כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש יט לשבת תשובה · לדבר הלכה
בסוגיא דפשט ולבש
יומא דף כ"ג ע"ב ת"ר ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן. שומעני כדרך יוה"כ שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול. ת"ל ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. מה להלן בגדי קודש אף כאן בגדי קודש. א"כ מה ת"ל אחרים פחותין מהן. ר' אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין להוציא את הדשן וכו' אר"ל כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה. ור"י אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה הוא. מ"ט דר"ל וכו' יש לך עבודה בשני כלים. ור"י גלי רחמנא בכתונת ומכנסים וה"ה למצנפת ואבנט שם. נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה דברי ר"י ר' דוסא אומר לרבות בגדי כה"ג ביוה"כ שכשרין לכ"ה א"ר שתי תשובות בדבר וכו'. לא דכ"ע עבודה הוא וכו' עכ"ל סוגיות הש"ס בקצרה. והעולה מהסוגיא דלר"ל בין הרמת הדשן ובין הוצאת הדשן לאו עבודה הוא משום דאיהו ס"ל דל"ב רק שני בגדים ויש לך עבודה בשני כלים. ולר' יוחנן בהרמת הדשן לכ"ע עבודה הוא ואף לר"א דמכשיר בע"מ מ"מ מודה דפסול בהרמה ורק בהוצאה פליגי דלת"ק מדבעינן בתרוייהו בין בהוצאה בין בהרמה ד' בגדים ממילא הוצאה נמי עבודה הוא ובע"מ פסול. ולר"א אליבא דר"י הוצאה לאו עבודה הוא ואף דלאו עבודה הוא ובע"מ כשר בהוצאה, אפ"ה בעינן ד' בגדים. כן העלו בתוס' שם בד"ה יש עבודה ע"ש:
והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תמידין ומוספין הלכה יו"ד פסק כר"י דהרמת הדשן מן המזבח הוי עבודה שכתב והוא עבודה מעבודת כהונה ואח"כ גבי הוצאת הדשן כתב בה' ט"ו. וז"ל אעפ"י שהוצאת הדשן לאו עבודה הוא מ"מ בע"מ פסול ע"ש. ותמה המלמ"ל שם בה' תו"מ ה"י דלמה פסק רבינו דהוצאה לאו עבודה הוא. הא לת"ק אליבי' דר"י הוי הוצאה עבודה. והרי הרמב"ם ס"ל להדיא דהלכה כר"י דהרמה הוי עבודה ולת"ק ילפינן הוצאה מהרמה. ורק לר"א דס"ל דבע"מ כשר בהוצאת הדשן ס"ל דהוצאה לאו עבודה הוא. אבל לת"ק הוצאה נמי עבודה הוא ע"ש שהרחיב הדבור בזה עד שסיים שסברת רבינו א"א להולמ'. ולכאורה בפשיטות י"ל קושית המלמ"ל דלפי מה שביאר בעצמו שם באריכות דלר"ל לכ"ע הוצאה לאו עבודה הוא. ורק לת"ק טעמא דפסול בע"מ בהוצאה כמ"ש התוס' משום וכי תעלה ע"ד דבע"מ וזר קרב לגבי מזבח ולר"י לר"א הוצאה לאו עבודה הוא דהא בזה נחלקו ת"ק ור"א אי הוצאה הוי עבודה או לאו. ונמצא כיון דלר"ל לכולי עלמא לאו עבודה היא ולר"י על כל פנים לר"א לאו עבודה הוא משום הכי פסק הרמב"ם בפשיטות דהוצאה לאו עבודה הוא. אמנם עיקר קושית המלמ"ל הנ"ל יש לתמוה באמת על הכ"מ שכתב שם על הך דינא וז"ל ואעפ"י שאין הוצאה עבודה ופסק כת"ק אליבא דר' יוחנן. וזה תימא דהא לת"ק אליבא דר"י באמת הוצאה הוי עבודה דהא לר"י בזה פליגי וראיתי בספר יד דוד בחידושיו למס' זו שהביא בשם צרור הכסף שנתקשה בדברי הכ"מ הנ"ל דלמה לי' למימר דפסק כר"י וכת"ק אע"ג דדין זה אליבא דר"ל נמי לת"ק ואין חילוק בזה ותירץ הגאון הנ"ל וז"ל דהדבר ברור דהכ"מ אדלעיל קאי דפסק הרמב"ם דהרמה עבודה הוא דזה דוקא לר"י ע"ש באריכות. ולפ"ז העיקר מה שכ' הכ"מ שפסק כת"ק ואליבא דר"י כוונתו הוא. שבזה פסק כת"ק דבע"מ פסול להוצאה אעפ"י דלאו עבודה הוא ובהרמה פסק הרמב"ם כר"י דהוי עבודה אבל דין זה דבע"מ פסול להוצאה אעפ"י דלאו עבודה הוא אליבא דר"ל נמי לת"ק ואין חילוק בזה. אמנם המלמ"ל חמה שם עוד דלפי מה שפסק הרמב"ם כר"י דהרמה הוי עבודה ובעי ד' בגדים ואמרינן בגמרא ופשט ולבש מקיש בגדים שפושט לבגדים שלובש והוא מוסכמת מכל האמוראים ואפי' ר"א מודה בה רק דס"ל דגזה"כ הוא אחרים והוציא דבע"מ נמי כשר א"כ קשה למה לא ביאר שם רבינו בפירוש דבהוצאת הדשן בעי נמי ד' בגדים ואף דלאו עבודה הוא מותר ללבוש כמ"ש התוס' דאין איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ע"ש והניח בצ"ע:
וליישב זאת נקדים קושית השעה"מ בפ"ח מהלכות כלי המקדש דהרמב"ם פסק שם בהלכה א' להלכה כרבי דאבניטו של כה"ג בשאר ימות השנה זהו אבניטו של כהן הדיוט והי' של כלאים. ותמה השעה"מ הרי ידוע דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו והכא הרי ר' דוסא נמי ס"ל כר"א ב"ר שמעון דהא קאמר ילבש להביא בגדי כה"ג שכשרין לכהן הדיוט ובגדי כה"ג ביוה"כ הי' של בוץ ומוכח דס"ל לר' דוסא כר"א בר' שמעון דאבניטו של כה"ג בשאר ימות השנה לא זהו אבניטו של כהן הדיוט וא"כ למה פסק הרמב"ם כרבי הא קיי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו ע"ש מה שנדחק ליישב:
ואשר אנכי אחזה ליישב והוא. ועוד נקדים קושיא נפלאה אשר התעורר עליה הגאון בעל התב"ש בחידושיו לש"ס (במס' מגילה דף כ"ו) וז"ל כתב הט"ז א"ח בסי' קנד סק"ו וז"ל ולולי דמסתפינא אמינא מלתא חדתא וכו' כ"ו שראוי לקדושה גדול' אבל אם אינו ראוי לזה רק לקלה טפי עדיף שימשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנויה ותגנז ותמה התב"ש מסוגיא דהכא וז"ל אלא שיש להביא עוד ראיה ברורה מגמרא דיומא וכו' ועוד בגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה והשתא מאי פריך לר' דוסא הא ר"ד ס"ל דאינו ראוי עוד ליוה"כ אחר מקרא דוהניחם שם. ותו דמשמע התם דגם רבי מודה לזה דמשמע דהוא ת"ק דר' דוסא דדרש והניחם שם מלמד שטעונים גניזה וא"כ כיון דלא חזו למילתייהו ע"כ יגנזו עדיף טפי מלהשתמש בהם קדושה קלה ומה זו תשובה לר"ד אלא ע"כ דלא כהט"ז וגניזה עדיף מלהשתמש קדושה קלה ע"כ עיין שם:
הלום ראיתי בספר ישועות יעקב באו"ח סי' קנ"ד שהעלה ליישב קושית התב"ש הנ"ל וז"ל אמנם גם זה אינו ראי' דמילתא דפשיטא הוא דכל הני קדושות אין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים דפשיטא דמועיל בהן פדיון. ואם מכרן חל הקדוש' על הדמים אבל בגדי כהונה דין כלי שרת עליהן ויש בהן קדושת הגוף וכן כתבו התוס' בקידושין (דף נ"ד) דבגדי כהונה אחר שנתחנכו לעבוד' דין כלי שרת עליהם ואף הריטב"א דנראה שם דחולק ע"ז וס"ל דאין דין כ"ש עליהם העיקר כהתוס' וא"כ כשאין ראוי למה שנתקדשו טעונים גניזה ע"ש שהאריך:
אולם באמת אף לשיטת התוס' אכתי תקשה קושית התב"ש הנ"ל דנהי דשיטת התוס' הוא דבגדי כהונ' דין כלי שרת עליהם. מ"מ הרי דעת התוס' במס' מעילה (דף י"ט ע"ב) בד"ה מ"ט דלכ"ע אפי' בכ"ש מהני פדיון דכ"ש לא ילפינן התם רק דאמרינן בהן יש מועל אחר מועל אבל פדיון לעולם מהני ע"ש א"כ כיון דפדיון מהני תירוצו של הישועי"ק הנ"ל במכת"ה ליתא דעיקר סברתו הוא דהט"ז לא מיירי רק בקדושת דמים דמהני בהו פדיון. א"כ כיון דפדיון מהני וחל הקדוש' על הדמים שפיר אמרינן נמי כיון דשוב אינו ראוי להקדוש' חמורה טפי עדיף שיעשו בה לכה"פ קדושה קלה דזה לא גרע מפדיון. לאפוקי בבגדי כהונ' דדין כ"ש עליהם והוי כמו קדושת הגוף. מודה הט"ז דאם אינו ראוי לקדושה חמורה דטפי עדיף שיגנוז. אך לפמ"ש דדעת התוס' בכלי שרת דמהני פדיון א"כ הדק"ל דמה זו תשובה לר' דוסא לשיטת הט"ז הנ"ל:
אמנם יש ליישב עפ"י מה דהקשו בתוס' ישנים לפי הס"ד דר"ד דס"ל דהרמה לאו עבודה ומכשיר הרמת הדשן בשני כלים דהיינו כתונת ומכנסים האמורים בקרא גבי הרמת הדשן א"כ מה זה דקאמר רבי לר"ד שתי תשובות בדבר חדא דאבניטו של כה"ג וכו' הא איהו לא מיירי באבנט כיון דמכשיר הרמה בשני כלים ותרצו שהוא בא לרבות שבגדי כה"ג כשרין לכהן הדיוט בכל שאר עבודות שיש שם ד' בגדים ע"ש והוא דוחק. אולם גוף קו' התב"ש הנ"ל הוא דלר"ד דס"ל דאינו ראוי עוד ליוה"כ אחר מקרא דוהניחם שם וכיון דלא חזו לכה"ג מותר להוריד מקדושתה לקדושה קלה. ולפי זה הכי הקשה רבי לר"ד דממ"נ גבי הרמה לפי סברתך דלאו עבודה הוא א"כ ליכא רק הנך ב' בגדים כתונת ומכנסים והנך ב' ראויין הם גם לכה"ג בשאר ימות השנה. ואפי' לפי מה שתרצו בתוס' ישינים הנ"ל שהוא בא לרבות שבגדי כה"ג ביוה"כ כשרין בכל שאר עבודות לכהן הדיוט. מ"מ אי אפשר מחמת האבנט דלא זהו אבניטו. ואי שישתמש הכ"ה רק בהנך ג' בגדים חוץ מהאבנט. בשאר בגדים חוץ האבנט גם הכה"ג יוכל להשתמש בכל ימות השנה דדוקא להשתמש בהן יו"כ אחר אסור. וא"כ כיון דחזי לכה"ג בכל ימות השנה אם ישתמש בהן הכהן הדיוט הוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. ונמצא דהנך שתי תשובות תלוי' זה בזה. והבן:
ועתה נבוא ליישב קושית המלמ"ל והשעה"מ הנ"ל דהנה כבר התעוררו כל המפורשים דלכאורה מאי פסיקא לי' לרבי כולי האי להשיב על דברי ר' דוסא דילמא ס"ל לר"ד בפשיטות כמ"ד דאבנטו של כה"ג ביוה"כ זהו אבנטו של כהן הדיוט דהיינו של בוץ לבד ומנ"ל לרבי להקשות כ"כ בפשיטות על ר"ד. וראיתי להגאון בעל מחנה לוי בס' לחמי תודה דף נ"ה שהעלה ליישב הך קושיא עפ"י מה דנודע דעת הרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ח שהאבנט מפני שהוא שעטנז אסור ללבשו אלא בשעת עבודה דעיקר הטעם דהתירה התור' מטעם דחי' וזה הוא רק בשעת עבודה דעשה דעבודה דוחה הל"ת דכלאים. וא"כ רבי הי' לו הוכחה שפיר מדברי ר"ד דס"ל דאבניטו של כהן הדיוט הי' של כלאים מדלא ניחא לי' למידרש נמי ילבש להביא מצנפת ואבנט. דנהי דסבירא ליה לר"ד דהרמת הדשן לאו עבודה הוא מכל מקום טפי הו"ל למידרש קרא דילבש דכתיב גבי הרמת הדשן לגופי' להביא מצנפת ואבנט להרמה וכמו שכתבו התוספות בד"ה יש עבודה. דגזירת הכתוב הוא להחמיר מאחר דאין בזה איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה משום דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן:
אמנם באמת ניחא דודאי אליבא דר"ל דמיירי בשני כלים דהיינו כתונת ומכנסים שאין בהם כלאים שפיר כתבו התוס' דאף שאינה עבודה מכל מקום גזירת הכתוב הוא להחמיר משום דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן. משא"כ אליבא דר' דוסא דנימא ילבש להביא נמי מצנפת ואבנט להרמה לא שייך לומר דגזירת הכתוב הוא להחמיר דכיון דסבירא לי' לר"ד דהרמת הדשן לאו עבודה הוא אם ילבש האבנט הוא עובר על איסור כלאים. אם כן שפיר מוכרח מדברי ר"ד עצמו דסבירא לי' דאבניטו של כהן הדיוט הוי של כלאים וזהו דפריך לי' רבי מטונך דלהכי לא מוקמית לה להביא מצנפת ואבנט משום האיסור כלאים אם כן איך אפשר למידרש שבגדי כהן גדול ביום הכפורים כשרים לכהן הדיוט הא אבניטו לא זהו וכו' וע"ש שהאריך דעפי"ז ניחא נמי מה שדקדק רש"י דכולה מלתא דרבי דמייתי כאן הוא אגב גררא נסבה. משום דעיקר סברת הש"ס כאן דהוי ס"ד דפלוגתייהו דר"י ור' דוסא אי הרמת הדשן הוי עבודה או לאו עבודה הוא מכח דברי רבי שהשיב על דברי ר"ד בפשיטות מצד דאבנטו של כה"ג וכו':
ולפי האמור נתיישב שפיר קושית המשנה למלך הנ"ל שהקשה דלמה לא ביאר הרמב"ם דבהוצאת הדשן נמי בעינן ד' בגדים כמו בהרמת הדשן. ועוד הקשה שם דלמה כתב הרמב"ם דהוצאה לאו עבודה הוא. ולפי העולה מכל המקובץ בידינו. קושיא זו חדא מתורצת בירך חברתה דלהכי לא ביאר רבינו דבהוצאת הדשן נמי בעינן בגדי קודש הוא מה"ט משום דסבירא לי' דהוצאה לאו עבודה וממילא כיון דלאו עבודה אם כן הרמב"ם לשיטתי' דסבירא לי' דשלא בעידן עבודה לא אישתרי כלאים רק בעידן עבודה אם כן אם ילבוש ד' בגדים בהוצאת הדשן כמו בהרמה יעבור על איסור כלאים שלא בשעת עבודה. ומצאתי סעד וסמך לזה דהרמב"ם ס"ל דבהוצאה לא בעינן ד' בגדים דבפירוש המשנה סוף פ"ה דתמיד כתב שם וזה לשונו וראוי לך שתדע שהרמת הדשן תהי' באלו ארבעה כלים ע"ש הרי מבואר בהדיא דדוקא בהרמה בעינן ד' בגדים אבל לא בהוצאה והוא מטעמא דאמרן משום כלאים והבן:
והשתא דאתינא להכא נתיישב נמי שפיר קושית השער המלך הנ"ל שהקשה דלמה פסק רבינו כרבי דאבניטו של כהן גדול בשאר ימות השנה זהו אבניטו של כהן הדיוט והיינו של כלאים הלא ידוע דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו והכא הרי ר"א ב"ש ור"ד פליגי על רבי וסבירא להו דאבניטו של כהן הדיוט הי' של בוץ. ולפי המורם מדברינו אלה באמת ר"ד נמי סבירא לי' כרבי בהכי ומשום הכי לא דריש ילבש להביא מצנפת ואבנט והבן:
אמנם כ"ז ניחא לפי הס"ד דר"ד סבירא לי' דהרמה לאו עבודה הוא ומשום הכי שפיר הי' לו לרבי הוכחה מדברי ר"ד דסבירא לי' דאבניטו של כהן הדיוט הוי של כלאים מדלא ניחא לי' למידרש נמי ילבש להביא מצנפת ואבנט להרמה וזהו שהקשה לו רבי חדא דאבניטו של כה"ג לא זהו וכו'. וכן נתיישב נמי שפיר קושית השער המלך הנ"ל מה שפסק הרמב"ם כרבי משום דלפ"ז עולה דר"ד נמי סבירא לי' כרבי. אבל לפי המסקנא דר' דוסא נמי סבירא לי' דהרמת הדשן הוי עבודה ול"צ קרא לרבות מצנפת ואבנט. ואם כן לפי המסקנא דר"ד נמי סבירא לי' דבעינן בהרמה ד' בגדים ואפילו הכי דריש ילבש לרבות בגדי כהן גדול שכשרין לכהן הדיוט. אם כן הדרא קושי' הנ"ל לדוכת' דמה פסיקא לי' לרבי כולי האי להשיב על דברי ר"ד דילמא סבירא לי' לר"ד באמת דאבניטו של כהן גדול ביוה"כ זהו אבניטו של כהן הדיוט דהיינו של בוץ ומנ"ל לרבי להקשות כ"כ בפשיטות על ר"ד. וגם ביותר תקשה דהא לפי המסקנא אמרינן דר"ד נמי סבירא לי' כר"י דהרמה לכ"ע הוי עבודה. וכבר כתבו התוס' בד"ה יש עבודה דלר"י בין לתנא קמא בין לר"א בעינן ד' בגדים ואף אליבא דר"א דמכשיר בע"מ בודאי הוצאה לאו עבודה הוא. ולשיטת הרמב"ם ז"ל דסבירא ליה דשלא בעידן עבודה לא אישתרי כלאים אם כן איך הי' מותר ללבוש הד' בגדים בהוצאה אליבא דר"א הא לדידי' הוצאה לאו עבודה הוא. ובשלמא לר"ל ניחא בין לתנא קמא ובין לר"א דהא איהו סבירא לי' דלא בעינן רק ב' כלים כתונת ומכנסים. אבל לר"י אליבא דר"א קשה. ובזה תקשה אפילו לשיטת הר"ת והראב"ד דסבירא להו דאפי' שלא בעידן עבודה אישתרי כלאים נמי תקשה קושי' הנ"ל. דהא עיקר טעמא של הראב"ד כבר הסביר הכסף משנה דסבירא לי' הא דאמרי בערכין (דף ג') דנהי דאישתרי בעידן עבודה שלא בשעת עבודה לא אישתרי דהו"ל כאלו אמר במקדש ושלא בשעת עבודה היינו במדינה שלא במקום המקדש עיין בכ"מ ה' כה"מ פ"ח הלכה י"א ואם כן זהו דוקא בכהנים הואיל דאישתרי בשעת עבודה מותר וכו' אבל בבעל מום פשיטא דאסורים דהא אינם מותרים לעולם בשעת עבודה ול"ש לומר הואיל ואישתרי. וע"כ לומר דר"י סבירא לי' אליבא דר"א דהאבנט של כהן הדיוט הי' של בוץ ואין בו משום כלאים:
ובאמת י"ל דר"י סבירא לי' בעצמו דהאבנט הי' של בוץ ויהי' ראי' מהא דאמרינן לעיל (דף ה' ע"ב) דפליגי בני ר"ח ור"י חד אמר אהרן ואחר כך בניו מדכתיב ויחגור אותו באבנט וכו' עיין שם. ואם כן י"ל דר"י הוא דסבירא לי' אהרן ואחר כך בניו וממילא לדידי' הא דכתיב וחגרת אותם אבנט מוקי לה דקמשמע לן אבניטו של כהן גדול זהו אבניטו של כהן הדיוט והוי האבנט של כהן הדיוט של בוץ ולהכי ניחא נמי אליבא דר"א דהי' מותר ללבוש כל הד' בגדים דהא לא הוי של כלאים. והשתא לפי המסקנא דאמרינן דר"ד סבירא לי' נמי כר"י דהרמה הוי עבודה ולר"י בודאי אליבא דר"א דמכשיר בעלי מומין בהוצאת הדשן וסבירא לי' דלאו עבודה הוא ואפילו הכי בעינן ד' בגדים ע"כ דסבירא לי' דהאבנט הי' של בוץ אם כן נימא בפשיטות דר' דוסא נמי הכי סבירא לי' ומה פריך לי' רבי לר' דוסא. ומסוגית הש"ס מוכח דקושית רבי שתי תשובות בדבר הוא סתמא אפי' לפי המסקנא דמסקינן דר' דוסא נמי סבירא לי' דהרמה הוי עבודה. וגם הדרא קושית השער המלך הנ"ל לדוכתי' דלמה פסק רבינו כרבי הלא הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו:
אשר על כן נראה לי ליישב באופן אחר והוא בהקדם מה שהקשה השאג"א בריש הלכות ציצית סי' כ"ט וז"ל להנך אמוראי דסבירא להו דאבניטו של כהן הדיוט הוי של בוץ ואם כן ליכא שום כלאים בבגדי כהונה של כהן הדיוט ובבגדי כהן גדול האבנט הי' של כלאים. ולדברי הרמב"ם הא דהותר בשעת עבודה הוא משום דדחי העשה דעבודה הלא תעשה דכלאים. ולפ"ז לא הי' רשאי לכהן גדול לעבוד שום עבודה כל ימות השנה אלא ביום הכפורים לחוד אבל בשאר ימות השנה איך הי' רשאי לעבוד כיון דאפשר בכהן הדיוט בלתי דחיית הל"ת דכלאים דכה"ג אמרינן במסכת שבת (דף קל"ג ע"א) גבי בשר אפי' במקום בהרת יקוץ דפריך ואי איכא אחר ליעביד אחר כדר"ל דאמר כל מקום שאתה מוצא פשה ולא תעשה וכו' ומשני דליכא אחר. הרי אפי' גבי מילה דעיקר המצוה מוטלת על האב מכל מקום היכא דאיכא אחר עביד על ידי אחר בכדי שלא לדחות הלא תעשה כל שכן מצות עשה דעבודה שהוא אינו מוטלת על הכהן גדול יותר מכהן הדיוט ובתורה נאמר בפירוש ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וכן בכולה הש"ס אמרינן דכהן גדול מקריב חלק בראש עיי"ש. והעלה מכח קושיא זו לדחות דעת הרמב"ם מהלכה דמכח זה מוכח כשיטת הר"ת והראב"ד דאפילו שלא בשעת עבודה הותרה כלאים. [ואגב ראיתי להעיר בדברי השאג"א הנ"ל מה שכתב שם דבשלמא ביום הכיפורים ניחא לפי שאינו כשירות אלא בו. וזה תמוה דביום הכיפורים בלא זה ניחא דהא ביום הכיפורים הוי של בוץ ולא הי' שום כלאים]:
ועוד נקדים מה שראיתי להמפורשים שדקדקו בשינוי הגירסא של לשון הברייתא דמייתי כאן בדברי רבי דקאמר חדא דאבניטו של כהן גדול לא זה הוא אבניטו של כהן הדיוט. ולעיל (דף י"ב ע"ב) איתא שם הגירסא בדברי רבי חדא דאבניטו של כהן גדול ביום הכפורים לא זה וכו' והוא דקדוק עצום דלמה קאמר הכא סתמא אבניטו של כהן גדול. ולא קאמר בפירוש אבניטו של כהן גדול ביום הכפורים כמו התם בדף י"ב:
אשר על כן נראה לי משום דבסוגיא דידן איתא הך שקלא וטריא אי ר' דוסא סבירא ליה דהרמה הוי עבודה או לאו ולפי המסקנא דר' דוסא נמי סבירא ליה כר"י דהרמה הוי עבודה ול"צ קרא לרבויי. אם כן סבירא ליה לר' דוסא נמי דבהרמת הדשן הי' צריך ד' בגדים כמו ר"י דהרמה לכולי עלמא עבודה הוא ולר' יוחנן אליבא דר"א דמכשיר בע"מ בהוצאת הדשן וסבירא ליה דלאו עבודה הוא ואפילו הכי בעינן ד' בגדים כמ"ש התוס' בד"ה יש עבודה ע"כ דסבירא ליה דהאבנט של כהן הדיוט הי' של בוץ. דאם לא כן האיך הי' מותר ללבוש כלאים אם לאו עבודה הוא לשיטת הרמב"ם דלא אישתרי רק בשעת עבודה. וממילא לפי המסקנא דמוקמינן ר' דוסא כר"י בפשיטות משמע דסבירא לי' בזה נמי כר"י דהאבנט של כהן הדיוט הי' של בוץ. אם כן זהו שהקשה רבי לר' דוסא חדא דאבניטו של כהן גדול לא זה וכו' כלומר דאבניטו של כהן גדול בכל ימות השנה הי' של כלאים. ואבניטו של כהן הדיוט הי' של בוץ. ואיך אפשר לומר זאת דאם כן הכהן גדול לא הי' רשאי לעבוד שום עבודה כל ימות השנה כיון דאפשר בכהן הדיוט כקושית השאג"א הנ"ל. ולעיל איתא הגירסא בדברי רבי חדא דאבניטו של כהן גדול ביום הכפורים לא זה וכו'. הוא דאם נימא דר' דוסא אפי' לפי המסקנא דבעי ד' בגדים בהרמה והוי עבודה באמת אפשר דסבירא לי' דהאבנט הי' של כלאים דהא אי הוי עבודה מותר ללבוש כלאים אם כן תקשה איך דריש ילבש להביא בגדי כהן גדול ביום הכיפורים שכשרין לכהן הדיוט הרי אבניטו של כה"ג ביוה"כ הי' של בוץ. כלל הדבר דרבי הקשה על ר' דוסא מכח ממ"נ דאם נימא דסבירא לי' דהאבנט הי' של בוץ ויהי' ניחא הדרש דילבש לרבות בגדי כהן גדול שכשרין לכהן הדיוט אם כן תקשה אבניטו של כה"ג בכל ימות השנה הי' של כלאים והאיך הי' רשאי לעבוד שום עבודה. כיון דאפשר בכהן הדיוט. וכ"ת אם כן תקשה לפי מה דאמרן דלר"י אליבא דר"א דמכשיר בע"מ בהוצאה וסבירא לי' דלאו עבודה הוא וע"כ דס"ל דהאבנט של כהן הדיוט הי' של בוץ. ואם כן קשה קושי' הנ"ל דאם כן איך הי' הכה"ג רשאי לעבוד שום עבודה כיון דאפשר בכהן הדיוט:
אמנם י"ל דהנה כבר כתבו התוס' במנחות (דף מ' ע"א) בד"ה כיון דמדאורייתא אפי' היכא דאפשר לקיים שניהם נמי דחי העשה ללא תעשה ע"ש. והא דאמרינן היכא דאפשר לקיים שניהם לא דחי הוא רק מדרבנן ובמסכת שבת (דף ק"ל ע"ב) איתא התם פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת והביאוהו בשבת דרך גגות ודרך חצירות שלא ברצון ר"א דשרי אפי' בר"ה והקשו שם בתוס' ד"ה שלא ברצון ר"א. וז"ל וקשה לרשב"א הא אמרינן לקמן בפירקן כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה וכו' והכא כיון דאפשר לקיים את שניהם להביא דרך גגות וכו' אמאי יביאו אותו דרך ר"ה עיי"ש שהניחו בקושיא:
וא"כ אפשר לומר דר"א באמת ס"ל דאפי' מדרבנן נמי דחי אפי' היכא דאפשר לקיים שניהם. ועיין בספר חק נתן בחידושיו שם על ב"מ בדף ל"א בסוגיא דוהתעלמת שהאריך שם דלחד מ"ד התם מוכח דסבירא לי' דאפי' היכא דאפשר לקיים שניהם נמי דחי העשה לל"ת. ואם כן גם הכא אליבא דר"א שהניחו התוס' בקושיא בודאי נראה דר"א לית הך כללא. והואיל וכן נתיישב שפיר הא דסבירא לי' לר"א דבע"מ כשר בהוצאת הדשן וסבירא ליה דלאו עבודה הוא ואפילו הכי סבירא לי' דבעינן ד' בגדים כמ"ש התוספות וע"כ דס"ל דהאבנט היי של בוץ כדאמרן לעיל. ולא תקשה לדידי קושית השאג"א הנ"ל דאם כן האיך הי' הכה"ג רשאי לעבוד כל ימות השנה. הלא אפשר בכהן הדיוט ולא יצטרך ללבוש כלאים דלר"א אפי' היכא דאפשר לקיים שניהם דחי העשה ללא תעשה וגם עיקר פלוגתת רבי ור"א ב"ש לעיל בדף י"ב אי האבנט של כהן הדיוט הי' של כלאים או לאו ואמרינן התם תסתיים דרבי הוא דסבירא לי' דאבניטו של כהן גדול זהו אבניטו וכו' נמי פליגי בזה דלר"א משום דסבירא ליה דאפילו באפשר לקיים שניהם נמי דחי העשה ללא תעשה משום הכי ס"ל דהאבנט של כהן הדיוט הי' של בוץ והיינו דהקשה רבי לר' דוסא מכח ממ"נ דאבניטו של כה"ג בשאר ימות השנה זהו אבניטו של כהן הדיוט ואם כן איך אפשר לדרוש ילבש לרבות שבגדי כה"ג ביוה"כ כשרין לכהן הדיוט ולא תקשה דמאי פסיקא לי' לרבי כולי האי להשיב על דברי ר' דוסא משום דאם לא כן תקשה כקושית השאג"א הנ"ל דהאיך הי' הכהן גדול רשאי לעבוד עבודה כל השנה אבל לפי המסקנא דמסקינן דר' דוסא נמי סבירא ליה דהרמה עבודה הוא כר"י באמת אפשר לומר דסבירא ליה כר"א אליבא דר"י דאפי' היכא דאפשר לקיים שניהם נמי דחי העשה ללא תעשה ומשום הכי סבירא ליה דאבניטו של כהן הדיוט הי' של בון ושפיר דריש ילבש לרבות וכו':
המורם מדברינו אלה דפפי"ז נתיישב שפיר קושית השער המלך הנ"ל דמשום הכי פסק רבינו כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו ולא תקשה הלא ר' דוסא נמי פליג על רבי. דעיקר מה דפליגי ר"א ור' דוסא על רבי הוא משום דסבירא להו דאפילו היכא דאפשר לקיים שניהם כמי דחי העשה ללא תעשה. אבל רבינו דפסק בכל מקום דהיכא דאפשר לקיים שניהם לא דחי כסתמא דהש"ס בכמה דוכתין משום הכי פסק כרבי דאבניטו של כהן גדול זה הוא אבניטו של כהן הדיוט ודו"ק כי הוא נכון על דרך הפלפול:
[ועתה נחזור לדברי אגדה]