כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
מכות · דף ז.
כ"מ שיעמדו שנים כו' ופלוני ופלוני עדיו:
בסנהדרין (דף מ"ה ב') פירשו הגמ' שם למתני' דהכא אליבא דשמואל דבעי' דוקא עדים הראשונים דבעי' קרא כדכתיב דה"נ פלוני ופלוני דהכא הן עדיו הראשונים ורש"י והרע"ב והתוי"ט לא הזכירו לכ"ז. ונלע"ד די"ל למאי דמסיק שם דתנאי פליגי בזה א"כ י"ל דמתני' הכא כמ"ד דלא בעי' קרא כדכתיב ואצ"ל הכא דהן הן עידיו הראשונים ואתי שפיר טפי לפי מה שכתבתי בסנהדרין שם ליישב קושי' התוס' דכתובות (דף מ"ד סע"א) וקושי' התוס' דסוטה (דף כ"ז ב') דס"ל לסתמא דמתני' דהתם כמ"ד דלא בעי קרא כדכתיב וכ"כ באה"ח (סי' כ"ז) דסתם משנה דסוטה (דף מ"ה) דס"ל שם דנחל אף שאינו איתן כשר סבר כמ"ד דלא בעי' קרא כדכתיב א"כ ודאי י"ל דגם מתני' הכא ס"ל כן ועוי"ל לענ"ד דהנה קשה למאי דמפורש בסנהדרין דהן עדים הראשונים א"כ ה"ל למיתני במתני' ואנחנו עידיו ועוד קשה דמאי פרכי' בסנהדרין על שמואל דס"ל דבעי' עדים הראשונים משום דבעי' קרא כדכתיב ממתני' דהכא דלמא מתני' מיירי ברוצח ועיר הנדחת ושארי נסקלין דמודה שמואל דלא בעי' בהם קרא כדכתיב כדמבואר שם ועי' בתוס' שם (דף מ"ה רע"ב). וצ"ל דנ"ל להגמ' שם דמתניתין דהכא מיירי בכל ח"מ מדתנן הלשון כ"מ. וע"ז משני התם דלשון בכ"מ מיירי שפיר בכל ח"מ והיינו בהן הן עידיו הראשונים ומ"מ מאי דתנן ופלוני ופליגי עידיו הוא בההיא דלא בעי' בהו קרא כדכתיב כמו נסקלין ורוצח ועה"נ כנלע"ד בעז"ה: שם אביי ורבא דאמרי תרווייהו ראיתם כמכחול בשפופרת והקשו התוס' דע' גלולים ומחלל שבת מאי איכא למימר ותירצו דא"ל ראיתם שהמחלל אינו טרפה דאי הוא טרפה ה"ל עדות שאא"י להזימה ולכאו' קשה דהא אמאי אמרו דלא נהרג אדם מעולם והא אכתי נהרג כשחילל שבת בב"ד דלא בעי' בהו עדות שא"י להזימה כדאיתא בסנהדרין (דף ע"ח א) לרבא גופי'. ומהא דר"ע י"ל דר"ע לטעמיה כדאיתא לקמן (דף י"ב א') מניין לסנהדרין שראו כו' אבל מהא דר"ט הכא דל"ל כן עי' בב"ק (דף צ' ע"ב) קשה וכן י"מ שם דהא דר"ע הוא דוקא בראוהו בלילה אבל ביום גם לר"ע יכולים ב"ד להעיד א"כ לר"ע ג"כ קשה וצ"ל דזה לא שכיח לחלל שבת ולעבוד ט' גלולים בב"ד מש"ה קאמר שפיר דלא נהרג אדם מעולם ועי' בתומים (סי' ז') וכן צ"ל לענ"ד בהא דפריך בסנהדרין (דף מ"א א') אלא אשה חבירה דמקטלא לר"י בר"י היכי משכ"ל היינו גם כן משום דבעי' עדות שאתה יכול להזימן ולכאורה הא משכ"ל בב"ד דלא בעי' בהו עדות שאתה יכול להזימה ולפמ"ש צ"ל ג"כ התם כן דלא שכיח זה שיהיה בב"ד:
והנה מהכא נלע"ד די"ל מה שהקשה המהרש"א לעיל (ד' ב' ב') בתד"ה ומה הסוקל דמאי פריך רבינא דלמא באמת הוא דהא דכאשר זמם הוא דוקא כשבאו לחייב מי' סייף דוקא די"ל היטב לפמ"ש הנו"ב מ"ק (חא"ע סי' ע"ב וע"ג) דפי' התוס' לעיל שם היינו דבשאר ח"מ אינם חייבים העדים זוממין כלל וקרא דכאשר זמם הוא דוקא בעדות סייף וא"כ לא צריך לפי סברא זו בשאר ח"מ עדות שאתה יכול להזימם כיון דלא קאי עלייהו הא דכאשר זמם כמ"ש התוס' לעיל (ר"ד ב') עי' בנו"ב שם. א"כ פריך רבינא לעיל שפיר דהא מהכא מוכח דבעי' בכל ח"מ שיהיה עדות שאתה יכול להזימן מדאמרי דלא נהרג אדם מעולם אף מחלל שבת ועובד עבודת גלולים ודוק:
פרק שני:
שם מנה"מ דא"ק ויפול כו' עד שיפול דרך נפילה. הנה הרמב"ם (ספ"ו מהל' רוצח) נתן טעם לזה דדרך עליה פטור דאונס הוא וקשה דל"ל לה"ט כיון דהכא מקרא ילפי' לה וכן הקשה הפ"י בזה ונלע"ד דמתורץ היטב ע"פ מ"ש הלח"מ (פ"ג מהל' מלוה) והב"י באבן העזר (סי' ע"ז) דדעת הרמב"ם דקיי"ל כר"ש דדרשי' טעמא דקרא מש"ה מפרש הרמב"ם לה"ט וכן מתורץ לפ"ז בהא דלקמן (דף ט' ב') בהא דסומא אינו גולה דיליף ר"י שם מקרא והרמב"ם (ספ"ו מהל' רוצח) ג"כ נתן טעם לזה שהן קרובים לאונס ע"ש דהוא ג"כ מה"ט דר"י לטעמיה דלא דריש טעמא דקרא כדלעיל (דף כ"א א') והרמב"ם לשיטתו דקיי"ל כר"ש דדרשי' טעמא דקרא ובתשו' חתם סיפר (חיו"ד סי' רנ"ד) כתב בפשיטות דקיי"ל כר"י דלא דרשי' טעמא דקרא ולא הזכיר שם בזה לדעת הרמב"ם לפמ"ש בלח"מ והב"י הנ"ל דל"ל כן ועי' בענפי לשבת (דף צ"ג) ופריי לפסחים (ד' נ"ב ודף צ') ובכרמי לסנהדרין (ס"ד ט"ז ור"ד ע') ובחידושי לזבחים (ד' ז' ב') מש"ש בזה:
שם אמר רבה פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם הנה הכא צ"ל דרבה גרסי' וכמ"ש התוס' בסנהדרין (ר"ד ס"ב) בהא דאומר מותר דלעיל דרבה גרסי' וכן מוכח דרבה ולא רבא גרסי' דאל"כ תקשה אמאי לא מפרש פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה דפטור מגלות כמו שכתב הרמב"ם (בפ"ו מהלכות רוצח) והא רבא גופי' סבר בכתובות (ר"ד ל"ה) מי איכא מאן דל"ל הא דבי חזקיה ואיהו סבר דנתכוין לזה והרג את זה פטור כדאמר רבא גופי' בסנהדרין (ד' ע"ט ע"ב) ועי' בכ"מ (רפ"ד מהל' רוצח) אבל אי גרסי' רבה י"ל דס"ל כרבנן דר"ש בסנהדרין (ר"ד ע"ט) דחייב מיתה והרמב"ם לטעמיה דפסק כר"ש שם דפטור (רפ"ד מהל' רוצח) וכמ"ש הרמב"ם בפה"מ שם ועי' במ"מ (פ"ד מהל' חובל הל' ה') דלא כהכ"מ (פ"ד מהל' רוצח) שכתב דהרמב"ם פסק דלא כר"ש. והנה הא דאיתא בסוגיין להביא ירידה שהיא צורך עליה הנה הרמב"ם (פ"ו מהל' רוצח) גורס פרט לירידה שהיא צורך עליה שפטור דלא כפרש"י. ונראה דהוא משום דמוכח בירושלמי הכא דפטור עי' במראה הפנים בירושלמי (הל' א') ד"ה היא עליה וכן (בהל' ד') ד"ה לאחריו ודוק: