אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף מה.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף מה.

דף מד:

אמר שמואל נקטעה כו' משום דהוי גואל הדם כו' מבואר הכא דרוצח חלוק משארי ח"מ לענין זה שאתה ממיתו בכ"מ בזמן הבית ותמוהים בזה דברי הרמב"ם (פי"ד מה' סנהדרין הל' ח') מש"ש דרוצח שוה לכל ח"מ לדין זה שאתה ממיתו בכ"מ שא"י אלא שחלוק רוצח משאר ח"מ לענין נקטעה יד העדים ונדחקו בזה הכ"מ והלח"מ שם להעמיד סוגיא דהכא לפ"ד דרק לענין בכל אדם חלוק רוצח משאר ח"מ:

ותמוה מנין להרמב"ם לדחוק הסוגיא דהכא דהא לפי פשוטו מבואר דגם לענין זה שאתה ממיתו בכ"מ חלוק רוצח מכל ח"מ ונלע"ד דהרמב"ם הוכיח כן מהאי דאי' בתוספתא מפורשת (פי"ב מסנהדרין) הובא בתוס' במכות (ד' ב' א') בד"ה כל דתניא שם דכל ח"מ שאי אתה יכול להמיתו כו' אתה יכול להמיתו בכ"מ שאתה יכול משום זה צריך ליישב הסוגיא דהכא כפירושו כמ"ש הכ"מ דרק לענין נקטעה יד העדים חלוק דהא לענין שאתה ממיתו בכ"מ מבואר בתוספתא דהוי כן בכל ח"מ וע"ש בתירוץ הר"י שם:

והנה אכתי קשה על דעת הרמב"ם דמ"ש רוצח מהא דכל הנסקלין דמרבי' ג"כ שם מדכתיב מות יומתו דממיתין אותם בכל מיתות שאתה יכול כדאי' לקמן (דף נ"ג א') וכמ"ש התוס' הכא בד"ה משום וכן עיר הנדחת דרשי' שם ג"כ כמו ברוצח דממיתין אותם בכ"מ שאתה יכול וכמ"ש התוס' וה"ל להרמב"ם לכתוב דין זה דלא בעי' עדים הראשונים וממיתין אותם בכל אדם גם בכל הנסקלין ובעיר הנדחת כמו ברוצח וראיתי אח"כ בחתם סופר (חלק חו"מ סי' כ"ו) שנתקשה ג"כ בזה ותי' בדרך נכון דהנה מוכח מהא דכתיב ובערת הרע מקרבך לכל המומתי' בב"ד שימותו בכ"ד וכמ"ש התוס' ריש מכות הנ"ל וס"ל להרמב"ם דהא דהכה תכה דעיר הנדחת לא מייתרא דלא ידעי' להו משארי ח"מ שכן חס רחמנא עליה מסקילה לסייף ושאר ח"מ לא ידעי' מהם שכן ממונם פלט כדאי' לעיל (ר"פ ד"מ) והא דמות יומת דרוצח והא דנסקלים מיותר אלא די"ל דהך ברייתא היא בספרי וי"ל דס"ל להך ברייתא דמותרה לדבר חמור לא הוה מותרה לדבר הקל וה"א דהא דובערת אצטריך להמיתו במיתה הקלה ואכתי לא הוי ידעי' מיתה החמורה לכן כתיב מות יומתו בנסקלים דאפי' במיתה חמורה ממיתים אותם ואכתי ה"א דוקא בשרפה שהיא חמורה מסקילה לר"ש גופי' והיא מד' מיתות ולא הוי ידעי' דממיתי' בהני מיתות שחוץ לד' מב"ד מש"ה כתב רחמנא גבי רוצח לרבות אפי' שאינה מד' מב"ד וזו היא סברת תוס' ריש מכות וכן ס"ל להך ברייתא דספרי הנ"ל אבל לדינא הא קיי"ל דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל וא"כ צ"ל קרא להמיתו במיתה קלה וע"כ האי ובערת הרע אתי להמיתו במיתה החמורה ממנו וא"כ ע"כ האי מות יומתו דנסקלים אתי להני מיתות שהם חוץ לד' מב"ד וא"כ לדידן אייתר הא דמות יומת דרוצח וע"כ אא"ע להמיתו בכ"ד תנהו ענין להמיתו בכל אדם וה"ל הך קרא עם קרא דגואל הדם ב' כתובים עכת"ד אמנם לענ"ד אכתי תמוה כיון דמוכח דהך ברייתא דספרי ס"ל דמותרה לדבר חמור לא הוה מותרה לדבר קל וא"כ אמאי קיי"ל לדינא דהוי מותרה לדבר קל והל"ל לפסוק לדינא כדעת רב אשי בכתובות (דף ל"ג סע"א) דמותרה לד"ח לא הוי מותרה לדבר הקל כיון דהך ברייתא דהכא מסייע ליה אלא נלע"ד עפ"ד של הח"ס דס"ל שפיר להאי ברייתא דספרי דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל ואפ"ה י"ל דאצטריך שפיר הא דובערת הרע לענין שאתה יכול להמיתו במיתה קלה דזה גופי' קמ"ל דמותרה לד"ח הוי מותרה לדבר הקל והא דמות יומתו דנסקלים ה"א דצריך לענין דממיתו אף במיתה החמורה שהוא מד' מב"ד דסתם ספרי ר"ש דס"ל דשריפה חמורה מסקילה והא דרוצח אצטריך לענין שארי מיתות חוץ לד' מב"ד וכ"ז לר"ש לטעמי' אבל לדידן דקיי"ל דסקילה חמורה משריפה כמ"ש הרמב"ם (רפי"ד מהל' סנהדרין) וא"כ בהא דנסקלין ליתא מיתה חמורה מינה שיהא מד' מב"ד וע"כ אתי לומר דממיתין אותם בהני מיתות שחוץ לד' מב"ד וא"כ ל"צ הא דרוצח כ"א להא דממיתין אותו בכל אדם ועי' לקמן (ד' ע"ב ב') ובמש"ש ודוק:

והנה התוס' העירו הכא דלמ"ד דב"כ מלמדין איכא עיר הנדחת ונלע"ד דה"ט דהגמ' לא הזכירו לה משום דלשמואל לטעמי' ל"צ לזה דמוכח מהא דשבת (ר"ד ע') דסבר שמואל דב"כ אין מלמדין דאי' שם דר' נתן בעי למילף חילוק מלאכות מהא דחריש וקציר וחזר ר"נ שם מזה ופי' רש"י דה"ט דס"ל דב"כ אין מלמדין וחו"ק הוי ב"כ ע"ש א"כ ע"כ שמואל דיליף ח"מ מהא דמחלליה מות יומת ולא מהא דחריש וקציר ע"כ ס"ל ג"כ כר"נ דחו"ק הוי ב"כ ואין מלמדין ומ"מ י"ל ג"כ דברי התוס' דהא מצינו בשבועות (ס"ד כ"ו) דמהדר הגמ' שם לפרש הא דשמואל שם בהא דגמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שיהא א"ש אף למ"ד דב"כ מלמדין מש"ה מפרשי התוס' הכא שיהא א"ש הא דשמואל דהכא אף למ"ד ב"כ מלמדין ודע דלכאו' קשה בהא דפרכי' לשמואל מהאי ברייתא דמות יומת מ"מ והא מההיא דשבת (ר"ד ע') הנזכר מוכח דסבר שמואל דד"ת כלשון בנ"א בהא דמחלליה מות יומת ע"ש בתד"ה אם א"כ מאי פריך לימא דשמואל לטעמי' דס"ל דד"ת כלב"א וההיא ברייתא היא כמ"ד דלא אמרי' ד"ת כלב"א עי' לקמן (ד' פ"ה ב') וי"ל ע"פ מ"ש התוס' בב"מ (ד' ל"א ב') בד"ה דברה ועי' בתוס' סוטה (ד' כ"ד) ובתוס' מנחות (ד' י"ז) ובמל"מ פ"ז מהל' עדות:

והנה התוס' הכא הקשו עלה דאמרי' לקמן בפ' הנשרפין ש"מ מותרה לדבר חמור כו' והא שאני התם דמיתתו בכ"מ שא"י ותי' דדייק מדקתני כל ח"מ אפי' הנך דלא דרשי הכי וקשה לפי מאי דאי' בתוספתא שהובא בתוס' במכות (ד' ב' א') הנ"ל דבכל ח"מ ממיתין במיתה שהיא מד' מיתות א"כ תשאר קושי' התוס' ונלע"ד דתי' ראשון של התוס' הכא ל"ל כדעת הרר"י שבתוס' במכות שם אלא ס"ל דההיא תוספתא אתיא כמ"ד דלא בעי קרא כדכתיב דתנאי היא בסמוך בסוגיין והרר"י שבתוס' במכות שם י"ל דס"ל כתירוץ השני שבתוס' הכא דבורח שאני היינו בבורח דוקא ממיתין אותו בכ"מ שאתה יכול:

וההיא דתוספתא היא ג"כ בבורח שברח מב"ד והנה רש"י בסוגיין כתב עלה דגואל הדם היינו מיתה שגואל הדם ממיתו לרוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו עי' בזה במל"מ (פ"א מהל' רוצח הל' ב') ודוק:

שם תנאי היא דתנן אין לו בהן יד וכו' והנה התוס' כתבו דהך מתני' מיתניא איפכא בפ' ג' מינים ורבות כיוצא בהן והנה נלע"ד ליישב קושי' התוס' בכתובות (ד' מ"ד סע"א) מהא דתנן שם אין לה פתח בית האב ה"ז בסקילה דתקשי למ"ד דבעי' קרא כדכתיב די"ל דההיא מתני' אתיא כמ"ד דלא בעי' קרא כדכתיב דתנאי היא כדהכא וכ"ש לההיא גירסא דס"ל הכי לסתם מתני' דנגעים וכן יתורץ בזה קושי' התוס' בסוטה (ד' כ"ז א') ד"ה דכתיב דלמה טרח ר"א ליישב למתני' שם כמ"ד דלא בעי' קרא כדכתיב ע"ש דהא י"ל דנ"ל לר"א ליישב כן כיון דסתם מתני' דכתובות ודנגעים ס"ל הכי כמ"ד דלא בעי' קרא כדכתיב ועי' בחידושי למכות (ד' ז') ושם (ד' י') ודוק. שם א"ל ר"א והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון כו' נלע"ד דתליה לחוד עשה להם ולא סקילה ואח"כ תליה כדאי' בירושלמי על מתני' זה וכן לעיל ברש"י (ס"ד מ"ד) ואף דדינו של מכשף הוא בסקילה כדלקמן (ד' נ"ג א') מ"מ הכא לא הי' אפשר בענין אחר והוראת שעה היתה כדס"ל לרבנן וא"ל דא"כ תקשי לר"א דל"ל דהוראת שעה היתה וכן ה"ל לרבנן להשיב לר"א גם מזה מוכח דהוראת שעה היתה נלע"ד די"ל היטב דהא לר"א לטעמי' אין הוכחה מזה כלל דהא איהו צ"ל דבעי' קרא כדכתיב כדס"ל לעיל נותן על מקומו ויוצא וכמ"ש רש"י שם וא"כ ה"ל כל ח"מ כרוצח דאם אי אתה יכול להמיתו מיתה הכתובה בו אתה יכול להמיתו בכ"מ שא"י ועוד דכל הנסקלים בלא"ה דמי לרוצח כמ"ש התוס' לעיל בד"ה משום ועוי"ל ע"פ שיטת הרמב"ם (פי"ד מה' סנהדרין) דאף למ"ד דבעי' קרא כדכתיב הוי הדין כן בכל ח"מ כרוצח שאם אא"י להמיתו במיתה הכתובה בו אתה ממיתו בכ"מ שא"י ועוד מוכח לענ"ד דלא היה בהן דין סקילה רק תליה לחוד מדלא הביא ר"א ג"כ ראיה מהא דשמעון בן שטח לדבריו הראשונים דכל הנסקלים נתלין דמשמע דלא הביא ר"א ראיה לדבריו אלא אהא דס"ל דהאשה ג"כ נתלית מיהו בזה נלע"ד די"ל דמש"ה לא הביא ר"א ראיה אפלוגתא קמייתא די"ל דהתם היו הנשים המכשפות בכה"ג שהקטירו לשד דזה מיקרי עובד עבודת גלולים כדאיתא לקמן (דף ס"ה א') דבזה גם רבנן מודים דנתלין ודוק:

שם רבנן דרשי כללי ופרטי ור"א דרש ריבויי ומעוטי הנה דברי הרמב"ם בזה סותרים זא"ז דהנה (בפט"ו מה' סנהדרין) פסק כרבנן דהכא דדרשי' כללי ופרטי וכ"כ (בפ"ט מה' גזילה) כרבנן דר"א בב"ק (ד' קי"ז ב') דקרקע אינה נגזלת דה"ט הוא ג"כ משום דדרשי' כו"פ וכ"כ (פי"א מהל' בכורים) כרבנן דרבי דאין פודין בכור אדם בקרקעות ועבדים וכ"כ (פ"ג מהל' עבדים) כמ"ד דמרצע של מתכת דכ"ז הוא כמ"ד דדרשי' כללי ופרטי כדאי' בבכורות (דף נ"א) ובשבועות (דף ד') ובקדושין (דף כ"א ב') וכ"כ (בפ"ז מהל' שבועות) בשבועת הפקדון דבקרקע ועבד ושטר פטור משום דדרשי' כללי ופרטי ועי' בשבועות (ד' ל"ז ב') וסותר א"ע דפסק (בפ"א מהל' שבועות) דמחויב בשבועת ביטוי אף לשעבר כר"ע בשבועות (ד' כ"ה א') וה"ט משום דדרשי' ריבויי ומעוטי כדאי' שם (דף ד' ב') ושם (ר"ד כ"ו) ועי' בלח"מ (פ"ז מה' שבועות הל' ד') ובתוי"ט בבכורות (פ"ח מ"ח) וע"ע במל"מ (פ"ג מהל' עבדים הל' ט') ובפר"ח ביו"ד (סי' פ"ד) וע"ע בתוס' נדה (דף ל' סע"א) ובנו"ב מ"ת (חיו"ד סי' ר"ג) ובהג"ה שם וע"ע בחידושי למנחות (ד' כ"ת ב') ובזה י"ל לענ"ד מ"ש רש"י בב"מ (ס"ד פ"ג) דכל הנסקלין נתלין וזה כר"א הכא ודלא כרבנן די"ל דס"ל לרש"י דקיי"ל כר"א דהכא משום דהא קיי"ל כר"ע דשבועות דדרשי' ריבוי ומעוטי וע' בחתם סופר (חלק חו"מ סי' כ"ה):

והנה ק"ל בענין זה על סוגיית הגמ' דשבועות (ד' ל"ז) הנזכר דר"ל שם דר' יוחנן דס"ל דמשביע עידי קרקע פטור סבר כרבנן דדרשי' כללי ופרטי והא ר' יוחנן סבר ע"כ כר"ע בהא דמחייב שבועת ביטוי לעבר דס"ל כן לסתם מתני' בשבועות (ר"ד ב') ור"י הא סבר בכ"מ דהל' כסתם מתני' כדפריך הגמ' שם (ד' ג' ב') מההיא סתמא גופי' לר' יוחנן לענין לאו שאב"מ וא"כ ע"כ סבר ר' יוחנן דדרשי' ריבויי ומעוטי ונלע"ד די"ל דהוי סתם ואח"כ מחלוקת דפליגי שם (ר"ד כ"ה) ר"ע ור' ישמעאל בזה דאין הל' כסתם כדאי' ביבמות (ס"ד מ"ב) אולם אכתי קשה דהא מצינו עוד סתמא כר"ע אחר המחלוקת הא דתנן שם (ד' כ"ט ב') לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין חייב והיינו דחייב בשבועת ביטוי לשעבר וע"ש (ד' כ"ה ב') בהא דמחיב רב המנונא ונלע"ד די"ל דר' ירמיה דר"ל דר' יוחנן ס"ל דדרשי' כללי ופרעי ס"ל דהא דלא אכלתי ולא הנחתי תפלין חייב הוא משום שבועת שקר ולא משום שבועת ביטוי וכדס"ל לר' ירמי' גופי' שם (ר"ד כ"א) משמי' דר' יוחנן דאכלתי ולא אכלתי שקר:

מיהו קשה עוד לכאו' דהא אכתי איכא עוד סתמא אחר המחלוקת כר"ע הא דתנן שם (ד' כ"ט א') זו היא שבועת שוא דעל שגגתה פטור מקרבן ואתא למעוטי דאכלתי ולא אכלתי חייב קרבן כדאי' שם (דף כ"א רע"ב) והיינו כר"ע וי"ל לענ"ד היטב בעז"ה דר' ירמיה דהי' ס"ל דה"ט דר' יוחנן דדרשי' כללי ופרטי אזיל לטעמי' דל"ל שם (דף כ"א א') כן דאתיא ההיא מתני' כר"ע ע"ש:

ור' אבהו דסבר שם דאתיא ההיא סתמא דזו היא שבועת שוא כר"ע אזיל לטעמי' דמסיק שם (ד' ל"ז ב') דר' יוחנן ס"ל שפיר דדרשי' ריבויי ומעוטי:

והנה דרך אגב בענין זה נלע"ד ליישב מאי דק"ל על דברי הרא"ש (בסדר עבו' יוה"כ) דכתב דקלפי של עץ היתה ואמאי השמיט מאי דאמר רבא ביומא (דף ל"ט א') דקלפי של עץ ושל חול היתה וכ"כ הרמב"ם (רפ"ג מה' עבודת יוה"כ) דשל חול היתה ולא מצינו לכאו' מאן דפליג על רבא בזה אולם לפי האמור י"ל לענ"ד היטב בעז"ה דס"ל להרא"ש דלא קיי"ל כרבא בזה משום דהגמ' ביומא שם פריך עלה דרבא דאמאי הוי של חול נקדשה ומשני דא"כ ה"ל כלי שרת של עץ וכלי שרת דעץ לא עבדי' והנה בסוכה דף נ' ע"ב) מבואר דפליגי בזה רבי ור"י בר"י דרבי פוסל כ"ש של עץ ור"י בר"י מכשיר ומפ' רב יוסף שם דפליגי אם עיקר שירה בפה או בכלי ודחי' שם דפליגי אם דרשי' כללי ופרטי או ריבויי ומעוטי והנה במנחות (דף כ"ח ב') מבואר דרב יוסף גופי' מפ' הכי לפלוגתייהו דרבי ור"י בר"י דפליגי אי דרשי' כללי ופרטי וריבויי ומעוטי אלמא דגם רב יוסף גופי' חזר בו מהא דהי' ס"ל בסוכה וס"ל להרא"ש דודאי קיי"ל כר"י בר"י דמכשיר בכ"ש של עץ משום דדרשי' ריבויי ומעוטי דהא קיי"ל כר"ע וכסתם מתני' בריש שבועות דמחויב בשבועת ביטוי לשעבר דה"ט דדרשי' בריבויי ומעוטי וכדאי' שם (דף ד' ודף כ"ו) וכמ"ש כל הפוסקים דהל' כר"ע בזה וא"כ מקדשי' לה ולא עבדי' לקלפי של חול כיון דכ"ש של עץ כשר ומ"מ הרמב"ם דפסק כרבא דשל חול היתה אזל לשיטתו דס"ל דקיי"ל דדרשי' כללי ופרטי וכמה שפסק הכא כרבנן דר"א וכמ"ש בכל המקומות הנ"ל מש"ה ס"ל דקיי"ל כרבי דכלי שרת דעץ פסול וכדפסק בפי' (בפ"א מהל' בית הבחירה הל' י"ח) דכ"ש של עץ פסול:

ובזה הענין נלע"ד דבר נחמד בבכורות (דף נ"א ב') דתני תנא קמי' דר"נ בהא דכתב שט"ח לכהן שהוא חייב לו ה' סלעי' בנו פדוי לכשיתן א"ל ר"נ זו דברי ר' יוסי בר' יהודה סתימתאה ואמרי לה זו דברי ר"א בר"ש סתימתאה אבל חכמים אומרים אין בנו פדוי נלע"ד דהני ב' לישני אי הוי ר' יוסי בר"י או ר"א בר"ש תלוי בהני ב' לישני דפליגי בסוכה (דף נ' ע"ב) ובמנחות (דף כ"ח ב') דחדא לישנא ס"ל שם דר' יוסי בר' יהודה ס"ל שם דדרשי' כללי ופרטי וחדא לישנא ס"ל דסבר ר' יוסי בר"י דדרשי' ריבויי ומעוטי דהנה הקצה"ח (סי' ק"צ) האריך להוכיח דשטר חוב דידיה הוי כמו כסף והביא הערת הרשב"א בחידושיו לקדושין (דף ה') מהא דעולא דבכורות דאמר ד"ת בנו פדוי לכשיתן ומשמע דקודם שיתן לא הוי פדוי ואמאי והא הוי כמו כסף ותי' הקצה"ח שם דשאני התם דאין פודין בקרקעות ושע"ח הוי שעבוד קרקעות כדאי' בב"מ (דף ה') דאין נשבעין על הודאה שבשטר דה"ל שעבוד קרקעות עכ"ל ולפ"ז נלע"ד די"ל דפליגי הני ב' לישני דבכורות הנ"ל דמאן דס"ל בסוכה ובמנחות דר' יוסי בר' יהודה סבר דדרשי' כללי ופרטי וא"כ ס"ל דאין פודין בקרקעות כדמבואר בבכורות שם (דף נ"א א') מש"ה סבר שפיר דר' יוסי בר"י היא וס"ל שפיר דדוקא לכשיתן בנו פדוי אבל קודם אין בנו פדוי דהוי שט"ח, שעבוד קרקעות ואין פודין בקרקע אבל לאידך לישנא דר' יוסי בר"י סבר ריבויי ומעוטי וס"ל ע"כ דפודין בקרקעות ע"כ ל"ל דר' יוסי בר' יהודה היא דהא לדידיה דדריש ריבויי ומעוטי ס"ל דפודין בקרקעות ואף קודם שיתן בנו פדוי דשט"ח הוי ככסף ואף דשטד הוי שעבוד קרקעות הא להאי לישנא ע"כ סבר ר"י בר"י דפודין בקרקעות ונכון בעז"ה:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה