אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש טז לשבת הגדול › לדבר הלכה

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש טז לשבת הגדול · לדבר הלכה

דרוש טז לשבת הגדול

בסוגיא דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו

פסחים דך ל"א מתני' נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח אסור בהנא'. שם בגמרא איתמר בע"ח אביי אמר למפרע הוא גובה. ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה וכו'. שם בדף ל"ב ע"ב תנן נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנא'. נהי נמי דהרהינו אצלו הא אמרינן נכרי מישראל לא קני. לא קשיא הא דא"ל מעכשיו הא דלא אמר מעכשיו עכ"ל סוגית הש"ס בקצרה והעולה מהסוגיא דהך מתני' דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו אוקימנא אליבא דרבא דמיירי כשהרהינו ביד הנכרי ואמר לו מעכשיו ואם לא אפרע לך עד זמן פלוני יהא שלך מעכשיו והגיע הזמן ולא פרעו ונמצא שלמפרע הי' החמץ של הנכרי אבל אי לא אמר לו מעכשיו לא קני לי' נכרי וקם לי' ברשותו דישראל ואסור דנכרי מישראל ל"ק משכון וכן נמי אם לא הרהינו אצלו אע"ג דאמר לי' מעכשיו משום דלא גרע מחמצו של עכו"ם והאחריות על ישראל. והנה הרמב"ם בפ"ד מה' חו"מ הלכה ה' העתיק הך דינא דמתני' דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו וכתב ג"כ דבעינן הרהינו וגם מעכשיו. רק שהוסיף עוד וז"ל והוא שיהי' אותו הזמן שקבע לו קודם הפסח והראב"ד השיג עליו וכן הרא"ש דאם הגיע זמנו קודם הפסח אפי' לא אמר מעכשיו קנאו שאין דין אסמכתא בעכו"ם. והרא"ש הוסיף עוד לתמוה דהא אמרינן בסוגין אליבא דאביי א"א בשלמא למפרע הוא גובה מש"ה מותר בהנאה דברשותא דנכרי קאי. וכ"ש לרבא דאמר לי' בהדיא קני לי' מעכשיו דאשתכח דלמפרע הוא קני קנין גמור לנכרי ע"ש. ועוד הקש' הה"מ על הרמב"ם דלמה השמיט הרמב"ם הסיפא דמתני' דישראל שהלוה לנכרי על חמצו ע"ש.

והנה נקדים מה שפירש רש"י הכא בסוגין וז"ל ואע"ג דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד דוקא קדושת הגוף קאמר רבא כגון קונמת או בהמה לקרבן או בגד שפירסו על המת וכו' אבל קדושת דמים לא אמרינן והקש' התוס' בגיטין (דף מ' ע"ב) בד"ה הקדש וז"ל וק' לר"ת דאי חשיב ברשותו של לוה כ"ז שלא הגיע הזמן אפי' קדושת דמים נמי תפקיע מידי שעבוד ואי לא חשוב ברשותו אפי' קדושת הגוף נמי לא דכי יקדיש את ביתו כתיב וכו'. ותירץ ר"י דרבא לטעמי' דאמר מכאן ולהבא הוא גובה וחשיב ברשותו ודוקא קדה"ג שאין לו פדיון וכו' אבל ק"ד לא אלים כח הקדש מכח מקדיש כיון דיש לו פדיון וראוי' לפקוע כדאשכחן בשדה מקנה כשהקדיש לוקח דחוזרת לבעלים דביובל ע"ש. והקשה הקצה"ח בסי' קי"ז ס"ז סק"ב לפי מה דמשמע מדברי התוס' בשדה החוזרת לבעלים ביובל אלו הוי קדה"ג לא הי' חוזרת לבעלים ביובל. אלא עיקר הטעם דחוזרת ביובל משום דבשדה אינו אלא ק"ד. א"כ קשה הא דאמרינן בב"ב (דף קל"ז ע"א) גבי פלוגתא דרבי ורשב"ג באומר נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר השני מוציא מיד הלקוחו' דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון. אמר ר"י הלכה כרשב"ג ואפי' עשאו תכריכין למת ע"ש. והא בעשאו תכריכין למת הוי כמו קדה"ג וא"כ מהו הרבותא משום דהלכה כרשב"ג הא בכה"ג גם לרבי מהני כיון דחייל שעה אחת תו לא פקע. ע"ש שתירץ דלרבי כיון דהראשון אין לו בהשדה רק קנין פירות ואין לו רשות לחפור בו בורות שיחין ומערות. ומש"ה אפי' קדה"ג נמי לא חייל. משא"כ גבי יובל ס"ל להתוס' דהא דאמרינן בפרק השולח דהמוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג דלא הוי רק קנין פירות היינו משום דכל שאינו קנוי קנין עולם קנין פירות הוא. אבל הלוקח יש לו רשות עד היובל לחפור בו בורות שיחין ומערות ומש"ה דייקו התוס' משום דשדה אינו אלא ק"ד אבל אי הוי משכחת בשדה קדה"ג לא הוי חוזרת לבעלים ביובל כיון דחייל שעה אחת תו לא פקע ע"ש ותירוצו תמוה דמה דפשיטא לי' להקצה"ח דביובל יש לו כח להלוקח לחפור בו בורות. לפלא גדול בעיני דבמחכת"ה נעלם ממנו לפי שעה דברי הירושלמי בסיף פ' השולח דאיתא התם דהמוכר שדהו בשעת היובל דמביא וקורא דקנין פירות כקנין הגוף. ופריך הירושלמי שם אלא מעתה יחפור בו בורות הכתוב אומר ושב לאחוזתו בעיני' ע"ש וא"כ הד"ק הקצה"ח לדוכת':

אמנם נרא' דיש ליישב קושיא הנ"ל עפ"י מה דאיתא ביש נוחלין (דף קכ"ה) דאחריך כמעכשיו דמי רק דמדחה הש"ס דאי קדים וזבנא זבינא זביני' ופירש רשב"ם דהאיך נוכל לומר דהוי כמעכשיו הא אי מכר הראשון מכור ונמצא לרבי דסובר מכרו אינו מכור שפיר י"ל דאחריך כמעכשיו:

והנה כבר הקשו התוס' שם בגיטין גבי איצטלא דפרס' אמיתנא. אמאי קניא מיתנא הא אין היתומים יכולין לסלקה בזוזי דהדין עמה וא"כ מודה רבא התם דלמפרע הוא גובה וכו'. ותרצו וז"ל דמ"מ וכו' וכיון דאם מכרוהו לא טרפה מלקוחות ומסלקה לה בזוזי אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה ע"ש. ומעתה לרבי דס"ל גבי נכסי לך ואחריך לפלוני דמכרו אינו מכור והשני מוציא מיד הלקוחות ומעכשיו קונה בודאי אפי' קדה"ג לא מהני דהא אינו יכול לסלקו בזוזי וגם אפי' אם מכרו אינו מכור א"כ אפי' לרבא למפרע הוא גובה. ומש"ה שפיר אמר בש"ס התם הלכה כרשב"ג ואפי' בעשאו תכריכין למת דלרבי פשיטא אפילו בכהאי גוונא לא מהני והבן:

ומעתה נבוא לביאור דברי הה"מ שפי' בטעמי' דהרמב"ם דסבירא ליה בקבע לו זמן לאחה"פ לא מהני משום דס"ל דאמרינן הואיל אי בעי פדה. ופירש הב"ח דלפ"ז י"ל דטעמי' דהראב"ד והרא"ש דפליגי על הרמב"ם משום דס"ל דנהי דעבר בכה"ג מטעם הואיל כדאמרינן גבי חלה הואיל דאב"מ עלי' כדידי' דמיא היינו דוקא לענין איסור ב"י בפסח עצמו. אבל לאסור החמץ לאחה"פ לא אמרינן הואיל ע"ש. וראיתי להפר"ח שם בסי' תס"א שהשיג עליו ותמה דהרי אמרינן בש"ס דחמץ של ישראל אסיר בהנא' משים קנסא דעבר על ב"י אלמא דכל חמץ כשעבר עליו בב"י אסור בהנא' ע"ש. וביותר תקשה לפי דברי הה"מ דא"כ דהרמב"ם ס"ל דאפילו היכא דמחוסר ממונא נמי אמרינן הואיל אם כן תקשה לשיטת הרמב"ם אפי' בחמץ של אחרים נמי כגון בהקדש או בעכו"ם נמי נימא הואיל אי בעי קנה או אי בעי פדה כמ"ש התוס' בפ' א"ע דף מ"ו ע"ב. ועיקר תירוצם הוא משום דהוי מחוסר ממונא ולפי דברי הה"מ בדעת הרמב"ם תקשה כנ"ל:

והנה ליישב קושית הפר"ח הנ"ל אפשר לומר דשפיר קאמר הב"ח לשיטת הראב"ד והרא"ש דאפילו בהגיע זמנו לאחה"פ נמי מותר משום דנהי דעבר הישראל מטעם הואיל מ"מ מותר לאחה"פ משום דנהי דעבר מ"מ מותר לאחה"פ משום דזה אינו כלל גמור לומר דכל חמץ כשעבר עלי' אסור בהנאה דהרי נודע דעת הח"י להלכה בסי' ח"מ בישראל שקיבל חמץ באחריות נהי דעבר על ב"י מ"מ לאחה"פ מותר והביא ראי' מהירושלמי ע"ש:

אמנם ליישב כל הקושיות הנ"ל נקדים פלוגתות הט"ז והמג"א בסוף סי' תמ"א גבי ישראל שהלוה שדעת הט"ז דעובר תיכף בב"י שמא לא יפדה העכו"ם ומכ"ש הוא מקבלת אחריות דהא הכא הוי ס' שמא יהי' החמץ שלו לגמרי ודעת המג"א שה דאינו עובר. והמק"ח הביא ב' ראיות לשיטת המג"א חדא עפי"מ שהעלה שם הוא בסק"א דהבריר' בידו בתנאי זה שהתנה הלוה ואמר מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני ואם כשהגיע הזמן הוזל המשכון ואינו שוה כ"כ כמו חובו שהמלוה יכול לכוף והעלה כשהגיע הזמן לתבוע חובו משום דהתנאי שהתנה הלוה לא הי' רק חיוב וקנס על הלוה כדי שיפרע ולא לבטל ההלואה מכל וכל. ומש"ה אין ספק שיהי' החמץ שלו דהא הבריר' בידו ע"ש. ולדעת דברי המק"ח תמוהים טובא חדא איך יפרנס המשנה דקתני סתמא אחה"פ מותר בהנא' ומזה הביא הה"מ ראי' להרמב"ם דבעינן שיהיו הגעת זמן קודם הפסח מדקתני אחר הפסח מותר בהנאה ומשמע דמיד אחר הפסח מותר וא"א לומר בשקבע הזמן אחה"פ דאכתי עד הגעת הזמן ודאי לד"ה אינו מותר והול"ל הגיע הזמן ולא פדאו מותר. והרא"ש פירש דאין זה דיוק דאחה"פ דקתני אזמן הפרעון קאי ע"ש. ולפי דברי המק"ח הנ"ל למה קתני אחה"פ מותר הרי ההיתר עדיין תלוי ועומד עד שיסכים העכו"ם המלוה ויהי' נחלט בדעתו שלא להחזיר עוד המשכון דהא הברירה בידו. ועוד תמוה לי מהא שהביאו כל הפוסקים בשם המלחמות ועיין בב"ח דזה הוי מכירה גמורה דאם לא הי' רק שיעבוד בעלמא לא מהני אפי' מעכשיו. ואדרבה דהתנאי לא הוי רק לטובת הלוה שבתוך אותו זמן אם ירצה לפדותו מחויב המלוה להחזיר. אבל לאותו זמן שקבע הוי מכירה ממש והנכרי קנה אותה במשיכ'. והראי' שהביא המק"ח מדברי המג"א שס"ל בנאנסו דחייב לשלם. באמת על גוף דברי המג"א השיגו האחרונים דהכא אפילו בנאנסו אין חייב הלוה לשלם משום דהוי כמכירה ממש ועיין ביד אפרים בהגהותיו וכן מה שהביא ראי' מדברי הש"ך בסי' ע"ג בסק"נ במה שתמה שם על הרא"ש בד"ה אבל באמת שותא דמרן הרא"ש לא ידענא ע"ש. אמנם באמת קושית הש"ך על הרא"ש לק"מ דהרא"ש שפיר הקש' על הרמב"ן שם במה שהביא ראי' מהתוספתא דבמשכון לא הוי אסמכתא מדקתני במלוה לחבירו על המשכון ואמר לו אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני אין לך בידי כלום הגיע הזמן ולא נתן הגיע המשכון בין רע בין יפה. ושפיר השיג הרא"ש על הרמב"ן הא דקתני בתוספתא הגיעו היינו לענין זה שאין המלוה יכול לחזור דסבר וקיבל בתורת פרעון אבל לגבי לוה הוי אסמכתא. ול"ק קושית הש"ך שהקש' על הרא"ש וכי בשביל שאמר לוה אם לא אתן לך עד יום פלוני אין לך בידי כלום יפסיד המלוה חובו ולפי הנ"ל לק"מ דהא הרמב"ן לשיטתי' אזיל דס"ל באמת דבתנאי כה"ג הכא בנכרי שהלוה את ישראל על חמצו והרהין אצלו הוי כעין מכירה רק דהלוה התנה עצמו תנאי דהוא יכול לפדותו בתוך הזמן. והא דבעינן הכא מעכשיו דאל"כ ס"ל להלכה כרבא דמכאן ולהבא הוא גובה. וא"כ שפיר הקשה הרא"ש על הרמב"ן לשיטתי' אפשר לומר דהפירוש בתוספתא הוא דאין המלוה יוכל לחזור אבל לגבי לוה הוי אסמכתא דהא הרמב"ן ס"ל כן דבכה"ג הוי מכירה ממש:

עוד הביא המק"ח ראי' לשיטת המג"א הנ"ל דאינו עובר תיכף בב"י. והוא דאף אם נאמר דאין הברירה בידו מ"מ יכול למחול התנאי ולומר הריני כאלו התקבלתי. וא"כ ממילא שוב ל"ח שיעשה איסור. והביא ראי' לזה מנדרים (דף י"ד) גבי קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דישן היום ול"ח שמא ישן למחר ואם ישן למחר עביד איסור למפרע וה"נ דכוותי' עכ"ל. ותמוה מאד בעיני דהא ר"נ הוא דס"ל הכי שם בגמרא אבל ר"י א"ר ס"ל להיפך דאם אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר משום דבתנאי לא מזדהר. רק אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום אז יישן היום ול"ח דלמא יישן למחר משום דבאיסורא מזדהר ע"ש. והרמב"ם פסק כר"י א"ר וא"כ ממילא ה"נ אדרבה משם יש להביא סייעתא לשיטת הט"ז דעובר עליו בב"י דהא הכא עיקר האיסור בב"י הוא בפסח. והתנאי הוא תלוי בדעתו לאחה"פ אם ירצה לקיים התנאי שאם לא יפרע העכו"ם שיהי' כל החמץ שלו למפרע אזי יהי' אגלאי מלתא למפרע שעבר בב"י ובכה"ג שפיר חיישינן שמא יעבור דבתנאי לא מזדהר אינשי. ומ"ש המג"א דמש"ה לא עבר בב"י דשמא יפדנו העכו"ם כבר תמהו עליו דהרי הר"ן כתב היכא דמחוסר ממונא ל"א הואיל לחומרא מכ"ש דל"א שמא יפדנו העכו"ם לקולא ועיין במחה"ש שם. ונמצא דקם דינא כהט"ז הנ"ל:

ומעתה נבוא לביאור דברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל דבקבע לו זמן לאחה"פ אסור. דבאמת י"ל הטעם כמ"ש הה"מ מטעם הואיל וא"ב פדה. והראב"ד והרא"ש ס"ל אעפ"י שעובר מ"מ לאחה"פ מותר ול"ק קושית הפר"ח הנ"ל דהא סתמא אמרינן בש"ס קנסא קניס דמשמע אפי' היכא דעבר מטעם הואיל נמי אסור לאחה"פ די"ל דהרמב"ם לשיטתי' דהנה ידוע פלוגתת המג"א והח"י בחמץ שקיבל עליו אחריות אם הוא אסור לאחה"פ דהמג"א ס"ל דאסור והח"י מתיר והביא ראי' מהירושלמי. והפמ"ג בסי' ת"מ הביא ראי' מהרמב"ם דס"ל כדעת המג"א דאסור לאחה"פ בקיבל עליו אחריות. והביא ג"כ בס' ברוך טעם בדין דבר הגל"מ דף ל"ה ע"ב ע"ש ומש"ה שפיר ס"ל דבקבע לו זמן לאחה"פ אף דלא עבר רק משום הואיל מ"מ אסור לאחה"פ דהא בקבלת אחריות נמי אינו עובר רק מטעם הואיל אי מגנב וכו' אבל הראב"ד והרא"ש אפשר דס"ל כדעת הח"י הנ"ל דבקיבל אחריות נמי מותר לאחה"פ ומש"ה ס"ל אפי' בקבע לו זמן לאחה"פ נמי מותר וכ"ת א"כ תקשה לשיטת הרמב"ם קושית התוס' הנ"ל אפי' בחמץ של גבוה נמי נימא הואיל. ובפרט לפי מה שכתבו התוס' שם דכשתחמיץ בודאי שוב לא יפדה. אמנם י"ל לפי מה שהקש' השעה"מ בה' יו"ט דאמאי ס"ל לר"ח גבי חלה דעובר מטעם הואיל א"ב מתשיל הא אין נשאלין ביו"ט. ותירץ ב' תירוצים חדא דמה"ת נשאלין ביו"ט. ועוד תירץ דהפירוש הוא אי בעי מתשיל בחוה"מ. וא"כ לכאור' קשה לפי מה שהעלה הפ"י בחידושיו דעיקר הסברא דא"ב מתשיל כמו דאמרינן בקבלת אחריות מטעם הואיל אי מגנב וכו' אף דדהגל"מ לאו כממון דמי. וא"כ קשה לפי מה שהסביר המק"ח בסימן ת"מ סק"ז דעיקר הטעם הא דקאמר הואיל ואי מגנב וכו'. הוא כמו דאמרינן בב"מ (דף ל"ד) גבי שומר ששילם דזוכה בשבחא דאתי מעלמא כגון בכפל וביוקר מטעם דנעשה כאומר לו לכשחגנוב ותשלמני תהא פרתי קנוי' לך מעכשיו א"כ כשיגנב יהי' החמץ שלו למפרע לגמרי ומש"ה קונה החמץ כמו בשומר שקונה הכפל בששילם ע"ש. וא"כ זה ניחא שם יש ספק שאפשר שיהי' החמץ שלו לגמרי. לאפוקי הכא בחמץ מה"ת ישאל עליו אפילו בחוה"מ ויעבור על ב"י דהא כבר נתחמץ כמו בהקדש שנתחמץ שכתבו התוס' דודאי לא יפדנו וע"כ לומר דבשלמא בהקדש כשיתחמץ שוב לא יפדה ואי שמא יפדה לאחה"פ לית לן בה דהא הפדיון אינו חל למפרע לאפוקי בחלה אם יתשיל עלה אפילו אחה"פ הרי החכם עוקר החלה למפרע ויעבור למפרע וברה"ג שפיר חיישינן דהא בתנאי קיי"ל דלא מזדהר ואיכא ספק שיהי' החלה שלו והואיל וכן שפיר ס"ל להרמב"ם דבקבע לו זמן לאחר הפסח אסור החמץ משום דעיקר מטעם א"ב פדה וכאן אם יפדה לאחר הפסח יעבור למפרע וזה לא הוי רק תנאי ובכה"ג ס"ל להרמב"ם כר"י א"ר דלא מזדהיר ועפי"ז שפיר נתיישב נמי מה שהשמיט הרמב"ם סיפא דמתני' דכיון שדייק הרמב"ם בקבע לו זמן לאחה"פ אסור מטעם הואיל שפיר ידעינן דינא דסיפא דבישראל חיישינן להיפך שמא ירצה לקיים התנאי ואז יהי' החמץ שלו למפרע ודו"ק כי הוא נכון ע"ד הפלפול:

ועתה נחזור לדברי אגדה.

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה