כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף ע:
ל"ל בתרי סגי אמר אביי ה"ק כו' מלקות בבן סורר היכא כתיבא כו' הנה הכ"מ (פ"ז מה' ממרים הל' ז') העיר דאמאי לא אמרי' דלוקין בב"ס משום לא תאכל על הדם ותי' דהוי לאו שבכללות דאין לוקין עליו ע"ש ולפ"ז צ"ל דלהגירסא דידן בפסחים (ד' מ"א) ובנזיר (דף ל"ח) דאביי סבר דאין לוקין על לאו שבכללות א"ש דאמר אביי הכא דמלקות בבן סורר כדר' אבהו ולא מהא דלא תאכלו על הדם ואזל לטעמי' דס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות אבל לגירסת הרמב"ם דאביי סבר דלוקין על לאו שבכללות כמ"ש הכ"מ (פ"ח מהל' ק"פ) וכן (פי"ח מהל' סנהדרין) צ"ל דסתמא דגמ' הוא דאמר הכא דמלקות בבסו"מ ה"כ כדר' אבהו ולא אביי קאמר ועי' מ"ש במכות (דף י"ח) ובפריי לפסחים שם ונלע"ד עוד בלא דברי הכ"מ דמש"ה לא קאמר הכא מהא דלא תאכלו על הדם משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד וכמ"ש התוס' לעיל (דף ס"ג א') בד"ה משום:
וא"כ יש לפרש שפיר דאביי גופי' הוא דמסיק לה דמלקות בב"ס כדר' אבהו ודוק:
שם הניחא לרבנן אלא לר"ש כו' ר"ש סבר כתנא דבי מנשה ק"ל דאכתי לר' ישמעאל דס"ל כר"ש כמ"ש התוס' לעיל (ר"ד נ"ג) מאי איכא למימר וא"ל דר' ישמעאל ס"ל כתנא דבי מנשה דהא ע"כ ל"ל כוותי' כדמוכח לעיל (דף נ"ז ב') דאמר שם דת"ק דר' ישמעאל תנא דבי מנשה הוא ע"ש וצ"ע ולפי המבואר הכא א"ש מאי דלא משני לעיל (דף נ"ז ב') דפריך עלה דתניא דב"נ שבא על א"א נידון בחנק הא סייף הוא בדינא דידהו ואמאי לא אמר שם דריש היא דחנק חמור מש"ה בא על א"א ישראל נידון בדיני דידן בחנק שחמור מסייף ולפי המבואר הכא א"ש דכיון דר"ש ס"ל כתנא דבי מנשה הא כל מיתה דב"נ הוא חנק ומאי קמ"ל בא"א יותר מכל העריות ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' התוס' שם בד"ה ואי דאמאי לא אמר דתנא דבי מנשה הוא דכל מיתה הוא חנק דא"כ מאי קמ"ל בא"א יותר משאר עריות ודוק:
שם אמר רבא כו' אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפי' נטל הנה רש"ל גרס הכא רבה וכן מבואר בתוס' בכתובות (דף ל"ד ע"ב) בסד"ה אבל דגרסי הכא רבה ע"ש ולהאי גירסא דגרסי' רבה י"ל קושיא חמורה דקשה דמאי פריך ממתני' לרב טעמא דשיבר הא נטל לא דלמא אתי מתני' כר"ש דמעות קונות מה"ת ולא משיכה מש"ה לא קני לגנבה במשיכה וממילא לא מהני ק"ל בדרבה מינה לפוטרו ורב אי"ל דמשיכה קונה מה"ת נמצא קנה הגנבה במשי כה וממילא מהני ליה ק"ל בדרבה מיניה לפוטרו להחזיר וכבר הקשה כן בחתם סופר (חלק חו"מ סי' צ"א) אבל לפי הגירסא דגרסי' הכא רבה פריך שפיר לרבה דהא לא דחי לרב אלא משום סברא דולא היא אבל לא ממתני' ולרבה ליכא לתרץ הכי דהא ס"ל לרבה גופי' בב"מ (ס"ד מ"ו ור"ד מ"ז) כר' יוחנן שם דמעות קונות מה"ת ולא משיכה אבל להגירסא דגרס הכא רבא ודאי תקשה דהא איהו סבר בב"מ (ד' מ"ח א') כר"נ דמשיכה מפורשת מה"ת דאמר שם דקרא ומתניתא מסייע לר"ל וע"ש בתוס' (ד' מ"ח סע"א) בד"ה נתנה אולם לגירסא דידן בירושלמי (ספ"ז דעירובין) דאיתא שם דא"ר יוחנן זאת אומרת שאין המעות קונות ד"ת ואר"א שם דאבא לא אמר כן ופירשו דהוא רב ל"ל כן אלא סבר דמעות קונות ד"ת וא"כ מתו' קושי' הנזכר דהא רב ג"כ סבר דמעות קונות מה"ת ולא משיכה ואפ"ה סבר דאף נטל וכן גרס הפ"מ שם אולם הק"ע גורס שם בהיפוך דצ"ל דא"ר יוחנן ז"א שהמעות קונות ד"ת דהא ר' יוחנן סבר בב"מ הנ"ל דמעות קונות מה"ת וא"כ רב דפליג ע"כ ס"ל כר"ל דמשיכה קונה מה"ת ולא מעות אולם יש ליישב גירסת הפ"מ דהוא משום דבירושלמי (רפ"ח דשביעית) איתא בהיפוך מגמ' דידן דר' יוחנן סבר דאין מעות קונות מה"ת וכן הוא הגירסא במרדכי דגיטין (סי' שצ"ד) ועי' בחתם סופר (חא"ח סי' פ"ו) וא"כ ס"ל לרב ע"כ דמעות קונות מה"ת והא דמוכח בב"מ (ד' מ"ח סע"א) דס"ל לרב כר"ל מתורץ ע"פ דברי התוס' דע' גלולים (דף ע"א ב') בד"ה מידי ע"ש אולם נלע"ד עוד די"ל קושי' הנזכר דלא נ"ל לומר דמתני' כר"ש דהא סיפא דמתני' זו לקמן (ר"ד ע"ג) הוא דלא כר"ש דתנן שה דעובד עבודת גלולים אין מצילין אותן בנפשן ור"ש הא בר לקמן (דף ע"ג ב' וע"ד א') דמצילין אותן בנפשן מש"ה רישא ג"כ לא נ"ל לומר דאתי כר"ש
והנה התוס' הקשו הכא מהא דרב בב"ק דקודם יאוש לא קני הגנב ותירצו דהתם בגנב מגגו חצרו וקרפיפו דלאו בר קטלא הוא דבעי' התראה אבל הכא במחתרת דמהתרהו זו היא התראתו ולכאורה לדעת הרמב"ם (פ"ט מהל' גנבה) דס"ל דכל גנב אף מגגו וחצרו ג"כ לא בעי התראה וע"ש בכ"מ ובתוי"ט (בפרקין מ"ו) א"כ תקשה קושי' התוס' דהכא ונלע"ד די"ל דמיירי בב"ק שם בכה"ג כגון שגנב מן השדה ודיר וסוהר דליכא דין מיתה כמו שכתב הרמב"ם (ספ"ט מהל' גנבה) מש"ה לא קנה שם קודם יאוש או שהקיפוהו ב"א או עדים דאינו נהרג כמ"ש הרמב"ם שם והנה לדעת הראב"ד (פ"ט מהל' גנבה הל' ח') דביום פטור ומפ' הא דאם זרחה השמש עליו דמייתי' לה בסמוך דאין מקרא יוצא מידי פשוטו יעו"ש ודאי א"ש ההיא דמרובה ביום אבל אינו כן דעת הרמב"ם גופי' כמבואר שם דס"ל דאף ביום הוי דינא דמחתרת ועי' בסמ"ע (סי' תכ"ה ס"ק ו') וכן מבואר בירושלמי הכא והנה דעת רש"י בהא דגגו חצירו כדעת התוס' הכא ודלא כדעת הרמב"ם עי' לקמן (בהיפוך הדף) בד"ה זו היא:
שם רבא איגנבו ליה כו' ולא קבלינהו הואיל ונפק מפומיה דרב בתוס' הקשו דהא מחייב לצאת ידי שמים ותירצו דלא היו רוצים להחזיר אלא אם יתחייבו בד"א ע"כ והנה קשה לדעת רש"י בב"מ (דף צ"א א') דאי תפס בדבר שחייב בידי שמים לא מפקי' מיניה:
וא"כ אמאי החזיר רבא להם הא תפס כיון דחייבים בד"ש וכבר העירו בזה התומים (סי' כ"ח) והט"א בחגיגה (דף י') באבני שוהם שם ונלע"ד די"ל היטב בעז"ה דהתומים כתב שם די"ל דהכא לא החזירו ליד רבא עדיין ולא בא לכלל תפיסה אלא שכתב דאין לשון התוס' בב"ק (ר"ד ע"א) משמע כן וכן לשון הרשב"א בחידושיו לא משמע כן אלא שהחזירו כבר לרבא יעו"ש וא"כ י"ל לענ"ד היטב דרש"י ס"ל שפיר דלא החזירו הכא עדיין ליד רבא ולא היה תפיסה והתוס' והרשב"א דנראה דמפרשי' דהחזירו כבר ליד רבא אזלי לשיטתם דס"ל דהיכי דחייב בידי שמים לא מהני תפיסה דהנה התוס' הקשו בב"מ (דף צ"ז) ובשבועות (דף מ"ז) לרב ושמואל דפטרי בנ' ידענא ונ' לא ידענא א"כ מודה במקצת אמאי חייב שבועה להימן במיגו דאי בעי אמר איני יודע ע"ש ואי ס"ל להתוס' דהיכי דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה א"כ מאי מיגו היא זו הא אינו רוצה לומר איני יודע דיהיה מהני תפיסתו דהא בטענת איני יודע חייב לצאת ידי שמים עי' בב"ק (דף קי"ח א') ובחו"מ (סי' ע"ה סעיף ט') ובשיטה מקובצת שם תירץ באמת כן והתוס' דלא תירצו הכי ע"כ ס"ל דלא מהני תפיסה היכי דחייב בד"ש וכן הרשב"א ג"כ מוכח דס"ל כדעת התוס' בזה דלא מהני תפיסה בחייב בדיני שמים דהנה בחי' הרשב"א בשבועות (דף ל"א א') הקשה עלה דאמר שם דאינו נוהג אלא בראוי להעיד היינו מלך אבל משחק בקוביא לא דמה"ת חזי והקשה ע"ז דס"ס הא מדרבנן לא חזי ואינו יכול להעיד ואינו מפסידו ממון בזה. ותי' דאכתי מפסידו דהיה מהני עדותו אם היה תפס לא מפקי' מיניה ע"ש וקשה דלפ"ז אמאי תנן שם (דף ל"ג א) דאם לא העידו שהדליק את גדישו בשבת פטורים משום דאף אם העידו לא היו מחייבין ממון דק"ל בדרבה מיניה והא אכתי היה מהנים בעדותן לענין תפיסה כיון דהיו מחייבין אותו בדיני שמים אלא ע"כ מוכח דס"ל להרשב"א דהיכי דחייב בדיני שמים לא מהני תפיסה וא"כ התוס' והרשב"א מפרשי' שפיר דכבר החזירו ליד רבא כיון דס"ל דתפיסה לא מהני בדיני שמים דלא כשיטת רש"י ועי' מ"ש לקמן (דף פ"ז) ועי' במראה הפנים בירושלמי בב"ק (פ"ז הל' ד') בד"ה שהמכירה מש"ש דרבא הדר ביה לדעת הרמב"ם ועי' בפריי לפסחים (דף כ"ט) מש"ש בעז"ה בזה ודוק: