אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש יז לשבת חשובה › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש יז לשבת חשובה · דברי אגדה לאחר הפלפול

לדבר הלכה

הנה ישעי' הנביא אמר לכו נא ונוכחה יאמר ד'. אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. ולכאורה יש להבין איזה דברי וויכוח יש בדברים אלה אדרבה הכל דברי תנחומים המה. אמנם במדרש רבה בשה"ש בהפ' וחכך כיין הטוב. איתא וז"ל בשעה שאמר הנביא לכו נא ונוכחה יאמר ד'. שמחו אוה"ע ואמרו האיך הן יכולין להתוכח עם בוראן. עתה הוא מכלה אותן מן העולם כיון שראה הקב"ה שאוה"ע שמחין הפכן לטוב' שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו עכ"ל. ויש להבין דמהו הכוונה מה שרצה הקב"ה להתווכח עמהם. וגם נקדים מה דאיתא בגמרא דשבת (דף פ"ט) שדרשו כשנים כשני מבע"ל ודרשו כשנים הסדורות ובאות מששת ימי בראשית וקש' דאיזה סמיכות יש הך רמז שדרשו כשנים הסדורות לסיפא דקרא כשלג ילבינו:

והנה רבותי הימים אלו עשי"ת מסוגלים מאוד לעורר הלבבות לתשובה וכאשר דרשו רז"ל עה"פ דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו הימים שבין ר"ה ליוה"כ. וזה צריך להיות תמיד עיקר הדרוש להורות לעם ד' דרכי ד' ובפרט בשבת תשובה והנה איתא בגמרא דב"ב (דף ע"ח) מ"ד על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם וכו' תבנה ותכונן. אם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב. בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח דאמר מר כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם ע"כ. והרגישו המפורשים למה פרט כאן דוקא הך עון של גסות הרוח. ועוד במה שדרשו המושלים אלו המושלים ביצרם וידוע מאמר רז"ל צדיקים לבם ברשותם ר"ל דמושלים ביצרם. ורשעים הם ברשות לבם ר"ל דיצרם מושל עליהם ואם כן קשה אם כבר מושלים ביצרם הם למה שוב צריכין לחשוב חשבונות של עולם. אמנם המפורשים פירשו דהכוונ' הוא דהתורה מרמזת להמוכיחים ברבים ואומרים דברי מוסר המה צריכין לקשט א"ע ואח"כ יאמרו לאחרים מוסר. וז"ש ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם שכבר נזדככו מכל עון וחטא המה יאמרו ברבים בואו חשבון לחשוב חשבונו של עולם. תבנה ותכונן אם תעשה כן תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב. וזהו שסיים הש"ס בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח. ר"ל דאם יאמרו תוכחה ברבים אותן אנשים שאינם מושלים ביצרם אזי ניכר שהמה גסי הרוח ואמר מר כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם אך עכ"ז נצטוינו בתורה לקיים מצות הוכח תוכיח ואם יזכה המוכיח להיות בכלל מזכה את הרבים אז אין חטא בא על ידו והמוכיח בעצמו עכ"פ מעורר א"ע לתשובה:

[בכאן עוררתי דברי מוסר הנה רבותי שימו נא על לבבכם כמה גדלה בעוה"ר החילול שבת בפרהסיא וידוע שמצות שבת שקולה כנגד כל התורה כול' ואיך נעיז פנינו לבקש מהש"י שימלא משאלות לבנו לטובה אם עוברים על התורה. ואוי לנו אשר אנחנו רואים ואנו מחשים וידוע שכל ישראל ערבים זל"ז. והגם שבדבר הידוע שבודאי לא יאבו שמוע להתוכחה אין אנו אחראין לזה. אך בדבר המסופק אולי יטו אוזן להתוכחה בודאי מחויבים להכות באגרוף רשע וכמאמרם ז"ל במס' שבת (דף נ"ה) אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ונענשו ע"ז. וגם נודע המכשולות הנמצאים מחמת שאינם נזהרים במאכלות אסורות. וכבר הזהרתי כמה פעמים אודות החמאה המלאכותית הנקרא קונסט בוטער והיא תערובות חלב עם חלב ונעשה מחלב הכליות והוא איסור כרת ח"ו ושמענו שנמצאו איזה סוחרים המערבים אותה עם חמאה כשירה ומוכרים אותה בחזקת כשר ולכן כל איש אשר יראת ד' נוגע בלבבו יראה להזהר בכל דבר מאכל שיקנה אך מאיש ידוע ומוחזק בכשרות שאינו חשוד ח"ו להכשיל בטריפות. וגם הנני מזהיר לדעת להקונים מעשה אופה מהנאפה אצל עכו"ם אף שהעמדנו אצלם נאמנים המשגיחים על השלכת קיסם. וגם על החמאה והחלב שיהי' כשירה. אבל נודענו שכל העיסות מעורבים בחלב. כי ע"ז לא יוכלו הנאמנים להשגיח שיהי' העיסות בלי שום תערובת חלב. ע"כ יש להזהר שלא לאכול שום מעשה אופה הניקח מהאופים הנ"ל עם בשר כלל כי הוא איסור גמור אם נותנים עיסה הנלושה בחלב לתוך רוטב של בשר]. אמנם נודע מאמר רז"ל שאמרו תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח שאם יאמר טול קיסם מבין עיניך יאמר לו טול קורה וכו'. ובפרט בדורות הללו אשר הכל נעשה להם כהיתר. ובזה יתפרש מאמר הש"ס הנ"ל שדרשו כשנים הסדורות ובאות מששת ימי בראשית. והכוונה הוא עפ"י מה שדרשו עוד בגמרא דשבת (דף סט) לכו נא ונוכחה. לכו נא. בואו נא מיבעי לי'. יאמר ה'. אמר ה' מיבעי לי'. לע"ל יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם והכוונה הוא עפ"י מה שפירשו המפרשים הפסוק אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה') ופירשו דהנה לפנים בישראל כל עון קל הי' נחשב לעון חמור. וחטא היינו שוגג. ועון היינו מזיד וז"ש אבותינו חטאו חטאים בשוגג. ואינם ר"ל כעת החטאים האלה כבר נשכחו אם כזה נקרא חטא. ואנחנו עונותיהם סבלנו עכשיו אנו עוברים עונות גדולות בשאט נפש ואין איש שם על לב אם זה נקרא עון. וזהו כוונת הש"ס הנ"ל לעתיד לבוא יאמר ה' לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ר"ל לע"ל כאשר ישתנו הדורות יהי' השינוי כ"כ אם נבוא להוכיחם על עונות וחטאים נהי' מוכרחים לומר להם לכו אצל אבותיכם והם יוכיחו אתכם מה שהי' בשנים קדמוניות עונות ופשעים. ומה שהי' מאז ומעולם נחשב לעין. כפת כשלג ילבינו. וזהו נמי כוונת הש"ס הנ"ל כשנים הסדורות ובאות מששת ימי בראשית ר"ל אם תזכרו ימות עולם ותבינו שנות דור ודור אז יעלה על לבכם כי מה שהי' אז עון גדול. כעת כשלג ילבינו והבן. אך נמצאו אנשים אף אם ידע שחטא. יתברך בלבבו לאמור עוד חזון למועד לתשובה ולא ידע כי לא ידע האדם את עתו וכל רגע מוכן לפגע ח"ו ואיתא בספרי מוסר משל נפלא פעם אחת הי' למלך אוהב נאמן אשר נטה חסדו עליו תמיד ויקרא המלך את אוהבו לפניו ואמר לו אני אראה לכל העולם אהבתי אליך. ויצו לפתוח לו שערי אוצרותיו לפניו אשר שם ספונים כל מחמדי המלך וכל סגולת המלכים ויאמר להאיש על זמן ששה שעות אני נותן לך רשות שתקח מכל אשר תחפוץ לבך וכל אשר תוכל שאת קח לך. ויתן המלך להשומר מהאוצר מורה שעות והזהיר לו שיראה על המורה שעות כאשר יעברו הששה שעות ישלח האיש מבית אוצרו אמנם המלך ידע כי האיש מבין הוא בחכמת המוזיקא וחשקו עצום מאוד ויצו לאחד מעבדיו היודע נגן בטיב ומפורסם בכל המדינות שיבוא עם מיטב כנורו ועוגב. ושיעמוד ששה שעות מול האיש העומד בפתח בית אוצרו. ויעש העבד כדבריו והנה האיש אשר עמד בבית האוצר כשמעו קול עוגב ויט אזנו לקול העוגב אשר מחקו לו מכל חמדה ושכח באיזה מקום הוא עומד ככה העמיק רעיונותיו בכל הששה שעות ואמר לו השומר אוצר המלך לך מכאן כי כבר עבר הזמן ויחל להשומר הניחה לי עוד רגע ואקח מעט מן הבא בידי מעט זהב ואבנים טובות ויאמר לו לא תפעל אצלי אף רגע אחד כי אנכי מחויב לשמור פקודת המלך ויצא בבושת פנים. והנמשל מובן. המלך זה הקב"ה והאוצר היא התורה ואבני חפץ זהו המצות. והיודע נגן הוא היצה"ר נעימות הניגון הוא התאוה. והשומר הוא המות. והמורה שעות הוא הזמן והנאהב הוא האדם וצריך להזהר מאוד שלא יעבור הזמן הנקבע אשר יבוא השומר עם המורה שעות ויגרש אותו מזה העולם וצריך ליתן דין וחשבון על כל העונות:

והנה מה שאנו מתפללים על גאולתינו ועל פדות נפשינו לכאורה הוא כפל אך הרמז הוא דלע"ל שיהי' מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים אזי יגאלו ג' גאולות משום דיש ג' מיני רדיפות. רדיפות השמים. רדיפות משונאי ישראל. רדיפות הצר הצורר בקרבינו הוא היצה"ר וזהו שרמז המסורה ג"פ פדות (א) ושמתי פדות בין עמי ובין עמך. (ב) פדות שלח לעמו. (ג) והרבה עמו פדות כנגד גאולת ורדיפות העמים נאמר ושמתי פדות וכו' וכנגד הרדיפות משונאי ישראל נאמר פדות שלח לעמו ר"ל דישלח פדות וגאול' לעמו שיהי' ביניהם שלום ואחדות. וכנגד הצר הצורר בקרבינו נאמר והרבה עמו פדות. שיהי' אחדות בין הגוף והנפש ויסיר לב האבן מקרבינו ולא יהי' מלחמות היצר. וזהו שאנו מבקשים על גאולתינו היינו ב' גאולות הנ"ל. ועל פדות נפשינו הוא הגאולה הג' מהצר הצורר אותנו והבן:

ועוד נקדים מה דאיתא במדרש בהפתיחה לאיכה וז"ל אלמלא זכיתם הייתם קוראים בתורה שמעו עמים ירגזון. עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים בתורה שמעו כי נאנחה אני ודקדקו המפורשים דלמה נקיט דייקא המדרש הך פ' שמעו עמים ירגזון יותר משאר הפסוקים המורים על הצלה והרוחה. והכוונה מבואר בס' אפיקי יהודה חלק ב' בהקדם מה שפירש הרבינו יונה בשערי תשובה בתחילתו דלשון רוגז פירוש חרטה. וזהו פי' הפסוק רגזו ואל תחטאו. ר"ל השתדלו בלב רוגז וחרטה על מה שעשיתם ועי"ז שוב לא תחטאו. וכן מה שאמר יעקב לבניו אל תרגזו בדרך ר"ל אל תתחרטו על מה שעבר לכם במה שמכרתם את יוסף כי למחיה שלחו אלהים לפניכם דעי"ז נתגלגל זכות להחיות לכם לפליטה גדולה ועפי"ז יבואר ג"כ מאמר המדרש בפ' וישב וז"ל לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז. לא שלותי מעשו. ולא שקטתי מלבן. ולא נחתי מדינה ויבוא עלי רוגז בא אלי רוגזו של יוסף עכ"ל שלוה הוא מי שאין לו משמינים ושונאים השקטה נאמר מי שאינו טורח בעסקים ועבודה. ומנוחה נאמר מי שא"צ להתנודד ממקום למקום, וזהו שאמר לא שלותי מעשו דבעשו נאמר וישטום עשו את יעקב ועי"ז לא הי' לו שלוה לא שקטתי רומז על שהו"ל ליעקב טרדות העסקים ועבודה רבה וכמש"נ אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. ולא נחתי על שלא הי' לו מנוחה בסיבת דינה בתו והי' מתנודד עי"ז ממקום למקום וכמ"ש מכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ ויבוא רוגז זה יוסף. ר"ל זה מכאיב ביותר והיינו כי בעשו ולבן ודינה אף שהי' לו צרה ומצוקה עדיין לא הי' לו לב רגז עדי שיתרגז ויתחרט בעצמו כי אלו הצרות לא ידו עשתה זאת רק הכרחים חיצוניים הביא לידי כך. היינו משטימת עשו לא מבחירתו גרם לו זאת שהרי הוא באמת לא רצה לקחת הברכו' בערמה. והראי' שאמר הן עשו אחי איש שעיר אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע. ואמו אמרה לו עלי קללתך בני והי' מצוה לקיים מצות אמו כי הוא הגידה בנבואה וכמו שפי' התרגום עלי אתאמר בנבואה וכו' ומזה נמשך נמי שאמו שלחה לו לבית לבן ושם החליף לבן עמו משכורתו עשרת מונים. ובחזירתו לשוב אל אביו קרה לו מקרה דינה בתו. ונמצא כי משלשה הסיבות האלה לא הי' לו עדיין לב רגז שיתחרט ע"ז יען לא הי' מבחירת עצמו. אבל מעשה יוסף זאת גרם לו לב רגז. יען הוא ידע שאחיו שונאים אותו והוא שלחו אל אחיו בעצמו ואמר לו לך נא ראה את שלום אחיך והוא גרם ליוסף כל אלה וז"ש ויבוא רוגז זה יוסף כי התחרט בנפשו למה עשה כזאת:

והנה נודע כי הש"י החזיר התור' על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה יען מה יען שלא האמינו אמיתת שכר המגיע עבור קיום התור'. אמנם אח"כ בשמעם כי האומה הישראלית הי' לגוי קדוש ועליון על כל גויי הארץ וממלכת כהנים הי' להם חרטה ע"ז למה לא רצו לקבלה וזהו כוונת המדרש הנ"ל אלמלא זכיתם הייתם קוראים בתור' שמעו עמים ירגזון. ר"ל אלו קיימתם התורה והי' לכם הגדולה והתפארת המגיע עבור זה אז הי' לכל האומות לב רגז והי' להם חרטה על מה שנתנו כתף סוררת ולא קבלו את התור'. עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים שמעו כי נאנחה אני כל אויבי שמעו רעתי ששו. כלומר כשהאומות שמעו שעברו ישראל על התורה ונענשו אזי ששו על מה שלא רצו לקבל התורה.

אמנם מבואר דאין לך דבר שעומד בפני התשוב' דאם עושין תשובה הקב"ה מוחל והעיקר לפשפש כ"א במעשיו ואז ישוב ד' ונחם על הרעה. וגם נודע מאמר העקרים (מאמר ד' פל"ז) שחקר דהשכל מחייב שהחוטא לא יועיל לו שום תשובה דכיון שחטא נגד הקב"ה שהוא בלתי גבולי ובלתי תכלית כן יהי' עונשו בלתי תכלית ח"ו. ובזה פירש הפסוקים (תהלים צ') כי כלינו באפיך ובחמתך נבהלנו וגו' ר"ל לכן נבהלנו מפניך לפי ששתה עונותינו לנגדך כלומר לפי שאתה מעריך עונותינו בערך אליך עלומינו למאור פניך ר"ל העונות שהם נעלמים ממנו או מה שעשינו בימי עלומינו למאור פניך ר"ל נגד עיניך שלא תשכחם וימשך מזה כי כל ימינו פנו בעברתיך לפי שאתה משער העונש בצירוף אליך כלינו שנינו כמו הגה וגו'. ומי יודע עוז אפיך ר"ל שהוא בב"ת. וכיראתך עברתך. ר"ל כיראה שראוי לירא ממך שהוא בב"ת. כן הוא העברה שאתה מתעבר עלינו בלתי תכלית ולא הי' ראוי להיות כן אבל הי' ראוי למנות ימינו כן הודע כלומר ראוי שיהי' העונש לפי מנין ימינו וענין הודע מענין יסורין כמי ויודע בהם אנשי סוכות ע"ש באריכות:

ובזה פירש העקידה הפ' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. ר"ל שבאמת הדין נותן שלא יקובל תשובה ויהי' העונש בלתי תכלית וז"ש לא ידון רוחי באדם לעולם ר"ל להענישו עונש נצחי בשגם הוא בשר דלא אחשוב רק לפי ערך המצוה ולא לערך המצוה ולכן והי' ימיו מאה ועשרים שנה כדי שישובו בתוך הזמן הזה:

ובזה פירש הגאון מוהר"י מינץ בשנים עשר דרשות דרוש א' הפסוק (בתהלים י"ח) יגמלני ד' כצדקי כבור ידי ישיב לי כי שמרתי דרכי ד' ולא רשעתי מאלהי. ר"ל דבאמת נודע מאמר רז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וד' לא יעזבנו בידו. וא"כ מצד הדין והשכל אינו מגיע שום שכר על המצוה. ועכ"ז הקב"ה משלם שכר על המצוה והשכר הוא בלתי תכלית. כמש"נ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וז"ש יגמלני ד' כצדקי. ר"ל אעפ"י שצריך עזר אלקי להתגבר על היצר עכ"ז ישלם ד' כצדקי כאלו עשיתי לבדי הצדק. כבור ידי ישיב לי. ואמר שעוד חסד גדול עושה הקב"ה שמשלם על המצות שכר בלתי גבולי וב"ת וזהו שאמר כי שמרתי דרכי ד'. ר"ל שמעריך המצוה שעשיתי בערך ויחס שמירת דרכי ד' ולא רשעתי מאלהי. ר"ל אבל בעונש עבירות אינו נפרע ממנו כאלו רשעתי מאלהי שהוא בב"ת. כ"א בערך טבע ומזג החוטא. ועפי"ז נבין מאמר התרגום ורש"י בפ' בחוקתי בהפ' יען וביען במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם וגו'. ופי' התרגום יען וביען לוטין חלף ברכין אייתי עליהן. ורש"י פי' גמול ובגמול והכוונ' הוא עפ"י הנ"ל דהא באמת עפ"י הדין כמו שבשכר הקב"ה משלם לפי ערכו. יען שמר דרכי ד'. וכמו כן הדין נותן שיהי' העונש ח"ו ג"כ בזה הערך כי הרשיע נגד אלהים. וזהו כוונת רש"י גמול ובגמול. ואעפ"כ ואף גם זאת בהיותם וגו' לפי שהקב"ה חפץ חסד הוא. וכן נמי זהו כוונת התרגום הנ"ל יען וביען. לוטין חלף ברכן. ר"ל מצד הדין הי' מגיע לוטין חלף ברכן וכמו בהברכה והשכר הוא בלתי תכלית כן יהי' ח"ו הקללה ואעפ"כ ואף גם זאת וגו' והבן:

וזהו כוונת המדרש הנצב בפתח השער בשעה שאמר הנביא לכו נא ונוכחה יאמר ד' שמחו אוה"ע ר"ל בודאי אם יבוא הקב"ה לענוש על שעברו על התורה שמחו אשר המה לא רצו לקבל את התורה וסברו שבודאי יעניש הקב"ה אותם על כל עבירה עונש נצחי. וכיון שראה הקב"ה ששמחו אוה"ע הפכן לטובה שנאמר אם יהי' חטאיכם כשנים וגו' וזהו הרמז מה שדרשו רז"ל כשנים. כשנים הסדורות מששת ימי בראשית. ר"ל שלא יעריך הקב"ה רק לפי ערך ויחס השנים של האדם. וכשלג ילבינו וימחול להם על כל עונותיהם והבן. ונסיים בברכה בזכות הצדקות והתפלות שישראל מרבים בימים הקדושים האלה נזכה כולנו בתוך כלל ישראל שיגמור בעדינו החתימה לטובה ושנזכה לגאולה שלימה ושיהי' ובלצ"ג בב"א:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה