כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש יג · דברי אגדה לאחר הפלפול
הנה איתא במדרש רבה פ' נח על הפ' ויאמר ד' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות. ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות וז"ל א"ר אבא אין ועתה אלא תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך. מלמד שפתח להן הקב"ה פתח של תשוב' עכ"ל המדרש. ולכאורה הוא תמוה דאיך מקושר הסיפא דקרא. לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. להך דרשה דאין ועתה אלא תשובה.
ונקדים עוד מאמר המדרש וז"ל ביוה"כ בא השטן המקטרג לפני הקב"ה ואמר יש לך עם אחד בארץ כמה"ש. מה מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל. מה מה"ש נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים מכל חטא. מה מה"ש השלום מתוך ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו אף ישראל שלום ביניהם ביוה"כ והקב"ה שומע עדותו של המקטרג ומקבלו וסולח ומוחל עונות ישראל עכ"ל המדרש והוא תמוה דבשלמא מה שאומר שישראל נקיים מכל חטא ועושים שלום ניחא דזה הוא זכות גדול לישראל אבל מה שהם יחיפי רגל מה מעליותא בזה. ועוד מה שאמר דמה"ש המה יחיפי רגל דמשמע אבל שאר מלבושים המה מלובשים:
והנה רבותי הימים האלה בעשי"ת הימים מסוגלים לעורר הלבבות לתשוב' וכאשר דרשו רז"ל דרשו ד' בהמצאו אלו עשי"ת. וזהו אחד מטעמי השופר לעורר חרדה כמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ועיקר הלימוד שיום תרועה יהי' לכם הוא בשופר. או שילפינן מיובל שנאמר והעברת שופר. או מדכתיב בתהלים (פ"א) תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו. והנה העקידה תמה בזה דאם הלימוד הוא מהך פסוק הלא כאן נאמר הרנינו לאלקים עוזי נו הריעו לאלקי יעקב שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. הרי מבוארים פה כל מיני כלי זמר ומנ"ל שדוקא בשופר. ופירש העקיד' בפ' אמור דהנה לשון הרנינו מצינו בתור' בשעה שנשרפו נדב ואביהו כתיב בפרשת שמיני וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. וכן נאמר אחרי מות מלך ישראל (מלכים א' כ"ב) ותעבור הרנה במחנה לאמר איש אל עירו ואיש אל ארצו. והכוונ' להיות כי נודע שכל איש מתפעלים בו הכוחות הפנימיות ע"י פעולות חיצוניו' כמו ניגון וכלי זמר ועל אופנים מתחלפים או לעורר שמח' או לעורר עצב. לעורר שמחה כמו שמצינו כשבאו המלאכים לשאול נבואה מאלישע כתיב ועתה קחו לי מנגן והי' כנגן המנגן ותהי עליו יד ד' (מ"ב ג') ולעורר אבל מצינו (בירמי' ט') שאמר קראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי' וחרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים. ולזה נתיחד בר"ה דוקא השופר כי הוא מיוחד לעורר חרדה והתעוררת בלב וכמו דכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ויום הזה הוא יום חרדה לזה אמר המשורר הרנינו לאלקים עוזינו מכל מיני השיר בחר הרנה ותרועה דלשון רנה ותרוע' מצינו בשריפת נדב ואביהו. וירונו. וכן בכלי זמר בחר השופר לפי שהוא מעורר חרדה. וז"ש הריעו שהוא בשופר ואח"כ אמר שאו זמרה ור"ל שאו זמרה מלפניכם ותנו תוף כנור נעים עם נבל. ור"ל תנו וסילקו כל הכלי זמר לצד אחר למשמרת על חג אחר ואתם אל תתקעו היום רק בשופר שהוא כלי זמר המעורר חרדה וז"ש תקעו בחודש שופר. ואיזה חג בכסא ליום חגינו איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ר"ה. ולמה צריכין לעורר היום חרדה לזאת אמר כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב ע"כ:
והנה רבותי מחויב כל איש לפשפש במעשיו ולחשוב עם קונהו במה שחטא כל השנה ובמה יתרצה לפני בוראו. ובפרט אם עוברים ח"ו עבירות אשר המה שקולים כנגד כל התור' [אחי ורעי שימו נא על לבבכם כמה גלבים העוסקים בתער הגלבים פה"ק אשר בעוה"ר מחללים שבת בפרהסיא ועכ"ז באים אח"כ להתפלל בבתי כנסיות ולבקש מהש"י שימלא כל משאלות לבם לטוב'. וכמה אנשים נעשה להם כהיתר מטעם עבר ושנה ואינם יודעים עוד אם יש איזה איסור בזה לגלח שערות בשבת. ועוד אמרתי לעורר אחב"י הן חדשים מקרוב באו ונושאים מחסה ממטר ביום ש"ק ועוד יתרה לתועבה עשו שבאים בזה לביהכ"נ. אוי לנו ועל נפשינו אשר עינינו רואות כזאת ואנו מחשים]. והנה מצינו לאחר גלות בבל כשעלו לירושלים כתיב ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים וגו' ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ. ויקרא לפניהם את כל התור' ויאמר להם נחמי' אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התור'. ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו (נחמי' ח') דקשה למה בכו כל העם כשמעם את דברי התור'. ופירשו המפורשים עפ"י משל לסוחר שנותן סחורתו בהקפה נמצאו ג' כתות. (א') שלוקחים במזומן. (ב') שמשלמים רק המחצה ועל השאר נותנים שטרות. (ג') שלוקחים הכל בהקפה. והנה הכת הג' כשבאים אל החנות ואין קונה כלל וימי השילום באים. חרדה אחזתם כי אין בידם לשלם והמה בע"ח גדולים עבור כל הסחורה. והנמשל יובן כי הגדולים והטובים אשר לא יעשו חובות כלל כי זהירים הם בכל רגע כמ"ש שויתי ד' לנגדי תמיד וגם הבינונים עכ"פ יעשו חשבון הנפש איזה פעמים בשנה וישלמו החובות מעט מעט וא"כ בגשתם ליום הדין אין הפחד כ"כ גדול. אמנם אותן האנשים אשר נשארו בע"ח ולא שלמו מאומ' כל השנה עד כמה ידאג לבבם בטרם בא יום הדין. והנה עזרא הסופר כאשר קרא לפניהם ביום ר"ה את כל דברי התור' וזהו שדייק הקרא כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התור' שנודע להם שעברו על כל זה בהיותם בגלות בבל. והנה נתבונן נא בערך שבעים שנה של גלות בבל כמה נתקלקלו בכמה עבירות ומכ"ש שזה קרוב לשני אלפים שנים שאנחנו מטולטלים ונדים ונעים בגלות המר הזה וכבר נשכח איזה איסור הוא בשבת לעשות. ואם נבוא לעיין ולקרות בספר התור' כמה צריכים לבכות ולהתאונן ע"ז ואם נאמר לאחד שלא יחלל שבת הוא כענין חומרא בלא טעם כי כבר נשכח מהם איזה איסור יש במחלל את השבת ואפילו אם עובר עביר' ויודע שהוא איסור חמור לא יתאבל כלל ע"ז כי בעבור רגע אחד נשכח ממנו אם עבר. ובזה נבין מאמר הפייטן בהנתנה תוקף וכותב וחותם וסופר ומונה ותזכור כל הנשכחו'. דקשה דבתחל' אמר בלשון נסתר וכותב וחותם ואח"כ אמר ותזכור כל הנשכחות בלשון נוכח, וכן ותפתח את ספר הזכרונות נמי בלשון נוכח:
אמנם יובן עפ"י מה דכתיב גבי וידוי מעשר בפ' תבוא שנאמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ולכאור' אין זה וידוי ואדרבה הרי מתפאר א"ע שלא עבר על המצות ופירשו המפורשים דהכוונה הוא דבכל מצוה קלה שהאדם עושה ידמה בנפשו כאלו כבר קיים כל התור' כולה וכל עביר' שאדם עובר נשכח תיכף מלבו והוא זך בעיניו כעצם השמים לטוהר. ובאמת צריך להיות להיפך דהעבירות צריכין להיות עומדים בעיניו לזכרון תמיד וכמו שאמר דוד המלך והרע בעיניך עשיתי וחטאתי נגדי תמיד. והמצות ומע"ט שכבר עשה צריכין להיות נשכחים ממנו בכדי שלא יהי' צדיק בעיניו ויסגל בכל פעם מצות חדשות. וזהו המכוון בוידוי מעשר לא עברתי ממצותיך. ור"ל אף שבאמת קיימתי לפרקים איזה מצוה ולא עברתי על המצו'. ולא שכחתי ור"ל אך החסרון הי' בזה דתמיד לא שכחתי כשעשיתי איזה מצוה הייתי צדיק בעיני כאלו קיימתי כל התור'. וזהו נמי המכוון בפיוט הנ"ל. דהנה באמת אם בשר ודם הי' ביכולתו לזכור בזכרונו כל העסקים בודאי לא הי' נצרך לסופרים ולהשחית כמה ניירות וכו'. וא"כ הקב"ה דאין שכחה לפני כסא כבודו ולמה לו כל הספרים הנפתחים בר"ה.
אמנם עפ"י הנ"ל ניחא דאם ידין את האדם על כל העונות יתרעם האדם מאוד דהא באמת נשכח ממנו כל העבירות וזהו שאמר וכותב וחותם וכו'. וק' למה לו כל זאת ולכן אמר כל הנשכחות ר"ל אתה האדם תזכור ע"י הספרים את כל העבירות אשר נשכחו ממך ותפתח את ספר הזכרונות ואתה בעצמך תפתח ותראה הכל והבן:
[והנה רבותי מהראוי לעורר את לבבינו איך גדלה בעירינו העון ביטול תורה אשר ע"ז אמרו רז"ל במס' שבת בפ' ב"מ כמה וכמה עונשין ח"ו וכל קיום העולם הוא בזכות התור' כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי. ואיתא בירושלמי דחגיגה על כל עונות ויתר הקב"ה אבל לא על מאסם בתורה. ועוד אמרו בגמרא דנדרים הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. והכוונ' פירש רש"י לפי שאין להם עסק אחר ודעתם שפלה עליהם. אמנם להבין הלשון כי מהם תצא תורה ופירשו המפורשים עפ"י הגמרא בבכורות (דף כ"ט) שלא יאמר אדם כשם שלמדתי בשכר כך אני לא אלמוד רק בשכר. וע"כ שפיר אמר הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה משום שאביהם היו עניים ולא שלמו שכר בשביל לימודם ולמדו בחנם. כך הם בודאי נמי ילמדו עם אחרים בחנם וז"ש כי מהם תצא תורה. ולכן שימו על לבבכם לחזק הת"ת אשר כבר נהרסו כמה הכנסות בשביל התרשלות ידי המתעסקים בזה ובזכות זה ימלא ד' כל משאלות לבכם לטובה]:
והנה נודע דכל תכלית שנברא האדם בזה העולם הוא רק לסגל מצות ומע"ט. ולא להיות שטוף אחרי תאוות עוה"ז. ואיתא במסורה ג' פעמים מה הוא. (א) ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא. (ב) וראיתם את הארץ מה הוא. (ג') הודיעני די קצי ומדת ימי מה הוא. והכוונה הוא עפ"י הידוע שנמצאו ג' כתות בני אדם. (א') אוהבי כסף (ב') אוהבי נחלאות וקרקעות. (ג') אוהבי' ימים ומבקשים רק אריכת ימים ושנים. וזהו כוונת המסורה הנ"ל כנגד אוהבי ממון אמר ארבע מאות שקל כסף. ביני ובינך מה הוא. כנגד אוהבי נחלאות וקרקעות אמר וראיתם את הארץ מה הוא. וכנגד אוהבים אריכת ימים אמר הודיעני ד' קצי ומדת ימי מה הוא והבן:
והנה הרמז מה שקורין בשבת זו פ' וילך ואיזה שייכות יש פ' הלזו לשבת תשובה לפי שנאמר בה מצות הקהל את העם האנשים והנשים והטף והיינו לתווך השלום ביניהם שיהיו כלם כאיש אחד חבירים. וע"י שהשלום יהי' מתווך ביניהם ויראו באגודה אחת בכל דבר מצוה שכל אחד יציית את חבירו. ואם יראה בחבירו איזה עון ויוכיחו יקבל ממנו תיכף. ועי"ז ימחול להם הקב"ה ביום הדין את עונותיהם אמנם יש כמה עבירות שאדם דש בעקביו ואינו מרגיש כלל אם יש בזה איזה עון כלל. וא"כ לא יעשה תשוב' לעולם ע"ז כמו חולה שאינו מרגיש כלל איזה אבר כואב לו אז לא יוכל לבקש שום רפואה. והנה נמצא ג' בחינות כשרוצה לשוב על העונות. (א') עזיבת החטא וזהו דוקא כשמרגיש החטא. (ב') שיגמור בדעתו להחחרט על כל העונות דאם אינו מחליט בדעתו לשוב מכל העבירות א"כ הוי כטובל ושרץ בידו, (ג') שצריך כל איש להיות בכלל מזכה את הרבים וזה לא יוכל להיות רק כשהשלום מתווך ביניהם:
ועפי"ז יבואר בס' עוללות אפרים המדרש הנ"ל דביוה"כ בא השטן המקטרג לפני הקב"ה ואמר יש לך עם אחד בארץ כמה"ש. מה מה"ש יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ור"ל כמו במלאכים כתיב וסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה ואינם פוגמים כלל כך ישראל. וזהו הרמז ביחיפי רגל דכשהאדם הולך במנעלים אינו מרגיש אפילו באבנים קטנים כך ישראל הולכים יחיפי רגל ביוה"כ לרמז שמדקדקים אף על שגיאה קטנה. וזהו הרמז שאמר הקב"ה למשה וליהושע של נעליך מעל רגליך. אח"כ מפרש הכוונ' מה מה"ש המה נקיים מכל חטא כך ישראל המה נקיים מכל חטא. ואיך באו לזה שיהיו נקיים מכל חטא מה מה"ש השלום מתווך ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו כך ישראל וכו' והקב"ה שומע עדותו של המקטרג ומקבלו וסולח ומוחל עונות ישראל. ובטרם נבוא אל המנוחה ואל הנחלה נחלת תחלת מאמרינו הנ"ל נסעה עוד ונלכה לבקר ולשום עין חודרת במהות השלום והאחדות:
הנה נבאר את דברינו מה דכתיב בפ' בלק וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב וגו' ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל וגו'. ודקדקו המפרשים דבתחיל' כתיב וישב ישראל בשיטים ואח"כ אמר ויחל העם. ונודע שהשם עם הוא מדרגה פחותה מהשם ישראל. ולבסוף חזר ואמר ויצמד ישראל לבעל פעור. דמשמע שלא דווקא פחותי עם התחילו בזנות רק ישראל שהמה בני עלי' ונראה לפרש עפ"י מה דכתיב בפ' ואתחנן ונשב בגיא מול בים פטור ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם וגו'. ופי' רש"י ונשב בגיא ונצמדתם לע"ז ואעפ"כ ועתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי להמחל לי ע"כ. וקש' דהלא סיים אחר כך ואמר עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרביך. הרי בפירוש שלא מחל גם להם על אשר הלכו אחרי בעל פעור:
אך יתפרש עפ"י מה דאיתא במדרש דגבי יעקב אעפ"י שהיו שבעים נפש כתיב כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. וגבי עשו כתיב שש נפשות לפי שהם עובדים לכמה ע"ז. אבל ישראל שאין להם אלא אל אחד והמה עם אחד ואין בהם שום פירוד לפיכך כתיב נפש. ועוד איתא גבי פנחס לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. ולכאור' מה זו הפעולה מה שהכתוב יחסו אחר אהרן הלא השבטים אעפ"כ היו מבזין אותו. אך הכוונ' הוא דהשבטים אמרו אף אם ראית שאחד עבר עביר' אין לך לעשות מחלוקת. יותר טוב שיהי' השלום מתווך ביניהם ושיהי' להם מדת האחדות. וזהו הכוונ' שהי' מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא וכו' כלומר שהוא בא מגזע כזו שעובדים ע"ז ויש להם אלהות הרבה ויש בהם חלוקי דעות בענין האמונ' אבל אנחנו מזרע ישראל שאין אנו עובדים רק לאל אחד ומוכרחים אנחנו לעשות שלום בעולם ולא להחזיק במחלוקת לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. ר"ל דהיחס שלו הוא שהוא בן אהרן שהי' אוהב שלום ורודף שלום דלפעמים הי' רודף השלום כשהיה רואה שעושים עבירות הי' מוכיחן ומזהירן כדי להחזירם למוטב. וזהו הרמז שאמר לו הקב"ה הנני נותן לו את בריתי שלום. דהוא"ו דשלום הוא קטיעא. כלומר דלפעמים מצוה שלא לעשות שלום כדכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים. וזהו הכוונה בהפסוקים הנ"ל וישב ישראל בשיטים ר"ל הגדולים ישבו בנחת ובאחדות ולא מיחו כלל בהעם ויחל העם לזנות אל בנות מואב. וישראל שתקו ושמו יד לפיהם ולא אמרו להם דבר וזהו שאמר ויצמד ישראל לבעל פעור ויבואר עפ"י מה שפי' האלשיך הק' בפ' פנחס כי ב' כתות היו בעון השטים (א) המון עם אשר זנו את בנות מואב וישתחוו לאלהיהן. ועליהם אמר הכתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב. (ב') אשר בשם ישראל יכונה אלה לא הלכו אחרי בנות מואב כי רע עליהם מעשה הזנות אך הם הלכו אחרי בעל פעור יען ששכלם הטעם באמרם כי בזה שפוערים לפניה המה מבזים הע"ז. ולא ידעו כי זאת היתה עיקר עבודתה בכך. ועוד נודע מאמר רז"ל דמשה רבינו נקבר מול בית פעור כדי לכפר על עון פעור, ועיקר מה שנשאר משה במדבר כדי להביא עמו לע"ל את דור המדבר. וז"ש ויתעבר ה' בי למענכם ר"ל כל תפילתי לא הועילה שאעלה לא"י והיא למענכם. והנה כל עיקר מה שזנו אחרי בנות מואב לזה הועיל תשוב' כי ידעו שחטאו אבל אותן שחטאו בבעל פעור ואמרו שבזה המה מבזים הע"ז ולא הרגישו את חטאם כלל בודאי לא עשו שום תשוב'. וזהו הכוונ' מה שפירש רש"י ונשב בגי וגו' ונצמדתם לע"ז ואעפ"כ ועתה ישראל וגו'. והכל מחול לך. כלומר אלו לא הי' נצמדו לע"ז רק בשביל שתאותם גברה עליהם לזנות בודאי הכל מחול לך. ואני לא זכיתי להמחל לי וזהו שאמר אחר כך עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ד' וגו' ור"ל בין אותן אנשים שעבדו ממש. וכן האנשים אשר הלכו אחרי בעל פעור. ר"ל שראו אחרים עובדים לפעור ולא מיחו בהם השמידו ד' אלקיך מקרביך. דבאמת החיוב חל כל איש להוכיח ולהכות באגרוף רשע ושלא להיות כובש פניו בקרקע באם רואים שהרשעים פורצים גדר התורה והבן:
היוצא לנו מזה דיש ב' מיני אחדות. אחדות לטוב'. להיות כאיש אחד חברים לקיים רצון הבורא. ואחדות לרעה לנתק מוסרות ועבותות הדת. ונודע מאמר רז"ל קשר רשעים אינו קשר. ועפי"ז נתנה ראש למאמר הפונה קדים. ועתה לא יבצר מהם וגו' א"ר אבא אין ועתה אלא תשוב'. ור"ל דהנה לכאור' תמוה מה דחשש הקב"ה בדור הפלגה שיעשו עמו מלחמה בשמים ולכן בלבל את לשונם. אך לפי האמור יתפרש שפיר דהנה כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו' ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה וגו' ונעשה אחדות ביניהם והסכימו כלם וכאחד לדעה אחת. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות כלומר מעשה שטן גבר כ"כ כי לעבירה נעשה אחדות ביניהם וזה פעל אשר החילו לעשות. ועתה. כלומר אין ועתה אלא תשוב'. אלו הי' להם אחדות כזה בדבר מצוה לענין תשובה ומעשים טובים. לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. רצה לומר בודאי יהי' להם כח לבצע מעשיהם:
ובזה סיימתי בברכה. ה' יפרוס סוכת שלומו עלינו ונזכה שיגמור החתימה לטובה בעדינו. ויביאנו אל הר המור בהגיע התור. ובאורו נראה אור. אכי"ר: