אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף מו.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף מו.

דף מה.

השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי ע' כוכבים דדמי ליה בכל מילי הנה הרמב"ם והרע"ב בפה"מ, פירשו דה"ט דע"ג נקרא ג"כ מגדף דכתיב והנפש אשר תעשה וגו' הוא מגדף ודרשי' ליה על עובד כוכבים ע"ש וזה הוא נגד הסוגיין הכא דמפרשי' טעם אחר ונלע"ד די"ל לכאו' דהגמ' נ"ל לפרש הכא שיהא א"ש אף לר"ע דס"ל בכריתות (דף ז') דהאי קרא דמגדף במברך את השם כתיב ולא בעובד כוכבים עי' בתוס' בשבת (דף ס"ט א') בד"ה מה ולקמן (סוף דף ס"ד) בפרש"י ותוס' שם אבל הרמב"ם והרע"ב פירשו למאי דקיי"ל כרבנן דר"ע דקרא זה דמגדף בע' כוכבים כתיב וכדס"ל להגמ' בשבת (ר"ד ס"ט) ושם (ס"ד קנ"ג) וביבמות (דף ט' א') ובהוריות (דף ח') אמנם אכתי תמוה לשי' הרמב"ם גופי' דהא איהו ס"ל דקיי"ל דמגדף היינו מברך את השם וכמ"ש (בפ"ב מהל' ע' כוכבים) וס"ל כנוסחא שבגמ' בכריתות דאדרבא רבנן דר"ע ס"ל דמגדף הוא מברך את השם וכמ"ש הכ"מ (פ"ה מהל' ק"פ) ואפ"ה כתב הרמב"ם (בפ"ב מהל' ע' כוכבים הל' ו') דמש"ה תולין לע' כוכבים כמגדף דכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף דהוא עובד כוכבים א"כ מבואר דס"ל להרמב"ם דהאי קרא הוא בע' כוכבים אף למ"ד דמגדף הוא מברך את השם וצ"ע:

שם ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת כו' עי' בכסף משנה (פ"ב מהל' רוצח הל' ד') מ"ש שם הגירסא הכא:

שם כל המלין את מתו עובר בל"ת קשה הא דאיתא בב"ק (דף פ"ב ב') דבירושלים אין מלינים את המת ואמרי' שם דזו היא גמרא ופרש"י שם דלא נתפרש טעמא בזה והא הכא מבואר דבכ"מ עובר בל"ת בהלנת המת וצ"ל דבירושלים אף לכבודו אין מלינים דבשאר מקומות לכבודו מלינים כדאי' הכא וכ"כ באספ"ז בב"ק שם והנה המפרשים נסתפקו הכא אי בעי' עמוד השחר דוקא לעבור בהלנת המת כקדשים אי לא וכתבו דלא ראו מי שדבר בזה והנה אי נימא דבעי' עמוד השחר י"ל עוד ג"כ דיש חילוק זה בין ירושלים לשארי מקומות היינו דבירושלים אין מלינים כלל אף קודם ע"ה משא"כ בשארי מקומות אינו עובר עד עמוד השחר ומ"ש דלא ראו מי שדברו בזה לא הזכירו למ"ש הרדב"ז (סי' שי"א) הובא בפ"ת ביו"ד (ר"ם שנ"ז) דבעי' עמוד השחר דוקא אבל מקצת לינה אינו עובר וע"ע במ"א (ר"ס ע"ב) מה שנראה מדבריו שם בזה:

והנה אם איכא חיוב קבורה ובל תלין בנפל נחלקו הפוסקים בזה דהג"מ (בהל' מילה) כתב דליכא מצות קבורה בנפלים והמג"א (סי' תקכ"ו) חולק עליו והוכיח דיש חיוב קבורה בנפל והגאון הפלתי בחי' ליו"ט על הרמב"ם דעתו כדעת הג"מ וכן דעת הנו"ב מ"ק (חא"ח סי' ט"ז) ע"ש ונלע"ד דלכאו' יש להביא ראיה דאין חיוב קבורה בנפלים דאי' בירושלמי (ספי"א דיבמות) דר"א ה"ל עובדא שמת לו תינוק א' וספק הוי א"ל לית צריך ופרכי' והתנן אוננין ומטמאין על הספק ומשני סימן הי' לו ע"ש א"כ מבואר דס"ל דאין אנינות בנפל וכ"כ הפ"ת ביו"ד (ר"ס שמ"א) בשם הבר"י דאין אנינות בנפל וא"כ מוכח לכאו' דאין חיוב קבורה בנפל דאל"כ הי' צריך להיות דין אנינות גם בנפל דאנינות הוא מטעם חיוב קבורה כמבואר בתוס' ורא"ש (רפ"ג דברכות) ונלע"ד דלכאו' יש להביא ראיה עוד לזה מהא דפריך בירושלמי (רפ"ג דברכות) עלה דתנן שם מי שמתו מוטל לפניו והא בלא"ה ביום הראשון פטור וכן הקשה הרשב"א בחי' שם קושי' זו ואי איכא דין אנינות בנפל ה"מ לומר דתנא מוטל לפניו משום נפל דאי משום יום הראשון הא ליכא אבילות בנפל מש"ה תנא מוטל לפניו דאף בנפל פטור משום אנינות דמוטל עליו לקוברו אלא ע"כ דליכא אנינות וחיוב קבורה בנפל אולם נלע"ד דיש לדחות דהירושלמי לא נ"ל לפרש הכי משום דמשמע לשון מתו הוא מת גדול:

והנה דרך אגב נלע"ד לפ' דברי הירושלמי שם שתמוה לכאו' דהביא שם מחלוקת ר"א ור"י דר"א סבר דביום הראשון פטור מתפי' ור"י סבר דאף ביום השני פטור ופריך שם לר' יהושע דא"כ אמאי תנן שם מוטל לפניו דוקא וקשה דהא לר"א קשה ג"כ קושי' זו דהא ביום ראשון פטור מתפי' ג"כ לר"א והצל"ח העיר שם ג"כ בזה ונ"ל די"ל היטב ע"פ מה שקשה קושי' הנזכר דאמאי לא משני דתנא מוטל לפניו משום חוה"מ וכן העיר הצל"ת ג"כ בזה ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש המפרשים דהא דחוה"מ אי חייב בתפלין תלוי במחלוקת ריוה"ג ור"ע בעירובין (דף צ"ו) דלריוה"ג דמפיק שבת ויו"ט דפטור מימים ימימה לדידיה תוה"מ ג"כ לאו זמן תפלין הוא ולר"ע דיליף מאות לדידיה חוה"מ חייב בתפלין כיון דמותר במלאכה וליכא אות וא"כ י"ל היטב ע"פ מ"ש התוס' במנחות (ר"ד מ"ג) להא דאי' במכילתא דב"ש ס"ל כר"ע וב"ה כריוה"ג ועי' בירושלמי (רפ"י דעירובין) מש"ה י"ל דלא פריך לר"א מהא דתנן מוטל לפניו משום דר"א מתלמידי ב"ש וס"ל כב"ש כדמבואר בירושלמי (פ"א דביצה ושם פ"ד) ועי' בתוס' ביצה (דף ל"ד רע"ב) וס"ל כר"ע דחול המועד חייב בתפלין א"כ ודאי י"ל דתנא מוטל לפניו משום חוה"מ אבל לר"י פריך שפיר דהא איהו ודאי ס"ל כב"ה עי' ביבמות (ד' ט"ו) וכריוה"ג דחוה"מ פטור מתפלין וא"כ ל"ל דתנן מוטל לפניו פטור מתפלין משום חוה"מ כיון דחוה"מ לאו זמן תפלין הוא ולא נ"ל שם לומר דמתני' שם כר"א וכב"ש דב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאי' בברכות (ד' ל"ו) וביבמות (ד' ט') ובביצה (ד' י"א) ולכאו' נראה עוד ראיה לזה מהא דאי' בשבת (ס"ד צ"ג) את המת במטה חייב וכן כזית מן המת חייב וקשה לכאו' דכיון דכזית מן המת חייב כ"ש מת כקושי' הגמ' כזה בחולין (ס"ד פ"ט) ובנזיר (ד' מ"ט) וע"כ צ"ל כתירוץ הגמ' שם דהמת קאי לנפל שלא נקשרו אבריו בגידין דליכא כזית בשר ע"ש מש"ה אצטריך לה דה"א דוקא כזית ממת גדול דחייב בקבורה הוא דחייב משא"כ בנפל דליכא חיוב קבורה וע"ש בתוי"ט אמנם י"ל דתנא מת משום ר"ש דאף במת שלם פוטר ר"ש ואצ"ל דמת הוא נפל ועי' במל"מ (סוף הל' אבל) ובארבעה ט"א (סי' כ"ג) מש"ש בזה ודוק:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה