כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף סו:
אר"י א"ר זו דברי ר"מ פרש"י דס"ל גבי קנס דנערה דוקא ולא קטנה ה"נ בנערה המאורסה. מבואר הכא דה"ט דר"מ דקטנה אין לה קנס הוא משום דכתיב נערה מדמדמי לה הא דנערה המאורסה ול"ל כרב חסדא בכתובות (דף מ' ע"ב) דמפרש שם דה"ט דר"מ הוא מדכתיב ולו תהיה לאשה דלה"ט אינו ענין הא דנערה המאורסה דהכא לההיא דקנס ובזה מתורץ דברי רש"י והרע"ב בחולין (דף כ"ו ב') שפירשו שם לה"ט דר"מ דקטנה אין לה קנס מדכתיב נערה דלא כרב חסדא דכתובות יעו"ש דהוא כר"י אמר רב דהכא ועוי"ל ע"פ מ"ש. בשמ"ק לכתובות התם בהא דמבע"ל שם מ"ט דר"מ והא בקרא כתיב נערה ומאי פריך מ"ט דר"מ:
ופי' כיון דאר"מ דקטנה אין לה קנס ולא אמר דנערה יש. לה קנס כי היכי דמשמע ליה דטעמי' מדכתיב נערה ולא קטנה אלא קאמר דקטנה אין לה קנס אלמא משמע דמצד קטנותה אין לה קנס ע"כ אבל ודאי גם רב חסדא התם מודה די"ל כרב הכא בפשוט דהוא משום דכתיב נערה בקרא אלא דמפרש ר"ח טפי מהא דולו תהיה לאשה לפרש הלשון דר"מ וא"כ פרש"י בחולין שפיר הטעם הפשוט דהוא משום דכתיב נערה והנה דרך אגב נלע"ד ליישב מה שמקשים על הרמב"ם דפסק דלא כר"מ דלא כסתם מתני' עי' ברא"ש בכתובות שם ונלע"ד דאיכא ג"כ סתמא דלא כר"מ בשבועות (דף ל"ג ב') דתנן שם שפיתה פלוני את בתו של עצמו כדנראה מדברי הרמב"ם (פ"י מהל' שבועות הל' ד') וע"ש בלח"מ ובתוי"ט שם וא"כ תקשה ע"ז קושי' התוס' דשבועות תי"ל דהא מחלה וצ"ל כתירוצם דמיירי התם בקטנה דלאו בת מחילה היא וכרבנן דר"מ דקטנה יש לה קנס וכיון דאיכא סתמא דלא כר"מ ומה לי חד סתמא או תרי ותלתא סתמא כקדושין (דף נ"ד ב') מש"ה פסק טפי כרבנן ומיהו מה דפסק הרמב"ם כרבנן הכא (בפ"ג מהל' א"ב) דלא כסתם מתני' י"ל עוד דהוא משום דמבואר בירושלמי בהדיא הכא (הל' י"א) דהל' כרבנן דבא על הקטנה בסקילה ורב גופי' אמר לה שם אף דאיהו גופי' אמר הכא דמתני' כר"מ וכן רב לטעמי' דאמר הלשון הכא זו דברי ר"מ כו' מכלל דס"ל דהל' כחכמים כמ"ש הכ"מ (פ"ג מהל' נדרים הל' י') וכן (בפ"ג מהל' בכורים הל' ג') וכן (בפ"ה מהל' אה"ט הל' י"א) וכן יתורץ בזה מה דפסקו הרי"ף והרמב"ם כרבנן דפליגי אר"מ בגיטין (ס"ד ה') בהא דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם דלא הוי הולד ממזר וקשה דהא איכא סתמא שם (ד' פ' ע"א) כר"מ וכן שם (דף פ"ו א') יעו"ש דמוקי לסת"מ כר"מ:
ולפמ"ש מתורץ דבגיטין (ד' פ' ע"ב) א"ר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כו' דמזה מוכח דס"ל דלא כר"מ ויתבאר עוד בעז"ה בחידושי לגיטין שם: שם ונימא ליה ומת האיש כו' לבדו כתנאי כו' ואידך האי לבדו מאי דריש ביה כו' פי' רש"י דהאי לבדו ל"ל דלמעוטי דידה ל"צ דהא כתיב ולנערה ל"ת דבר אלא להביא הבא על הקטנה מדעתה ואע"ג דפטור דידה לאו משום אונס אלא משום קטנות איהו מחייב פי' דאי הוי משום אונס ל"צ לזה האי קרא דלבדו דהא ידעי' מהא דומת האיש אשר שכב עמה באונס דהיא פטורה והוא חייב ומזה נלע"ד ליישב דעת הרמב"ם (פ"ג מה' א"ב) וכן (בפ"ב מהל' סוטה) דפיתוי קטנה לאו אונס הוא ותמהו עליו שם שהוא נגד הסוגיא דיבמות (דף ל"ג ב') דאמרי' שם דפיתוי קטנה אונס הוא ולפי האמור י"ל היטב דהוא מסוגיא דהכא דא"כ דאונס הוא ל"ל האי לבדו דהוא חייב תי"ל מהא דומת האיש אשר שכב עמה באונס דנערה המאורסה ודעת הראב"ד נלע"ד דס"ל דאף דפיתוי קטנה אונס הוא מ"מ אצטריך להביא את הבא על הקטנה מדעתה דחייב ולא ידעי' מאונס דנערה המאורסה דסד"א דבא על הקטנה פטור אף דאונס היא כיון דג"כ לאו בת עונשין היא בכל גווני ושאני נערה המאורסה באונס כיון דמדעתה בת עונשין היא מש"ה כתב לבדו דחייב אף בבא על הקטנה. ועוי"ל לענ"ד דהוא מהא דסוגיא דלעיל (ד' נ"ה ב') דאמר שם בקטנה שבא בהמה עליה כיון דמזידה היא איכא נמי תקלה ומזה הוכיח הרמב"ם דל"ל שם דפיתוי קטנה אונס היא כמו שנתקשה בזה בחתם סופר (חא"ע סי' קע"ב) ע"ש והנה נלע"ד ליישב בזה דעת הרמב"ם (פ"ג מהל' נערה) שכתב שם כהא דר"ל בכתובות (ס"ד מ') דמוציא שם רע על הקטנה פטור מהא דונתנו לאבי הנערה ותמוה דהא פריך ר"א ב"א שם תי"ל דקטנה לאו בת עונשין היא ולפי האמור י"ל היטב להרמב"ם לשיטתו דהקשו התוס' שם מה בכך דלאו בת עונשין היא הא בא על הקטנה מאורסה דבסקילה לרבנן אף דההיא פרשה בבת עונשין כתיבא ותי' דמוציא שם רע שאני דפיתוי קטנה אונס הוא יעו"ש וא"כ להרמב"ם לטעמי' דס"ל דפיתוי קטנה לאו אונס הוא דסוגיות חלוקות בזה או מהא דהכא לפמ"ש קודם או לפמ"ש המ"מ שם דהוא מסוגיא דכתובות (ד' ט') וא"כ קושי' רב אדא שם דפריך שם על ר"ל ל"ק מש"ה הביא הרמב"ם שפיר כהא דריש לקיש:
והנה הרמב"ם (בפ"ג מהל' א"ב) פסק דלא כרבי אלא כרבנן וקשה דהא במתני' סתם כרבי וכמ"ש רש"י במתני' אולם לק"מ לפי' הרמב"ם גופי' שפי' בפה"מ דמתני' מיירי בביאה כדרכה וא"ש כרבנן וע"ש במל"מ: ומוכח כפי' הרמב"ם מדברי הירושלמי דכתובות (פ"ג הל' ו') וע"ש במראה הפנים בד"ה אפי' תימא ועוי"ל לענ"ד דמש"ה פסק הרמב"ם דלא כרבי משום דמבואר הכא דרבי ע"כ סבר כר' יאשיה דלר' יונתן ל"ל כרבי דמבע"ל האי לבדו לדרשא דידיה דלא בעי' שיהיו שניהם שוין ול"ל להרמב"ם כמ"ש התוס' בד"ה והאי שכתבו די"ל דתרתי ש"מ וכן מבואר בקדושין (ר"ד י') דרבי דלא כר' יונתן ולהרמב"ם לשיטתו ל"ק קושי' התוס' דפי' למתני' הא דר"מ בביאה כדרכה וא"כ אינו מוכח דר"מ סבר כרבי כמ"ש קודם וא"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק (בפ"א מהל' א"ב) כר' יונתן מש"ה קיי"ל דלא כרבי וי"ל דה"ט דפסק כר' יונתן דסתם מתני' ס"ל הכי (ספ"ב דכריתות) וכמ"ש התוס' חדשים שם וכן לדעת התוס' הכא בד"ה עד ובתוס' בקדושין (ר"ד י') גם מתני' דנדה (ד' מ"ד) דתנן שם דחייבין עליה משום א"א אתיא ג"כ כר' יונתן וכמ"ש ג"כ התוי"ט (פ"ה דנדה מ"ד):
והנה ק"ל בזה בהא דפרכי' על ר' יוחנן בערכין (דף ז' א') בהא דמפרש שם למתני' מהא דומתו גם שניהם לרבות את הולד דהא אצטריך להא דר' יאשיה דהכא דבעי' עד שיהיו שניהם שוין ואמאי לא משני דאתיא ההיא מתני' כר' יונתן וכסתם מתני' דספ"ב דכריתות הנ"ל וכדפסק הרמב"ם כוותי' ולפרש"י י"ל שפי' דמתני' כרבי וס"ל לסת"מ כר' יאשיה כמבואר בסוגיין דר' יאשי' כרבי ס"ל וכן מבואר בקדושין דרבי ס"ל כר' יאשיה מש"ה מהדר לפרש גם לסת"מ דערכין אף כר' יאשיה ולפי' הרמב"ם נלע"ד די"ל ג"כ דנ"ל לפרש למתני' דערכין שם ככ"ע דלא מצינו מאן דפליג עלה דהאשה שיצאה ליהרג כו' כסוגיית הגמ' בשבועות (דף ל"ו רע"ב) יעו"ש וא"ל דמאי פריך הכא על ר' יונתן דמאי דריש בהא דומתו גם שניהם ואמאי לא אמר דאצטריך ליה לרבות את הולד כהא דר' יוחנן דערכין די"ל דהא התם מגם ילפי' כדמפרש שם. והנה תמוהים לכאורה דברי הריטב"א בקדושין (ר"ד י') שפי' דהא דבעי' שיהיו שניהם שוין היינו דאינו חייב הגדול סקילה אבל חנק חייב הגדול ופי' שם בדברי רש"י שם הכי ותמוה דזהו נגד פרש"י בערכין שם שפי' דהגדול אינו נהרג הוא נגד הסוגיא הכא דהא פריך עלה דאמר דמסקילה ממעט ליה ולא לגמרי מהא דעד שיהיו שניהם שוין דלגמרי ממעטי' ליה מהתם וצ"ע ויתבאר בעז"ה בחי' לקדושין שם ודוק: