אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש יב לשבת הגדול › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש יב לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול

ועתה נבוא לדבר הלכה

איתא במדרש רבה פ' לך ויחלק עליהם לילה. ר' בנימן בשם רב"י הלילה נחלק מאליו רבנן אמרו יוצרו חלקו אמר הקב"ה אברהם אביהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה ואימתי במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה ע"כ והוא תמוה דבמאי פליגי הנך תנאי אי הליל' נחלק מאליו או יוצרו חלקו. ולהבין זאת נקדים מה שהרגישו המפרשים הקדמונים במה שסיפר הפסוק כי במכת הארבה הודה פרעה על חטאיו ואמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם. ובמכת בכורות אמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל. ובמכת הברד אמר חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים דקש' על מה שאמר לשונות חלוקות. ופירשו דהענין הוא שפרעה הי' מתריס והי' פוקר בשלשה ענינים בראש הי' מתריס נגד אבינו שבשמים ית' וכיחש בה' ואמר לי יאורי ואני עשיתיני גם אמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה'. שנית פקר והקיל ג"כ בכבוד נביאיו משה ואהרן דאיתא במדרש עה"פ למה משה ואהרן. אתם למה ודבריכם למה ופירש במ"כ להבל ולאין אתם ודבריכם. וגם איתא במד"ר שהי' פרעה מקרקר עליהם לומר ע"י כישוף באתם ושע"י כישוף עשו מה שעשו והשי"ת מקפיד על כבוד נביאיו יותר מכבודו. שלישית פקר וזלזל הרבה בבני ישראל שעינה אותם בעבוד' קשה וכן בגזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכהו. והנה בכל האותות והמכות זדון לבו של פרעה השיאו שלא להשגיח ע"ז והכביד את לבו עד כי הגיע למכת הברד נכנע קצת והודה עלי פשעיו ואמר חטאתי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וסבר שכל המכות באו מצד שהתריס נגד ה' לבדו ע"כ לא התודה רק שחטא להשי"ת ולא העלה במחשבתו מה שפקר נגד נביאיו ונגד עמו ישראל. על כן כאשר שלח לו עוד מכת הארבה נכנע ביותר ואמר למשה ואהרן חטאתי לה' אלהיכם ולכם שהתבונן והרגיש שאין הקב"ה מקפיד הכל על שהפריס כנגדו. אלא שמקפיד גם על עלבון נביאיו ע"כ הוסיף בוידוי שנית מלת ולכם ולא הספיק במאמר חטאתי לה' אלהיכם. ובפעם השלישית במכת בכורות נכנע יותר ע"כ אמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל לומר ששקולים אצלי כבוד בני ישראל כמו כבוד משה ואהרן הרי שהודה פרעה על שלשתן שעות וחטא כנגדן. הן נגד השי"ת כמ"ש בתחיל' חטאתי ה' הצדיק. וגם נגד משה ואהרן כמ"ש אח"ז חטאתי לה' אלהיכם ולכם. וגם כנגד ישראל כמ"ש צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל:

ועוד נקדים מה דאיתא במס' ברכות דף ד' דמשה הוה ידע אימת חצות לילה ופריך הש"ס התם כיון דמשה הוה ידע ל"ל למימר כחצות ומשני קסבר שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז. והאריך הפנ"י בחידושיו לבאר דלכאור' כמו זר נחשב שבאותו שעה שהי' נתונים בצרה ואין בית אשר אין שם מת והאיך ישימו לבם להביט אחרי משה ולדקדק אחריו לתופסו בשקרן ברגע כמימרא. ופירש דבאמת הי' למשה מופת גדול בזה נגד החרטומים שבתחיל' אמרו שכל מעשיו מעשה כשפים. ואף לאחר מכת כנים שאמרו אצבע אלהים היא ולא רצו להאמין שמשה עשה בשליחותו של מקום והטעם לפי שסברו שעדיין לא הגיע זמן הגאול' שאמר הקב"ה לגאלם. משא"כ במכת בכורות שהיתה בחצי הלילה ממש יש בזה אות ומופת שיד הקב"ה בעצמו עשתה זאת לפי שבחצות הליל' ממש עת רצון הוא ואין רשות למחבלים לחבל. ואדרבה אותו העת מזומן לרפואות החולים כדאיתא בפ' הערל דף ע' גבי מה שלא מלו ישראל במדבר ע"ש. ונמצא דלפי"ז מה"ט גופא הי' לו למשה לומר בחצות כדי לאמת דבריו אלא לפי שאין הכל בקיאין בזו הרגע ולכך לא רצה משה ליתן להם אצבע בין שיניהם לעשות מופת מזה הענין ממש דשמא יטעו ויכחישוהו לומר לו כי לא מאת הקב"ה היתה זאת אלא ג"כ מן מלאך המחבל כיון שהיתה קודם חצות הליל' ומשום כך אמר משה כחצות כדי שלא לעשות עיקר המופת מחמת זמן המכ' אלא שאף אם יהי' כחצות אעפ"כ יש מופת בזה מצד המכה בעצמותה שפסח הקב"ה על בתי מצרים ואת בתינו הציל ע"ש, ועפי"ז יתיישב מה דאמרינן בסנהדרין פ' חלק תניא משמו דר"י ב"ק פרעה שחירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו. סנחרב שחירף ע"י שליח נפרע ממנו ע"י שליח. פרעה דכתיב מי ה' אשר אשמע בקולו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו דכתיב וינער ה' את מצרים וכתיב דרכת בים סוסיך. סנחרב דכתיב ביד עבדיך חרפת ה' נפרע ממנו ע"י שליח דכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. ודקדקו כל המפרשים בזה דאמאי לא יליף הש"ס מהפסוק הקודם מה שדרשו במכילתא והביא המגיד בההגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו' אני הוא ולא אחר וע"ש במהרש"א בח"א שנדחק ג"כ בזה. ולפי האמור ניחא דהנה כל המכות שהביא השי"ת על המצרים הי' רק לבטל הדיעות הכוזבות שנשתבשו בעולם כמ"ש הרמב"ן בפ' קדש כי מעת דור אנוש החלו הדעות להשתבש באמונ' מהם כחשו בה' ואמרו שהעולם קדמון. מהם כחשו בידיעתו הפרטיים ואמרו איכה ידע אל. מהם כחשו בהשגחתו ואמרו שאינו משגיח ועזב ה' את הארץ ואין שכר ועונש כלל. ובעשות ה' אותות ומופתים במצרים נתבטלו כל הדיעות הכוזבות. לכן אמר הכתוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ להורות על ההשגחה וכי לא עזב ח"ו למקריים כדעתם. ואמר עוד למען תדע כי לה' הארץ להורות על חידוש העולם. ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ להורות על היכולת ואין מי מעכב בידו. ועיקר הכחשת מצרים הי' שאמרו שכל האותות והמופתים המה עשוים ע"י כישוף וכמו שאמרו במס' מנחות דף פ"ה א"ל יוחנן וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים ע"ש. ולזה הכה בהם במכת בכורות בחצי לילה ממש משום דבחצי הלילה מתבטלת כל אחיזת החיצונים ומזה ידעו הכל ויבינו כי מאת ה' היתה המכ' ומשה רבינו ע"ה הי' ירא לסמוך על נס זה פן יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו עדיין לא הגיע חצות לילה ממש ויתחזקו ביותר בשיבושם ויאמרו שזהו ע"י כישוף כי כל שסמוך לחצי לילה הכישוף שולט בחוזק רב ובזה נתיישב קושי' הנ"ל דמהך קרא ועברתי לא מצי הש"ס להוכיח לפי שפרעה חירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו דיש לומר דמש"ה הוכרח הקב"ה להכות במכת בכורות בעצמו בכדי להראות אמיתתו שהוא המשגיח בעולם השפל ולא יטעו עוד לומר שהכל נעשה ע"י כישוף דהקב"ה ידע לצמצם הרגע בחצות ואז נתבטלו כל החיצונים ומש"ה יליף הש"ס מקי"ס והבן:

ואגב זה אמרתי להביא דבר נחמד מה שראיתי בס' ישן נקוב בשם ראש יוסף על אגדות הש"ס מה שהביא בריש מס' ברכות לפרש המאמר במס' הנ"ל דף ו' אמר ר"ה לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנח' שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אלי' ויאמר ענני ד' ענני. ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם וכו'. ומקשים העולם מנלן דדוקא בתפילת המנח' דילמא מעשה שהי' כך הי' ותירץ וז"ל ושמעתי מחמי מ"ו הגאון מוה' משה ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק ווילנא שתירץ ע"ז דאיתא בזוהר דנקרא ערב רב ע"ש הכשפים שהיו עושים לעת ערב אחר חצות היום שאז הדינים מתעוררים וכח בידם לעשות כשפים ועפ"ז ניחא באשר שהי' בעלות המנח' לעת ערב הוכרח אליהו להתפלל ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם וקש' הי' לו לעשות קודם חצות היום ולא יהי' חשד כלל בזה שיאמרו מעשה כשפים הם אלא דמוכח דאינו נענה אלא בתפילת המנח' עכ"ל ודפח"ח:

נחזור לענינינו יען כחשו בהשגחת הבורא וחשבו שהשי"ת מסר העולם השפל להכוכבים ומזלות והמה ישפיעו כרצונם ובזה הראה אמיתתו שהכל מאתו בהשגחה ומכת בכורות הי' ע"י השי"ת בעצמו ובחינה זו להבחין מי הוא הבכור אין מי שיבחין אלא ה' בעצמו וכמ"ש אני שהבחנתי וכו'. וכן במה שנפרע ממנו הקב"ה על הים ע"י שחירף בעצמו ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו נודע שהוא המשגיח בעולם השפל לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ישיב לו. דכשהוא פורע לאדם מדה כנגד מדה צדק למדו יושבי תבל להכיר כי הוא ית' משגיח בתחתונים וכאשר נדונו המצריים בטביעת הים דהוי מדה כנגד מדה מה שעשו לילדי בני ישראל בהשלכתם ליאור נתברר השגחתו. וכן לענין הטוב' כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. וביארו בזה הקדמונים דרצה זה השי"ת כדי שתתאמת ענין ההשגח' בלב בני האדם כי לא יבוא הגמול הטוב ולא יהי' הפעל הטוב אפשר שיהי' זה נתלה במקרה ובמנהגו של עולם. אבל כאשר יהי' הגמול באותו ענין בעצמו שהי' הפעל הטוב אז יודע כי זה הוא בהשגח' מהש"י ובכוונה ממנו לשלם טוב' לטובים ובזה פירש הר"ן בהשנים עשר דרשות דרוש ג' במה דאמרו רז"ל במדרש ובגמרא גבי אהרן הכהן בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחושן המשפט על לבו. ולכאור' זה המאמר צריך ביאור מדוע נתיחס זה הגמול לאהרן על טוב לבבו בנבואת משה יותר מכמה מעלות שהי' לאהרן מצד כהונתו ופירש דלכן יחסו ז"ל זה הגמול לאהרן תחת זה הפעל יותר מכמה מעלות טובות שהי' בכהונ'. כי דבר ידוע הוא שעל ידי החושן הי' נודע ענין העתידות וזה לא הי' ראוי שיגיע לחלקו של אהרן כי הודעת עתידות הוא דבר ראוי לנביא לא לכהן. כי כמו שמענין הנביא היא הגדת העתידות לא ענין העבודות כלל. כן מענין הכהן מעשה העבודות לא הגדת העתידות. וא"כ למה זכה בו אהרן לפיכך דרשו רז"ל שזכה לגמול הטוב. באותו ענין בעצמו שהראה טוב לבבו שעם היות קודם למשה בנבוא' לא נתקנא בו כשנבחר לנביא ולפיכך זכהו הש"י בחלק נכבד והגדת העתידות אעפ"י שלא הי' ראוי לעניני הכהונה. אבל מאשר לא נתקנא בנבואת משה זכה בהודעת העתידות שוה לנבואה. דבזה תתקיים ותתאמת ענין ההשגח' בלב בני האדם ולא יאמרו על פעולת הש"י כי הוא מקרה:

ועוד נקדים מה שפירש הר"ן בדרוש הנ"ל מה שאמר הקב"ה למשה על מה שאמר לא איש דברים אנכי וגו' והשיבו השי"ת מי שם פה לאדם או מי ישים אלם. ולפי הנראה אין זו תשוב' על שאלתו שהי' מתמיה ע"ז איך הוא נבחר להיות שליח לפרעה ונבחר להיות לנביא ונביא הוא מלשון יב שפתים ולסוף הוא כבד פה וכבד לשון. ועוד דקדק שם הנה ידוע כי בהעדרים לא יתכן לומר ע"צ האמת פעולה ושימה כי אין הענין נתלה כי אם בהעדר סיבת הפועל כאשר תאמר כי עלית השמש על הארץ הוא סיבת האור כי האור נתלה בפועל אבל החושך שהוא העדר האור אינו נתלה בפועל רק בהעדר סיבת האור ולכן לא תתכן בו פעולה ובריאה וכן האלמות אין לו סיבה בפני עצמה רק העדר סיבת הדבור ולכן לא יתכן לומר ע"צ הדקדוק שהש"י ישים אלם כי האלמות איננו נתלה בסיבה רק בהעדר סיבה ואמנם כתבו החכמים דזה דוקא בפעלים האנושים אך בפעולת השי"ת אינו כן ולכן ההעדר הנמצא בפעל האדם איננו נתלה בפעל האדם כלל כי איננו מורה על כוונת הפועל ממנו אחר שאפשר שלא בא הפעל מפני סבות אחרות. אך הש"י אינו כן כי כמו שהוא סיבת כל אופני הקנין כן הוא סיבת כל אופני ההעדר. וזה מה שהשיכו השי"ת מי שם פה לאדם וגו' כלומר כי כמו שהדיבור להאדם הוא קנין מורה על כוונה ממנו. כן העדר הדבור לאלמים מורה על כוונה ממנו ואין דבר בפעולותיו נופל במקרה לא הקנין ולא ההעדר שבהם. ולכן איך תחשוב שהיותך נעדר צחות הדבור הוא דבר נפל במקר' והודיעהו כי היותו כבד פה לא נפל במקרה. אך לזאת הסיב' נשלם משה בכל שלימות נביא להאמין שענינו בכח אלהי והוסר ממנו בהשגח' גמורה הדבור הצח למען לא יחשב שהיות כלל ישראל וגדוליהם נמשכים אחריו והי' להמשכם אחר צחות דבריו כמו שידוע שיאמר על מי שהוא צח הדבור שימשוך לב ההמון אחריו ושהשקר ממנו יחשב אמת. וזה הדבר הוא בהיפך במי שהוא כבד פה כי גם האמת ממנו לא יקובל כי אם בחוזק הגלותו ולזאת הסיבה הי' כבד פה בהשגחה גמור' ולא שיהי' הדבר נופל במקר' ע"כ ע"ש:

ועתה נבוא למאמר הפונה קדימה היא מאמר המדרש הנצב בפתח השער ויחלק עליהם לילה ר' בנימן אמר הליל' נחלק מאליו רבנן אמרו יוצרו חלקו וכו'. והכוונ' הוא דהנה עוד איתא במדרש בא על הפסוק ויהי בחצי הלילה מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעי' ס"ד) שעשה עצה עם אברהם בשביל דבר זה. אימתי כשבאו המלכים ורדף אחריהם א"ל הקב"ה דייך עד חצי הלילה בא ונחלק הליל' אני ואתה שנאמר ויחלק עליהם ליל' כיון שהגיע השע' שלמה העצה הוי ויהי בחצי הליל'. והנה נודע דבן ג' שנים הכיר אברהם אבינו ע"ה את בוראו ופירסם אלקותו ית'. וגם איתא במדרש וירא ויטע אשל פונדוק אברהם הי' מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון בריכו. והן אומרים מה נימר ואמר להון ברוך אל עולם שאכלנו משלו הה"ד ויקרא בשם ה' אל עולם ע"כ. הרי דפירסם מציאותו ית' וגם שהודיע כי לא הסיר השגחתו מהם ושהוא משגיח בכל פרטיו ושהוא מזמין לכל איש די פרנסתו ונותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ישיב לו וזהו שאמרו רבנן דפליגי על ר' בנימן שאמר דהליל' נחלק מאליו והיינו שהי' עפ"י מקרה ורבנן פליגי עליו דאין דבר נמצא בפעולות הש"י שיהי' נתלה במקרה והכל בכוונ' גמור' דהקב"ה עצת מלאכיו ישלים כמו שאברהם אבינו פירסם השגחתו ית' כן חלק היוצר הליל' בכוונ' והכה כל בכור בחצי הליל' דווקא דמזה ידעו והבינו כי מאת ה' היתה המכ' דאם הי' על ידי משה רבינו חשש משה פן יטעו איצטגניני פרעה ויתחזקו בשיבושם ויאמרו שזה הוא על ידי כחות הטומא' ולא יהי' נודע השגחת הבורא והבן. ובזה סיימתי בברכה. ד' אלקים צבאות יעשה עמנו לטוב' אות. וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות אכי"ר:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה