אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש יא לשבת תשובה › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש יא לשבת תשובה · דברי אגדה לאחר הפלפול

לדבר הלכה

הנה איתא במדרש בראשית ויקרא אלהים לאור יום וגו', ויהי ערב ויהי בוקר וכו'. ויהי ערב זו מעשיהן של רשעים. ויהי בוקר זו מעשיהן של צדיקים. איני יודע באיזה מהן חפץ הקב"ה יותר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר שחפץ הקב"ה יותר במעשיהן של צדיקים עכ"ל המדרש. והוא פלאי דמהיכי תיתי לומר שהקב"ה יחפוץ יותר במעשיהן של רשעים עד שהוצרך להביא ראי' לזה. וכבר עמדו בזה המפורשים וכמה דיות נשתפכו על זה בספרי המפורשים. וראיתי בס' בנין אריאל שפירש בדרך פשוט עפ"י המשנה במס' אבות בעשרה מאמרות נברא העולם וכו'. הרי שהקב"ה ברא עולמו מפני ב' טעמים אלו להפרע מן הרשעים כפי מעשיהם. ולשלם שכר לצדיקים כפי מעשיהם. ובזה מתקדש שם שמים כמ"ש רז"ל כשם שקליסו ית' עולה מג"ע בשמרו את החסד לאוהביו ולשומרי מצותיו. כך קלוסו עולה מגיהנם בעשותו דין ומשפט לעושי רע כרעתם וזהו המכוון במדרש הנ"ל על האור והחושך שהם רומזים על מעשה הטוב ומעשה הרע וכדי לשלם לכ"א כגמולו ברא הקב"ה עולמו בעשרה מאמרות. וזהו שאמר המדרש איני יודע באיזה מהן חפץ יותר אם במעשיהם של צדיקים לשלם להם שכר טוב או במעשיהם של רשעים להפרע מהם כדי רשעתם. לכך נאמר וירא את האור כי טוב שאפי' במדת הדין שנקרא אלקים הוא מרחם ואינו חפץ במיתתן של רשעים אלא בשובם מדרכם לאחוז במעשה הצדיקים הנקרא אור כי טוב ע"כ:

ולפענ"ד נראה לבאר, דהנה איתא בילקוט על הפסוק (ישעי' נ"ח) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. ודרשו שם כשופר של ר"ה כשופר של מ"ת. והוא תמוה. ולהבין פשטות הכתוב דהמשיל הרמת קול לשופר הלא כבר אמר קרא בגרון. ופירשו הקדמונים וגם בס' כלי פז בהמקראות גדולות דהכוונ' הוא כמו שיש בשופר קול פשוט והוא התקיע' ויש בו קול התרוע' שהוא מורכב מקולות דקים מאוד. ויש בו שברים מורכב משניהם. לז"א כשופר הרם קולך לדבר דברים פשוטים כדי שיבינו פשוטי עם ודברים דקים כמו התרועה כדי שישמעו המבינים ויודעי דעת וגם דברים בינוני' כמו השברים כדי שיבינו הבינונים וזהו כשופר. והנ' לכאור' קשה למה הוצרך הקב"ה לבקשו קרא בגרון אל תחשוך דמה"ת ירצה הנביא למנוע א"ע מלהגיד. ונראה דהלא ההפרש בין ב' שופרות הוא דהשופר של ר"ה כבר פי' הרמב"ם בה' תשוב' דהוא משום עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו מעשיכם וחזרו בתשוב':

אמנם לכאור' המוכיח ימצא מקום לפטור א"ע מלומר תוכחה דיאמר ממ"נ להשוגגים אולי לא יאבו לשמוע וא"כ מוטב שיהי' שוגגים וכו'. ולהמזידים לא יועילו דבריהם מאומה. והנה נודע דבית יעקב אלו הנשים וקלי הדעת. וכמו שאמרו במדרש יתרו על הפסוק כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. והכא כתיב והגד לעמי פשעם כלומר לעמי שהם יודעים רבונם ומכוונים למרוד בו ועוברים במזיד וכמו שדרשו רז"ל אלו ת"ח ששגגת תלמוד עולה זדון ולבית יעקב חטאתם המה הפשוטי עם שעוברים בשוגג לחסרון ידיעתם. ובשני שופרות הללו מצינו שבמתן תורה הי' חסרי דעת ונעדרי התבונה והוצרך בהשופר לאספם שיבואו כולם באגודה אחת וללמדם תורה ומצות לדעת המעש' אשר יעשון לבל יכשלו. ובשופר של ר"ה הוא כמ"ש הרמב"ם לעורר אותם משנתם כלומר שהם יודעים רק שנתרשלו מהמצות. וזהו כוונת הילקוט הנ"ל שהקב"ה ביקש מישעי' הנביא שלא יחשוך בשביל זה מלומר להם תוכחה רק שיאמר להב' כתות הנ"ל תוכחה וזהו הרמז כשופר של ר"ה וכשופר של מ"ת. לחסרי הדעת ללמדם תורה והמעש' אשר יעשון כמו בשופר של מ"ת ולהיודעים רבונם ומכוונים למרוד בו לעוררם שלא יוסיפו למרות בו ולעוררם משנתם כשופר של ר"ה והבן:

והנה בעיקר מהות התשוב' הביא השל"ה הקדוש במס' יומא בהתחלת ד"ח תוכחת מוסר בשם המנורת המאור שהביא בשם המדרש משל נפלא להמאחרים בתשוב'. וז"ל מלה"ד לאנשים ההולכים בים בספינ' ונתעכבו בה ימים רבים ולא הגיעו אל מחוז חפצם יום א' נשבה רוח חזקה בים והוליך הספינ' והאנשים אשר בה עד שהגיעו לאי אחד בים והנה הים סובב מכל רוח ובאותו האי הי' אילנות גבוהים עד למאוד והמה נושאים פירות ומיני מגדנות ומכל מין ומין נחמד למראה וטוב למאכל. והי' באותו האי מעיינות מים מתוקים מדבש והי' מתגברים והולכים ומשקים כל אותו האי עד שצמחו דשאים ורבו עשביו והנצו פירותיו וכו' ועליהם כל עוף כנף פוצה פה ומצפצף והי' המקום נחמד לשבת בין מעיינות המים תחת צללי האילנות והנה בהספינ' הי' חמש כתות של בני אדם. הכת ראשונה לא רצו לצאת מהספינה וללכת אל האי באמרם אם נצא מהספינ' אפשר שיבוא רוח ותלך לה הספינ' ונשאר באי ובשביל נחת רוח של שעה שנהי' בהאי בתאות פירותיו נפסיד עצמותינו. אם תלך הספינ' ונשאר בהאי ונמות ח"ו. הכת השני' יצאו מהספינ' ונכנסו להאי אבל לא התמהמהו אלא אכלו מעט פירות ולא הפסידו כלום בשביל שנכנסו להאי. הכת הג' יצאו מהספינה ונכנסו להאי ואכלו מפירות האילנות וטיילו על האי ונתעכבו לשם עד שבא הרוח. והי' המלחים רוצים לנהוג ספינתם ולהלוך לדרכם תקעו המלחים בחצוצרות כמו שדרכם לתקוע בשעה שהולכים כששמעו קול החצוצרות מיד יראו לנפשותם ונכנסו להספינ' ומצאו מקומות שישבו בני אדם במקומם ולא מצאו מקומות בריות כמו הראשונים. הכת הד' היו אוכלים מפירות האילנו' והי' שטין בהאי והולכין על כל עבריו והיו שומעין קול החצוצרות ואמרו אעפ"י שתקעו בחצוצרות לא ילכו עד שיקומו את התורן ויקימו את התורן אמרו לא ילכו עד שיפרשו את הנס. פרשו את הנס. אמרו לא ילכו עד שיאכלו המלחים. ובכ"ז יושבין באי עד שאכלו המלחים ונהגו הספינה והתחילה ללכת. כיון שראו הספינה התחילה ללכת אמרו אם ח"ו נמתין עתה רגע תלך לה הספינ' ונכנסו בה ומצאו מקום צר וישבו בדוחק. הכת הה' ישבו באי ואוכלין ושמחין ולא נתנו אל לבן לשוב אל הספינה עד שהלכ' ונשארו באי נעים ונדים ועברו ימי החום ובאו ימי הקור ונשרו הפירות מהאילנות ויבשו העלין ונשארו לחורב ביום ולקרח בלילה ויצאו חיות רעות מן האי והי' משחיתין בהם וטורפין ואוכלין מהם ונשארו בוכים ומתאבלים שלא נכנסו בספינה ולא הי' מועיל להם כלום וישבו באי עד שכלו ואבדו ונכרתו מן הספינ' ומהאי והנמשל מובן. כן האדם בעוה"ז מעשיו הטובים דומים להספינ' וכו' עיי"ש:

והנה בפרשת התשובה כתיב והי' כי יבואו עליך וגו' הברכה והקללה ושבת עד ד' אלהיך. ומל וכו' ונתן ד' אלקיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך ואתה תשוב וגו' והותירך כי תשמע בקול ד' וכו' כי תשוב אל ה' וגו' בכל לבבך ובכל נפשך וכו'. הדקדוקים רבו בזו הפסוקים ובפרט בכפל ג' פעמים לשון התשוב'. וגם מהו הכוונ' באמרו ובאו עליך הברכה והקללה דמהו הענין שפורט הברכה וכי על ידי הברכ' יתעורר לשוב. וגם הלשון ואתה תשוב מהו הרמז במלת ועתה. ויבואר הענין עפ"י הידוע מספרי המחקר החובת הלבבות והעקרים שביארו שע"י ג' אופנים יתעורר האדם לשוב על חטאיו. (הא') אם באו על איש יסורים ומפשפש במעשיו וישוב בתשוב' שלימה כי יראה אשר יד ד' נגעה בו. (הב') לפעמים יתעורר האדם לשוב אם רואה יסורים באו על אחרים ומשים על לבו פן גם אותו תדבקתהו הרעה. (הג') הכי נכבד אשר יתעורר האדם מפני פחד ד' והדר גאונו אשר יעורר נפש כל חי מקול הקורא בכל יום. וזהו התשוב' המעולה הנקראת תשובה מאהבה ולא מיראת העונש.

ועפי"ז יתפרשו הכתובים הנ"ל כמין חומר שהתחיל במדרג' התחתונ' הגרועה והי' כי יבואו עליך הדברים האלה הברכה והקללה. היינו שרואה שחלה עליו קללת ד' ועי"ז יתעורר לשוב. ומה שהקדים להקללה הברכה הוא כי מסתמא החוטא אם תבא עליו פתאום קללה יאמר אך מקרה הוא ורוע מזלו גרם לה מצד מערכת הכוכבים. וע"כ אמר הברכה והיינו באדם שרואה עצמו לפעמים ברום ההצלחה בעושר וכבוד ואח"כ תבואהו רעה שוב לא יוכל לשפוט הדבר על נקלה לאמר כי מקרה הוא. כי כבר ראה מזלו שיוכל לקבל גם רב טוב. וע"כ יודה כי עונותיו ילכדוהו ובשחיתותם נתפש. וזהו שאמר כי יבואו הברכ' והקללה ושבת וכאשר תשוב ע"ז האופן בעת באו עליך יסורים אזי מצוה גוררת מצוה. ומל ד' אלהיך את לבבך ונתן ד' אלהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ואתה תשוב ותבוא למדרגה השניה שבעת תראה יסורים גם על אויביך ג"כ תשוב אל לבבך לשוב ואח"ז תזכה לבוא למדריג' המעולה כי תשמע לקול ד' אלהיך וכו' לשמור מצותיו כי תשוב אל ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשיך שתשוב רק מפני צווי ד' ותקבע בלבך אהבתו ויראתו והבן:

והנה הנביא אמר ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו יחד לא ירומם (הושע י"א) והכוונ' בזה פי' בס' דברי שלום דרוש כ"ב שעמי תלואים ומסופקים אם יעשו תשוב' אם לאו. והטעם שהם מסופקים הוא ואל על יקראוהו יחד לא ירומם ר"ל המה מיחסים ומכנים שמו של הקב"ה. בעל רם וגבוה מעל גבוה ואינו משגיח בשפלים להיו' שאין טובתם מתמיד אלא פעם יש להם טובה ופעם יש להם רעה. והוא הקדמה ידועה כי המקרה לא יתמיד. ולכן כיון שאין להם טוב ורוממות בהתמדה ודאי שאין הקב"ה משגיח בשפלים אלא הוא על ורם על כל גוים ואין טוב ורע בא אלא דרך מקרה לכך אמרו יחד לא ירומם שהי' נרא' בעיניהם שהם ראוים לרוממות ומעלה לא לשפלות. לזה השיב הקב"ה ואמר איך אתנך אפרים אמגנך ישראל וכו' והכוונ' הוא שבין כשהקב"ה נותן להם טובה בין כשנותן להם רעה לעולם יש לו כוונה אחת לרחם עליהם באופן שהטוב' והרעה הוא פעולה אחת וכוונ' אחת ואמר האמת הוא שאתם חייבים אם לא הייתי מייסר אתכם על עונותיכם לא הי' זה לטובתכם אלא לרעתכם וכמו שאמרו רז"ל על הפסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם וזהו שאמר איך אתנך אפרים אמגנך. כי מלת אתנך הוא אעזבך כמו ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ור"ל באיזה אופן הייתי עוזב אותך תדע שהוא בהיותי מגן לך ולא יגורך רע ולא יסורין על מה שעשית שודאי זה הוא העצבון האמיתי. ושמא תאמר אם כוונתך לכך למה אין אתה מביא צרה וצוקה בהתמדה והמשך לכן אמר איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי ולבי יחיל בקרבי מצרתכם. אבל זה הכלל יהי' בידך שהיחד והתמד' שיש לי הוא שנכמרו ניחומי עליכם הן בטוב והן ברע. בטוב אני נותן לכם קצת טובה לרחם עליכם וגם ברע כדי להקל מעליכם חובת עונותיכם באופן שהכל לטובתכם והבן:

ובעיקר מעלת הבע"ת איזה מהן עדיף דפליגי בה ר"ח ור"א בפ' אין עומדין אי צדיק מעיקרו עדיף או בע"ת עדיף. הנה המוהר"י מוסקאטי דרוש ל"ח פי' דעיקר פלוגתתן אינו רק בתשוב' מיראה דזדונות נעשו לו כשגגות אבל בתשוב' מאהב' דזדונות נעשו לו כזכיות לית מאן דפליג דבע"ת עדיף. אך בתשוב' מיראה יש ראי' דהכרעת האמוראי' הוא דצדיק גמור עדיף. וראי' מההיא דפ' החליל גבי שמחת בית השואבה ע"ש באריכות. ובזה פי' שם פסוקי (תהלים ל"ב) אשרי נשוא פשע כסוי חטאה דהיינו בע"ת מירא' כי ע"כ אמר בו כסוי חטאה שעם היותו נשו' פשע מ"מ זדונות' נעשו לו כשגגות ועדיין מכוסה הוא מהם. וכמו כן ידעתי גם ידעתי כי אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון וכו' דהיינו מי שלא חטא מימיו והרי שניהם מעולים וכל אחד מהם אשריו. אמנם הי מינייהו עדיף. אגזור ואומר כי מי שלא חטא מימיו הוא חשוב יותר ממי שעשה תשוב' כשהתשוב' הוא מיראה. וזה מחמת ב' בחינות. האחד קודם שאשוב בתשוב'. והב' לאחר שאשוב. כנגד הראשון אמר כי החרשתי בלו עצמי כלומר קודם שאשוב כשהייתי עומד ומשתאה בלי ווידוי על החטאים והפשעים שרבו למעל' ראש. לא אחשה על חלאים רעים אשר סבבוני. וז"א כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה. ואחר שאשוב ג"כ בהיותי מתודה על אשר חטאתי. הנה זה כל פרי הסר חטאתי לסוף מה שאשיג אינו אלא שאתה נושא עון. חטאתי. ר"ל שאתה נושא עון ומשיבו למדרגת חטאת שהוא שוגג זה נשאר סלה אפי' לאחר התשוב' בשהוא מיראה מעתה ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כלומר התאוות המשמשות ובאות עליו כשטף רב ומבקשים לטרדו ולהטביעו במים שאין להם סוף עליהם ראוי להתפלל שלא יגיעו אותו כלל. ובתשוב' מאהב' דהוא עדיף לכ"ע מצדיק גמור ג"כ פירשו הקדמונים דזהו שאמר דוד הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני. ר"ל שאחר התשוב' המעולה יבקש מהקב"ה שלא ישאר שום רושם החטא אפילו שוגג. וזהו שדייק ומחטאתי טהרני כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד כלומר דעיקר התשוב' פירשו בש"ס דיומא מחוי ר"י ה"ד בע"ת באותה אשה ובאותו פרק ובאותו מקום. וא"כ עיקר התשוב' כשמצא מקום לעבור העבירה והיצה"ר מתגרה בו והוא כובש את יצרו ומונע א"ע מלעשות את העביר'. לאפוקי כשאינו יכול לשוב לעשות אות' העביר' זה לא נקרא בע"ת. וכדאמרי' בסנהדרין חסרי' לגנבי' נפשי' לשלמא נקיט. וזהו שאמר כי פשעי אני אדע שאני יודע שחטאתי ומודה ע"ז. וחטאתי נגדי תמיד. ר"ל ככחי אז כחי עתה לעשות החטא ואעפ"כ הנני מונע מהעביר' וא"כ זהו התשוב' המעולה. וזהו שאמר הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ד' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. ר"ל דהתשוב' יהי' במדריג' זו שהוא יהי' נמחל לגמרי וקח טוב כלומר דהעונות יקחם הקב"ה לטוב שיהפוך מהזדונות זכיות והבן:

וזהו ביאור המדרש כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי וז"ל אם עשה תשובה ואם לאו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך ע"כ. דקשה איך שייך לומר בלא עשה תשוב' כי אם תכבסי בנתר דהרי אם לא עשה תשוב' מה כיבס א"ע. ולפי הנ"ל ניחא דר"ל כבסי מרעה לבך שיראה לעשות תשוב' מאהבה דהרעה בעצמו יהי' מלובן ומכובס. ואם לאו. כלומר כשתעשה תשובה רק מירא' כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך. דעדיין רושם החטא נשאר, ועפי"ז יבואר נמי פירוש הכתובים (משלי ג') כי תביא חכמה בלבך ודעת לנפשך יונעם מזימה תשמור עליך ותבונה תנצרכה להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חשך השמחים לעשו' רע יגילו בתהפוכות רע וכו' כל באיה לא ישיבון ולא ישיגו אורחו' חיים למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור. ודקדקו המפרשים (עיין בס' ברכת כהנים דרוש ל"ה). (א) באמרו מאיש מדבר תהפוכות אין לו שחר. (ב) מ"ש ללכת בדרכי חשך ולא אמר להולכים בדרך חשך. (ג) מ"ש יגילו בתהסוכו' רע ומתחיל' אמר השמחים לעשות רע. ויתבאר בענין זה דהנה רבי שנה לן במתני' דאבות איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ושאלת רבי הוא איזהו דרך ישרה שיבור ע"ש אם לעשות חבילות מצות ולהיות צדיק מעיקרו או להיפך לעשות עבירות ולעשו' אח"כ תשוב' ויגדל מדרגתו מה שאין הצדיקים יכולים לעמוד בו. לז"א כל שהוא תפארת לעושיה ובודאי התפארת הוא להיו' צדיק מעיקרו וכמאמר הכתוב אשרי אדם לא יחשוב ד' לא עון אך לומר שזה הוא נקרא תפארת לעשות מתחילה עבירות ואח"כ ע"י תשובה יתהפכו כולם לזכיות לז"א ותפאר' לו מן האדם. ר"ל שיהי' לו תפארת משאר אנשים וזהו דוקא כשהולך לדבר מצוה משא"כ כשהולך לד"ע ח"ו. ולומר שכוונתו הוא כדי לעשות תשובה כדי שיתהפכו אח"כ לזכיות. בוודאי לא יהי' זה תפארת לו מן האדם. ואדרבא יהי' לבוז ולקלון להם כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין לו לעשות תשובה ולהאמור יתבאר כמין חומר המשך הכתובים הנ"ל. דהזהיר את האדם לבל ישמע לעצת יצה"ר כשמייעץ להאדם לעשות עבירות כדי שאח"כ ע"י התשובה יהפכו לזכיות וזהו שאמר תבוא חכמה בלבך. ומפרש מהו החכמה. ודעת לנפשך יונעם ר"ל שהיצה"ר מסית להאדם שילך אחרי נעימות הזמני ובזה ייטיב לנפשו היינו נשמתו. לז"א מזימה תשמור עליך היינו שהתורה ישמור מאותן המחשבות ולא תלכד במצודתו. והשמיר' יהי' מהתורה הנקראת תבונה. וז"ש תבונה תנצרך מדרך הרע הזה. וז"ש מאיש מדבר תהפוכות. ר"ל מאיש המדבר שיהפך העבירות לזכיות. ולז"א העוזבים אורחות יושר היינו לעשות מצות. והם עוזבים אותו הדרך. וז"ש ללכת דוקא. ר"ל שאומרים שזהו הדרך הישר במה שהם הולכים דרך חשך. וחושך הוא מעשיהן של רשעים ואומרים שזהו להולך בדרך יחשב אצלם אחר שיהפך כולם לזכיות. וז"ש אח"כ השמחים לעשות רע. ר"ל אותן האנשים ששמחים הם כשיגיע איזה רע לעבירה לידם. וטעם על שמחתם לז"א בתרי'. יגילו בתהפוכות רע. ר"ל שהגילה שלהם הוא שיעשו תשובה ויהפכו העברות לזכיות לז"א אח"כ אשר ארחותיהם עקשים ונלוזים וכו'. ר"ל כי לא זו הדרך שחפץ ד'. וז"ש להצילך וגו'. ר"ל שהתורה יצילך מפיתוי היצה"ר הנקרא אשה זרה אשר אמריה החליק' בחלקלקות לשונה לעשות עבירות. וז"ש בתרי' העוזבת אלוף נעוריה. היינו מה שהי' מלמדין אותו בעת שהי' עוד במעי אמו וכאמרם ז"ל שהתינוק במעי אמו מלמדין אותו כל התורה ואומרים לו הוי צדיק וז"ש ואת ברית אלהיה שכחה היינו התורה הנקראת ברית ואל תאמר שכוונת' לטובה הוא כדי שיעשה אח"כ תשובה. לז"א כל באיה לא ישיבון ולא ישיגו אורחות חיים. ר"ל שלא יבואו כלל לגדר זה שיעשו תשובה כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לז"א למען תלך בדרך טובים ר"ל לעשות מצות ולהיות צדיק מעיקרו. וזהו שאומר אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון. ר"ל שלא יעשה דבר חשוב מהעון היינו להפך העבירות לזכיות. וא"ת הרי אמרו רז"ל גדולה תשובה שעושין מהזדונות זכיות לז"א ואין ברוחו רמיה. ר"ל כשאין ברוחו רמיה כלל אז יתהפך לזכיות משא"כ כשעושה בתחילה ע"ז הכוונה זה לא מהני. והבן:

עתה אשוב למקומי הראשון להמדרש שהצבתי בפתח השער ויהי ערב זו מעשיהן של רשעים. ויהי בקר זו מעשיהן של צדיקים א"י איזהו חפץ יותר הקב"ה כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר שחפץ הקב"ה יותר במעשיהן של צדיקים. ולפי האמור ניחא שפיר דהכי פי' איני יודע באיזה חפץ הקב"ה יותר אי במעשיהן של צדיקים היינו שיהי' צדיק מעיקרו או חפץ הש"י במעשיהן של רשעים ר"ל שיהי' הרשע חוזר בתשובה ויהפכו העונות לזכיות וז"ש איני יודע באיזה מהן חפץ יותר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר דחפץ הקב"ה וכו' כלומר חפצו שיהי' צדיק מעיקרו והבן:

בכאן אמרתי קצת דברי מוסר במה שהולכין בש"ק לטייל בגנות ופרדסים ובאים עי"ז לכמה איסורים שהולכין חוץ לעירוב וחוץ לתחום ומו"מ וכמה איסורי דאורייתא כי עבירה גוררת עבירה וגם הזהרתי שמהנכון שכל איש אשר יראת ד' נוגע בלבבו להיות נזהר בימי החורף הבע"ל בענין העמדת התבשילין בשבת לעשות כדת וכדין. היינו שהעכו"ם יניח התבשיל קודם ההיסק. ואח"כ יסיק העכו"ם התנור לחמם הבית כשהקור גדול ואז נרתח התבשיל מאליו. וגם ע"ז נודע דעת הט"ז בסוף סימן רנ"ג שפקפק מאוד על הך היתרא דהתה"ד שהביא הרמ"א שם וסיים שכל בעל נפש יחמיר לעצמו. וגם כמה גדולים כתבו דעיקר היתרא דהתה"ד והמג"א הוא רק על תנור בית החורף וכדומה אבל לא על התנורים שמבשלין שם בימי החול. אך עכ"פ בזה יש לזהר שלא להקל ביותר ובאם כבר הוסק התנור אסור להעמיד אפי' ע"י עכו"ם ולא לסמוך ולומר אמירה לנכרי אינו אלא שבות. ואדרבה באיסורי דרבנן יש להזהר טפי מד"ת]:

והנה איתא במדרש ראה זש"ה שמעו והאזינו ואל תגבהו. שמעו לד"ת והאזינו לד"ת ואל תגביהו את הטובה מלבוא. א"ר תנחומא שמעו לד"ת ואל תדברו גבוהות כי ד' דיבר. והיכן דיבר כי תועבת ד' כל גבה לב. ד"א שמעו לד"ת ואל תסירו אזניכם משמוע תורה כי ד' דיבר והיכן דיבר. מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ד"א שמעו לד"ת. ואל תגביהו את הטובה מלבוא בעולם. כי ד' דיבר. והיכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו עכ"ל המדרש וק' הכפל לשון שמעו לד"ת והאזינו לד"ת. ועוד מהו הלשון ואל תגביהו את הטובה מלבוא דהול"ל ואל תמנעו את הטובה. והנה בדרשות מוהר"י מינץ סוף דרוש בי"ת פי' דבעל המאמר כיון להזהיר ולהלהיב לבות בני האדם שיתעסקו תמיד בד"ת ולאשר האנשים המונעי' מלשמוע דרשות חכמים המה נחלקים לג' כתות. (א) יש אנשים חכמי' בעיניהם ועל דעתם שקטנם עבה ממתני החכם או הדורש וחרפה הוא להם לשמוע תורה מפיו. (ב) ויש נמנעים לשמוע באמרם כי כבר שמעו זה הדרוש פעמים רבות ואין מחדש דבר. (ג) מהם נחפזים ללכת לדרכם להתעסק בסחורה או לעשות מלאכתם להרויח מזונות ולהביא טרף לביתם. והנה כנגד הכת הראשונה אמר שמעו לד"ת ואל תדברו גבוהות כי תועבת ד' כל גבה לב. וכנגד הכת השני"א אמר שמעו לד"ת ואל תסירו אזניכם משמוע כי מסיר זנו משמוע תורה בטענה שאין הדורש מחדש שום דבר גם תפלתו תהי' תועבה בעיניו כי כל מה שהתפלל היום כבר התפלל זה ימים ושנים. וכנגד הכת השלישית אמר שמעו לד"ת ואל תגביהו את הטוב' מלבוא בעולם כי אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ויזמין ד' לפניכם שתשיגו די פרנסתכם בנקל ע"כ. ובאופן אחר י"ל דהענין הוא עפי"מ שביארו הקדמונים שהפרש יש בין המצות שכתובים בפירוש. ובין המצות דרבנן שנדרשו מכח ק"ו וג"ש וכדומה והוא דעל מצות התור' שנתן לנו הקב"ה כמו שהוא בלתי תכלית כן השכר הוא בלתי תכלית. יען כל השכר העוה"ז אינו כדאי לזה השכר רק השכר הוא צפון לע"ל. אבל המצות דרבנן ודאי שכרן בעוה"ז כיון שהם באים משכל וחכמת אדם שהוא בעל גבול ותכלית. ועוד נודע מאמר רז"ל בעירובין דף כ"א איזן וחיקר ותיקן שעשה שלמה אזנים לתורה. בתחיל' היתה התור' דומה לקופ' שאין לה אזנים עיי"ש. וזהו שאמר המדרש שמעו לד"ת והאזינו לד"ת. ר"ל עשו אזנים לתורה היינו גדרים לתור' ועי"כ אל תגביהו את הטוב' מלבוא בעולם שאם לא תעשו רק מצות התור' לבד אזי תגביהו את הטובה מלבוא שיהי' הטוב' אך למעל' אבל לא יבוא הטוב' לעוה"ז ולכך האזינו לד"ת ולא תגביהו וכו'. וזהו כוונת המדרש שם אמרו ישראל להקב"ה רבש"ע אימתי אתה נותן לנו שכר המצות שאנו עושים. א"ל הקב"ה שכר המצות שאתם עושים מפירותיהם אתם אוכלין עכשיו ושכרן בעקב אני נותן לכם. והכוונ' הוא דישראל שאלו להקב"ה אימתי אתה נותן לנו שכר המצות שאנו עושים. כלומר דעל המצות דאורייתא ודאי שפיר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא והשכר הוא צפון לעוה"ב. רק אמרו על המצות שאנו עושים מדעתינו ממדרש חכמים אימתי אתה נותן לנו ע"ז שכר. ע"ז השיב להם הקב"ה המצות שאתה עושים מפירותיהם אתם אוכלים עכשיו. ושכרן ר"ל שכרן של גוף המצות דאורייתא בעקב אני נותן לכם והבן:

ובזה יבואר נמי מאמר הש"ס אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלין שנאמר כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי והביאותים אל הר קדשי וכו'. וק' לכאורה דמאי ראי' הוא מהך קרא דבשביל ב' שבתות הם נגאלין הרי בהאי קרא כתיב ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי. א"כ כל התורה הוא בכלל. אמנם הכוונה הוא עפ"י מה דאיתא בילקוט פ' תשא. וז"ל את שבתותי תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא משום מלאכה ממש. דברים שהם משום שבות מנין כגון אמירה לנכרי מנין דהוא אסור משום שבות ת"ל את שבתותי תשמרו להביא דברים שהם משום שבות ע"כ. והוא תמוה דהאיך מבואר בפסוק זה דברים שהם משום שבות. וראיתי הובא בשם הגאון המפורסי' מו"ה שכנא זצ"ל דהכי פירושו. דזה הוא ידוע דהקב"ה ברא את העולם במאמר כדכתיב בדבר ד' שמים נעשו וא"כ מה דכתיב ששבת הקב"ה ביום השבת אף מן האמירה הי' שובת. וא"כ אתי שפיר את שבתותי תשמרו שבתותי דייקא כמו שבת שלי תשמרו כמו ששמרתי את השבת אף מן האמירה. כן אתם תשמרו את השבת אף מהאמירה ע"כ. וזהו נמי ביאור הגמרא הנ"ל דיליף מהך כתוב דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ר"ל שתי שבתות השבת דאורייתא והשבת דרבנן היינו אמירה לנכרי. ובחרו באשר חפצתי דזה חפצתי לשמוע דברי חכמים. ומחזיקים בבריתי ר"ל המה עושים משמרת למשמרת. ובזה מחזיקים בבריתי דעי"ז יתקיימו המצות דאורייתא. ולזה סיים שפיר והביאותים אל הר קדשי. דעי"ז יזכו לגאולה ויהי רצון שנהי' בטוחים שהאל צור ישענו. ימהר פדותינו. וירפא משובתינו. וכקדם יחדש ימינו ושנזכה לגאולה שלימה אכי"ר:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה