כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש טז לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול
הנה איתא במדרש רבה פ' בראשית וז"ל וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. ארשב"ל הנה טוב מאוד זו מלכות שמים והנה טוב מאוד זו מלכות הארץ וכי מלכות הארץ טוב מאוד אלא שהוא תובעת דקיון של בריו' שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי (ישעי' מ"ה) והיא פליאה:
ולהבין מאמר המדרש הנ"ל נקדים פסוק תהלים הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו (תהלים קל"ג) דקשה לכאורה לפי מה שפירשו דקאי על ישראל כאשר ישבו על אדמתם בא"י יהי' אחוה בינותם והיו במלכות אחת א"כ איך שייך הך משל כשמן הטוב וגו' להכא. וגם מה שסיים כטל חרמון שיורד על הררי ציון דאיזה שייכות הך משל כטל חרמון להך מאמר שבת אחים גם יחד:
וליישב כ"ז נקדים הנה נודע כללות התור' התרי"ג מצות הרמ"ח מ"ע והשס"ה ל"ת המה כנגד הרמ"ח אברים ושס"ה גידים דכל אבר מיוחד לכל מצוה. ונודע דברי הרמב"ם דבכל תאות הגופניות יוכל כל איש לקיים בזה שנהנה מצות הבורא והיינו שיקיים בכל דרכיך דעהו ואם ירצה להחליש הגוף מכל וכל כבר ביאר החובת הלבבות דאם יחלש הגוף יחלש גם הנשמה דהנפש לבדה א"א לעבוד את ד'. וזהו פירוש הילקוט צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כשם שנפשי צמאה לך כך רמ"ח איברי בשרי כמהו לך ור"ל יען ידעתי שכל אבר נברא לעשות איזה מצוה לכן אפילו אם אבקש צורכי גופי גם בזה כוונתי רצויה לשמים. וזהו נמי פירוש המדרש קרוב ד' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת ר"ל אפילו שהש"י שומע כל תפלות גם אם יבקש ויתפלל על צורכי הגוף. אמנם זה דוקא לכל אשר יקראוהו באמת והבן. וזהו נמי הכוונה מה דאמרינן בש"ס המתפלל אחורי בהכ"נ נקרא רשע וכו' וה"מ דלא מיהדר אפי' לבי כנישתא אבל מיהדר וכו'. ור"ל דפנים הוא התכלית. ואחורי הוא היפך התכלית וזהו הכוונה דהמתפלל אחורי בהכ"נ ר"ל היפך התכלית דמתפלל שיצליח ויוכל למלאות תאוות לבו וה"מ דלא מיהדר אפי' לבי כנישתא. כלומר דכל מגמתו רק לתאוותו אבל אם מיהדר אפי' וכו' ל"ל בה. אף שמתפלל לצורכי הגוף. דהא כוונתו רצויה לשמים. וזהו נמי פירוש הכתוב אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי. ור"ל אפי' בימי חיי הגופניים תהי' ישיבתי בבית ד' וזהו נמי הרמז מזבח אדמה תעשה לי ר"ל שגם מזבח אדמה היינו צורכי הגוף שהאדם מבקש תעשה לי לשם ד' והבן:
היוצא לנו מזה דאף שהאדם הוא מורכב מגוף ונפש צריך להשגיח שלא יהי' התנגדות כ"כ ביניהם דאם מקיים בכל דרכיך דעהו אז בכל דבר מקיים מצות הבורא וזהו שאמר דוד כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא. ור"ל אף שבקשתי כוס ישועות אעפ"כ בשם ד' אקרא. ועפי"ז נבוא לביאור הכתובים (ישעי' מ"ב) כה אמר האל ד' בורא השמים ונוטיהם. רוקע הארץ וצאצאיה. נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. והנה רז"ל במס' כתובות (דף קי"ח) דרשו מזה שכל ההולך ד' אמות בא"י מוחלין לו כל עונותיו ולכאורה איזה סמיכות יש הך דרשה לכאן. ועוד קש' דבתחלה אמר נותן נשמה לעם עליה ואח"כ אמר ורוח להולכים בה. ופירש האפ"י בח"ש באריכות עפ"י מה דכתיב בפ' שלח וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עלי' החזק הוא הרפה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. ופי' רש"י סימן מסר להם אם בפרזים הם יושבים חזקים הם שסומכים על גבורתם. ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם ותמהו כל הקדמונים בזה דא"כ הסימנים והאותות אשר מסר להם משה לא הי' אמיתיים ח"ו. שהרי בערים בצורות הי יושבים ועכ"ז העידו כי עז העם היושב בארץ. ופירש דאפשר לומר מה שצוה מרע"ה שיחקרו על העם היושב על הארץ היינו על העם הנולדים שם מלידה ומבטן ומהריון אם חזקים המה וגבורים, אז גם בנ"י אשר יוולדו להם בהיותם שמה יהיו חזקים ובריאים וכן אם הארץ מגדלת אוכלסין אז גם בנ"י כן ירבו וכן יפרצו. וא"כ זאת הבחינה אשר צוה אותם משה להבחין לא באנשי המלחמה שהרי אפשר יהיו אנשי המלחמה גבורים ועכ"ז הארץ עצמה מגדלת חלשים והיינו שיוכל להיות שאנשי המלחמה המה מקובצים ממדינות אחרות.. אמנם עיקר הכוונ' הי' לשום לב בילידי הארץ ובסגולתה והסימנים היו אם בפרזות הם יושבים אז בלי ספק חקר מיסד העיירות בטוב הארץ מה הוא וידע כי הנולדים שמה גבורים המה. ולא יפחדו מקול מלחמה. ואם בערים בצורות המה יושבים אז בל"ס ידע המיסד העיירות כי הבנים אשר יולדו נרפים הם נרפים ע"כ בנה בצורות למגן ומחסה. וזהו שמרע"ה אמר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה. והמרגלים אמרו אפס כי עז העם היושב בארץ. ולא אמרו היושב עליה. כי מלת עליה רומזת על העם הנולדים שמה מטבע סגולתה. ונמצא כי המרגלים אמרו שמצאו בזאת הארץ תרתי לריעותא. (א') כי עז העם היושב בארץ ר"ל העם המקובץ שם המה מארצות אחרות נתקבצו והמה עזים וגבורים וקשה לנצחם (בי) כי הערים בצורות גדולות מאוד. וזה יורה כי טבעה לגדל חלשים. וזהו שפירשו עוד אח"כ ביותר ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות ור"ל יושביה אשר נתגדלו עליה מטבעה המה חלשים ורפוים. ואנשי מדות אשר ראינו שם המה מתגוררים בתוכה ואינם מהנולדים שמה:
ועפי"ז יתפרש שפיר הפסוק הנ"ל דהנה נודע דהאדם יש ג' נפשות היינו נפש רוח נשמה נפש היי הנפש הצומחת דבכל צומח נמצא נפש הצומחת. ורוח היינו הה' חושים כמו בכל בעל חי והנשמה היינו הנפש המשכלת שנתוסף בהאיש המדבר. והנה הש"י ברא חומר השמיימי וגם חומר הארציי ובכל אחד מהם שיתף כח אחר אשר יכרית וינגד לעומתו כי השמש שואף וזורח אל המזרח ולעומתם העיר הש"י את הגלגל היומי ויכריח את התקועים בו להיותם נסוגים אחור ממזרח שמש עד מבואו. לצד מערבי. היפך תנועתם. והוא אמרו בורא השמים ונוטיהם ר"ל הגלגל היומי הנוטה אותם ומכריח אותם אל מקום תנועתם. רוקע הארץ וצאצאיה ר"ל צאצאי הארץ דהצמחים מתנועעים היפך טבע הארץ כי מטבעה להיותה שואפת אל עצמה כל הדברים הגסים מטה מטה. וצאצאיה המה עולים מעלה מעלה. כמו כן העם הזה התנועה הגופניות הוא היורדת למטה לארץ. והתנועה הנפשיות היא עולה אל אשר היתה שם בתחלה וההבדל ביניהם הוא דהמכריחים אשר בשמים ובארץ המה נשארים בטבעם ולא ישנו את תפקידם מעולם. אמנם האדם הוא בחירי אל כל אשר יחפוץ יטנו. וזהו שאמר אף כי בראתי שמים ונוטיהם והארץ וצאצאיה אשר יש בהם תנועות הפכיות עכ"ז איני בוחר בהם זולת באדם אשר יש לו בחירה וז"ש נותן נשמה לעם עליה ר"ל לעמי הארץ הנוטים יותר אל הגופניות נתן הנשמה להטותה לדרך טובה אך לאנשי עליה ואנשי מעלה היודעים שהמה אינם תושבים רק גרים בארץ ועליהם יומלץ הולכים בה כלומר מתגוררים דרך גירות וארעי להם נתן רוח. וז"ש ורוח להולכים בה. דלולא זאת אשר ישתוקקו מעט להנות הי' נפשם יצאה מגודל דביקותם בהש"י. וזהו שדרשו רז"ל להולכים בה ההולך ד' אמות בא"י מוחלין לו כל עונותיו דזהו לרמז דקאי לאותן האנשים המשתוקקים רק לדברים רוחניים ושיהי' נמחל להם כל העונות להם נתן הקב"ה הרוח והבן:
ועפי"ז נבוא לביאור פסוקי תהלים הנ"ל ונקדים עוד דהנה נודע עוד דמעלת מרע"ה הי' דנזדכך חומרו ממש כמו הנפש. ומבואר בהרמב"ם במורה נבוכים שהי' צריך הקב"ה לברוא גשם חמישי לקברו כי א"א לטמון אש בעפר. ועוד מבואר דשאר הנביאים היו צריכין להתבודד ולפרוש בזמן שדיבר ד' עמהם. והיו חלשים. לא כן משה פנים בפנים דיבר ד' עמו. וזהו כוונת המדרש בפ' שמות וז"ל ויאמר משה משה אתה מוצא בא"א נאמר אברהם אברהם יש בו פסיק. יעקב יעקב יש בו פסיק. שמואל שמואל יש בו פסיק עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל עם משה לא הפסיק כל ימיו. ולפי הנ"ל י"ל דהכוונ' הוא דבכולם הי' מפסיק חומרם לנפשם זולת משה שלא הי' בו שום הפרש בין גופו לנפשו ולפיכך לא הפסיק נבואתו כל ימיו:
ועוד מצינו שנפלא אהבת הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה וקראו זרע אברהם אוהבי יען לימד דעת את העם וקירבם לעבודתו כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. וזהו שאמר לו הקב"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' ופירשו המפורשים דר"ל יען כי מצינו אצל חנוך שהתהלך את אלקים והתבודד עצמו מחברת בני אדם ונתעלה כאחד ממלאכי מעל' ולקח אותו אלהים בחייו. אך מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף עוד מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה וזהו הרמז נמי באברהם וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו ור"ל דהשתדל את עצמו לעשות נפשות ותיכף כאשר הלך ד' ממנו שב למקומו להתחבר א"ע עם בני אדם. וגם באהרן הכהן מצינו אף שהי' מהכהנים הנגשים אל ד' בעת עבד עבודתו והי' בדביקות גדול מ"מ תמיד הי' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והי' אוהב שלום ורודף שלום. ובזה פירש הגאון בעל הח"ס בהקדמתו לשו"ת ח"ס חיו"ד דזהו נרמז בתור' גבי אהרן הכהן והרים את הדשן ושמו אצל המזבח ור"ל אף לפחותי עם שהיו בערך השלמים כמו הדשן בערך העולה שהוא קודש לד' וע"י התחברותו עם אנשים בנקל יכול להעלות הנפשות הפחותות ושמו אצל המזבח מוקטר מוגש לד' והבן.
ועפי"ז נבוא לביאור הפסוקים הנ"ל הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. ור"ל אף שהאדם הוא מורכב מגוף ונפש צריך להשגיח שיהי' שלום ואחוה ביניהם ולא יהי' ניגוד ומחלוקת ביניהם ועי"ז יוכל לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה דאם יכניע את החומר לגמרי אזי לא יוכל להתקרב לבני אדם ואם יכניע את הנשמה והגוף יתגבר על הרוחני אז לא יוכל לקרבן לתור' האנשים אשר יתחברו אתו ואדרבה עוד יוסיפו סרה. וזה שאמר אח"כ כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ור"ל כמו אהרן הכהן אף שבודאי חומרו הי' נזדכך מאוד והי' נגש אל ד' בעת עבודה בדביקות גדול מ"מ הי' השמן יורד על פי מדותיו שמדתו הי' לקרב את הבריות ולקרבן לתור' כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם ור"ל כפירוש האלשה"ק דנודע דאצל הרשעים התאוות הגופניות שנהנים למלאות תאוותם יורדים לשאול תחתית. ועליהם נאמר וישמן ישורן ויבעט. ואצל הצדיקים הוא להיפך אפי' בזה שנהנים מתאוות עוה"ז המה משלימים את נפשם וזהו פירוש הפסוק רבים מכאובים לרשע והבוטח בד' חסד יסובבנו ור"ל דכל תאוות עוה"ז המה מכאובים לרשע אבל הבוטחים בד' ומקיימים בכל דרכיך דעהו אפי' בזה שנהנים מעוה"ז ע"כ חסד יסובבנו. ולזה הביא המשל כמו טל חרמון שמתרגם טורי תלגא. וזהו הרים שמכוסים תמיד בשלגים והטל היורד עליהם אינו מפריח כלל אמנם הטל היורד על הררי ציון מפריח ועושה פרי. וזהו שמסיים דהגוף עם הנפש התחברותם הוא טוב ונעים לצדיקים וע"י מה שהגוף נהנה תתחזק ומתעלה הנפש ואף שגבי הרשעים על ידי שאוכלים מעדנים לתאוות נפשם יורדים לשאול תחתית אבל גבי צדיקים הוא להיפך. והוא כמו טל חרמון היורד על הררי ציון כי שם צוה ד' את הברכה והבן:
ונמצא דכל תפלת היראים והחרדים לדבר ה' אף שמבקשי' צורכי הגופניות כוונתם רצוי' לשמים דבזה יוכלו להשלים את נפשם. וזהו הרמז בגמרא שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חבירו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו ור"ל שנכנס בתחיל' להתפלל על שתי בחינו' לנפש וגם לגוף. וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חבירו ויצא. היינו שלא כוון בתפלתו אח"כ רק לצורכי הגופניו' לבד טורפין לו תפלתו בפניו. וכן נמי זהו שאמרו בירושלמי ר"י שבק סנדלו מבחוץ ואזיל לבי כנישתא. ר"ל דלצורכי הגוף שבק מבחוץ ועיקר תפלתו הי' צורכי הנפש. וזהו נמי הרמז בגמרא שלא יכנוס באבק שע"ג רגליו. ועפי"ז נבוא לביאור המדרש הנצב בראש האמיר וירא אלקים וגו' והנה טוב מאוד ארשב"ל הנה טוב מאוד זו מלכות שמים והנה טוב מאוד זו מלכות הארץ וכו'. ר"ל שניהם מלכות שמים ומלכות הארץ היינו צורכי הנפש והגוף המה טובים מאוד ואח"כ אמר וכי מלכות הארץ טוב מאוד ר"ל דאיך שייך לומר דטוב להשביע את הגוף ע"ז אמר שהוא תובעת דקיון של בריות. ר"ל שצריך שיתחברו וישתתפו אצל הבריות שני הכחות כח החיונית וגם השכלות והבן:
ובזה סיימתי לפרש המסורה דאיתא במסורה וזה תוארה וא"ו פסוקים קלו חסר וא"ו בנביאים וכתובים. ואלו הן (א') שמעו שמוע ברוגז קלו (איוב ל"ז). (ב') וירעם בשמים ה' ועליון יתן קלו (תהלים י"ח). (ג') היום אם בקלו תשמעו (תהלים צ"א). (ד') צדיק אתה ה' וגו' ולא שמענו בקלו (דניאל ט'). (ה') וישא שאול קלו ויבך (שמואל א' כ"ד) (ו') הקלך זה בני דוד (שם שמואל א') והכוונה הוא דכנסת ישראל שאלו למה כ"כ שנים שמענו ברוגז קולו. וע"ז תמהו מדוע אנחנו זה זמן רב בגלות המר הזה. ובא התשובה וירעם בשמים ה' ועליון יתן קלו. היום אם בקולו תשמעו ר"ל דהשי"ת חפץ לגאול אתכם רק באופן אם בקולו תשמעו. ע"ז השיבו ישראל ומצדיקים עליהם את הדין צדיק וגו' ולא שמענו בקלו. וישא שאול את קלו ויבך ר"ל עכ"ז הרי אנו מתפללים ובוכים זה כמה מאות שנים ולמה אין אנו נענים הלא ברית כרותה דתפלת רבים אינו חוזרת ריקם. ובא התשובה הקלך זה בני דוד ר"ל הכי אתם מבקשים באמת על בני דוד הוא המלך המשיח הלא עיקר תפלתכם היא על חייכם ואורך ימיכם ועל כל צורכי עוה"ז. ונסיים בברכה ימהר ויחיש לגאלנו ויבא משיח צדקנו וישמח לבנו בקבוץ נפוצותינו במהרה בימינו אכי"ר: