהכא ס"ל ג"כ כההיא ברייתא דלעיל (דף מ"ה) וכר"ש דדוקא בהני מיתות שהם מד' מב"ד ממיתין אותם בכל ח"מ מש"ה אצטריך הכא קרא לומר דממיתים אותו אף בהני מיתות חוץ לד' מב"ד מש"ה לא פריך הכא אלא מרוצח דע"כ התם אתי לומר דממיתין אותו אף בהני מיתות שהם חוץ לד' מב"ד ועי' מ"ש לעיל (דף מ"ה) בזה ודוק:
שם אמר רב הונא כו' איתיביה ר"ח כו' ההיא ר"י בר"י היא כו' אבע"א א"ל ר"ה אנא דאמרי כתנא דמחתרת כו' והנה בירושלמי (ספי"ד דשבת) איתא שם דרב חסדא גופי' מבע"ל שם בהא דר"ה דהכא ור"י מייתי ליה שם מהאי מתני' דהכא דיצא ראשו ודחי ליה רב חסדא שאין את יודע מי הרג את מי ע"ש ועי' לקמן בירושלמי (סוף פרק זה) והא דמשני הכא ההיא ר"י בר"י היא ופרש"י דלא בעי קבלת התראה אפי' בעם הארץ וצ"ל דהתוס' לעיל (דף מ"א א') ד"ה באשה, חבירה מפרשי' פירוש אחר בגמ' הכא דלא כפרש"י הכא והא דמשני הגמ' דר"ה ס"ל כהאי תנא דמחתרתו זו היא התראתו הנה לפמ"ש המהרש"א לעיל בסד"ה אפי' נטל דהאי תנא דל"ל דמחתרתו זו היא התראתו דלא כרב דלעיל והיינו דרב ע"כ סבר כהאי תנא דמחתרתו זו היא התראתו וא"כ ר"ה אזיל בשיטת רב רבו כדפריך בעלמא מרב אר"ה בשבת (דף קכ"ח א') ובביצה (דף מ' א') ובב"ק (דף קט"ו א') ולעיל (ס"ד ו') ודוק: