כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש י לשבת הגדול · לדבר הלכה
בסוגיא דזה וזה גורם
פסחים דף כ"ו ע"ב ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסור' וחכמים אומרים הפת מותרת. בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר והא תניא בין חדש ובין ישן יוצן לא קשיא הא ר' והא רבנן. אימר דשמעית לי' לרבי משום דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי' אלא ל"ק הא ר"א והא רבנן וכו' ושם בדף כ"ז ע"א איתא אמר ר"י אמר ר' יוסף אמר שמואל תנור שהסיקו וכו' חדש יותץ וכו' אפה בו את הפת רבי אומר הפת מותרת וחכמים אומרים הפת אסור' והתניא איפכא וכו' וסבר אתני' איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא. ובדף הנ"ל ע"ב איתא בעי מיני' רמי בר חמא מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרי בקמייתא מאי. א"ל הפת אסור' ומה בין זו לערל' אמר רבא הכי השתא ערל' בטיל' במאתים הקדש אפילו באלף לא בטל' וכו' עכ"ל סוגית הש"ס בקצור. והעול' מהסוגיא דהך ברייתא דתני חדש יותץ ס"ל כר"א דעצי אשיר' דזוז"ג אסור. והך ברייתא דתניא בין חדש ובין ישן יוצן כרבנן דזוז"ג מותר. ועפי"ז תמה הפני יהושע בחידושיו על הא דאמר ר"י אמר שמואל תנור שהסיקו וכו' חדש יותץ. דהא בפ' כל הצלמים דף מ"ט גבי גינתא דאזדבל בזיבלא דעכו"ם דשלח רב עמרם לקמי' דר' יוסף ואמר הכי אמר ר"י אמר שמואל הלכ' כר' יוסי והיינו משום דזוז"ג מותר וא"כ קשה טובא דהיכי קאמר הכא ר"י אמר שמואל חדש יותץ ואפי' בקליפי ערל' והאיך אפשר לומר כן כיון דהנך אמוראי גופי' סברי דאפי' בעכו"ם דחמיר טובא אפ"ה זוז"ג מותר א"כ כ"ש בקליפי ערל' וא"כ מ"ט דאמרי חדש יותץ והוא קושיא עצומ'. ובשלמא הא דמייתי הש"ס דסבר אתניי' איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא לק"מ כמ"ש התוס' שם בד"ה ובהאי דטעמא הוא משום דיש שבח עצים בפת ולא מטעם זוז"ג אבל הא דחדש יותץ לפום מה דמשמע מסוגין דהוא מטעם זוז"ג אסור קשה הא דלעיל. והפנ"י כתב ליישב עפ"י מ"ש התוס' בד"ה בין חדש דמש"ה חדש יוצן אע"ג דזוז"ג אינו מותר אלא בדיעבד דזה הוי דיעבד דיפסיד התנור. וא"כ י"ל דשמואל לית לי' הך סברא דפסידא דתנור הוי דיעבד אלא הוא סובר כמו דל"ח לכ"ע לפסידא דעצים דהא מש"ה בעינן בישן יוצן. ה"נ מה"ט בחדש יותץ משום דאסור לאפות בו לכתחיל' ולעשות זוז"ג ע"ש שהאריך בזה וכתב שעפי"ז יתיישב היטב לשון הטור ביו"ד בסי' קמ"ב שכ' דבעצי אשיר' חדש יותץ ומ"מ אם נאפה בו הפת מותרת משום דקיי"ל זוז"ג מותר והיינו לגמרי כסברא דשמואל וסיים שם שמקום הניחו לו מן השמים בזה. והמעיין יראה שדבריו תמוהים מאוד דז"ל הטור שם נטל ממנו עצים והסיקו בהן התנור חדש יותץ שנגמר באיסור ואם אפה בו את הפת למ"ד דזוז"ג אסור. הפת אסור. אבל אנן קיי"ל דזוז"ג מותר בדיעבד אבל לכתחל' אסור. ומ"מ תנור חדש שהסיקו בעצי איסור מותר לכתחיל' לאפות בו ע"י היסק דחשיב דיעבד כיון שהוצרך לנחצו ע"ש. הרי מפורש להדיא בהטור דהא שהתחיל לומר חדש יותץ וכן אם אפה בו את הפת אסור היינו למ"ד זוז"ג אסור וע"ז סיים אבל אנן קיי"ל דזוז"ג מותר וכו' ואם כן מפורש בדברי הטור דאם אפה בו את הפת מותר משום דזוז"ג מותר בדיעבד ממילא נמי אפי' בחדש נמי יוצן דזו הנתיצ' מקרי דיעבד כמ"ש התוס' ולפרושו של הפ"י עולה דאף אם נאמר חדש יותץ נמי אמר הטור דאם אפה בו את הפת מותרת משום דלענין הפת הוי כדיעבד ולענין נתיצת התנור הוי כלכתחיל' ובלשון הטור לא נמצא זאת ואדרבה מבואר דס"ל להטור כשיטת התוס' גם גוף תירוצו של הפ"י הנ"ל דחוק:
ואשר אנכי אחזה ליישב ונקדים עוד קושית המהרש"ל והמהרש"א בתוס' ד"ה חדש יותץ שכתבו וז"ל הקש' הר"א לרבי הא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי נימא יש שבח מוקצה בפת דהגחלים מוקצין הן עכ"ל. והקשו המפרשים הנ"ל דאמאי הקש' התוס' דוקא לרבי הא לרבנן נמי קש' דהא טעמייהו דרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת משום דשלהבת בא ממשהו הנשרף וכ"ז דוקא בערל' דהוא מהנשרפין דאפרן וגחלן נמי מותר וגם השלהבת בא ממשהו הנשרף ומש"ה ס"ל לרבנן דמותר משא"כ באיסור מוקצה דגם האפר והגחלים הוי מוקצה א"כ גם לרבנן קש' אמאי בשוגג יאכל דנימא יש שבח עצים בתבשיל:
ועוד נקדים קושית השעה"מ בה' חמץ ומצה וכן האו"ח בחידושיו הביא שהקש' אותו גדול אחד דהא דאמר רבא לעיל דף ה' ש"מ מדר"ע תלת וכו' דלפי תירוצם של התוס' שם בד"ה ואומר דמש"ה אסור לשרוף ביו"ט אליבא דר"ע משום דאסור ליהנות בתחלת ביעורו והיינו ע"כ משום דיש שבת עצים בפת באבוק' כנגדו כרבי א"כ אמאי לא אמר ש"מ מדר"ע ארבע דאבוקה כנגדו אסור מדאורייתא ולא כרבנן דס"ל אין שבח עצים בפת והוא קושיא נפלאה:
ולהבין כ"ז אבוא לבאר דיעות הפוסקים בענין זה. הנה דעת כל רבוותא וכן פסקו להלכ' בטוש"ע יו"ד סי' קמ"ב דקיי"ל זוז"ג מותר בדיעבד וע"כ בתנור שהסיקו בעצי אשיר' אפי' בחדש נמי יוצן. ולענין אפה בו את הפת פסקינן כרבי דאסור משום דיש שכח עצים בפת והיינו באבוק' כנגדו. וכן פסק הרמב"ם בפט"ז מה' מאכלות אסורות. והנה הרמב"ם הביא הנך דינים בג' מקומות בה' מ"א בקליפי ערלה ובפ"ז מה' עכו"ם הי"ג גבי עצי אשיר'. וכן בפ"ו מה' חמץ ומצה אם בישל או אפה גבי חמץ ששרפו לאחר זמן איסורו נמי הביא הרמב"ם הך דינא ותמה הכ"מ דלמה סתם הרמב"ם בהנך ב' מקומות בע"ז ובה' חו"מ וכתב אפה בו את הפת ולא ציננו הפת אסור' בהנא' דמשמע בין בחדש בין בישן מיירי ואמאי הא הוי זוז"ג. ותירץ הכ"מ דהרמב"ם סמך א"ע על מ"ש בה' מ"א גבי קליפי של ערל' דבגרף את התנור ואפה בחומו של תנור ה"ז מותר ואינו אסור אלא היכא דהי' אבוק' כנגדו מטעם דיש שבח עצים בפת ה"נ בעצי אשיר' בה' ע"ז וכן בחמץ בה' חו"מ נמי מיירי הרמב"ם דוקא באבוק' כנגדו. אמנם הט"ז והש"ך ביו"ד שם תמהו על הב"י בזה דא"כ דהרמב"ם סמך ע"ז על מה שכבר ביאר בה' מ"א דא"כ הי' לו להרמב"ם לכתוב בהנך ב' מקומות בע"ז ובה' חו"מ כמו שבארנו בה' מ"א כדרכו בכ"מ. וע"כ השיגו על הב"י בזה והעלו דמוכח מסוגית הש"ס דיש לחלק בין ע"ז וחמץ לכל שאר איסורין. והש"ך ז"ל שם בסי' הנ"ל בסק"י כתב ליישב דעת הרמב"ם עפי"מ שכתבו התוס' כפסחים דף ע"ה ד"ה וגרפו בשם ר"י שתי' שם דשאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמם ועפרא בעלמא הן. אבל חום התנור שגרפו מחמת חום השלהבת האבוק' בא שהוא איסור גמור הלכך מבעי לי'. וא"כ נהי דנפשט שם האיבעי' להיתרא היינו משום דלא גרע מגחלים. אבל בע"ז דאפי' אפרה אסור פשיטא דאפי' בחומו של תנור אסור ומש"ה בע"ז וחמץ פסק הרמב"ם סתמא דאפי' בגרף התנור אסור הפת בהנא' ולא חילק בין אבוק' כנגדו אי לא. כמו שביאר בה' מ"א משום שדוקא בערל' וכה"כ דגחלן ואפרן מותר מש"ה אינו אסור אלא באבוק' כנגדו וכמ"ש התוס' דלרבי באבוק' כנגדו אסור עכ"פ מדרבנן אבל בגרף מותר לגמרי דהא השלהבת בעצמו אינו בא אלא מן הגחלים והגחלים מותרין. לאפוקי בע"ז וחמץ דגחלן ואפרן אסור וא"כ באבוק' כנגדו אסור מה"ת משום דיש שבח עצים בפת אליבי' דרבי דקיי"ל כוותי' א"כ אפי' בגרף נמי יש שבח עצים בפת עיי"ש. נמצא לפי שיטת הש"ך בע"ז וחמץ היכא דנאפה הפת בחומו של תנור נמי יש שבח עצים בפת כמו באבוק' כנגדו. אבל היכא דהתנור הוא איסור והעצים היתרא או בתנור חדש בהיסק שני אפי' בעכו"ם וחמץ נמי מותר דזוז"ג מותר.
ועפי"ז הקש' הפר"ח על הש"ך הנ"ל דמה יענה לסוגיא דהכא דמה מבעי' לי' בש"ס בתנור שהסיקו בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמייתא מאי הא לא שרו בקמייתא אלא משום דסברי אין שבח עצים בפת דשלהבת אינו בא אלא מן משהו הנשרף כמש"כ התוס' שם. ובהקדש דגחלן ואפרן אסור א"כ יש שבח גחלים בפת. והנה קושיא זו כבר הקשו המהרש"ל והמהרש"א בחידושיו. והאבני מלואים בסוף הס' בהשו"ת סי' וא"ו כ' ליישב קושית הפר"ח הנ"ל דהתירוץ הראשון שכתב ליישב דמבעי בתנור גרוף לשיטת הש"ך ליתא דהא בהקדש דגחלן ואפרן אסור אפי' בתנור גרוף נמי איכא שבח עצים בפת אך התירוץ השני של המהרש"ל דמבעי' בתנור חדש ובהיסק שני והיינו בזוז"ג דאין כאן שבח עצים או שבח חום עולה יפה גם לשיטת הש"ך עיי"ש. ודבריו תמוהין בעיני דלשיטת הש"ך א"א ליישב גם התירוץ השני הנ"ל דהא מבואר להדיא שם דס"ל להש"ך דבע"ז וחמץ נמי אינו אסור רק היכא דיש שבח עצים בפת או שבח חומו אבל בזוז"ג אפי' בע"ז וחמץ נמי מותר א"כ תקש' הכא ממ"נ אי בגרף מבעי' לי' הא איכא שבח חומו של תנור. ובהקדש דגחלן ואפרן אסור אפי' בגרף אסור א"כ פשיטא דאסור ומה מבעי לי'. ואי כתירוץ השני דמבעי בזוז"ג א"כ קש' היכא פשיט לי' ר"ח דהפת אסור' ואמר רבא הטעם משום דהקדש אפי' באלף לא בטל. הלא בע"ז וחמץ נמי לא מהני ביטול דהא ע"ז במשהו וחמץ במשהו. ואפ"ה היכא דהוי זוז"ג מותר בע"ז וחמץ לשיטת הש"ך הנ"ל. ואינו אסור אלא כשאפה בחומו של תנור מעצי האיסור אבל היכא דליכא שבח חומו מעצי האיסור כגון בתנור חדש ובהיסק שני מותר משום דהוי זוז"ג א"כ אמאי פשיט לי' דבהקדש אסור זוז"ג:
אמנם בעיקר דברי הש"ך הנ"ל מה שהביא ראי' מדברי התוס' בפסחים ע"ה דהיכא דאפרו אסור חומו נמי אסור וכן הפת אסור' לכאור' לאו ראי' הוא דהא התוס' לא כתבו זאת אלא בקושייתם אבל בתירוצם העלו דאפי' באבוק' כנגדו לא אסור אלא מדרבנן וא"כ מוכח עכ"פ לפי תירוצם דבחומו אע"ג דאסור הוא מ"מ הפת מותרת. ולפ"ז ה"ה בע"ז אף דאפרן אסור מ"מ הפת יהי' מותרת. וראיתי בא"מ בתשוב' הנ"ל שעמד בזה וכתב ליישב דהא שכתבו התוס' דאבוק' כנגדו אינו אסור אלא מדרבנן היינו משום דהשלהבת אינו בא אלא ממשהו הנשרף וכמ"ש התוס' בסוגין בטעמא דרבנן ואפשר דגם רבי מודה בזה דאין השלהבת בא אלא ממשהו הנשרף אלא מ"מ ס"ל דמדרבנן אסור ומש"ה בגרפו אע"ג דחומו אסור משום שבא השלהבת מאבוק' שהיא איסור מ"מ כיון דשלהבת גופא אינו אלא מדרבנן פשיט לי' דהפת מותרת משום דחומו אפי' מדרבנן מותר. אבל בע"ז דגחלתו ואפרו אסור מדינא א"כ אפי' השלהבת הבא ממשהו הנשרף לא גרע מגחלתו ואסור מדינא. ולפ"ז בגרוף נמי כיון דחומו בא משלהבת ואפי' בא מגח"ת נמי אסור שהרי אפרן אסור מדינא ומש"ה בע"ז הפת אסור' משום דיש שבח חומו בפת עיי"ש שהאריך:
ובאמת המעיין יראה שהוא דוחק גדול בכוונת התוס' דהרי הכא כתבו התוס' בפירוש בריש סוגין דבזה פליגי רבי ורבנן. דרבנן ס"ל דהשלהבת אינו בא אלא ממשהו הנשרף ורבי ס"ל דהשלהבת אינו בא אלא מן העצים. והנה ראיתי בשעה"מ ה' חמץ ומצ' פ"ג שהקש' על פירוש ר"י הנ"ל שכתב דאבוק' כנגדו אינו אסור אלא מדרבנן מהא דפריך הש"ס הכא מכלל דרבנן ס"ל דשרי באבוק' כנגדו אלא עצים דאיסורא היכא משכחת לה. ומשני בשרשיפא וברש"י שם בדף כ"ז ע"א בד"ה יוליך מבואר שהקש' שם לרבנן יוצן למ"ל הא שרי לפת אפי' בהיסק איסור ותירץ ה"מ דיעבד אבל לכתחיל' לא שרי ולקמן פריך עצים דאיסורא מדאורייתא לרבנן המ"ל. וא"כ נשמע בהדיא דלרבי דס"ל באבוק' כנגדו אסור הוא מדאורייתא. דאל"כ אמאי קאמר הש"ס דוקא לרבנן המ"ל הא לרבי נמי תקשה עיי"ש דנדחק ליישב דאה"נ לפום מה דס"ד דמקש' ע"כ דאבוק' כנגדו אסור מה"ת מכח קושיא עצים דאיסורא וכו' ומש"ה פריך דוקא לרבנן המ"ל אמנם למאי דמתרץ דמשכחת לה בשרשיפא איכא למימר אפי' לרבי אינו אסור מדאורייתא וקרא אינו אסור אלא בשרשיפא אך זה דוחק גדול. ועוד הקש' השעה"מ שם על שיטת ר"י הנ"ל דא"כ תקש' קושית התוס' לעיל דף ה' ד"ה ואומר שהקשו שם דהא כשישרף ויעש' גחלים הנאתו מותר ותרצו שם כיון דמתחלת הבער' אינו יכול להנות אעפ"י שיש לו הנא' ממנו אח"כ אסור ע"ש. וכוונתם דר"ע כרבי ס"ל דאבוק' כנגדו אסור משום דיש שבח עצים בפת ומש"ה אינו יכול ליהנות בתחלת הבער' והתם אקרא קאי ומוכח מדבריהם להדיא דאבוק' כנגדו לרבי אסור מדאורייתא עיי"ש שהניח בקושיא:
באמת בעיקר פלוגתת רבי ורבנן באבוק' כנגדו
אולם הוא כמ"ש התוס' בסוגין דרבי ס"ל דהשלהבת בא מן העצים ורבנן ס"ל דשלהבת בא מן משהו הנשרף היינו מן הגחלים. ובכסף משנה בפ' ט"ז מה' מ"א מבואר דהא דס"ל לרבי באבוק' כנגדו אסור אם הוא בתנור ישן דהיתרא דהוי זוז"ג החמירו בו אבל אינו אסור אלא מדרבנן וממילא היכא דלא הוי זוז"ג כגון בתנור חדש או בקרקע כמ"ש המהרש"א בסוגין בודאי לרבי באבוק' כנגדו אסור מדאורייתא משום דשלהבת בא מן העצים. ולרבנן אפילו היכא דלא הוי זוז"ג נמי אינו אסור אלא מדרבנן כיון דשלהבת אינו בא אלא מן הגחלים. ועפי"ז ניחא הא שכתבו התוס' בשם ר"י באבוק' כנגדו אינו אלא מדרבנן היינו בתנור ישן דהו"ל זוז"ג. אבל בתנור חדש דליכא זוז"ג מודה ר"י דאסור מדאורייתא אליבא דרבי באבוק' כנגדו. ועפי"ז נתיישב קושיא הנ"ל דלא מצי הש"ס למיפרך עצים דאיסורא לרבי המ"ל מדאורייתא דשפיר משכחת לה בתנור חדש בהיסק ראשון אבל לרבנן דס"ל באבוק' כנגדו נמי מותר ואפי' היכא דלא הוי זוז"ג והיינו משום דס"ל דשלהבת בא מן הגחלים ואף התנור בעצמו אינו נאסר כלל. ומשום הכי פריך הש"ס לרבנן עצים דאיסורא המ"ל:
ולפי האמור לשיטת הש"ך הנ"ל דס"ל דבע"ז וחמץ נמי זוז"ג מותר ורק משום דגחלן ואפרן אסור מש"ה בחומו נמי אסור אזדא לה ראייתו מן התוס' הנ"ל. ואדרב' תקש' לי' כקושית הא"מ הנ"ל דהתוס' לא כתבו כן רק בקושייתם אבל בתירוצם כתבו דמש"ה בגרוף מותר משום דבאבוק' כנגדו נמי אינו אסור אלא מדרבנן. ולפמ"ש עיקר טעמם דאינו אלא מדרבנן משום דהוי זוז"ג. וא"כ בע"ז וחמץ דלשיטת הש"ך נרא' להדיא דס"ל דבהני נמי זוז"ג מותר א"כ אפי' בע"ז וחמץ לישתרי היכא דליכא אבוק' כנגדו. ודע דפירושו של הש"ך הנ"ל במה שפירש בדברי הטור שם מה שהביא בשם הרמ"ה והרא"ש וכן מה שפירש בדברי הרמב"ם מבואר באריכות כעין פירושו נמי בשו"ת פני יהושע להגאון בעל המג"ש ז"ל בחלק ראשון חאו"ח סימן י"א ע"ש]. וע"כ לומר כשיטת המג"א בסי' תמ"ה סק"ה שהער' שנ"ל עיקר כדעת הש"ך ולא מטעמי' דהש"ך ס"ל דבע"ז וחמץ כיון דגחלן ואפרן אסור אפי' בגרף התנור שבח חומו ניכר בפת ולפי דברינו אם הי' עצים דאיסורא ועצים דהיתרא ראוי להיות מותר מטעם זוז"ג והמג"א ס"ל דלאו מה"ט הוא אלא משום דאמרינן הכא בש"ס דבעצי הקדש משום דבאלף לא בטל אפי' לרבנן דס"ל דבאבוק' כנגדו נמי אין שבח עצים בפת מ"מ אסור משום דהקדש אפי' באלף לא בטל וממילא נמי בע"ז וחמץ דלא מהני בהו ביטול נמי אסור בהו זוז"ג. ואליבי' שפיר כתבו התוס' בשם ר"י דבאבוק' כנגדו אסור נמי רק מדרבנן. והטעם דאינו אלא מדרבנן משום דהוי זוז"ג דהא בפרל' וכה"כ מהני ביטול וממילא מהני נמי זוז"ג. והנה כבר נודע דגוף סברת המג"א הנ"ל נובע מדברי הר"ן בפרק כל הצלמים בהא דתניא ומודה ר"י שאם נטע והבריך והרכיב מותר וכתב רש"י משום דזוז"ג מותר ועוד הקשו עליו דילדה שסבכה בזקנה משום ביטול נגעה בה וכו'. וכתב הר"ן וז"ל שם אינו קושיא דדא ודא אחת הוא דזוז"ג מותר משום שנתבטל האיסור בהיתר עיי"ש. וזה שהביא המג"א מסוגיא דהכא דהא באמת קש' קושית המהרש"ל והמהרש"א הנ"ל דמה תבעי לי' בעצי הקדש הא בהקדש קיי"ל דגחלן ואפרן אסור ואם כן פשיטא דגם לרבנן אסור בהקדש באבוקה כנגדו וע"כ כתירוצו של המהרש"ל דמבעי' לי' בזוז"ג מש"ה פשיט לה בש"ס דאסור בהקדש משום דאפילו באלף לא בטל:
ולפ"ז ע"כ מוכח דרבא דמשני לה הכי בגמרא הטעם דבהקדש אסור ולא מהני בה זוז"ג משום דאפי' באלף לא בטל א"כ הא דקאמר לרבנן דשרי בקמייתא היינו דשרי בזוז"ג ולא באבוק' כנגדו דאי מבעי לי' באבוק' כנגדו לא הוי צריך רבא למימר הטעם משום דלא בטל דבל"ז אסור משום דגחלן ואפרן אסור וכנ"ל. וע"כ דס"ל לרבא כמ"ד דל"ש אלא בגחלים עוממות אבל לוחשות אסורות וס"ל דכי פליגי רבי ורבנן לא פליגי אלא בלוחשות אבל באבוק' כנגד' אסור לכ"ע ולפ"ז רבא לשיטתי' שפיר קאמר בפ"ק ש"מ מדר"ע תלת ולא קש' קושית השעה"מ והאו"ח הנ"ל דהא לפמ"ש התוס' שם עיקר הטעם הא דאסור לשרוף ביו"ט אליבא דר"ע משום דאסור ליהנות בתחלת ביעורו והיינו ע"כ משום דיש שבח עצים בפת באבוק' כנגדו כרבי וא"כ אמאי לא קאמר רבא ש"מ מדר"ע ארבע דאבוק' כנגדו אסור כרבי. ולפי הנ"ל ניחא דהא מדמשני הכא בהקדש הטעם משום דלא מהני ביטול מוכח דס"ל דלא פליגי רבי ורבנן באבוק' אלא בגחלים לוחשו' אבל באבוק' כנגדו כ"ע מודה דאסור. וכיון דכ"ע מודה ל"ש לומר ש"מ מדר"ע ארבע ועיין בשעה"מ בה' חו"מ שכתב בקיצור דמש"ה לא אמר רבא ש"מ ארבע משום דס"ל כהך לישנא דפליגי בגחלים לוחשות אבל באבוק' כ"ע מודה ולא כתב שום ראי' לזה דרבא הכי ס"ל. ולפי דברינו נתיישב שפיר רבא לשיטתי':
והנה בתוס' ד"ה הקדש הקשו וז"ל ותימה מה חומר הוא זה הא הקדש דשיל"מ הוא ע"י חילול וכו' ואפי' מדרבנן כדאמרינן בריש ביצה עכ"ל התוס' ובס' מג"ש והפ"י בחידושיו הקשו שלא הבינו כלל קושית התוס' דלמא אה"נ רבא דמשני דמש"ה אסור בהקדש משום דאפי' באלף לא בטל הוא באמת מה"ט משום דהוי דשיל"מ ומש"ה החמירו ג"כ לענין ש"ע בפת. ולענין זוז"ג ע"ש. ולפענ"ד נראה לפרש כוונת התוס' הנ"ל עפ"י מה דנודע דהא דדשיל"מ ל"ב הוא דוקא במינו אבל שלא במינו בטל א"כ קש' איך אפשר לומר דזהו כוונת רבא דמש"ה בעצי הקדש אסור משום דבאלף ל"ב ומשום דהוי דשיל"מ דהא שבח עצים בפת הוי אינו מינו עם הפת. אך לפי מה דא תא בביצה דף ל"ט גבי האשה ששאלה מים ומלח דהא דאינו בטיל' בעיס' מטעם דשיל"מ וכתבו התוס' שם כיון דהעיס' צריכ' למים ומלח הו"ל כמב"מ ע"ש וא"כ ה"נ כיון שהפת צריך לשבח העצים לאפות אצלו שפיר הו"ל כמב"מ. ור"י פליג שם בביצ' וס"ל דמים ומלח בטלים בעיס' וע"כ משום דס"ל דאף שהעיס' צריך למים ומלח אפ"ה הו"ל מבשא"מ. וא"כ זהו כוונת התוס' הנ"ל. דהא על הך תירוצא דמתרץ רבא משום דהקדש חמור דל"ב ומש"ה אסור פריך והלא מעל המסיק וכו' ומשני דמשכחת בעצי שלמים ואליבא דר"י וכו' א"כ לפי המסקנא עיקר תירוצא קאי אליבא דר"י ואליבי' א"א לומר דמש"ה בהקדש חמור ואסור משום דהוי דשיל"מ דהא הוי אינו מינו שבח עצים בפת ולדידי' ל"ש לתרץ כיון שהפת צריך לשבח העצים הוי מב"מ דהא איהו ל"ל הך סברא והבן:
אמנם ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל בחידושיו לאו"ח בסי' תמ"ה שפירש דבר יקר בכוונת התוס' הנ"ל והוא דהנה כל המפורשים המג"ש והפ"י הבינו שכוונת התוס' להביא מריש ביצה רק מה שס"ל לר"א התם בדף ד' ע"א דאפי' בדרבנן דשיל"מ ל"ב. והוא פירש דכוונתם להא דאמרי' שם בדף ד' ע"ב גבי עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ולר"א דאמר דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ה"מ היכא דאיסורא בעינא אבל הכא מקלי קלי לאיסורא פ"ש. וזהו קושית התוס' דמאי חומר הוא זה הא הקדש הוי דשיל"מ והכא ל"ש לומר דמש"ה ל"מ בהקדש זוז"ג משום דל"מ ביטול משום דהוי דשיל"מ דהא הכא מקלי קלי לאיסורא ושוב לא הוי דשיל"מ ודפח"ח:
ולפי"ז אף אם נימא דמש"ה מבעי' בהך איבעי' בהקדש היינו באבוק' כנגדו נמי שפיר הקשו בתוס'. דהא עיקר הבעי' הוא לרבנן דשרי בקמייתא ולדידהו ליכא שבח עצים בפת והוי מקלי קלי לאיסורא ואמאי פשיט לי' דאסור דהא בכה"ג ל"ש חומרא דדשיל"מ:
ולפי האמור נחזור לענין הראשון דהנה ראיתי בישועת יעקב ביו"ד סי' קמ"ב סק"א שכתב ליישב קושית המהרש"ל בתוס' שהקש' הר"א לרבי גבי המבשל בשבת בשוגג יאכל שהקש' הא גם לרבנן תקשה דהא במוקצ' הגחלים נמי הם מוקצה ואפי' לרבנן אסור ותירץ לפי מה דאמרינן בשם המהרש"א והכ"מ הנ"ל דאפי' לדידי' באבוק' כנגדו דאסור היינו היכא דליכא גורם היתר אבל בזוז"ג אפי' באבוק' כנגדו מותר. וא"כ לכאור' תקשה דאמאי קש' להו להתוס' מהמבשל בשבת דלמא מיירי בבישול בתנור של היתר והוי זוז"ג ואפי' באבוק' כנגדו נמי מותר מדאורייתא והכא דהוי שוגג מותר לגמרי. אך באמת שפיר הקשו בתוס' דהא עיקר הטעם דזוז"ג מותר משום ביטול נגע בה כמ"ש הר"ן והמג"א הנ"ל. ובמוקצה דהוי דשיל"מ ולא בטל שוב ל"ש לומר גבי' דזוז"ג מותר אולם לפי מה דאמרינן בש"ס גבי מוקצה דהיכי דמקלי קלי לאיסורא לא מקרי דשיל"מ א"כ הכא נהי דאבוק' כנגדו מ"מ הוי ליתא לאיסורא בעינא ושוב ל"ש החומרא דדשיל"מ ומש"ה הקש' הר"א דוקא לרבי דהא לרבי כבר פירש הר"ן בסוגין דמש"ה ס"ל לרבי דהפת אסור' משום דשבח עצים דאיסורא ניכר ממש בפת ומש"ה שוב לא הוי מקלי קלי ושפיר איכא החומרא דדשיל"מ ושוב ל"מ בי' זוז"ג ושפיר הקש' לרבי דאמאי יהי' התבשיל מותר אבל לרבנן לק"מ והבן:
ומעתה נבוא ליישב קושית הפני יהושע הנ"ל הנצב בפתח השער והוא דהנה הגאון בעל האבני מלואים בתשוב' סימן ז' העלה ליישב דברי הרמ"א במה שכתב ביו"ד סי' קמ"ב גבי ע"ז ודוקא כשאבוק' כנגדו ובאו"ח סי' תמ"ה גבי חמץ סתם הרמ"א ולא כתב דוקא באבוק' כנגדו. ולכאור' תקשי מ"ש ע"ז מחמץ. ותירץ לפי מה שכתב הכסף משנה דאפילו היכא דאפרו וגחלתו אסור כל שאין אבוק' כנגדו אין השבח ניכר כ"כ והוי זוז"ג וממילא מותר אפי' בע"ז משום דע"ז נמי יש לו ביטול. והא דיין ביין במשהו אינו אלא בהיתרא לגו איסורא וכרב דימי בפ' השוכר דף ע"ג ע"א וכתב הר"ן שם בטעמא דכל שהאיסור במקומו חשוב הוא. וכיון דזוז"ג לא מהני אלא כששני הגורמים באים כאחת. וכן מבואר בהרמב"ם פט"ז מה' מ"א. וכה"ג בע"ז מהני נמי ביטול. אבל חמץ דלעולם במשהו ואפי' איסורא לגו היתרא א"כ ה"ל כמו הקדש דהפת אסור' אפי' באין אבוק' כנגדו ומשום דשריותא דזוז"ג משום ביטול וחמץ לעולם אינו בטל עיין שם באריכות:
והנה עוד נקדים קושיא אחת והוא מה שהקשו האחרוני' וכן הקש' הא"מ שם בתשוב' סימן וא"ו לשיטת הר"ן הנ"ל דזוז"ג הוא משום ביטול ומבואר שם בר"ן להדיא דה"ט דזוז"ג אסור לכתחיל' משום דא"מ איסור לכתחל' וא"כ מקש' לשיטתי' קושית התוס' בסוגין דחדש יוצן למ"ד דזוז"ג מותר והאיך אופין בו לכתחיל' אח"כ שיהי' זוז"ג הא א"מ איסור לכתחיל' ומה שתירצו בתוס' משום דאי אמרינן יותץ יפסיד התנור ומש"ה מקרי דיעבד לשיטת הר"ן זה ליתא דהא לדידי' זוז"ג אסור לכתחיל' מדינא משום דא"מ. וכי משום דאיכא פסידא דתנור יהי' מותר לבטל לכתחיל' דא"כ אם נפל איסור לתוך נ"ט זיתים דהיתרא יהי' מותר להוסיף ולבטל משום דיפסיד כל ההיתר. ואפילו בדרבנן אסור להוסיף ובשלמא התוס' לשיטתם שפיר כתבו לתרץ משום דיפסיד התנור חשוב דיעבד שמדברי התוס' מוכח בהדיא דלא ס"ל כסברת הר"ן הנ"ל דעיקר דברי הר"ן בע"ז הוא ליישב קושית התוס' שם שהקשו על פירוש רש"י דילדה שסבכה היא מתורת ביטול ולא מדין זוז"ג וכן מוכח לקמן דף כ"ח בתוס' ד"ה ע"ז שכתבו דרבנן ס"ל כר"י דשוחק וזורה לרוח. ולר"י אמרינן התם הטעם משום דהו"ל זוז"ג. ולפי דאמרן בחמץ ל"ש לומר דזוז"ג מותר משום דחמץ במשהו. אבל בע"ז דבב"א בטל מש"ה מהני בי' זוז"ג וע"כ שהתוס' ס"ל דזוז"ג אינו מתורת ביטול רק דמדינא מותר לגמרי אלא שהחמירו שלא לעשות לכתחיל' זוז"ג כדי שלא יהנה מהאיסור ומש"ה בכה"ג דיפסיד התנור חשוב דיעבד ומותר. אבל לשיטת הר"ן תקשה כנ"ל. ותרצו דתנור חדש שנאסר אינו אלא מדרבנן. וכן כתב הר"ן בבגד שנארג ע"י כרכר ובאיסור דרבנן וגם שכבר מקלי קלי לאיסורא שפיר שרי לבטלו לכתחל' וכמ"ש הר"ן בביצה דף ד' והרא"ש שם וכיון דבתנור דאיסורא ליתא לאיסורא בעיני' אלא שנגמר באיסור מש"ה מותר לבטל לכתחיל' בזוז"ג:
ועפ"י כל האמור נתיישב שפיר קושית הפ"י הנ"ל דהנה הך פלוגתא לקמן דגחלים עוממות ולוחשות הוא פלוגתת ר"י אמר שמואל ור' יוחנן. והרא"ש ז"ל פסק לחומרא כל"ק דל"ש אלא גחלים עוממות אבל גחלים לוחשות אסורין. אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו לקולא כמ"ד דלוחשות מותרת. ותמה הרשב"א בתשוב' עליהם כיון דבגמרא לא מסיימי מי האוסר ומי המתיר הו"ל למיפסק לחומרא והעלה האור חדש בחידושיו ליישב דמוכח בהסוגיא דתסתיים דשמואל הוא דאמר דפליגי בלוחשות ורבי ס"ל דאסור בלוחשות דהא למ"ד דרבי ורבנן פליגי בלוחשות י"ל דבאבוק' כנגדו גם חכמים מודים דאסור וכדדייק הש"ס לקמן למ"ד לוחשות מותרת פת דאסור לרבי כשאבוק' כנגדו ומכלל לרבנן שרי אפילו באבוק' כנגדו ומשמע דלמ"ד דפליגי בלוחשת י"ל דחכמים מודים באבוקה כנגדו דאסור וא"כ קש' אם נימא דשמואל ס"ל דאף בלוחשת נמי ד"ה דמותר ורבי אינו אוסר אלא כשאבוק' כנגדו למה לי' לשמואל לעיל להפך הברייתא דרבי וחכמים באפה בו את הפת משום דרוצה למיפסק הלכ' כרבי גם מחביריו דקשה אמאי מהפך הברייתא דעדיין איכא למטעי דהלכ' כחכמים במי שבידו גירסת הברייתא כסידור' טפי ה"ל לשמואל להפך הלא שנו דקאמר. רק הכי הל"ל ל"ש אלא בעוממות אבל בלוחשת אסורין לרבי וחכמים מתירין בלוחשות אבל באבוקה כנגדו ד"ה אסור והוי ידענא הלכתא היא דהיכא דאבוק' כנגדו אסור מאחר דכ"ע מודים בה. אלא ודאי דס"ל לשמואל באמת דפליגי בלוחשת ובזה נמי הלכה כרבי דלוחשת אסורין ומש"ה הוצרך להפך הברייתא כי היכא דנהוי רבנן לחומרא ומדשמואל ס"ל דבלוחשות פליגו מכלל דר"י ס"ל דגם בלוחשת נמי ד"ה דמותר ומש"ה פסק הרמב"ם כוותי' דר' יוחנן דשמואל ור"י הלכ' כר"י ע"ש. ונמצא לשיטתי' דס"ל בלוחשות פליגי ע"כ באבוק' כנגדו כ"ע מודים דאסור. והואיל וכן הך שקלא וטריא לקמן דבעי בתנור שהסיקו בעצי הקדש מאי קאי אליבא דר"י אמר שמואל דס"ל דבאבוק' כנגדו לכ"ע אסור ואפה בו את הפת לא מיירי באבוק' כנגדו לדידי' ועיקר הבעיא היא בדין זוז"ג וכפירוש המהרש"ל שם ומש"ה מדייק הש"ס לרבנן דשרו בקמייתא כלומר בדין הראשון השנוי בברייתא דהיינו דין תנור לאפוקי ע"ג גחלים אפילו לרבנן בעצי הקדש מודים דאסור דהא גחלן ואפרן אסור וע"ז מסיק הש"ס דבהקדש אסור משום דל"מ ביטול. ולפי"ז תקשי כיון דמסקינן הכא אליבא דשמואל דבהקדש אסור זוז"ג משום דל"מ ביטול א"כ אמאי ס"ל בע"ז גבי גינתא דאזדבל וכו'. דהלכ' כר"י דזוז"ג מותר. וע"כ לתרץ דס"ל לר"י אמר שמואל דעיקר טעמא דזוז"ג מותר היא מטעם ביטול כטעמי' דהר"ן. ומש"ה בע"ז משום דקיי"ל כר' דימי דיש חילוק בין היתרא לגו איסורא לאיסורא לגו היתרא זוז"ג היא דוקא כשהגורמים באים כאחת ומש"ה בע"ז ס"ל לשמואל דזוז"ג מותר. משא"כ בהקדש דלעולם לא בטל מש"ה מסקינן אליבי' דלא מהני בי' זוז"ג. ונמצא לשיטתי' לפי מה דאמרן דס"ל דזוז"ג היא מטעם ביטול אי הוי ס"ל לשמואל דחדש יוצן כקושית הפ"י הנ"ל. תקש' קושית המפורשים הנ"ל דאמאי בחדש יוצן הא אין מבטלין איסור לכתחיל' ומה שתירצו משום דתנור חדש שנאסר אינו אלא מדרבנן ובאיסור דרבנן וגם שכבר מקלי קלי לאיסורא שפיר שרי לבטלו לכתחיל'. זה התירוץ אתיא שפיר דוקא אם נימא דאין שבח עצים בפת וה"ה אין שבח עצים בתנור והוי מקלי קלי לאיסורא אבל לר"י א"ש כיון דחזינן דמהפך הפלוגתא דרבי ורבנן דמזה מוכח ממילא דס"ל בלוחשת פליגי אבל באבוקה כנגדו לכ"ע אסור כדאמרן לעיל וכיון דס"ל לשמואל דבאבוקה כנגדו לכ"ע אסור וע"כ משום דשבח עצים בפת וכן נמי שבח עצים בתנור וכיון שכן חשוב כאלו האיסור ניכר כמ"ש הר"ן בסוגין ומש"ה ס"ל לשמואל דחדש יותץ ולא יוצן משום דאין מבטלין איסור לכתחיל' דהא לדידי' ל"ש לתרץ משום דמקלי קלי לאיסורא ודוק כי הוא נכון: