אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש יח לשבת הגדול › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש יח לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול

לדבר הלכה

איתא במדרש פרשת ואתחנן יענך ד' ביום צרה למה הדבר דומה לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והי' לו שלשה פדגוגין הראשון אמר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין והשני אמר אינו יכול לעמוד בכבלים של מאה ליטרין אלא יעשה לו כבלים של י"ב ליטרין. בא השלישי ואמר האיך הוא יכול לעמוד בכבלים של י"ב ליטרין יפשה לו כבלים של ליטרא אחת כך אמר משה יעשה לו כבלים של מאה ליטרין שנאמר ומצאוהו רעות רבות וצרות דוד אמר יעשה לו כבלים של י"ב ליטרין שנאמר יענך ד' ביום צרה כשם שהיום י"ב שעות. כיון שעמד ירמיהו אמר לפניו רבש"ע אין בהם כח לסבול כשם שאמר דוד אלא יעשה לו כבלים של ליטרא אחת שנאמר ועת צרה הוא ליעקב וממנה יושע עכ"ל. ולהבין מהו המשל בהשלשה פדגוגים הנ"ל ועוד איך נהפך הפדגוג לאויב כ"כ עד שיצוה לעשות לבן המלך כבלים של מאה ליטרין ונקדים מאמר המדרש בראשית גבי דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ואיתא במדרש שאמרו לא כל הימנו שיבור לו העליונים ונחלקו לשלשה כתות. אחת אומרת נעלה ונשב שם. ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה. ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם ע"ז. אר"ח מגדל שעשו. שליש נשרף שליש נבלע. ושליש נשאר קיים עכ"ל:

ולהבין מהו הכוונה שליש נשרף וכו' דמי יודע זאת בצמצום לשער והנה הר"ן בדרשותיו (דרוש א') פירש דלכאורה תמוה איך כל הדור היו בטעות ובשטות גדול כזה וגם אם רצו להיות באגודה כאיש אחד חברים ראוים היו לכאורה לשכר טוב עבור האחדות ופירש וז"ל אין ספק בעת ההיא היו כל בני העולם נוסדים על אמונות נפסדות ואשר הסכימו כלם הוא ענין ע"ז מלבד אנשים מעטים אשר לא היו סיפק בידם לעבוד ד' מיראתם מהעמים עד שהראשון שהתחיל זה הוא אברהם קרה לו עם נמרוד עד שהוצרך לעזוב ארצו וכאשר קרה לנו ג"כ בגלותינו כי כאשר נתחדש איזה גזירות שמדות ינוסו פליטים אל ארץ אחרת. ובדור הנה הסכימו להיות לעולם כלו ראש ומנהיג אחד ולזה הסכימו לבנות מגדל כפי כחם אל ראש ממשלתם. וראשו בשמים ר"ל גבוה מופלג כמו שמצינו ערים גדולות ובצורות בשמים ולכן וירד ד' לראות ר"ל ירד והשגיח מה שימשך ממנו כי מעתה לא ימצאו עובדי ד' מקום מנוס ומפלט להם ללכת אל ארץ אחרת זהו ת"ד עיי"ש:

והנה הרמב"ן בפ' בא ביאר כי מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה מהם היו כופרים בעיקר ולא האמינו במציאות השם כלל מהם היו כופרים ביכולת השי"ת. ומהם היו מכחישים בהשגחה. אמנם כאשר יעשה די' מופתים בארץ בשנוי מנהגו של עולם וטבעו אזי יתברר ביטול כל הדעות כוזבות הנ"ל דע"י הנפלאות נודע חידוש העולם. ושהוא כל יכול ומשגיח וזהו מה שמצינו בניסי מצרים דכתיב למען תדע כי לד' הארץ והוא להאמין במציאות השם. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. הוא להורות על היכולת השי"ת שהוא שליט בכל ואין מעכב בידו. למען תדע כו אני ד' בקרה הארץ. הוא להורות כי הוא משגיח בקרב הארץ ולא כדעת האומרים שאין כבודו של הקב"ה להשגיח בעולם השפל. ועפי"ז ראיתי להמפורשים שפירשו הרמז גבי המגדל מה שאמרו במדרש שנחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם. ר"ל שהכחישו במציאות השם. אחת אומרת נעשה עמו מלחמה. הוא שכפרו ביכולת השי"ת. נעלה ונעבוד ע"ז הוא כנגד השגחה היינו שאמרו אין כבודו להשגיח בעולם השפל ומסרה למערכת השמים. וזהו שאמרו אח"כ במדרש מגדל שעשו שליש אחד ר"ל שליש מהדיעות הנפסדות הנ"ל נשרף בכליון חרוץ כי כל האומות מודים במציאות השם ובכ"מ מוקטר מוגש לד'. ושליש נבלע ר"ל שנשקע ונבלע בתהום השליש השני מה שכפרו בהיכולת. אבל לא נשרף לגמרי כמו הראשון כי עוד נמצאו בוערים בעם שאומרים בלתי יכולת ד' לשנות חקי הטבע. אולם שליש אחד קיים ר"ל אותן המכחישים בהשגחה ואומרים הכל מקרה היא. עוד עומד בעוה"ר כי מי שמאמין בהשגחה מי ירום ידו להרוס תורת ה' וידוע שנמצאו כמה פוקרים המכחישים בהשגחה ובזה יובן מ"ש ישעיה הנביא (ישעי' ט') דבר שלח ד' ביעקב ונפל בישראל וכו' ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה. בכל זאת לא שב אמו ועוד ידו נטויה דקשה מתחלה אמר דבר שלח ד' ביעקב משמע בכוונה ואח"כ אמר ונפל משמע במקרה. ועוד דפתח ביעקב וסיים בישראל. אמנם יובן דנודע דשם ישראל הוא מדרגה יתירה מהשם יעקב וז"ש דבר שלח ד' ביעקב ר"ל ששלח בכוונה ובהשגחה משום שהמה חוטאים אך ונפל בישראל יען הם מחזיקים א"ע בשם ישראל ואומרים שאינם ראוי' לעונש ורק במקרה נפל. ולכן סיים הפסוק ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. ר"ל עי"ז שתולין הכל במקרה ולכן לא שב עד המכהו ואם ד' צבאות לא דרשו. אבל אם היו יודעין שהעונש בא מהשי"ת בהשגחה אזי הי' מחזירן למוטב והבן:

והנה הרמב"ם הביא בשם החוקר אריסטו שהוכיח טעותם של אותם המכחישים ואינם מאמינים בהשגחה בשלשה מופתים. (הא') כי הדבר הנעשה במקרה הוא לא נמצא לרוב כי המקרה לא יתמיד. (הב') כי הנעשה במקרה אינו על צד היותר נאות ומתוקן כי אם ישפוך דיו על הנייר במקרה לא יצויר אותיות כסדרן. ואם נראה שנעשה בחכמה נודע שהוא בכוונה. (הג') כי הנעשה במקרה לא יכוון אל תכלית הנרצה ואחרי היות כל הנמצאים אין מספר לרוב וכלם באופן נאה ומתוקן. ומביאין אל איזה תכלית וזה אי אפשר שיהי' במקרה כי אם על ידי השי"ת פועל חכם בלתי תכלית. ובזה פירש העקידה (בפ' בראשית) הפסוק (תהלים ק"ד) מה רבו מעשיך ד' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. והכוונה שאמר רבש"ע מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לאמור שאלה הדברים כלם נפלו במקרה האחד מצד המופת הראשון. מה רבו מעשיך ד'. והשנית כלם בחכמה עשית. וזהו המופת השני. מלאה הארץ קנינך זהו המופת השלישי. שהרי יתקיימו כל הארץ ע"י מעשה ד' וכל הנמצאים תחת גלגל הירח נבראו לתכלית וכדכתיב ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים ע"כ. וזהו שסידר בעל המגיד באמרו ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו' כמה שאמר לאברהם אבינו ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ותמהו כל המפורשים לאיזה כוונה הביא המאמר ידוע תדע וכו' אשר זה איננו הבטחה. אמנם עפ"י מאמר המדרש יתבאר שפיר דהנה איתא במדרש ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן. ידוע שאני ממשכנן תדע שאני מפרקן. ואח"כ יצאו ברכוש גדול ור"ל דהבטיח לו על תנאי והתנאי הוא תיבת ידוע. ר"ל אם תדע בדעתך נאמנה שאני הוא המפזרן ומשעבד אתכם עבור העונו' הגורמים לזה אזי תדע שאני מכנסן ומפרקן. והוא אשר אמר בעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל. כמ"ש לאברהם אבינו ידוע תדע. ר"ל על האופן הלזה אם ידוע שאני מפזרן על זה האופן שומר הבטחתו לישראל וע"ז מסיים והיא שעמדה לאבותינו ולנו וכו' ר"ל הבטחה כזו אשר הוא בתנאי הנזכר הוא שעמדה לנו ובזה יובן נמי מה שאמרו במדרש גבי אסתר וז"ל ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה. שמא כפרו בזה אלי. והכוונה הוא לפי שנודע לאסתר זעקת מרדכי איך הוא גדולה ומרה לזה שאלה שמא כפרו בזה אלי. כלומר שמא כפרו בהשגחתו ית' אשר עליו נאמר מי זה אמר ותהי וד' לא צוה. אולם אם ידעו שהוא בא בהשגחה אזי בטח ידעו שהוא גואלן ופורקן ועפי"ז יתפרש שפיר מה דכתיב ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה. דלכאורה קשה הלשון ותצוהו דהול"ל ותשאל את מרדכי:

אמנם להנ"ל יובן דר"ל שצותה על מרדכי להשתדל בתוכחה להם על פשעיהם ועל חטאתם לדעת מה זה. ר"ל מי זה אמר ותהי שבודאי הכל בהשגחה מהשי"ת. ועל מה זה ובודאי חטאו לו ואם ידעו זאת בודאי יתחרטו על עונותיהם ויזכו לגאולה. ועפי"ז נבוא לביאור המדרש הנ"ל דהנה מצינו שלשה ענינים שיורה כ"א מהם על השגחה מכוונת (א') רובי הצרות ח"ו. (ב) שינוי הטבע שאם אדם רואה שנשתנה עליו סדרי בראשית אזי יפשפש במעשיו ויבין שהוא בהשגחה פרטות. (ג') הוא במה שלא יבואו כל הצרות והרדיפות רק על אומה יחידה וכדכתיב רק אפכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם וזהו הרמז בהשלשה פדגוגים הנ"ל על הפ' יענך ד' ביום צרה. ברצותם להודיע לאומה הישראלית כי הכל בא בהשגחה ושייטיבו את דרכם. בחרו כ"א דרך אחד מיוחד שעי"ז ירגישו שלא במקרה קרה להם. משה אמר שיתנו עליהם כבלים של מאה ליטרין דכתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה אז ושבת עד ד' אלהיך שידעו כי המקרה לא יתמיד. דוד המלך אמר אינו יכול לעמוד באלו יעשו להם כבלים של י"ב ליטרין שנאמר יענך ד' ביום צרה כשם שהיום י"ב שעות. ור"ל שישתנה עליהם סדרי בראשית במעט ג"כ ייטיבו דרכם. ואמנם ירמיהו הנביא בחר עוד עצה. ועת צרה הוא ליעקב וממנה יושע כיון שיראו שאין שום אומה בצרה כמותם ידעו שהכל בא בהשגחה וייטיבו מעלליהם והבן:

ועפי"ז נבוא לבאר מ"ש חגי הנביא כה אמר ד' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם. זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה וגו' והמשתכר משתכר אל צרור נקוב כה אמר ד' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם וכו' יען מה יען ביתו שהוא חרב ואתם רצים איש לביתו. ולכאורה הוא כפל לשון ב' פעמים כה אמר ד' צבאות שימו וכו'. אמנם להנ"ל יובן שפיר דהנביא נתן להם דרך מופת וראי' כי אולי יאמרו שחפים המה מפשע ע"ז אמר שימו לבבכם על דרכיכם. ר"ל על עסקי טרפיכם ודרכי המסחור איך נפלה זרעתם הרבה וכו' והמשסכר וכו' וזהו בלי ספק על החטא הקדום ע"כ אמר עוד הפעם שימו לבבכם על דרכיכם יען מה על ביתו שהוא חרב ואתם רצים איש לביתו ור"ל יען שאין בכם אחדות וכ"א לדרכו פנה ועי"ז גברה גם השנאה ונתקלקלו כל הפרנסות ויש לנו מכל עבר ופנה רדיפות ומשטמות פד כי כשל כח הסבל. היוצא לנו מזה דיסוד מוסד הוא להאמין שהכל בא בהשגחה ועי"ז נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ד'. ועוד לנו יסוד מוסד להיות בשלום ובאחדות. אך לא עם אנשים אשר עברו תורות חלפו חק וכמ"ש דוד הלא משנאך ד' אשנא ובמתקוממך אתקוטט וכו'. אבל בדבר שאינו נוגע לחפצי שמים אדרבה מצוה לעשות שלום בעולם כי במקום שיש אהבה ושלום שמה יש השראת השכינה. וזהו פירוש הכתוב יהי' שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ד' אלקינו אבקשה טוב לך. ור"ל שתמיד תהי' שלום ביניכם ולא תעשו קטטות בדבר שאינו נוגע לחפצי שמים וז"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. אראה תמיד לעשות שלום. למען בית ד' אלהינו ר"ל בדבר הנוגע לדת אבקשה טוב לך ולא השלום. רק מה שהוא טוב לך. ואדרבה החיוב על כל איש להוכיח ולהכות באגרוף רשע ולא להיות כובש פניו בקרקע באם רואים שפורצים גדר ח"ו:

היוצא לנו מזה בדבר שאינו נוגע לדת רק בין אדם לחבירו מצוה להרבות שלום בעולם ולעשות חסד כ"א עם חבירו. כי על זה עומד כל העולם כדכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה ואיך יבא למדה זו רק ע"י האחדות ובזה פירש בעל העקידה (בשער י"ב) מה דאיתא בגמרא דברכות (דף ג') גבי דוד דכנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו' והי' מנגן מאליו עד שהגיע ע"ה וכיון שהגיע ע"ה נכנסו חכמי ישראל אצלו ואומרים לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. וקשה לכאורה מהו הכוונה בהכנור שהי' תלוי למעלה ממטתו של דוד. ופירש דהנה יחס גדול וקשר אמיץ יש בין הפעולות אשר יפעלום כתות האנשים מטוב ועד רע ובתקון ויושר פעולותיהם יתקיים ויתחזק טבע כל הנמצאות ובקלקולם והפסדם יתקומם ויתקלקל כל הנמצאות והעולם העליון והעולם השפל דומה הכל לחכמת המוזיקא דאם אחד מהפורטים עפ"י הנבל ישחית קולו אזי נשחת הכל וזהו ההשתלשלות דכל אחד צריך להשפעת חבירו ובזה פירש שם הפסוק (הושע ב') והיה ביום ההוא אענה נאום ד' אנכי אפנה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יפנו את יזרעאל ור"ל שהשמים הוא הקיל הראשון להשי"ת ואנכי אענה את השמים. וכן הארץ תתן קולה לשמים והם יענו את הארץ וכן כולם והם יענו את יזרעאל. ואם חלילה אח"כ ישראל ישחיתו דרכם והמה חוטאים ואין בהם אחדות. בקלקולם נתקלקל הכל וזהו הרמז בהכנור של דוד לרמז לכל באי העולם דכולם צריכין זה לזה כמו הכנור והנבל המנגן דאם יחסר קול אחד יתקלקל כל הנעימות והעריבות מהניגון כמו כן ההשתלשלות מכל העולמית דכ"א צריך להשפעת חבירו וחוזרת חלילה וזהו שאמר לחכמי ישראל לכו והתפרנסו זה מזה דאותן שזכו לעשירות מחויבים לעשות חסד עם העניים וכן החכמים שזכו לחכמה מחויבים להשפיע תורתם וחכמתם וזהו יסודו של עולם:

ועפי"ז יתפרש מה דאיתא באבות דר"נ פ"ד העולם בתחל' לא נברא אלא בחסד שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה וכו'. פעם אחת הי' ר"י בן זכאי יוצא מירושלים והי' ר' יהושע הולך אחריו וראה בהמ"ק חרב. אר"י אוי לנו ע"ז שהוא חרב מקום שנתכפרו בי עונותיהם של ישראל. אמר לו בני אל ירע לך יש לנו מקום אחת שהוא כמו בהמ"ק. ואיזה זה גמ"ח. שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח ע"כ. ויש להבין דאיזה שייכות יש למצות גמ"ח לענין בהמ"ק שהי' בו השראת השכינה ונתכפרו עונותיהן של ישראל. אמנם נודע דכל המצות א"א לאדם אחד שיקיים אך בצירוף ובהתחברות כל ישראל כאיש אחד חבירים נחשבים כלם כגוף אחד ובהצטרפו' מקיימים כל התורה. ובזה יתפרש המסורה דאיתא במסורה ג"פ עם זו (א') עם זו גאלת (ב') עם זו קנית (ג') עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו והכוונה היא דהנה איתא במשנה דאבות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ואל תקרא חרות אלא חירות וזהו הכוונה בהמסורה הנ"ל עם זו גאלת ר"ל אותן האנשים העוסקים בתורה בלבד שהמה בני חורין מכל המלכיות. המה נקראים עם זו. עם זו קנית ופירש רש"י בדמים יקרים. ר"ל שהי' להם ביזת הים אותן אנשים שמזכה להם השי"ת בעושר וכבוד יוכלו לקיים גמ"ח וצדקות אעפ"י שאינם עוסקים בתורה ג"כ נקראים עם זו. עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ר"ל דאם נמצאו אנשים שלא זכו לחכמת התורה וגם לא זכו לעשירות שיוכלו לקיים צדקות וגמ"ח רק שעוסקים בתפלה לבד שהולכים ערב ובוקר לבית התפלה ולספר תהלות ד' גם כן נקראים עם זו ובהתחברותם נתקיים התורה כולה והבן:

ובזה נבין מה דאיתא במדרש בפ' בראשית בשעה שבא הקב"ה לברוא אדה"ר נעשו מה"ש כתות כתות חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא שכולו שקרים מה עשה הקב"ה נטל לאמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה והוא מחוסר ביאור דהא האמת טען שפיר ולמה השליכו לארץ. ולפי האמור יובן שפיר דהנה ההשתלשלו' מכל העולמות הוא דכל אחד צריך להשפעת חבירו וכפירוש הפקידה הנ"ל דזה הי' הרמז בכנורו של דוד וזה החסד שאנו עושים למטה מעלה למעלה. אולם לכאורה זהו דוקא אם עושין החסד לש"ש ולא להתפאר ולשם יוהרא. וזהו הכוונה שהחסד אמר יברא שהוא גומל חסדים וזהו יסודו של עולם. והאמת אמר אל יברא שכולו שקרים ר"ל דנהי שיעשו חסד אך יעשו הכל בפניות ובשקרים ולא יעשו דבר לשמו ית' מה עשה הקב"ה נטל לאמת והשליכו לארץ שנאמר ותשלך אמת ארצה ר"ל דאין השי"ת מבקש מהאדם רק לפי ערכו שיסודו מהארץ הגשמי. ואם עכ"פ יעשו חסד כזה אף שתצמח מארץ ושלא יהי' כולו רוחני ג"כ צדק משמים נשקף. ועוד נקדים מאמר רז"ל דמקום שכינתו של הקב"ה הוא במקום שיש אהבת ישראל להשי"ת. ועיקר המכוון בבנין בהמ"ק הי' להשראת השכינה וא"כ לכאורה הי' לו להשי"ת לומר שיקחו מכל אחד מישראל חלק אהבה מה שיש בו להשי"ת ומזה יבנו בהמ"ק דהא במקום שיש אהבת ישראל שם יש אהבתו אליהם אך זה הוא דבר רוחני ולכן צוה השי"ת שיקחו כסף וזהב ומזה יתברר גודל אהבתם להשי"ת משום דעיקר אהבת האדם הוא הכסף והזהב וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה אפריון עשה לו המלך שלמה וגו' ולמה הוצרך הקב"ה כ"ז הלא הקב"ה אומר לי הכסף ולי הזהב אך תוכו רצוף אהבה. ר"ל דתכלית המכוון דצוה לקחת זאת משום דתוכו רצוף אהבה ובזה ניכר אהבתם להשי"ת. ולפי האמור יתפרש שפיר המאמר באבות דר"נ הנ"ל דר' יהושע הי' אומר אוי לנו על שראינו שבהמ"ק חרב מקום שהי' בו השראת השכינה ושנתכפרו בו עונותיהן של ישראל. אמר לו ר"י בן זכאי בני אל ירע לך יש לנו מקום שהוא כמו בהמ"ק דנודע שבחסד ואמת יכופר עון. והעיקר מה שזכו במקום בהמ"ק להשראת השכינה משום בתוכו רצוף אהבה. ואם יתעסקו בגמ"ח ויפזרו ממונם ע"ז ג"כ יהי' ניכר מזה גודל אהבתם להשי"ת ויהי' ממש כמו בנין בהמ"ק והבן. ובזה סיימתי בברכה ד' צבאות גואלנו. בדרך יבחר יורנו. ויתן בתורתו חלקנו ויחוננו ויברכנו. ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אכי"ר:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה