אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש יא לשבת תשובה › לדבר הלכה

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש יא לשבת תשובה · לדבר הלכה

דרוש יא לשבת תשובה

בסוגיא דכהנים שפגלו במקדש:

מסכת גיטין דף נ"ד ע"ב מתני' הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין בגמרא ת"ר הי' עושה עמו בטהרות ואמר לו טהרות שעשיתי עמך נטמאו הי' עושה עמו בזבחים ואמר לו זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן וכו' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן ורבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל וכו' ההוא דאמר לי' לחברי' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתא לקמי' דרב אמי א"ל שורת הדין אינו נאמן אמר לפניו ר' אסי רבי אתה אומר כן הכי אמר ר"י משום ר' יוסי מה אעש' שהתור' האמינתו היכן האמינתו אמר ר"י בר ביסנא כה"ג ביום הכפורים יוכיח דכי אמר פיגול מהימן ומנא ידעינן והכתיב וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אלא לאו משום דמהימן וכו'. שם בסוף הסוגיא ההוא דאתי לקמי' דר' אבוהו א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתי לשמן א"ל ס"ת ביד מי וכו' א"ל מתוך שנאמן להפסיד שכרך נאמן אתה להפסיד ס"ת עכ"ל סוגית הש"ס בקצר'. והנה להלכ' פסקינן ביו"ד סי' קכ"ז דהלכתא כרבא דאף שאין עתה בידו רק שהי' בידו פעם אחת ואמר לו בפעם הראשון כשמצאו נאמן אבל כשלא הי' בידו ואמר לו בפעם שנית כשמצאו אינו נאמן רק אם הבעלים שותקים נאמן מטעם שתיק' כהודא' ומבואר שם בסי' הנ"ל גבי יי"נ בסעיף ב' דהנ"מ כשעוש' עמו בחנם אבל פועל בשכר וכשאומר שנתנסך בפשיעתו יפסיד שכרו נאמן אפי' בשאינו בידו מטעם מתוך וכו' כמו הכא בס"ת בגווילין ע"ש. והנה כל המפרשים הביאו בשם הראב"ן שהקש' דהא ספר של יוה"כ הוי משלו וא"כ האיך הוכיח ר"י מהכא דע"א נאמן באיסורין אפי' שאין עתה בידו דהא י"ל דמש"ה נאמן כיון שמפסיד הפר. ותי' דעיקר הוכח' היא מהשעיר של יוה"כ דהוא משל ציבור. אמנם הט"ג בחידושין תמה ע"ז דהרי משמעות הסוגיא בזבחים דף מ"ב דלמ"ד אין מפגלין בחצי מתיר אינו פיגול עד שיפגל במ"ג מתנות א"כ ממילא מפסיד גם לפר דהא מערבין לקרנות אך לבסוף מסיק לדעת הראב"ן דמבואר בתוי"ט רפ"ב דמנחות דמכריע שדעת ר' יוסי התם במשנ' דס"ל כר"מ דמפגלין בחצי מתיר והכא אמר ר"י בשם ר' יוסי ומש"ה שפיר הביא ראי' מכה"ג ביוה"כ ומהשעיר ע"ש. אך אכתי קשה טובא דע"כ עיקר הוכחת הש"ס קאי אם אומר שפיגל לאחר מתן קרנות וכיון שמערבין לקרנות אם אומר שפיגל בשעיר בעי שעיר אחר א"כ ממילא יצטרך לערב מחדש דעירוב קרנות מעכב וא"כ יצטרך להביא פר חדש ואכתי קשה דנימא מתוך שנאמן להפסיד הפר שהוא שלו מש"ה נאמן. ואחרי כמה ימים מצאתי להגאון מופ"ה האב"ד דק"ק לבוב שליט"א בספרו בית יצחק ביו"ד ה' שחיט' סוף ס' י"ג שהעיר בזה על הגאון בעל הט"ג. אך באמת כבר תמהו כל המפורשים דאפי' אם נימא דהראי' היא משעיר נמי תקש' דהא מבואר דכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין לשלם וא"כ אפי' בקרבן העם נמי משכחת פיגול כיון שמפסיד גם לעצמו שיהא חייב לשלם א"כ איך מביא ראי' ר"י מכה"ג ביוה"כ דע"א נאב"א דלמא התם דוקא נאמן מטעם מתוך שמפסיד גם לעצמו. והלום ראיתי בס' חוו"ד בחידושיו לה' יי"נ בסי' קכ"ז הקש' שם על המחבר בס"ב דלמה הוצרך לטעמא שמפסיד כל שכרו הלא כיון שאומר שנתנסך בפשיעתו חייב לשלם כל היין וא"כ אפי' עוש' בחנם יהי' נאמן כיון שמפסיד לשלם כל דמי היין וכן גבי ס"ת לקמן שאם אמר שלא עבד הגווילין לשמן חייב לשלם לבעלים דמי הגווילין ולמה הוצרך לומר מטעם מתיך שנאמן להפסיד שכרו ותי' דהנה מבואר בכל הפוסקים דבכ"מ אזלינין בתר הודאות התובע ולזה מפסיד השכר אף שהבעלים יכחישו אותו מ"מ פטור מלשלם לו שכר פעולתו כיון שהשומר שהוא התובע מודה שאינו מגיע לו שכר פעול' ואף אם בעל דבר מכחישו בברי ואמר שלא נתנסך אפ"ה פטור מלשלם שכר פעול' ומש"ה שייך שפיר לומר מתוך שנאמן להפסיד שכרו דלהפסיד שכרו ודאי דנאמן אף שהבעלים מכחישו משא"כ לענין תשלומי דמי היין באינו מאמין לו על היין והיין כשר לא משלם לו דמי היין ל"ש לומר מתוך שנאמן לשלם לו דמי היין דהא אינו משלם כשבעלים אינם מאמינים לו ע"ש. ולפלא בעיני שלא הביא בזה דעת הש"ך שהכריע להלכ' דאם מכחישו בבירור אינו נאמן אפי' היכא שמפסיד שכרו ופי' שם דהא שכתב רבינו ירוחם ואפי' הבעלים מכחישין ר"ל שאינו מאמינו. אבל אם מכחישו בבירור אינו נאמן אמנם דעת הט"ז שם דאפי' הבעלים מכחישין בבירור נמי אמרינן מתוך עי"ש. ונמצא דעיקר הטעם דמש"ה לא אמרי' דיפסיד תשלומין דמי היין או דמי הגווילין משום דהבעלים יוכלו להכחישו ע"ז וממילא לא יצטרך לשלם וא"כ תקש' הכא איך למדו מכה"ג ביוה"כ דכי אמר פיגול מהימן והא כהנים שפגלו במקדש חייבין לשלם והכא לא יוכל שום איש להכחישו דהא הוי לפני ולפנים וא"כ הדרא קושית הראב"ן הנ"ל לדוכתא דנימא מתוך. ואף דנימא דהוכח' היא משעיר נמי תקש' דאם אומר שפגל חייב לשלם ושום אדם לא יוכל להכחישו א"כ איך מוכח דנאמן אפי' שאין עתה בידו דלמא מש"ה נאמן כיון דיפסיד לשלם אם אומר שפיגל. ואשר אנכי אחזה ליישב קושיא הנ"ל ונקדים מה שהקש' הפ"י בחידושיו לב"ק דף ד' מה דסותר רש"י פירושו בדין מפגל דשם במס' ב"ק פירש"י מפגל ששחט חטאת לשם שלמים והכא בסוגיא דידן ולעיל בסוגיא דהיזק שא"נ דף נ"ג פירש"י מפגל היינו בחוץ לזמנו וחוץ למקומו עי"ש שהאריך בזה. ועוד נקדים הנה שיטת רש"י ותוס' במס' ב"מ דפיגול הוי בדיבור ולא במחשבה. והפני יהושע בחידושיו הוכיח ג"כ בראי' מוכרחת מסוגיא דהכא דאל"כ אמאי הוצרך למילף בשמעתין מכ"ג ביוה"כ ואמאי לא יליף מכל העבודות בכל הכהנים דמהימן הכהן לומר שפיגל ומנא ידעינן אע"כ דמחשבת פיגול היינו בדיבור. ועפי"ז סיים שם הפ"י לתמוה מהא דאמרינן בפ"ב דזבחים דף כ"ט מנין למחשב בקדשים שלוקה דכתיב לא יחשב ופריך הש"ס לאו שאין בו מעשה היא ומוקי לה כר"י דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. ואי ס"ד דפיגול היינו בדיבור אמאי קרי לי' לאו שאב"מ הא קיי"ל עקימת שפתיו הוי מעשה היכא דבדיבורא עביד מעשה וה"נ עביד מעשה בדיבורו לפגל הקרבן ולפוסלו ע"ש שהניח בצ"ע:

ובאמת ראיתי להגאון בעל המהר"ם מינץ בתשובה סי' י"ג אות ב' שכתב לדחות ראית הפ"י הנ"ל די"ל דפיגול הוי במחשבה ולא בדיבור ומ"מ ניחא הא דלא מייתי ראי' משאר כהנים. דהא עיקר הא דמייתי מכ"ג ביו"כ הוא לדחות דברי ר' אמי דס"ל כאביי דבעינן שיהי' עתה בידו ומייתי ראי' מכ"ג ביו"כ דהלכה כרבא דאפי' שאין עתה בידו רק שיהי' בידו פעם אחת נמי מהימן. וא"כ משאר כהנים אין ראי' די"ל דמש"ה מהימן לומר שפיגל במחשבה דהא פיגול שייך בד' עבודות וא"כ מהימן כשאומר שפיגל בשחיטה במחשבה כיון דיוכל לפגל אח"כ בדיבור ועדים ישמעו לאפוקי בכ"ג ביו"כ שא"א לפגל אח"כ ועדים ישמעו דהא כתיב וכל אדם לא יהיה באוה"מ. וא"כ מסוגיא זו אין להוכיח דפיגול היינו בדיבור דהש"ס רוצה להוכיח סברת רבא דאפי' אין בידו עכשיו נאמן ע"א לאסור שנטמאו טהרותיו וזה א"א להוכיח משאר כהנים. אבל מכ"ג ביו"כ שפיר הוכיח כרבא דהא אין בידו עכשיו להראות שפגל משום דכתיב וכ"א לא יהיה באוה"מ. וע"ז פריך הש"ס דלמא דשמעני' דפיגל. וא"כ י"ל כדעת הפוסקים דפיגול היינו במחשבה. ועפי"ז יתיישב נמי קושית התוס' הנ"ל מהא דאין פיגול בדבר הנעשה בפנים דפיגול דהכא היינו בשחיטה דוקא דמהימן הכ"ג לומר שפיגל בשחיטה אפי' שאין בידו עתה בשאר העבודות מ"מ הוי בידו בתחלה לפגל בדיבור ושישמעו עדים ושחיטה הוי דבר הנעשה בחוץ. ועפי"ז יתיישב קושית הפ"י הנ"ל דהוי שפיר לאו שאב"מ והוצרך לאוקמי דוקא כר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו. דלדידן אין לוקין דהא הוי לאו שאב"מ. אולם באמת זה ליתא אחרי העיון. מתרי טעמא חדא. דאם נימא דפיגול היינו במחשבה אכתי הדרא קושית הפ"י הנ"ל לדוכתי' דנילף משאר כהנים דמנא ידעינן. וליכא לתירוצ' כנ"ל משום דבשאר כהנים אכתי הוי בידו עתה לפגל בשאר העבודות. הא איכא למילף משאר כהנים ובשאומר שפיגל בזריקה דשוב אין אחרי' שום עבודה ואפ"ה מהימן ובכה"ג שוב אין עתה בידו. וע"כ דפיגול היינו בדיבור ומש"ה הוצרך להוכיח מכ"ג ביו"כ משום דכתיב וכ"א לא וכו'. ועוד תקשה דאם נימא כדעת הפוסקי' דפיגול הוי במחשבה תקשה דמאי משני הש"ס התם בזבחים דלר"י לוקין הא לר"י בכה"ג נמי אין שייך מלקות משום דלא משכחת התראה והוא קושית המגיה במלמ"ל פי"ג מה' פסהמ"ק. ע"ש שהביא ראי' מסוף פ' הנחנקין גבי כובש את נבואתו דבעלמא בשאר לאו שאב"מ כגון גבי ניקף דלר"י גם הניקף חייב או גבי נותר דלר"י אין לוקין דהוי לאו שאב"מ דהתם משכחת התראה אבל הכא בפיגול אם נימא דהוי במחשבה ל"מ לה התראה. וא"כ ממ"נ תקשה אם נימא דפיגול הוי בדיבור ג"כ תקשה קושית הפ"י הנ"ל הא עקימת שפתי' הוי מעשה. ואם נימא דפיגול הוי במחשבה תקשה קושית המגיה בהמלמ"ל הנ"ל. אמנם באמת פשטות הסוגיא דהכא מוכח דפיגול הוי בדיבור מדקאמר ודלמא דשמעני'. וכן הוא דעת רש"י ותוס' בכ"ד. ולפענ"ד נראה להוכיח שכן הוא דעת הרמב"ם. דמה שדקדק המלמ"ל פי"ג מה' פסהמ"ק דהרמב"ם ס"ל דפיגול הוי במחשבה מדנקט מחשבת פיגול. כבר נודע דרכו של הרמב"ם להעתיק לשון הש"ס ובגמרא אמרינן בכ"מ המחשב בקדשים ואפ"ה פירשו רש"י והתוס' דהוא ל"ד רק משום דבקרא כתיב לא יחשב. וראי' מוכרחת לזה דהרמב"ם ס"ל דהוי בדיבור מהא שפסק הרמב"ם בפ"א מה' פסהמ"ק דמחשבת קטן אינו מחשבה לענין שחיטת קדשים אעפ"י שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כגון שהי' העולה בדרום ומשכה לצפון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ל"מ להקל אלא להחמיר. ופירש הכ"מ שם דהיכי משכחת לחומרא כגון ששחט לזרוק דמו אחר שתשקע החמה הוי מחשבתו מחשבה והזבח פיגול ע"ש ור"ל דאי אמרינן דאין לו מחשב' והשחיט' פסולה הוי חומרא דאתי לידי קולא דהא אין הזבח נפסל אלא במי שראוי לעבודה ומש"ה היכי דחשב הקטן בשעת שחיטה מחשבת פיגול אמרינן דיש לו מחשבה ושחיטתו כשיר' להחמיר עלי' לעשות פיגול. אמנם הלח"מ שם והמלמ"ל בפי"ד מהפסהמ"ק תמהו על הכ"מ דמ"מ קשה אכתי האיך מפגל הא אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מפגל. וא"כ אף דנימא דשחיטתו כשירה לחומרא משום דמשכה לצפון והורה דמחשבתו לשם קדשים כשפיגל אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שפיגל ע"ש שהניחו בצ"ע:

אמנם לפי האמור אם נימא דבאמת דהרמב"ם נמי ס"ל כשיטת רש"י ותוס' דפיגול הוי בדיבור יתיישב שפיר קושית הלח"מ והמלמ"ל הנ"ל דמשכחת לה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו בקטן לחומרא. וכשאומר בפירוש שמפגל ששחט ע"מ לזרוק דמו לאחר שקיעת החמה והי' עולה עומדת בדרום ומשכה לצפון. דמהני מחשבתו להיות השחיטה כשירה וממילא הוי פיגול. דהא בזה נמי הוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דהא עקימת שפתיו הוי מעשה. ובודאי מחשבתו נמי הוי הכי דמחשבת קטן ומעשה הקטן לבד לא מהני. אך בצירוף שניהם מהני לחומרא והבן:

העולה מזה דפיגול הוי בדבור ולא במחשבה. וא"כ הדרא קושית הפ"י הנ"ל לדוכת' דמה משני כר"י משום דס"ל לאו שאב"מ לוקין. הא לדידן נמי ילקה דהא עקימת שפתיו הוי מעשה. אך נלפע"ד ליישב עפ"י מ"ש הה"מ בפ"ג משכירות ה"ב דמש"ה פסק הרמב"ם חסמה בקול לוקה משום דאפשר לחסום במעשה ע"ש. והביא הנוב"י במהד"ת חאו"ח סי' ע"ו שהקשה לו אחד מהא דפסק הרמב"ם אין המקיף חייב אלא א"כ סייע למגלח. ולדברי הה"מ הנ"ל כיון דבתגלחת משכחת מעשה דהיינו מסייע א"כ גם אי לא סייע יהי' חייב והשיב הנוב"י שם דהה"מ לא קאמר אלא דחסימה שאפשר במעשה גם החסימה בקול הוי כמעשה. והיינו כיון שהקול הוא ג"כ קצת מעשה אבל המתגלח וכן המשהה חמץ שאין שם מעשה כלל לא מהני מה דמשכחת לה ע"י מעשה ע"ש. ולפי"ז יתיישב נמי קושית הפ"י הנ"ל דדוקא בחסמה בקול כיון דעקימת שפתיו הוי מעשה כ"ד ואפשר לעשות מעשה גמור מש"ה לוקין לאפוקי בפיגול דא"א רק בדיבור לבד ומש"ה לדידן אין לוקין רק לר"י דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו והבן:

ואחרי בינותי בספרים מצאתי בס' משנת חכמים על הרמב"ם בדף ק"ד שהקש' נמי קושיא הנ"ל וז"ל וקש' הא מבואר בכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין לשלם וא"כ לא מבעיא בקרבן שלו אלא אפי' בקרבן העם נמי שפיר משכחת פיגול כיון שמפסיד גם לעצמו כיון שאומר שחשב שלא בזמנו מחויב לשלם וא"כ י"ל דדוקא בפיגול נאמן מה"ט אבל בטהרות אם אמר נטמאו דמשמע שנטמאו מעצמן ולא שטמאן בידים וא"צ לשלם כלל ומנ"ל דנאמן לאסור על של חבירו וסיים שם לתרץ וז"ל אלא דבאמת ליתא דהא ר"י הוא דאמר שהתור' האמינתו ולר"י אית לי דהזשא"נ לש"ה ופטור מד"ת לשלם א"כ הקש' שפיר דמה אעש' כלומר לשטתו ע"כ מוכח דהתור' האמינתו דמה"ת פטור מלשלם לגמרי א"כ אמאי אם אמר פיגול מהימן אלא ע"כ משום דע"א נאמן אף דאין מפסיד לעצמו וכ"ז לר"י אבל לחזקי' דס"ל דמה"ת מחייב לשלם בין שוגג ובין מזיד בפיגול א"כ אין ראי' מכה"ג ביוה"כ דע"א נאמן לאסור ע"ש באריכות:

אך לפי סברתו דעיקר הוכחת ר"י מכה"ג ביוה"כ הוא לשיטתו דס"ל היזק שאינו ניכר לש"ה ואינו חייב לשלם מה"ת ומש"ה ל"ש מתוך שמפסיד לעצמו אבל לחזקי' באמת אין ראי' מכה"ג ביוה"כ. א"כ יש לתמוה טובא דמאי פריך לי' רב אסי לרב אמי ואמר לי' רבי אתה אומר כן הכי אמר ר"י מה אעש' וכו' דלמא ר"א ס"ל כחזקי' דהשא"נ לש"ה וא"כ אין ראי' מכה"ג ביוה"כ וגם קשה הלשון רבי אתה אומר כן. אמנם יש ליישב עפ"י מה שכתבו המפורשים ליישב בהא דס"ל לאביי דאינו מהימן רק כשהוא עתה בידו ופירש"י דהוא מטעם מגו והרא"ש תמה עליו דהא אי מטמאו להו או מפגל להו בעי לשלומי ולכן פי' הרא"ש דהוא מטעם בעלים ולא מטעם מיגו והפ"י בחידושיו כתב ליישב שיטת רש"י דלעולם דבידו הוא מטעם מיגו וכ"ת הא אם יטמא בעי שלומי דיכול לטמא ולומר שוגג הייתי דפטור מלשלם. והקשו עליו הא ניחא אי אמרת דמדינא שוגג פטור מלשלם משא"כ לחזקי' דס"ל דמה"ת בין שוגג ובין מזיד חייב לשלם רק דמדרבנן פטור שוגג מלשלם בכדי שיודיעו וא"כ ממ"נ אי יטמא בפני אנשים ע"כ חייב אפי' בשוגג לשלם דהא ל"ש האי טעמא דכדי שיודיעו דהא אפי' אם הוא לא יודיע יודיעו לו אנשים אחרים שטימא בפניהם וכן מבואר כמהר"ם שיף ובפ"י דהיכא דל"ש טעמא דכדי שיודיעו חייב אפי' בשוגג לחזקי' ואם יטמא בינו לבין עצמו לעולם לא יהא נאמן לפי הך סברא דאין ע"א נאמן באיסורין אם אינו בידו א"כ אם יטמא בינו לב"ע ויאמר שטמא לא מהימן כיון דאינו נאמן רק היכא דהוא בידו לטמאו וכאן ל"ש הך מיגו. כיון דאם יטמא בפני אנשים יהא צריך לשלם וזה דוקא אליבא דחזקי' דס"ל ד"ת השא"נ לש"ה משא"כ לאביי דס"ל בפ' השולח דף מ"ד דטימא טהרות של חבירו ומת דלא קנסו בנו אחריו משום דס"ל השא"נ לש"ה כר"י א"כ מדינא שוגג פטור שפיר כתב רש"י הטעם לאביי דס"ל בידו נאמן היינו משום דבידו לטמא ומשום מגו ול"ק קושית הרא"ש דבעי שלומי די"ל דיטמא בפני אנשים ויאמר שוגג הייתי דפטור מלשלם מדינא וכן העלה נמי בס' משנת חכמים הנ"ל בשם בנו ע"ש. ואם כן יתפרש שפיר הסוגיא על נכון דהכא אמר ר' אסי לר' אמי רבי אתה אומר כן ר"ל דמדבריך מוכח דס"ל כאביי דבעינן עתה בידו ולפי פירש"י הטעם דבידו משום מגו ותקשה קושית הרא"ש ע"ז דבעי שלומי וע"כ צריך לתרץ כתי' הפ"י דיאמר שוגג הייתי ותירוץ זה לא יתכן לפי מה דאמרן רק אם נימא משום דאביי לשיטתו דס"ל השא"נ לש"ה ומדינא פטור ומש"ה שפיר ניחא הא דבידו מהני משום מגו דיכול לומר שוגג הייתי ושוגג פטור מדינא אפי' כשנטמאו בפני אנשים וזה שאמר ר"א לר' אמי רבי אתה אומר כן בלשון תימא דכיון דאתה אומר כן דבעי שיהי' עתה בידו וזה ע"כ משום דס"ל השא"נ לש"ה. הכי אמר ר"י מה אעשה וכו' וכיון דע"כ מוכח דאתה ס"ל נמי כר"י א"כ ממילא לשטתי' ע"כ מוכח מכה"ג ביוה"כ דע"א נאמן באיסורין אף שאין עתה בידו והבן:

נחזור לענינינו הראשון דלכאורה יש ליישב קושית המפורשים הנ"ל בפשיטות דמש"ה שינה רש"י פירושו בענין מפגל משום דכבר נודע מה שהרגישו כל הקדמונים דאיך שייך לומר דמזיד חייב משום שלא יהא כאו"א הולך דהא מחשב בקדשים עובר בלאו ונהי דלדידן דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין מ"מ על הלאו מיהא עובר וא"כ ל"ש למיגזר ותירצו דלר"י מצינו למימר דאינו עובר בלאו דלא יחשב רק במחשב חוץ לזמנו או חוץ למקומו אבל אם שחט שלא לשמן אף שהקרבן נפסל בכך כגון חטאת לשם זבח אחר אינו עובר וא"כ נוכל לאוקמי מתני' דכהנים שפגלו במקדש כגון חטאת לשם שלמים אבל אם חשב חוץ לזמנו שעובר בלאו ל"ש לומר שלא יהא כ"א הולך וכו'. וכן נראה להדיא דעת השטמ"ק בב"ק שכתב שם בשם המאירי שדחה פירש"י ומפרש דמפגל היינו חוץ לזמנו והקשה השטמ"ק לפי' המאירי א"כ איך ישלם הא קי"ל אין לוקה ומשלם ותי' דלדידן אין לוקין ומשמע התם להדיא דלפירוש רש"י אין בו לאו כלל דעיקר הקושיא דאין לוקה ומשלם הקשה רק לשיטת המאירי שפי' חוץ לזמנו אבל לפירוש רש"י ניחא דמחשבת חטאת לשם זבח אחר אינו עובר בלאו רק הקרבן פסול. ועפי"ז יתיישב מה ששינה רש"י פירושו דבב"ק פי' רש"י מפגל היינו חטאת לשם שלמים. משום דשם קאי אליבא דהלכתא דקיי"ל כר"י דהיזק שאינו ניכר לש"ה. ובמזיד חייב משום שלא יהא כ"א ואחד הולך וכו'. ולכך פירש רש"י דמפגל היינו חטאת לשם שלמים. חבל הכא בגיטין דפריך מהך מתני' דכהנים שפגלו על חזקי' ולכך פי' רש"י דמפגל היינו חוץ לזמנו וחוץ למקומו כפשוטו ככל פיגול דעלמא:

אמנם ז"א דאדרבה לפי מה דאמרן דר"י שאמר מה אעשה והוכיח מכה"ג ביוה"כ דע"א נאמן באיסורין הוא משום דקאי לשיטתי' דס"ל היזק שאינו ניכר לש"ה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי'. אשר ע"כ נרא' דבאמת עיקר קו' הנ"ל מה שהקש' דאיך שייך לומר דעשו תקנ' במזיד משום שלא יהא וכו' דהא יעבור על הלאו לק"מ דמצינו בכ"ד בש"ס דעשו תקנה בכה"ג וכמו דאמרינן בש"ס מס' ב"מ דשבועה זו מדרבנן שלא יהא כאו"א הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא דזה ג"כ איסור. אך בעיקר התמיה על פי' רש"י מה שסותר פירושו מב"ק לסוגיא דהכא ראיתי בחידושי פ"י בחידושיו לב"ק שהעל' דבר נכון מאוד ותמצית פירושו הוא דשם בב"ק בברייתא דר"ח ס"ל היזק שא"נ ש"ה וחייב מדאורייתא והיינו דקתני כ"ד אבות נזיקין וחשב מטמא ומדמע ומנסך דכול' אבות נינהו והיינו דקאמר נמי שייר מפגל אלא דמפגל נמי מד"ת ולפי"ז הוצרך רש"י לפרש דוקא לענין שלא לשמן ובחטאת לשם שלמים דפסול כיון שפסול בשחיט' חייב מדאורייתא כמו בטבח אומן שקלקל ואע"ג דפסול שלא לשמו ע"י מחשב' בעלמא הוא ואפי' היזק שא"נ לא הוי כיון דלא עביד שום מעש' בידים כמ"ש הרמב"ן בדד"ג מ"מ שאני הכא כיון דגוף השחיט' מעש' בידים הוא וכיון ששחטו שלא כהוגן הוי לי' כאלו קטלו בידים וכמ"ש הרמב"ן שם זה הטעם לענין קלקול בשהיי' והדרס' משא"כ בפיגל חוץ לזמנו או חוץ למקומו ל"ש לחייבו בתשלומין מדאורייתא דאפי' היזק שא"נ נא הוי כאן כיון דלא עביד מעש' ול"ש הכא לומר דהוי כאלו קטלו כיון שאינו נקבע בפסול אלא בזריק' ובשעת זריק' נקבע ממילא למפרע נמצא שבשעת שחיט' לא מינכר מעשה הפיגול ול"ש לומר כאלו קטלו והא דבסוגיא דהכא מפרש רש"י בפיגול חוץ לזמנו וחוץ למקומו היינו משום דאליבא דהלכתא איירי דקיי"ל כמ"ד דהיזק שא"נ לש"ה וההוא דמזידין חייבין הוא מדרבנן משום קנסא וא"כ חייב בכל ענין ע"כ עיי"ש. ולפי דבריו עולה דבאמת אליבא דחזקי' ליכא לפרושי רק באופן ששחט חטאת לשם שלמים דבחוץ לזמנו ל"ש לומר דחייב מדינא ורק אליבא דהלכתא דקיי"ל כר"י יש לפרש נמי כמו שפירש רש"י הכא דפיגול היינו בחוץ לזמנו וחוץ למקומו אמנם לפי מה דאמרן לעיל יתיישב שפיר מה דסותר רש"י פירושו הכא בטוב טעם דרש"י הוכרח לפרש דוקא כה"ג דמיירי בחוץ לזמנו או חוץ למקומו דהא העיקר מה דיליף מכה"ג ביוה"כ דע"א נאמן באיסורין הוא מטעם דס"ל היזק שא"נ לש"ה דאל"כ תקש' דנימא הא דמהימן כיון דמפסיד גם לעצמו דיתחייב לשלם. והשתא אם נימא דפיגול היינו כמו שפי' רש"י בב"ק בשחט חטאת לשם שלמים ובכה"ג כתב הרמב"ן דהוי היזק ניכר כיון ששחטו שלא כהוגן הו"ל כאלו קטלו וא"כ תקשה דאיך מייתי ראי' מכה"ג ביוה"כ. אמטו להכי פי' רש"י בחוץ לזמנו דבכה"ג ל"ש לחייבו בתשלומין מדאורייתא משום דהו"ל כאלו קטלו כיון שאינו נקבע בפסול אלא בזריק' ובשעת זריק' נקבע ממילא למפרע אבל בשעת שחיטה לא מינכר מעשה הפיגול ול"ש לומר כאלו קטלו ולא הוי רק היזק שא"נ ושפיר מייתי ראי' ר"י לשיטתי' מכה"ג ביוה"כ והבן:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה