כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש יט לשבת תשובה · דברי אגדה לאחר הפלפול
(הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. והנה בטרם נבוא לבאר פסוקי ההפטורה הנ"ל נקדים מה דאיתא בירושלמי ובמדרש שוחר טוב וז"ל שאלו לחכמה חוטא מה תהא עונשו א"ל חטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה חוטא מה תהא עונשו א"ל הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה וכו' א"ל יביא אשם ויכפר לו. שאלו להקב"ה א"ל יעש' תשובה ויכופר לו שנאמר טוב וישר ה' עכ"ל:
ועפ"י מאמר המדרש הנ"ל נראה לפענ"ד לבאר מה דאיתא במסכת מנחות (דף נ"ג ע"ב) אמר ר' יצחק בשע' שהחריב הקב"ה את בהמ"ק מצאו לאברהם אבינו בבהמ"ק א"ל מה לידידי בביתי. א"ל על עסקי בני באתי. א"נ בני היכן הם. א"ל בניך חטאו וגלו. א"ל שמא בשוגג חטאו. א"ל עשתה המזמתה. א"ל שמא מעטים חטאו א"ל הרבים וכו' א"ל שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשוב' א"ל כי רעתכי אז תעלוזי וכו' עכ"ל הש"ס ע"ש:
והנה לכאורה קשה דמה הי' הוויכוח כאן בין אברהם להקב"ה ולמה לא שאל על עיקר החורבן דלמה נחרב הבית ועוד ששאל שמא בשוגג חטאו וכו'. וכי חשיד הקב"ה בעיניו ח"ו למיעבד דינא בלא דינא. וביארו הקדמונים בזה עפ"י מה דאיתא במדרשים דכיון ששפך הקב"ה חמתו על העצים ואבנים אם כן למה עוד הביא את ישראל בגלות. אלא כיון שחטאו ישראל במזיד ונתחייבו כלי' ח"ו וע"י ששפך חמתו על עצים ואבנים ניצולו מדין מזיד, ונשאר בהם עוד חטא השוגג ולכך נתחייבו עוד גלות. וזהו שאמר דניאל כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה דקשה למה פורט חטאים ועונות וגם מה שדקדק לומר תרתי ירושלים ועמך. ולפי הנ"ל יתפרש שפיר שבעון מזיד נחרב הבית היינו ירושלים. ובשביל חטא השוגג הי' עמך ישראל לחרפה בגלותם בין האומות. ובזה יבואר מה שתיקנו קדמונינו בהווידוי בושנו מכל דור גלה ממנו משוש, דוה לבנו בחטאינו. כלומר דמה שאנו בושנו מכל דור ונתחייבנו גלות וגלה ממנו משוש. היינו ירושלים שהיתה משוש לכל הארץ. זהו דוה לבנו בחטאינו ר"ל בשביל חטא השוגג הוחבל אוויינו ונפרע פארנו זבול בית מקדשינו. ר"ל ומה שנחרב הבית הוא חרב בעונינו בעונות שעשינו במזיד ושפך חמתו על העצים ואבנים. וזהו ששאל אברהם אבינו ע"ה כשראה שהבהמ"ק חרב א"ל בני היכן הן. ר"ל א"כ למה גלו א"ל הקב"ה בניך חטאו וגלו ר"ל מה ששפכתי חמתי על עצים ואבנים בזה ניצולו מדין מזיד ועבור החטא בשוגג גלו:
אמנם לכאורה תמוה דלמה הוצרך מקודם לשאול הנך שאלות. דמיד הי' לו לשאול לו יהא שחטאו שמא אם המתנת להם הי' חוזרין בתשוב'. אמנם לפי המדרש הנ"ל ניחא דהא לפי מה שאמרו החכמה והנבואה לא מהני שום תיקון אם חטא אדם. והתור' הקילה דמהני קרבן להחוטא והקב"ה הקיל עוד ביותר דמהני תשובה לחוד. וזהו הכוונ' במאמר הנ"ל דבתחל' חזר אברהם לחפש זכות ולהצדיק אותם לגמרי דהא לפי החכמה והנבואה לא מהני שום תקנה אם כבר חטא במזיד ומש"ה אמר שמא בשוגג חטאו או שמא מועטים חטאו והעולם נידון אחר רובו. וכשאמר לו הקב"ה עשותה המזמתה הרבים כלומר דחטאו במזיד וגם רבים חטאו א"ל שמא אם המתנת להם וכו' ר"ל לו יהא דלהחכמ' והנבואה אין תקנה כלל להחוטא והתורה גם כן השיבה דיביא אשם ויכפר ובכאן נחרב הבית וא"א שוב להקריב קרבנות. אבל אם המתנת להם אפי' אחר החורבן שמא היו חוזרין בתשובה ואתה הקלת ביותר דמהני תשוב' ולמה לא המתנת שמא הי' חוזרין בתשוב' לזה אמר לו הקב"ה כי רעתכי אז תעלוזי ר"ל שהי' שמחים במעשיהם הרעים ועשו במרד ובמעל ולא הי' בדעתם לעשות תשוב'. ועיקר הכוונה בהנך שאלות ארבעה להחכמ' והנבוא' והתורה והקב"ה. ראיתי לאחד מגדולי המפורשים פירוש נכון. (עיין בס' בריה שלום פ' ויקרא) דהנה המצות נחלקים על ג' בחינות א') מצות השכליות. (ב') מצות קבליות. (ג') מצות חקיות. והדעת נוטה באם א' עובר על העביר' שהוא ממצות השכליות כגון כיבוד אב ואם או גזל ורציחה וכדומה דבר אף אם לא הי' כתוב בתורה הי' גם כן מוסכם מהשכל בודאי עונשו גדול מאוד הקבליות היינו מצות ציצית תפילין וסוכה וכדומה שאין השכל מחייב עליהן אלא שכך מקובל איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שקיבל מפי הגבורה. והעובר עבירה מסוג זה אין עונו גדול כ"כ הואיל ואין השכל מחייבן אבל מ"מ עונשו חמור לפי שכל מצות הקבליות יש לכ"א קצת טעם כגון ציצית ותפילין לזכור תמיד בהשי"ת. כמ"ש וזכרתם וגו' וכן מצות סוכה לזכור יציאת מצרים ומטעם זה ראוי לקבלן. החקיות כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז ודומיהן שאינו אלא גזירת המלך בודאי עונשו קל יותר. וזהו המכוון בהנך חלקי השאלות הנ"ל. שאלו לחכמה חוטא מה תהא עונשו ר"ל ששאלו למרום אם כשהאדם חוטא ועובר על מצות השכליות מה דינו והי' התשוב' ע"ז. חטאים תרדף רעה כלומר שהעובר על מצות השכליות הוא עון גדול מאוד וחטאים תרדוף רעה. ר"ל אפי' לאחר מותו יבוא לגיהנם שנקרא רעה שנאמר וגם רשע ליום רעה תבואנו. ואחר כך שאלו לנבואה ר"ל אם עובר על קבליות שגזר הקב"ה על ברואיו וזהו נקרא גדר הנבואה והוא קבליות שקיבלו איש מפי איש על ידי הנביאים וע"ז בא התשובה הנפש החוטאת היא תמות ר"ל מיתה לחוד ממרקת עון דזהו עכ"פ קל ממצות השכליות ואח"כ שאלו לתורה כלומר אם יחטא איש במצות החקיות ומצות חקיות נקראו תור' כמד"א זאת חקת שתורה ובא התשוב' ע"ז שמצות אלו קל יותר ודי בהבאת קרבן ויתכפר ואח"כ שאלו להקב"ה כלומר כל התשובות הראשונות הנזכרות דנו מצד הדין ולכן שאלו להקב"ה שהוא בעל הרחמים והי' התשוב' ע"ז שהוא עוד מיקל ביותר ועל כל החטאים יעשה תשובה ויתכפר ובזה רמזו המפרשים בהפסוק על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת ר"ל ע"פ שנים עדים דהיינו החכמה והנבוא' יומת המת דאין להחוטא שום תקנה. או עפ"י שלשה עדים. כלומר דהיינו התור' כשאין בהמ"ק קיים דאי אפשר להקריב קרבנות ג"כ יומת המת. לא יומת עפ"י עד אחד ר"ל הקב"ה שנקרא אחד הוא אמר שיעשה תשוב' ויתכפר ולא ימות והבן:
וזהו נמי שאמר דוד המלך ע"ה עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים (תהלים צ"ג) כלומר עדותיך דהיינו התור' שאמרה תקנה לאדם החוטא יביא אשם ויכפר זהו נאמן מאוד וישר הוא. אבל תקנה זו אינו רק לביתך נאוה קודש. ר"ל כ"ז שבהמ"ק קיים דוקא ה' לאורך ימים. ר"ל התקנה שאמר השי"ת שיעשה תשוב' הוא לאורך ימים אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים. ועפי"ז יתפרש נמי מאמר הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך גר אנכי בארץ וגו' גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת (תהלים קי"ט) כלומר כאשר אביטה נפלאות מתורתיך מה שפסקה התור' יביא אשם ויתכפר זהו יוכל להיות דוקא כשאנחנו שרוין על אדמתינו אך גר אנכי בארץ וא"א להקריב קרבנו' ולכן גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך ר"ל שנפשי תתאוה למשפטיך מה שחרצת אתה שמהני תשובה וזהו בכל עת אפי' בזמן שאין בהמ"ק קיים והבן:
והנה עוד נקדים מה דאיתא במס' שבת בפ' ב"מ (דף ל') אר"י אמר רב מה דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון. א"ל מחול לך. אמר לו עשה עמי אות בחיי א"ל בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את בהמ"ק בקשו להכניס ארון לבית קה"ק דבקו שערים זה בזה אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה. פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד רהטו בתרי' למבלעי'. אמרו מי הוא זה מלך הכבוד אמר להם ד' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותו שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון ע"כ. ובאמת הדבר תמוה מאוד דלמה רמז לו השי"ת מחילת העון ע"י פתיחת השערים. ועוד דלמה אמר שלמה דוקא התואר על השי"ת מלך הכבוד. ויבואר בהקדם מה דאיתא במפורשים הקדמונים הטעם מה שהקב"ה מקבל תשוב' אם חטא אדם כנגדו. עפ"י מה דאיתא במס' קידושין (דף ל"א) אב שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהי' אימתו עליך ומה דכתיב וה' הולך לפניהם וכו' אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה כול' עלמא דילי' היא ומש"ה יכול למחול אבל מלך בשר ודם אינו יכול למחול על כבודו. ועפי"ז יתפרש הסמיכות אבינו מלכנו חט נו לפניך אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. ולכאורה קשה האיך תלוי זה בזה ואדרב' אם אין לנו אלא מלך אחד למה חטאנו. ולהנ"ל ניחא שפיר בתחילה אמר א"מ חטאנו לפניך ובבקשתינו שתמחול על כבודך ולכאור' קשה הלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ע"ז אומר אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא אתה. ר"ל הלא כ"ע דילך וא"כ יכול אתה למחול:
ובזה יתבאר נמי הפסוק אשרי העם יודעי תרועה ואיתא במדרש וכי כל האומות אינם יודעים להריע אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרוע' ועפי"ז יובן שפיר הסיפא דקרא ד' באור פניך יהלכון ור"ל דלכאור' תקשה איך יוכלו לרצות את בוראן הלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וא"כ איך מהני לכאור' תשוב' וע"ז חמר ד' באור פניך יהלכון ור"ל הלא באור פניך יהלכון במדבר בעמוד אש לילה ובעמוד ענן יומם וקשה והאיך מחל הקב"ה על כבודו אלא צריך לומר כיון דכ"ע דילי' מש"ה יוכל למחול ומה"ט נמי מהני התשוב' דמוחל להם על העונות אם חוזרים בתשוב' ועם זה יובן כוונת הפייטן בפיוט של ר"ה היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטינו וכו':
וראיתי בדרושי הצל"ח דרוש ג' שפירש דברי הפייטן הנ"ל ואנכי הוספתי קצת נופך משלי והוא דהנה הטעם שבר"ה עוברים כל באי עולם לפניו כבני מרון לפי שהעולם נברא בכ"ה אלול ואדם הראשון נברא בששי דהיינו כ"ח תשרי ובו ביום סרח ובו ביום נדון ויצא בדימוס ואמר לו הקב"ה אתה סימן לבניך וכו' וזה אתיא כר"א דבתשרי נברא העולם אבל לר"י דבניסן נברא העולם למה נידון בר"ה כל העולם יותר משאר הימים והנה התוס' במס' ר"ה (דף כ"ז) כתבו דבתשרי עלה במחשב' להבראות ולא נברא עד ניסן. ונודע מאמר המדרש בפ' בראשית דבתחיל' עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים למדה"ד שנאמר ביום עשות ד' אלקים. ונמצא לפי דברי התוס' הנ"ל דבאמת העולם נברא בניסן ובתשרי הקדום כך עלה במחשבה ובתחילת המחשב' הי' רק מדה"ד והמחשב' הוא כדמות הריון. והבריאה הוא דמות הליד' וזהו דברי הפייטן היום הרת עולם שבתשרי הוא דמות הריון שעלה במחשב' להבראות וא"כ הוא עדיין במדת הדין הקשה בלי שתוף רחמים. היום יעמיד במשפט וכו' אתמהה היותר הי' נכון שיהי' יום הדין בניסן שאז הי' שתוף מדת הרחמים ולכן אמר יעמיד ולא קאמר ישפוט רק יעמיד ר"ל שאנחנו רואים שהעולם יש לו קיום ומתקיים במשפט ואיך יכול להתקיים במדה"ד:
ועוד נקדים מה דכתיב ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמ"ג) מלפניך משפטי יצא עיניך תחזנה מישרים (תהלים י"ז) וקש' דהפסוקים סתרי אהדדי דכאן שואל ומתחנן שיצא מלפניו המשפט. וכאן אמר שאל תבוא במשפט וכו'. אמנם הכוונ' הוא דהנה כתיב לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ופירש"י לא הביט און ביעקב כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק עמהם וכו' ובעמלן שבהם שהן עוברין על דתו. ובגמרא דר"ה (דף ט"ו) איתא אמר הקב"ה לישראל אמרו לפני בר"ה מלכיות וזכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטוב' ובמה בשופר. ונמצא דע"י המלכות והשופר מתרצה הקב"ה לישראל ומרחם עליהם וזכרונם עולה לטובה בלי שום קטרוג וזהו שאמר לא הביט וכו' דאינו מביט בעמלן שבהם במה שהם עוברין על דתו אלא רואה כל מעשה ישראל ישרים בכדי לזכותם. אבל אם אין תוקעין ומריעין בר"ה ואין אומרים לפניו מלכיות וזכרונות וכו' אזי באים המקטריגים לקטרג ומיד יושב הקב"ה על כסא דין עם בית דינו של מעלה ובאותו פעם יצא הדין לאמיתו לשלם לאיש כמעשהו ועל אותו פעם נאמר כי לא יצדק לפניך כל חי הגם מצד מדת הרחמים עושה קצת לפנים משורת הדין אעפ"כ יצא הדין ג"כ מצד המקטריגים ואז לית עלמא יכול קאים אפילו בדבר ממוצע כגון ביסורים או בגלות. משא"כ אם ישראל תוקעים ומריעין ואומרים לפניו מלכיות וכו' ומרצים אותו בשופר ובתחנונים רבים בהכנעה גדולה וכדאמרינן בגמרא אם ישראל עושים עצמן כרשים ודלים בר"ה אז הקב"ה עומד מכסא דין ומתבודד עצמו למקום מיוחד ויושב על כסא רחמים ודן ביחידי ושם אין רשות לשום קטרוג לכנוס וזהו שאמר ד' אלקיו עמו ר"ל עם ישראל ביחידות בלי שום ב"ד ובלי שום קטרוג ולכן דן אותם ברחמים. ומי מרצה הקב"ה לכך שיעמוד מכסא דין ובמה מרצים אותו על זה אמר ותרועת מלך בו. ר"ל עבור שהן תוקעין ומריעין. ועפי"ז יתבארו הפ' הנ"ל אל תבוא במשפט וכו' ור"ל משפט הידוע לישב על כסא הדין עם בית דינו. כי בדין כזה לא יצדק לפניך כל חי רק אנו מבקשים ומתחננים מלפניך משפטי יצא ר"ל שתדון אותנו ביחידות בלי שום מקטרג ואז עיניך תחזנה מישרים ברחמים וזהו שאמר הפייטן אם כבנים אם כעבדים ר"ל דממ"נ אנו בטוחים שתמחול לנו אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים דהא אב שמחל על כבודו כבודו מחול ואם כעבדים ור"ל אף על פי שחלילה אין אנו נקראים רק בחינת עבדים ואתה בחינת מלך ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול עכ"ז עינינו לך. ר"ל לך לבד דוקא כי בודאי בר"ה אתה עומד ומתבודד לבדך ונהי דמצד החכמ' והנבוא' הנפש החוטאת הוא תמות אבל לך לבד עינינו תלויות דאתה אמרת דהחוטא יעשה תשובה ויתכפר והטעם שתמחול על כבודך אעפ"י דהדין הוא דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולמה הקב"ה יכול למחול לזה אמר ותוציא כאור משפטינו ר"ל באותו אור שהארת להם במדבר בכבודך ובעצמך שנאמר וד' הולך לפניהם יומם דמינה ילפינן שהקדוש ברוך הוא יכול למחול לפי שכול' עלמא דילי' ועפי"ז יובן שפיר מאמר הגמרא הנ"ל ונקדים עוד דמבואר דפעולת הצדיקים פועלת ישועה לבניהם אחריהם להיות כעין דוגמא מהמצוה שעשו כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה בזכות ויבקע עצי עולה הי' קריעת ים סוף שנאמר ויבקעו המים ונודע מאמר רז"ל שלא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ודרשו הוקם על שהקים עולה של תשוב' והוא פתח של תשובה לכל השבים אי לזאת מדד לו השי"ת מדה כנגד מדה וגרם זכותו לפתיחת שערי קה"ק להראות לו מעין דוגמת המצוה שעשה בחייו. ובזה יבוא על נכון מה שתיאר שלמה המלך ע"ה להשי"ת בשם מלך הכבוד ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד דאיתא במדרש פ' נשא למה נקרא השי"ת מלך הכבוד כי הוא חולק כבוד ליריאיו מלך ב"ו אין משתמשין בשרביטו והשי"ת חלק מכבודו ליריאיו הוא בא בעב הענן והרכיב אליהו בענן שנאמר ויעל אלי' בסערה השמים וחשיב שם טובא ועיקר הטעם שמלך ב"ו אין יכול למחול ע"כ לפי שאין הכבוד שלו שהקב"ה נתן לו הכבוד אמנם השי"ת אינו נתלה בסוג זה והוא המושל על הכבוד דהכבוד שלו הוא ממילא אם רצה למחול יכול למחול ולזה תיאר לו כאן בשם מלך הכבוד להראות הטעם מה שנמחל העון לדוד כשהזכיר זכרה לחסדי דוד עבדך משום דבידו למחול והבן:
ולפי האמור יתבאר שפיר פסוקי הפטורה הנ"ל וזהו שאמר שובה ישראל עד ד' אלהיך ר"ל שיועיל תשובה כי הקב"ה אמר שיעשה תשובה ויתכפר ולמה כי כשלת בעונך ר"ל שהאי עון עשה במכשול שנכשל רק בעבירה ולפיכך מועיל התשובה ואח"כ אמר כנגד הנך ג' אחרים שנזכרים במדרש הנ"ל. כנגד מה שאמרה החכמה חטאים תרדף רעה ור"ל גיהנם ע"ז אמר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ד' דאיתא במדרש שו"ט לשונו של אדם מצילתו מגיהנם ומביאתו לחיי עוה"ב שנאמר מות וחיים ביד הלשין. מי גרם לדוד שבא לחיי עוה"ב פיו שאמר חטאתי שנאמר ויאמר דוד אל נתן הנביא חטאתי. וכנגד מה שאמרה הנבואה הנפש החוטאת תמות היינו שלא יכופר רק במיתה ע"ז אמר אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. ובתורה מצינו דמצלת ממיתה כמו דאיתא גבי דוד שאמר לו הקב"ה בשבת תמות ולא הי' פסק פומי' מגרסא כי התורה מכפרת במיתה כמ"ש אדם כי ימות באוהל ר"ל מי שחייב מיתה ח"ו ילמוד תורה באוהל ויכפר כמיתה וכנגד מה שאמרה התורה יביא קרבן ויתכפר אמר הנביא עתה שאין לנו בהמ"ק להקריב קרבנות. ונשלמה פרים שפתינו דכל העוסק בתורת הקרבנות כאלו הקריב קרבן והבן. ובזה סיימתי בברכה האל רועינו. יעלה לפניו זכרונינו. וכאישון עין ישמרנו. ויטהרנו מעונינו. ונזכה לביאת משיחנו. במהרה בימינו.
אמן כן יהי רצון:
סוף הספר