אור ברסלב
כרם יהושע לאנג מכות › דף ח.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

מכות · דף ח.

דף ז.

יצא האב כו' ושליח ב"ד. הנה בזה יש ג' פירושים דרש"י פי' שליח. ב"ד המלקה ארבעים לחיוב מלקות והרמב"ם (פ"ה מהל' רוצח) פי' שליח ב"ד שהכה את הנמנע מלבא לב"ד והראב"ד פי' שהכה יותר מלקות ממה שאמדוהו ב"ד דפטור ותמוה שיטת הראב"ד דהא תנן לקמן (ס"ד כ"ב) דאם הוסיף רצועה אחת ומת תחת ידו חייב ועוד קשה מהא דפריך בב"ק (דף ליב ב') אהא דא"ר יוסי ב"ח דהנכנס לחנותו של נגר פטור דפטור מגלות דלא סגי ליה בגלות דה"ל שוגג קרוב למזיד מהא מתני' דהוסיף לו רצועה אחת ומת ה"ז גולה ואמאי דהא ה"ל שוגג קרוב למזיד דה"ל לאסוקי אדעתי' דמייתי אינשי בחדא רצועה ע"ש:

ואמאי לא פריך טפי ממתני' דהכא הקודם דתנן דשליח ב"ד פטור דהוא בהוסיף רצועה אחת דפטור דלא הוי חטא כלל דומיא דאב את בנו והרב את תלמידו דהכא ואמאי והא ה"ל שוגג קרוב למזיד דהא לפי' הראב"ד הכא דומה למתני' דהוסיף לו רצועה אחת דפריך שם מינה ונלע"ד די"ל דרש"י כתב לקמן (ס"ד כ"ב) אמתני' דהוסיף רצועה דל"ד להכהו עשרה ב"א בעשרה מקלות דאמר בפ' הנשרפין דכולן פטורין דההוא אוקימנא לה בגוסס בידי אדם ע"כ פי' דהא דכולן פטורין הוא דוקא כשנעשה כבר גוסס ע"י הכאות הראשונים והא דהוסיף רצועה גולה הוא בשלא נעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות וא"כ י"ל דהכא מיירי בשנעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות מש"ה פטור ודמי להכהו עשרה בני אדם דפטור וכן מתורץ לפ"ז מאי דלא פריך בב"ק שם ממתני' דהכא דהכא שאני שכבר נעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות כשיטת רבא גופי' בסנהדרין (ר"ד ע"א) בהא דהכוהו יב"א דמפרש רבא שם כן אולם בזה א"ש טפי לפירוש הרמב"ם מפי' הראב"ד. דלפי' הראב"ד קשה דאמאי לא תנן הכא טפי האי דינא דהוסיף רצועה אחת כשלא נעשה גוסס ע"י הכאות הראשונות דחייב ואמאי המתין התנא לאשמעי' האי דינא כ"א בסוף מכילתין וכדתנן בסיפא לקמן באב את בנו דבשוליא דנגרי חייב ולפי' הרמב"ם א"ש דלא מיירי הכא בדיני מלקות ששליח ב"ד לוקה אלא במה ששליח ב"ד הכה את המסרב ודוק:

שם אמר ר"פ ל"צ אלא לאשפה כו'. הנה התוס' בב"ק (דף ל"ב ב') כתבו דכל הסוגיא דהכא לא אתיא כמאן דמתני ריוב"ח ארישא וקשה דהא רב פפא גופי' דמשני הכא ל"צ אלא לאשפה איהו מ"ד דמתני לה שם להא דר"י ב"ח ארישא. וצ"ל דס"ל להתוס' דר"פ משמי' דרבא מתני לה ארישא וליה לא ס"ל כן. ובזה א"ש דברי התוס' שם (דף ל"ב רע"ב) שהקשו שם דשלא ברשות אמאי פטור כיון שראהו שנכנס והא אמר בפ' הפרה דשלא ברשות ובעה"ב הזיקו חייב. ולכאו' מאי הקשו התוס' הא התם בפ' הפרה ר"פ הוא דאמר לה שם כן וא"כ ודאי י"ל דר"פ לטעמיה דסבר דהא דר"י ב"ח קאי ארישא דנכנס שלא ברשות פטור הוא מגלות וחייב בד' דברים:

אבל לפי האמור א"ש דהתוס' לטעמייהו דס"ל דע"כ ר"פ לנפשיה סבר דהא דריוב"ח אסיפא ורק משמיה דרבא אמר שם דהא דר"י ב"ח ארישא וליה לא ס"ל ובזה יתורץ היטב דעת הרמב"ם דפסק כהאי לישנא דריב"ח מתני ארישא כמ"ש הכ"מ (פ"ו מהל' רוצח הל' י"א) ואפ"ה פסק כהאי סוגיא דהכא ול"ל כדעת התוס' דב"ק דה"ט משום דקשה ליה קושי' הנזכר דהא ר"פ גופי' ס"ל דהא דר' יוסי ב"ח ארישא ואיהו גופי' מ"ד דשינויא דהכא:

וכן לדעת הרמב"ם מתורץ היטב ג"כ קושי' התוס' דב"ק הנזכר אהא דשלא ברשות פטור מהא דפ' הפרה דודאי י"ל דר"פ התם אזיל לטעמי' דמתני לדר"י ב"ח ארישא דחייב בד' דברים. והנה הרמב"ם ל"ל ג"כ כדעת התוס' דהכא שכתבו דלהמסקנא הכא לא מיירי בסותר את כותלו כמבואר (פ"ו מהל' רוצח הל' ח') וכן מבואר בירושלמי בפרקין (הל' ג') דמפרש שהיה כותלו גוהא היינו שהיה נוטה ליפול וסתר את כותלו וע"ש במה"פ ד"ה תיפתר והנה בהא דראב"י במתני' מדברי הכ"מ שם מוכח דס"ל דרבנן פליגי עליו שפי' למ"ש הרמב"ם כראב"י משום דמשנתו קב ונקי ובריטב"א נסתפק בזה. ולענ"ד מלשון הברייתא ומצא כו' מכאן אמר ראב"י כו' משמע דרבנן ל"פ עליו ובזה א"ש הא דב"ק (ר"ד ל"ג) דמתני שם להא דריוב"ח דחייב בד' דברים אהא דראב"י דברייתא ואמאי לא אמר לה על ראב"י דמתני' ולפמ"ש י"ל דהוא משום דבברייתא זו מוכח דרבנן ג"כ ל"פ ארבי אליעזר בן יעקב ודוק:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה