כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
מכות · דף יז.
כגון שהדירה ברבים הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים כו' דמדירה ע"ד רבים. הנה ק"ל לדעת הב"ר אביגדור ביו"ד (סי' רכ"ח) דהנודר ע"ד רבים בדיעבד מהני הפרה א"כ אמאי קרי לה הכא בטלו כיון דאם ילך אצל חכם ושרי ליה הוי בדיעבד הפרה וא"כ ה"ל להקשות הניחא למ"ד בגיטין (דף ל"ה ב') דצריך לפרט את הנדר אז אם יפרט לחכם שהדיר ע"ד רבים לא שרי ליה אלא למ"ד דא"צ לפרט את הנדר מא"ל כדפריך הכא דלמ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה מא"ל וי"ל לענ"ד ע"פ מ"ש השעה"מ (פ"ד מהל' שבועות) דגם מ"ד דא"צ לפרט את הנדר מודה בזה דצריך לפרט את זה לפני החכם אם נדר ע"ד רבים או נדר לתועלת חבירו ע"ש ועוי"ל לענ"ד אף להחולקים בזה עי' בש"ך (סי' רכ"ח ס"ק ס"ט) דהנה ק"ל לכאו' קושי' חמורה לפמ"ש התוס' בגיטין (דף ל"ה ב') בד"ה אבל ובד"ה ליחוש דר"ה התם ל"ל הא דאמימר אלא סבר דאף ע"ד רבים יש לו הפרה א"כ אף דמשני הכא דמדירה ע"ד רבים כדאמימר ה"ל לפרוך הניחא למ"ד דע"ד רבים אין לו הפרה אלא למ"ד דיש לו הפרה מא"ל כדפריך קודם ממ"ד בנדר שהודר ברבים ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן במלחמות דמאי דא"ר יוחנן הכא אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת קאי אלישנא דמתני' דתני זה הכלל דמשמע דאתי לרבות עוד מאי דלוקין עליה ע"ש א"כ מתו' ב' קושיות הנ"ל דמש"ה לא פריך הכא על ר' יוחנן מהאי מ"ד דסבר דא"צ לפרט את הנדר ומהאי מיד דל"ל דאמימר דהכא ודאי י"ל דר' יוחנן סבר כאמימר וכמ"ד דצריך לפרט את הנדר וא"כ ודאי לא שרי ליה חכם נדרו ע"ד רבים ומשכ"ל שפיר ביטול בזה אבל מהאי מ"ד דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה פריך שפיר לר' יוחנן כיון דקאי אמתני' דהוא רבנן דר' יהודה אמרו לזה הכלל ורבנן דר"י גופייהו אינהו המ"ד דס"ל הכי בנדר שהודר ברבים יש לו הפרה כמו שכתבו התוס' בגיטין שם מההיא רבנן דר' יהודה שם (דף מ"ה ב'):
והנה לפמ"ש יתורץ לי קושי' חמורה דאמאי לא חשיב ר' יוחנן הכא עוד דמשכ"ל ביטלו בחמץ לשיטת ס"ל דהלמ"מ דכזית הוא אף למכות ועי' במל"מ (פרק א' מהל' חמץ הל' ז') ובמל"מ (רפ"ד מהל' שבועות) מש"ש והנה בהא דמבואר הכא דסבר ר"ש דכ"ש למכות קשה האי צריכותא דיבמות (דף קי"ד רע"ב) דאי אשמעי' שרצים דאיסור במשהו אבל דם עד דאיכא רביעית ולר"ש הא גם דם בכ"ש וכי ל"ל האי דרשא דאתי בכל הני להזהיר גדולים על הקטנים וראיתי בחתם סופר (חא"ח סי' פ"ג) שהעיר בזה ע"ש וכן הקדימו הפלתי (ר"ס ק') בזה ותי' דהא דסבר ר"ש דכ"ש למכות הוא דוקא בעין אבל לא ע"י תערובות אבל שרצים דהיינו נמלה דהוי ברי' אוסר בכ"ש אף בתערובות ע"ש וקשה נהי דהתוס' כתבו כן בע' גלולים (דף ס"ח) ובנזיר (דף ל"ד) אבל הראב"ד (פ"ה מהל' נזירות) והר"ש (פ"ב דטבול יום) ל"ל כן דס"ס משהו מיהא איכא כדס"ל לענין ח"ש דקיי"ל דאסו' מה"ת הוא אף ע"י תערובות ונלע"ד דאף לר"ש איכא צריכותא אחרת דשרצים חמירי דאסו' בסחורה מה"ת כדאי' בפסחים דף כ"ג א') דכתיב יהיו אבל דם מותר בסחורה מה"ת דאתקש למים כדאיתא שם (דף כ"ב סע"א) וכמ"ש הפ"ת הביאו הנו"ב מ"ת (חיו"ד סי' ס"ב) ועי' מל"מ (פ"ח מה' מ"א) שכתב דהסכמת כל הפוסקים דאיסור סחורה בדברים האסורים באכילה הוא מה"ת וכ"כ בחתם סופר (חיו"ד סי' ק"ד וק"ה) דכמעט כל הראשונים ואחרונים ס"ל דאיסו' סחורה הוא מה"ת אבל בדם ליכא איסור סחורה דאתקש למים ודוק: שם במתני' אבל המותיר בטהור אינו לוקה ופרש"י משום דה"ל לאו הנל"ע וקשה דאמאי לא פי' דה"ט משום דהוי לאו שאין בו מעשה כדאמר ר' יעקב בתמורה (דף ד' ב') ולעיל (דף ד' ב') דהכי קיי"ל כר' יוחנן לעיל (ר"ד ט"ז) ועי' בכ"מ ובמל"מ (פ"ח מהל' פסולי המוקדשין) ועי' מ"ש בפריי לפסחים (דף פ"ד) בזה בעז"ה והרמב"ם בפה"מ הכא כתב באמת רק לה"ט דהוי לאו שאין בו מעשה והרע"ב בפה"מ כתב הכא לתרווייהו משום דהוי לאו הנל"ע ואין בו מעשה:
ונלע"ד די"ל דפרש"י כן משום דבגמ' אמרי' דמתני' הוא דברי ר"ע סתימתאה:
ורש"י לשיטתו דפי' במ"ק (דף ב') דהא דאר"ע המקיים כלאים בכרם לוקה דהיינו שרואה. כלאים זרוע ואינו מבטלו וכפי' הערוך הביאו התוס' לעיל (דף ד' ב') בד"ה הא ל"ק ובע' גלולים (ר"ד ס"ד) ד"ה ר"ע דלפ"ז מוכח דר"ע סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כמו שכתבו התוס' שם ועי' בתוס' בשבועות (דף ד' סע"א) וכ"נ מדברי רש"י דלקמן (דף כ"א ב') בד"ה מי משכחת דס"ל לרש"י כפי' הערוך מש"ה א"ש דלא פי' רש"י ה"ט דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה כיון דר"ע גופי' סבר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ועי' מ"ש לעיל (דף ד' ב') שם בזה ודוק: