אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש י לשבת הגדול › מענינא דיומא

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש י לשבת הגדול · מענינא דיומא

דרוש י לשבת הגדול

הנה נודע דעיקר גאולת מצרים הי' בשביל שעתידין לקבל את התור' כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והיינו בשביל שיקבלו את התור'. וכן עיקר הסיב' מה שירדו למצרים הי' כדי שיזדככו ויהיו ראוים אח"כ לקבל התור'. ועפי"ז יתבאר ע"נ מאמר המדרש בהפסוק ויוסף הורד מצרימה הוא הוריד לאבינו יעקב למצרים. משל לפרה שהי' מושכין אותה למקולין ולא הית' נמשכת מה עשו לה משכו את בנה לפני' והית' מהלכת אחרי' ע"כ שלא בטובתה. כך הי' אבינו יעקב ראוי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורידו בבזיון הריני מושך בנו לפני' והוא ירד אחריו בע"כ שלא בטובתו עכ"ל המדרש. ודקדקו המפרשים דמה פשעו ומה חטאו של יעקב שאמר שראוי הי' לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. ועוד למה אמר המשל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין דהי' לו לומר סתמא לפרה שהי' מושכין אותה יהי' לאיזה מקום שיהי'. ועוד דאין המשל דומה לנמשל אלא בזה כמו שהפרה לא הי' נמשכת אלא ע"י בנה כך יעקב לא הי' נמשך למצרים אלא על ידי בנו אבל אינו דומה בזה שאמר ראוי הי' יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל:

ונראה לבאר כ"ז עפ"י מה שסידר בעל המגיד בהגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו'. דקש' למאי נ"מ הביא הך קרא ועבדום וענו אותם וכו' דזה אינו הבטח' לטוב'. אמנם כבר פירשו המפורשים דלכאור' תמוה מאוד מה שאמר אברהם אבינו הן לי לא נתת זרע ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. דאיך יתכן שאברהם אבינו ע"ה חשש כ"כ לתועלת המדומה מי שירש את הממון שלו. ועוד לפי הדרש דמשק אליעזר שהי' דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים וא"כ זה סותר טענתו שאחרי שהוא דולה ומשק' א"כ אדרב' תלמיד כזה ראוי ג"כ להיות יורש כמו בניו. אמנם כבר פירש המעש' ד' דאחרי שהקב"ה אמר לו שכרך הרבה מאוד נצטער אברהם אבינו דמלת שכר הוא נאמר על חלף העבוד' ולכן אמר אברהם להקב"ה שאם לא יתן לו רק שכר חלף העבוד' א"כ יהי' דבר מועט ואמר כן להקטין פעולתו דרך ענוה. והרי ידוע מה שנאמר השכר לא"א הי' העיקר על מה שמכריז הי' מציאותו ית' והשגחתו ולכן אמר שאם לא יתן לו רק כפי העבוד' ולא דרך חסד ומתנ'. לפ"ז אמר אברהם ד' אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ור"ל אני הולך לפרסם אלקותו ית' לבדו עם העבד שלי ואין לי כח להספיק פעולתי בכל העולם. ואח"כ אמר הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי ור"ל דהכרז' תהי' מועטת והשכר יהי' מועט לפי ערך הפעול' כי הי' רצונו שיתן לו בנים ושיכול הוא להדריכם בדרך ד' ושיכריזו גם הם אחריו. וזהו שאמר והנה בן ביתי יורש אותי. כלומר פעולתי בהכרז' זאת ולא הי' רוצה להרבות זרעו רק בפעולת הכרזה. והנה באשר ראה הקב"ה שאברהם ראה באצטגנונית שלו שעבד יורש אותו באות' הפעול' מן הכרזה. אמר לו הקב"ה לא יירשך זה העבד שאתה חושב. אבל ירשך עבד שיצא ממעיך שהם ישראל שיהיו עבדים למצרים ועל ידם תפרסם אלקותו ית'. וזאת הי' לו לבשורה מה שאמר לו ועבדום וענו אותם. כלומר שזרעו שיהי' עבדים והמה יתפרסמו אלקותו. ואחרי שאמר לו הקב"ה אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ לרשתה אז אמר אברהם בתחל' אמרת לי לזרעך אתן את הארץ. וחשבתי כי כנען לא זכה בה מעולם והיא ברשותך אך עתה שאמרת הלשון לרשתה כנרא' שכבר הי' בעלים אחרים א"כ במה אדע כי אירשנה. ועיקר הכוונ' לומר להקב"ה שיתן לו התור' וכמו שאמר ר"י לא הי' צריך להתחיל את התור' אלא מהחודש הזה וכו' ומ"ט פתח בבראשית. משום כח מעשיו הגיד לעמו וכו' שאם יאמרו אוה"ע ליסטים אתם שכבשתם ארץ ז' גוים וכו' א"כ זה אמר אברהם להקב"ה מתחל' סברתי שאתה אומר לי לזכות אותי מן הפקר ואין הזוכה מן הפקר צריך שטר אך עתה שאתה אומר לי לרשתה. א"כ במה אדע מה להשיב לאוה"ע כי אירשנו והיתה עיקר כוונתו שיתן לו ולזרעו אחריו התור' שיכתוב בה מעשה בראשית להראות לכל באי העולם שהקב"ה נתן ושכל העולם כלו שלו. אמנם להבין הלא נודע כי אברהם אבינו קיים כל התור' אפי' עירובי תבשילין קודם שניתנ' התור' וכן בודאי כל בניו יקיימו כל התור' כמוהו ומה זה שהשתוקק לקבלת התור'. אך נודע מה שהביא העקיד' שער י"ז מאמר החוקר בס' המדות כי יש ב' מיני מעלות. (א) מעלת הטבעיית. (ב) מעלת התבוניות וההפרש ביניהם הוא. המעל' הנמשכת רק מצד הטבעי שכן הוא טבעו ותכונת מזגו יכולות להיות נפרדות כי יש אדם שיש לו מעלת טבעיית אחת ולא האחרת. משא"כ מעלת תבוניות אחוזות ודבוקת יחד. וזהו שאמרו רז"ל כל העושה מצו' אחת מטיבין לו כי בעשותו אחת מהנה מצד התבונ' שמחויב להפיק רצונו ית' שנצטוה ע"ז בודאי יגמור את כולן כמו שאמרו מצוה גוררת מצוה. וכ"ז רק בעשותו להפיק רצונו ית' ובעבור העלות על רוחו כי הש"י צוה וחפץ בהעשותה. אמנם מה שיעשה רק מצד הכרעת ונטיית טבעו אין לו רק מעל' אחת. אמנם מדת הנדיבות הוא כוללת כמה מעלות אף שהוא בא מטבעו ולזה תארו האומ' הישראלית נדיבי עמי' נאספו. להושיבי עם נדיבי' מרכבות עמי נדיב. ומעל' זו של נדיבות נתיחדה לאברהם אבינו. וזהו שדרשו רז"ל מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אאע"ה. אמנם מעלת המוסריות והתבוניות כוללת כלם כשעושה מצו' אחת מצד התבונ' והשכל וזה הית' כוונת א"א ע"ה שיתן לזרעו את התור' בכדי שיקיימו את התור' מצד המוסר והתבונ' להפיק רצונו ית'. והענין מה שאמר הקב"ה לאברהם ידוע תדע וכו' הוא כמו שהנפש לא תשיג שלימותה רק בהכנסתה בהגוף השפל כמו כן האומה הישראלית בכללה לא השיג' שלימותה רק בירידת' אל מקום המטונף של מצרים ובירידתם וביציאתם משם נתפרסם אלקותו ויכולתו והשגחתו בפרסום כמו שנאמר או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי באופן ששם הורגלו שלא להיות בני חורין לפי שהיו משועבדים בחומר ובלבנים רצו לקבל התור' ואמרו מוטב שנשתעבד להקב"ה משנשתעבד למצרים. וגם כיון שראו שידוד המערכות הכירו וידעו כי לד' המלוכ' ונמצא כי השיעבוד הית' לאברהם לבשור' אמיתית שעי"ז יגיעו להשלמת הנפשיות. וגם הית' זאת בשור' טוב' שהוא מסכים לאצטגנינות שלו שעבד ירשנו רק בניו יהי' עבדים. וזהו מה שאמר לו ואח"כ יצאו ברכוש גדול אמרו במדרש זה התור' דאין רכוש גדול מזה. ועפי"ז יש לפרש מאמר הגמ' בברכות דבר נא אין נא אלא לשון בקש' בבקש' ממך וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ודקדקו המפרשים הלא אפי' לא יאמר אברהם ג"כ מחויב הקב"ה לקיים הבטחתו. אך להנ"ל ניחא דבאמת מה שהבטיחם רכוש גדול הכוונ' על התור' אך שלא יאמר אותו צדיק דהכוונ' כפשט' ולכן בבקשה ממך וכו'. ומה שרמז לו הקב"ה שיקח עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש הוא עפ"י מה דאיתא בגמרא בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי בירח תליתאי ותור וגוזל הוא לרמז במ"ש הפקיד' על השכל העיוני והמעש' אשר אליהם רמז תור וגוזל מצד שהם קלי היציר' ולהם כנפים לעוף בגובה השמים כענין השכל אשר הוא דק ורוחני ומעופף על פני השגות העליונות:

ועפי"ז נבוא לבאר מה שסידר בעל המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקב"ה חשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ר"ל דזה האצטגנינות שראה אברהם אבינו ע"ה שעבד יהי' יורשו אמר לו הקב"ה זה העבד לא ירשו אך יתקיים האיצטגנינות בבניו אשר יצאו ממעיך וכן הי' ונמצא הך ועבדום וענו אותם הוי הבטח' לטוב' ועי"ז נתקיים אח"כ ואח"כ יצאו ברכוש גדול שזהו רמז לקבלת התור' דע"י העבדות והעינוי זכו אחר כך שיהיו ראוים לקבלת התור'. ועפי"ז יתפרש מאמר המדרש הנ"ל ראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות של ברזל וכו' ונקדים עוד מה שפי' המקנה בסוף מס' קידושין בהא דאמרינן שם ר"ש ב"א אומר ראית מימיך צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני והם נבראים לשמשני ומתפרנסים שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני ומתפרנס בצער אלא הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. ופירש דבחינת הבריא' הוא ד' זה למעל' מזה דומם צומח חי מדבר. וכל א' מצפה לעלו' למעל'. הארץ מתאוה להוציא פרי שעי"ז היא מתעלה מבחינת דומם לבחינת צומח. הצומח מתאוה לבחינת חי ולכן הבהמות והחיות מתפרנסים שלא בצער מן הצומח כי הצומח מתאוה להן שעי"ז נכנס החיות שבצומח לבחינת האוכל החי ומתגדל ממנו. וא"כ כ"ש שהי' מהראוי לכל בחינת החיות והעופות שיצפו שיאכלם האדם כדי להעלותם מבחינת חי לבחינת מדבר שכיון שהאדם אוכל אותם נכללו בו ובהעלות האדם בנשמתו שהיא חלק אלקי ממעל הוא מעל' עמו. אמנם הטעם שהחי בורח מן האדם ואינו מתאוה לו שיאכלנו אלא שאין החי בטוח שיתעלה ע"י האוכלים וקרוב הדבר שימותו ע"כ הוא בורח ממנו משא"כ בדומם וצומח שהם בטוחים שיתעל' הדומם בצומח וצומח בחי ולא יקלקל אותו והיינו דאמר רשב"א כיון שחי' ועוף מתפרנסים שלא בצער אעפ"י שאין עלייתם עלי' גמורה שלא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני נמצא אני מעליהו לשורשו העליון והי' ראוי להתאוות אלי יותר אלא כיון שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי שאם הייתי מטיב את מעשי הי' מקוים בי כמ"ש ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך:

ומעתה נבוא למאמר המדרש הנ"ל שכיון שכל סיבת גלות מצרים לא הי' אלא לטובתן של ישראל כדי שיהיו מוכשרים לקבל את התור'. לכן עשה המשל מהפר' שהי' מושכין אותה למקולין. ור"ל כמו שהפר' עם היות שלכאו' נרא' שההולכ' שמושכין אות' למקולין הוא לרעתה דשם שוחטין אות' אבל באמת הוא התכלית הנרצה עבור' והוא לטובת' שבהיות' נאכלת לאדם נעש' בבחינת מדבר ועלתה מבחינת חי לבחינת מדבר והוכרחו להביא את בנה ולמשוך לפני'. כך יעקב אבינו ע"ה אעפ"י שהיריד' למצרים הית' לרעתו ששם נשתעבדו בניו בחומר ובלבנים מ"מ עי"ז הגיעו לתכלית הנרצה ששם הוכנו הנפשות לשלימות האמיתי ושיהיו ראוים לקבל את התור' וזהו שאמר ראוי הי' יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ואפי' הי' יורד בבזיון ג"כ הי' ראוי ונאות להשיג השג' גדול' כזו אבל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורידו בבזיון. ולכן המשיך את בנו לפניו ויוסף הוריד את השכינ' למצרים דכתיב ויהי ד' את יוסף ובשביל יוסף זכו ישראל לקבל פני השכינ' ולקבל את התור' ובשביל כך נגאלו:

ועתה נבוא

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה