כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש י לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול
איתא בפ"ק דחגיגה דף ג' ת"ר מעשה בר"י בן ברוקה ור"א בן חסמא שהלכו להקביל את פני ר' יהושע אמר להם מה חידוש הי' היום בבהמ"ד. אמרו לו רבי תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים. אמר להם אעפ"כ א"א לבהמ"ד בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ר"א ב"ע היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפ' הקהל ומה דרש בה. כתיב הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באו ללמוד ונשים באות לשמוע טף למה באין (אלא) כדי ליתן שכר למביאיהם. אמר להם מרגליות טוב' היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. ועוד דרש את ד' האמרת היום וכתיב וד' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד ואני אעשה לכם חטיב' אחת בעולם דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ עכ"ל הש"ס. והנה המפורשים דקדקו על לשון הש"ס הנ"ל דקאמר אם אנשים באו ללמוד. מדנקט הלשון אם משמע דעל הספק מדבר והול"ל בפשיטות טף למה באו. ועוד קש' דבירושלמי גרסינן אלא כדי ליתן שכר למביאיהם וכן הביא המהרש"א הגירסא. והכלל הוא בכ"מ דקאמר הלשון אלא משמע דחזר ממה שהי' סובר מעיקרא ולכאור' לא מצינו כאן חזרה.
ויתבאר עפ"י מה דאיתא שם בברכות פ' תפלת השחר דר"ג כשהי' נשיא והי' דורש הי' מכריז ואומר כל ת"ח שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד ואותו היום שמינוהו לר"א ב"ע סלקוהו לשומר הפתח וניתנה רשות לתלמידי' לכנוס ונכנסו כלם לשמוע הדרש' וזהו שדרש ר"א ב"ע נמי כאן בפ' הקהל. ולכאור' משמע דעיקר טעם מצות הקהל כדי שישמעו וילמדו וא"כ יכול האומר לומר למה לי טורח הליכ' לעזר' אני יכול ללמוד בבית וגם מי שאין לו לב להבין כ"כ. יאמר מה לי לילך לשמוע אם אינני מבין כלום. ולפיכך אמר להוציא מסברא זו דאם אנשים באו ללמוד ונשים באות לשמוע ור"ל אם יעלה על דעתך שזהו הטעם א"כ יהי' קש' הטף למה באו אלא כדי ליתן שכר למביאיהם וכמו בטף הטעם הוא רק למביאיהן כן האנשים ונשים עיקר הטעם שיבואו לעזר' ושם ישמעו וילמדו כי בזה הקיבוץ יתאחדו נפשות ישראל ויהי' כגוף אחד וזהו שדייק הפס' בפ' וילך למען ישמעו וכו' ושמרו לעשות את כל דברי התור' הזאת. ור"ל דבזה שיתאחדו כנפש אחת יוכלו לשמור את כל התור' דכ"א מקוים מצות שבידו לקיים ובצירוף יקיימו כל התור' והבן. ומעת' נבוא לבאר סמיכות המאמר הנסמך לזה הדרש דקאמר ועוד דרש את ד' האמרת היום וכו' אשר לפי שטחם החיצון הנך שתי דרשות אין להם התקשרות ויפוררו לנו לדרוש ולחקור ענין סמיכתם. ובטרם כל שיח נקדים הקדמ' אחת. הנה הסכמת כל החוקרים כי אי אפשר לאהוב שני אנשים אהבה שלימ' בתכלית וזה נקרא אהבה משותפת ולזה אמרי' מקודם בהק"ש ד' אחד ואח"כ ואהבת. ועוד נקדים חקירת החוקרים בענין אהב' הביאם הפקיד' בשער השמיני דראש הפילוסופים אפלטון אמר דהאהב' האמיתית היא רק שלא יהי' דומה בדומ' והביא ראי' ומופת חותך לזה ממה שהארץ היבש' תשתוקק למטר השמים. וכן אמרו כל אומן שונא בני אומנתו. אפס החוקר אריסטו בס' המדות תלמידו של אפלטון ורבו של אלכסנדר מוקדן סותר דעתו והוכיח בהיפך שאהב' אמיתית היא רק דומה בדומ' במהותם ואיכותם. ותשוקת הארץ למטר הוא רק דבר טבעי לא מגדר אהבה. וגם שנאת בעלי אומניות היא רק בעבור הנזק אשר יסבבו זה לזה. ובאמת עיקר מציאת אהבה רק בין אנשים הדומים זל"ז ויתרב' אהב' בדמיון והשואה עד כי האנשים אשר הי' גרים במדינ' אחרת ואם הם שניהם ממדינ' אחת יתחברו יחד וביותר אם הם מעיר אחת. ויותר אם הם ממשפח' אחת אבל אנשים שיש בהם זולתיות א"א שיהי' ביניהם אהבה שלימה כלל. וזה מבואר עוד אנשים שהם בתכלית השלימות בענין המעל' והטוב עם אנשים שהם בתכלית הרע לא יוכלו למצוא ביניהם אהב' ודביקות כלל וזהו שאמר יונתן לדוד ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהי' לך למשנה (ש"א כ"ג) דלכאור' תמוה מאוד הלא אהבת דוד ויהונתן הי' אהבה שאינ' תלוי' בדבר ויונתן מסר נפשו בשביל דוד עד שאמר לו שאול אביו בן נעות המרדות וכו' ואיך יתכן שהוציא מפיו כעת דברים כאלה הנראים שלהנאת עצמו רצה שדוד ימלוך בכדי שהוא יהי' אח"כ למשנה אך להנ"ל יתבאר דכוונתו הי' למען לא תישבת אהבתם אם יתרחקו זה מזה במדרגתם. וזהו שאמר' תורה ואהבת לרעך כמוך ור"ל לריעך שהיא כמוך ודומ' לך בזה שייך אהב' אמיתית. והנה לפ"ז יקש' איך אפשר לצייר אהבה מהש"י להאדם כי מה דמות והשתוות נמצא להשי"ת עם האדם. וא"כ איך נמצא בתור' ואהבך וברכך וכן הנביא אמר אהבתו אתכם אמר ד'. וכן ד' אוהב צדיקים. אמנם זה יוצדק אהבת אדם להשי"ת ואהבת את ד' אלקיך מצד אהבת הטוב במה שהוא טוב. ומצד המועיל שמקבל תועלת מהשי"ת או מצד הערב שערבים ונעימים בפיו הטובות שיעש' עמו השי"ת אבל השי"ת את האדם שאין בו אחת מכל הטובות הנ"ל לא ידומה שאפשר שתהי' ממנו ית' אהבה אל האדם. אמנם החוקר אלקי הרב בעל העקרים מאמר ג' פ' ל"ה כתב שהאהב' תמצא בשלשה סוגים. (הא') היא אהבת השיווי והדמיון כשישתוו במעל' או בשלימות או בקבלת תועלת. (הב') היא אהב' טבעית והיא שני מינים אם אהבת המוליד לילד לפי שהוא חלק ממנו ואם אהבת אומן למלאכ' אשר טרח והשתדל בה. (הג') היא אהב' יחסית ור"ל דמצינו שתאר הכתוב השי"ת כמלך ואב ובעל. כמלך כה אמר ד' מלך וכו' ד' מלכינו. כאב כי אתה אבינו. הלא הוא אביך קנך. וזה כמו שהמלך והאב משלימין צרכי העם והבן ולא יבוקש מהם אלא שיכבדו אותו כן השי"ת משלים צרכי האנשים ולא יבוקש מהם רק שיכבדו את שמו כמו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו'. והיינו לכבדו ולשמור מצותיו. ומה שנאמר חשק ד' בכם היא להורות שאהבת השי"ת את ישראל אינו כאהבת ההדמות ולא אהב' טבעית אלא אהב' בחירית נמשכת אל רצון האוהב בלבד בלי שום טעם ולכן כינה הכתוב אהבת השי"ת להאדם בשם חשק כי שם חשק יאמר על הפלגת אהב' בלי טעם. וכן נמי לזה קרא הכתוב את אהבה זו סגול' להיות לו לעם סגול'. ור"ל כמו שסגול' תמצא דבוק' במין לא תתפרד ממנו ואינו נמצאת בו לא מצד הכמות ולא מצד האיכות כן אהב' זאת ענין סגול' דבוק באומ' והיא כחשק בלי טעם נמשך לרצון החושק בלבד ע"כ עיי"ש:
ועפי"ז ראיתי להמפורשים שפירשו הפסוק אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאום ד' ואוהב את יעקב (מלאכי א') ויש לדקדק כי אחר שאמר בתחל' אמר ד' למה חזר ואמר נאום ד' כי כבר ידענו כי פיו ית' הוא מדבר ופירשו דהכונ' היא לפי דברי הרב בעל העקרים הנ"ל שא"א ליחס לו ית' אהב' טבעית. ולכן אמר אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו ר"ל באיז' בחינ' אפשר לצייר אהב' זו אהב' טבעית א"א לצייר משום צד. אם מצד אהבת המוליד לילד אי אפשר לפי שהלא אח עשו ליעקב וכלם בני איש אחד הם. וכיון שכן מה אהבת מוליד לילד יש בזה יותר מבזה. וכי תימא יש אהב' טבעית מצד הטורח כאהבת האומן להמלאכ' זהו א"א לומר לפי שהכל נברא בנאום ד' ובמאמרו לבד לא בעמל ולא ביגיע' כמש"נ ויהיו כל אלה נאום ד' ומ"מ ואוהב את יעקב. באופן שלפי פירש זה הלא אח עשו ליעקב נאום ד' הוא טעם לתמיהת ואמרתם במה אהבתנו ולא נתינת טעם לאהבתי אתכם והבן:
העולה מדברי הרב החוקר הנ"ל שאהבת השם יתברך להאדם הוא בגדר הסגולה והחשק בלי טעם. אולם החוקרים האחרונים אמרו דעתם שאהבת ד' להאדם הוא ג"כ אהבה בטעם והכרח הפסוקים יורה על זה. דכתיב בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגול' ולמה חזר ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. לא הי' לו לומר אלא ותהי' לי ממלכת כהנים ואתם למה לי כיון שכבר כתב בתחילה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. אלא שכוונת הכתוב לרמז ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים. כלומר והייתם לי במדרגת סגולה ר"ל אהבה בלי טעם בבחינת העמים שהם חושבים שאהבת ד' לישראל היא אהבה סגוליות בלי טעם אבל ואתם ר"ל אתם לא תהי' סברא כזאת נגד פניכם אלא תדעו ותאמינו שאם תהי' לי ודבוקים עמי היא בתנאי שתהי' ממלכת כהנים וגוי קדוש כלומר עוסקים בתור' וגם שיהיו גוי קדוש מובדלים ומופרשים מחלקי החומר ומהתאוות הגופניות ובזה יהי' דומים להקב"ה. ושיהי' בהם אחדות ואז נחשבים כולם כגוף אחד ולכן מספר המצות תרי"ג. רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידין שיש באדם המחברים ומקשרים גופו של אדם וכשיש בהם אחדות יש להם דמיון עם הקב"ה והתור'. והם נקראים עם אחד וכמו שהקב"ה והתור' המה נצחיים גם ישראל הם נצחיים כששומרים את התורה וכמו שאמר הנביא כי אני ד' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג') ואמרו רז"ל חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. ואל הדרוש הלזה כיון המשורר (במזמור קל"ה) הללויה הללו את שם ד' הללו עבדי ד' שעומדים בבית ד' בחצרות בית אלקינו הללויה כי טוב ד' זמרו לשמו כי נעים כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. והכוונ' היא שבא לומר שעם היות שהי' הקדמה אמיתית שאין אהבה מצויה בין שניהם כי אם כאשר ישתוו בשלימות או במעל' מה וכאשר תהי' התחלפות ביניהם א"א שתהי' ביניהם אהב'. והאדם להשי"ת ראוי שיאהב אם מצד התועלת המקבל ממנו אם מצד הערבות או מצד הטוב. אבל איך אפשר לצייר אהב' מהשי"ת להאדם לא מצד הטוב ולא מצד הערב ולא מצד המועיל. ועכ"ז בחר היא בישראל ואהב אותם ולכן ראוי להראות אהבה להשי"ת. ואיך נרא' אהבתינו להשי"ת היא במה שאנו מהללים ומשבחים אותו תמיד. וזהו המכוון בהפסוקים הנ"ל הללויה הללו את שם ד' ר"ל מחויב כל אדם להלל ולשבח את שם ד'. הללו עבדי ד' ר"ל שהם כעבדים המקבלים תועלת ומקוים לאדונם תמיד לתשלום שכרם כמו כן כל איש מחויב לאהוב את הש"י מצד התועלת שמקבל שכר ומהו השכר המקווה ממנו שעומדים בבית ד' והכוונ' למה שכתב העקרים מאמר ד' פל"ו כי שורת הדין נותן שיהי' השכר זמניי והעונש נצחי אלא שהקב"ה להיותו מטה כלפי חסד נותן השכר נצחי כמו שהיא נצחי ובלתי תכלית וזהו שאמר איזה שכר יהי' לו עבור עבודתו. שעומדים בבית ד' שזוכים לכנוס ממש בתוך הבית ונהנים מזיו השכינ' בחצרות בית אלקינו. ור"ל הטעם שזוכים לכך שהשכר יהי' נצחי בלתי תכלית שם בבית ד' אף שהפעול' והמעש' הי' פה במקום גבולי. והאיש העוש' היא גבולי ובעל תכלית, והוא עפ"י פירוש הנפוצ"י דרוש ט"ו שפירש הפ' בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ד' בחצרות אלקינו יפריחו עוד ינובון בשיבה (תהלים צ"ב) ופירש הנה האדם נמשל לעץ השד' כדכתיב כי האדם עץ השד'. אבל לא כמו שהפוקרים אומרים כי שורש של אדם היא בארץ ועיקר יניקתו היא מן הארץ. אך באמת בהאדם הוא להיפך דהראש הוא השורש והמוח והשכל שואבים מזיו הרוחני השופע מרוח אלקי ממעל וממנו אל שאר הכוחות כי האיש השלם שורשו בג"ע העליון למעל' כדכתיב כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וזהו שאמר בקמים עלי מרעים תשמענה אזני. ר"ל דהמרעים אומרים דהשורש של האדם היא כמו העץ שעיקר היניק' שהיא יונק מן הארץ ארציות וגופניות. אמנם האדם צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אבל לא כמו שהם אומרים רק שתולים בבית ד' בחצרות אלקינו יפריחו. ור"ל דשורשם היא להיפך מן עץ השדה שהמ' משורשים למעל'. ולכן עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהי' דהצומח כשהזקין יכמוש ויבש. אבל האדם השלם כל מה שיזקין דעת' מתישבת עליו. וזהו הכוונ' מה שאמר כאן בחצרות אלקינו דמש"ה עומדים בבית ד' וזוכים למדרג' זו ליהנות מזיו השכינ' משום דיניקתם ושורשם הוא בחצרות בית אלקינו. ואח"כ אמר הללויה כי טוב ד'. ור"ל גם ראוי לאהוב ולהלל את השם מצד אהבת טוב שהש"י הוא טוב. זמרו לשמו כי נעים ור"ל גם ראוי לאהבו ולהללו מצד אהבת ערב המושג ממנו הערבות כי הנועם תואר לעריבות. כי האדם אפשר שיתקיים מהכרחיית אולם נבראו דברים הערבים והנעימים המענגים את הגוף ואמר שעם היות שראוי להללו הן מצר הטוב והן מצד המועיל והן מצד הערב ואיך יצוייר אהבה מאתו ית' לישראל. לכן אמר עם כל זה הקב"ה אהבם ובחר בהם וזהו כי יעקב בחר לו יה. ר"ל הטעם שבחר הקב"ה ביעקב ישראל לסגולתו ר"ל בעבור שקבלו תורתו שהית' מסוגלת וגנוז' אצלו בבית גנזיו והבן. היוצא לנו מזה דע"י ששומרים ומקיימים את התור' בזה יש להם יחס להשתוות להשי"ת והמה נצחיים ונקראים עם אחד כמו שהוא אחד. ועי"ז יצוייר שפיר אהב' מאתו ית' לישראל. ואחרי אריכות הדברים הנ"ל נבוא' אל המנוח' ואל הנחל'. נחלת תחלת מאמרינו הנ"ל דאחרי שדרש ר"א ב"ע מקודם בפ' הקהל שהטף למה באו כדי ליתן שכר למביאיהן וכפי מה שביארנו דהמכוון הוא דבזה שיתאחדו יחד הנפשות ישראל ויהיו כגוף אחד יוכלו לשמור את כל התור' משום דכ"א מקיים המצות שבידו לקיים. ובצירוף יקיימו כל התור'. ולכן מסמיך המאמר השני וקאמר ועוד דרש את ד' האמרת היום וכו' אמר הקב"ה אתם עשיתיני חטיב' אחת בעולם דכתיב שמע ישראל וכו'. ור"ל ע"י שמאמינים באחדות הבורא יוכל להיות האהב' שלימ' ואמיתית. דאהב' לשנים הוי אהבה משותפת. ואני אפש' לכם חטיב' אחת בעולם דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ולכן האמירך היום וכו' ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהל' ולשם ולתפארת. דכמו שישראל אוהבים להשי"ת ומיחדים שמו אחר כדי שתהי' אהב' אמיתית ואהבת ישראל לו ית' ראוי מצד הטוב והמועיל והערב. כמו כן יצוייר שפיר אהבתו ית' לישראל ע"י שמקיימים כל התור' והיא המקשר נפשות ישראל שיהי' כגוף אחד. ואיך יוכלו לקיים כל התור' הרי נמצאו כמה מצות שאין אדם זוכ' לקיים. היא ע"י השלום והאחדות כמו שהי' במצות הקהל דבצירוף יקיימו כל התור' ועי"ז יש להם יחס והשתוות להשי"ת וכמאמרם ז"ל קב"ה ואורייתא וישראל חד. ובזה נתפרש שפיר סמיכות המאמרים הנ"ל להשתתפות וקרבות רוח יש ביניהם:
והנה נסיים בברכה דנודע מעלת השלום והאחדות ובמדרש פרשתינו רבנן אמרו גדול השלום שכשהמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום ועוד אמרו במדרש שכשברא הקב"ה את העולם וכו' מה עשה בראו מן העליונים ומן התחתונים. והכוונ' שיהי' שלום בין הגוף והנפש ושלא יהי' שום התנגדות ביניהם וע"י שלום הפרטי שיהי' בכל איש בין הגוף והנפש יהי' ממילא שלום הכללי. ובזכות השלום והאחדות נזכה לגאול' שלימה במהרה אכי"ר: