אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש טו לשבת תשובה › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש טו לשבת תשובה · דברי אגדה לאחר הפלפול

לדבר הלכה

איתא בילקוט פ' תשא וז"ל בשעה שעלה משה לקבל הלוחות נטלן וירד ושמח שמח' גדולה כיון שסרחו ישראל אמר אם אני נותן להם אני מזקיק אותם למצות ומחייב אני אותם מיתה לשמים חזר לאחוריו. ראוהו הזקנים ורצו אחריו אחז משה בראש הלוחות והזקנים אחזו בראש השני חזק כחו של משה יותר מכחן של ע' זקנים שנאמר ולכל היד החזקה וגו' ונפלו מידיו ונשתברו עכ"ל הילקוט. והוא פליאה להבין דמהו הכוונה מה שמשה הי' אוחז בראש הלוחות והזקנים בראש השני:

ונקדים עוד מה דאיתא בילקוט הושע וז"ל. שובה ישראל עד ה' וגו' ר"מ אומר עד ה' אלקיך בעוד שהוא ה' אלהיך והוא תמוה. מכאן עוררתי דברי מוסר אודות מה שאין נזהרין להתפלל בכל יום תפלה בציבור. רק נעשה כהיתר גמור אפי' לאנשים המחזיקים בתורת ה' ומתפללים ביחידות בביתם והבתי כנסיות ובתי מדרשות שעריה שוממין ואבותינו נ"ע בשנים קדמוניות נזהרו בזה מאוד ולא עצרם גשם ושלג. ובזכות זה האריכו ימים ושנים]. וליישב כ"ז אקדים מה שראיתי בס' מדבר יהודה להגאון המפורסם מוה' יהודה ארי' ממודינא זצ"ל בהדרוש לתשובה שפירש הפסוק (ירמי' א') מה אתה רוחה ואומר סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה ויאמר ד' מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ וגו'. דקשה בשלמא מה שהראהו להנביא המקל שקד לומר נו כי שוקד אני על דברי לעשותו ניחא אמנם אך מראה דמצפון תפתח הרעה קש' דמאי נפקותא הוא אם האויב בא מצפון או מדרום וכתב לפרש עפ"י הידוע דהאנשים טועים וחושבים על הרע טוב ועל הטוב רע. והביא משל נפלא דאמרו המושלים, כי מימי קדם הי' הטוב והרע היינו היצה"ר והיצר טוב. כ"א הי' מלובש בגדים המורים על מהותם ואיכותם. ולכן כ"א הי' הולך אחרי הטוב ומדבק עצמו עמו. והי' בורח מן הרע מלא עיניו עד כי בראות הרע שהוא שנוי ומגורש. פעם אחד הי' מהלך היצה"ר בדרך ופגע בטוב ובכה והתחנן לו להלוות לו מלבושים שלו וגם מעילו על ימים אחדים ואח"כ יחזירנו לו. הטוב בהיות טוב לא יוכל למאן לו שאלתו והחליפו הבגדים והרע מאז והלאה נתרחק ולא נראה עוד לפני היצ"ט. ונשארו כן הטוב עוטה מעיל הרע. והרע עוטה מעיל הטוב. ולכן האנשים טועים וחושבים הרע טוב והטוב רע. וזהו שאמר הקב"ה לירמי' בתחילה כשראה מקל שקד הטבת לראות. כי שוקד אני על דברי לעשותו. ואח"כ שאלו מה אתה רואה. כלומר מה אתה דן בשכלך שתהי' סיבה להעונות המסבבים הרעה הזאת. והשיב לו סיר נפוח אני רואה ר"ל העולם היא הסיר ואנחנו הבשר נפוח מרתיחת היצה"ר. ופניו היינו סבותי' כמו דאיתא יש פנים לכאן ולכאן. מפני צפונה מפני היות הרע צפון תחת הטוב ולא ניכר בין האנשים אם הוא רע כי היצה"ר מסית לכל איש ויגיד לו שהוא מלא טוב אז אמר לו ה' הדין אתך מצפון תפתח הרע על כל יושבי הארץ. ר"ל בשביל שהרע הוא צפון ולכן בא הרע על כל יושבי הארץ ע"כ. ובזה הביאו ג"כ המפורשים ליישב הקושיא על דברי חז"ל בסוכה (דף נ"ב ע"ב) דלעתיד לבא הקב"ה דן היצה"ר וקש' שהרי היצה"ר נברא להסית לעשות רע וכמ"ש רוח סערה עושה דברו ופירשו דעיקר הדבר שדן אותו לעתיד הוא מצד שבא לפעמים להסית בני אדם בענין שעושה בלבו איזה דבר עבירה למצוה חדשה כדי להתאמץ ביותר לשמוע אליו ובאמת הוא לא נברא רק להסית לעשות עבירה ולא לעשות דבר עביר' למצו' והגאון בעל מחנה לוי ז"ל הביא בהקדמתו בס' לחמי תודה זה וז"ל שמעתי מפי כבוד אאמו"ר הגאון זצלל"ה לפרש מ"ש בפ' תולדות שאמר יצחק לעשו והי' כאשר תרי"ד ופרקת עולו מעל צוואריך שרימז בזה לפי הידוע ששרו של אדום הוא סם והוא היצה"ר וז"ש והיה כאשר תריד דהיינו שמסיתו בענין זה שעושה בלבו איזה דבר עביר' למצוה חדשה שלפי דעתו נמצא תרי"ד מצות ובשביל זה ופרקת עולו מעל צואריך עכ"ל ועפי"ז פירש נמי הגאון הנ"ל מה שכתב בפ' וישלח ויצו אותם לאמור כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ופירש רש"י בשם המדרש עם לבן גרתי גרתי בגימט' תרי"ג כלומר עם לבן וכו' ותרי"ג מצות שמרתי. דלכאור' האיך התפאר יעקב בזה. וגם מה כוונתו בזה לאמור לעשו זאת אמנם הכוונ' הוא לפי שהי' עשו חושב בדעתו אולי היצה"ר הסית ליעקב בענין זה לעשות בלבו עביר' למצוה חדשה שאז יהי' שליטה עליו שיקוים ברכת אביו יצחק והי' כאשר תריד ופרקת וגו'. וזהו ששלח יעקב אליו לאמור עם לבן גרתי דהיינו שלא שמרתי רק תרי"ג מצות כמנין גרתי ולא יותר דהשתא אין שליטה בידך לנקום נקמתך בי:

ועוד נקדים מאמר הש"ס במס' שבת דף פ"ט ע"ב אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כשני מבעי לי' אמר ר' יצחק אמר הקב"ה לישראל אם יהי' חטאיכם כשנים הללו הסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג לבינו ופירש המהרש"א שם כשנים הללו לענין הריבוי כשיעור שנים והוא תמוה דלא מצינו בשום מקום שישוו את הריבוי למספר שנים רק לכוכבים או לעפר ולחול. ועוד נקדים עפ"י הידוע דנמצאו בין האנשים ב' כתות. א' המקיימים רק מצות שבין אדם למקום ב' המקיימים רק מצות שבין אדם לחבירו אך באמת שניהם עקריים וזהו פירוש הכתוב אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצינו (תהלים פ"ה) ר"ל כת הא' אומרת דהעיקר הוא להיות ירא ד' והיינו לקיים מצות שבין אדם למקום ובזה יזכו שיהי' השראת השכינ'. אבל באמת נו כן רק חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו היינו דצריכים שניהם והבן:

ועפי"ז פירש האפיקי יהודה ח"ב הפ' (בירמי' קפיטל ב') ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת. ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכרי' כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. ועמדו כל המפורשים בזה כי מאמר זה הוא נגד הקבלה האמתיית והוא כי אין לך דבר העומד בפני החשוב וכן ישעי' אומר בשם ה' יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ד' וירחמהו. וא"כ למה זה אמר ירמי' כי הכבוס לא יועיל להוציא את כתמי העון מבגד בוגדים בגדו. אמנם הכוונ' הוא כי הנביא מדמה את הנפש הטהורה אל הבגד הנקי והלבן אשר נשפך עליו שמן או שאר דברים העושים רושם כסמיי אשר הדרך הנקיון הראוי לו עד שישוב למראהו לבנינותו כאשר מאז הוא זה. כי בראשונה ישימוהו באפר ומים חמים יתיכו את השמנונית הגס והממשות שבו ויוציאוהו מהבגד ואח"כ ירחץ את הבגד ויכבסוהו במים זכים צלולים בשטיפות רבות פעם אחר פעם עד יצא כנוגה המראה הטבעיית אשר בבגד בעצם. אולם הלובן והמירוק עדיין אין עליו עד יקחו הנתר הבורית למען היות לה ברק הלבנינות ואז יתלבן ויתמרק כמו למבראשונה אולם הסכל בראותו כי כל ההשתדלות והעמל שנעשה כתחלה לא הועילו עד התכבסו בנתר ובורית עוזב הוא את היגישות הראשונות אשר יגע הכובס הראשון ויחטוף לכבסו מיד בנתר ובורית כי אמר בדעתו כי אם יקדים המאוחר אז יקנה הבגד לובן שלו גז חיש. אולם באמת איננו כן שהרי עדן מצואתו לא רחץ עוד כתמו השחור בו ומה מקום אז להתלבנותו. והוא הדבר אשר דבר הנביא ירמי' אל אנשי דורו היינו להאוחזים במעלות ומדות הגונות טרם התרחצם והזדככם בפלגי מים על מה שעבר להם מן החטאים אשר התגאלו בהם וז"ש אנכי נטעתיך שורק כולו זרת אמת. ר"ל השורק דרכו לצמוח בהדרגת עצמו ואינו עושה בנפשו שקר כשאר אילנות המושכים ונאחזים בסבך עצים אחרים השוכנים אצלם. ומצד זה תארו זרע אמת גם ישראל ויהודה נטע שעשועיו ית' שורש גזעם נטעו ע"ז האופן ילכו יונקותיו בלי ערבוביא וגו' ואיך נהפכת לי סורי גפן נכריה ר"ל גם המטיבים דרכיהם תהפוכות להם בענין סדר תשובתם מקדימין את המאוחר היינו שנוהג עצמו במעלו' ומדות תרומיות בלתי נתפשט עדן מהמגונות. על זה צווח הנביא ואמר כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני כלומר אם היית מתכבס במים שוטפים ורחיצה גמורה עדי לא ישאר רושם כתמיי מעונך וחטאתיך ואח"ז היית מרבה נתר ובורית אז היית עושה כהוגן. אמנם כעת אשר לא עשית כסדר נכתם עונך לפני:

ועפי"ז יובן שפיר מאמר הש"ס הנ"ל אם יהי' חטאיכם כשנים. כשנים הללו הסדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו' כלומר אם יתהוו החטאים אצליכם ומסודרים בהתפשטותם והתנקיותם מצואתם וכתמיהם מן החמור אל הקל ומן הנקיון והזדככות אל קנין ההתלבנות כשנים וימים הסדורות מששת ימי בראשית אזי כשלג ילבינו. וכדפי' רש"י בפ' קרח עה"פ בקר ויודע ה'. גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפך בקר לערב וכו' אולם אם לא יהיו סדורות בזיכוך ונקיון אז אין מקום שילבינו והבן:

היוצא לנו מזה דהעיקר הוא שצריך לשוב על כל החטאים ולעזוב המדות המגונות ולא לאחוז המדות ההגונות בטרם הזדכך על מה שעבר לו מן החטאים אשר התגאל בהם ולא להקדים המאוחר. וגם לא להיות בוחר במצות לומר זו נאה לקיים. והאחרת לא. כי באמת שני חלקי התור' היינו בין המצות שבין אדם למקום. ובין המצות שבין אדם לחבירו שניהם עקריים:

ועתה אחרי אריכות דברינו הנ"ל יתבארו שפיר דברי הילקוט הנ"ל שובה ישראל עד ה' וגו' ר"מ אומר עד ה' אלהיך בעוד שהוא ה' אלהיך. ור"ל אפילו אם תקדים ותעשה תשוב' על כל העבירות שבין אדם לחבירו לא תאמר שזהו כבר כולל כל התור' לא כן הוא רק זהו חלק אחד מהתור'. דזה מועיל בעוד שד' הוא אלהיך ר"ל אם תקיים גם המצות שבין אדם למקום. וגם יתבאר על נכון מאמר הילקוט הפונה קדים. בשעה שעלה משה לקבל את הלוחות נטלן וירד בשמחה כיון שסרחו ישראל אמר וכו' חזר לאחוריו ראוהו הזקנים ורצו אחריו אחז משה בראש הלוחות והזקנים אחזו בראש השני והכוונה היא. כי בהלוחות בעשרת הדברות. החמשה דברות הראשונות המה דברים ומצות שבין אדם למקום כמו אנכי. לא יהי' לך. לא תשא. זכור את יום השבת וכן כבד את אביך ואת אמך פירש בס' כלי יקר בפ' יתרו דבמצו' זו חתם חמשה דברות ראשונות המדברים בכבוד המקום ברוך הוא. כי מטעם זה נאמר בכולם ה' אלהיך. ולא הזכיר השם בכל ה' דברות אחרונות המדברים בדברים ומצות שבין אדם לחבירו כמו לא תרצח לא תנאף. ולא תגנוב. לא תחמוד. לא תענה. ומצות כבוד אב ואם אעפ"י שהוא בין אדם לחבירו מ"מ מצוה זו נוגעת גם בכבוד המקום לפי שג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו. ואם תכבד אב ואם בעבור שמהם נוצר החומר והגוף. ק"ו בן בנו של ק"ו שתכבד את אביך שבשמים אשר נתן בך הנשמ' החלק המעולה הקיים לנצח. וכיון שרצו אחריו הזקנים אחז משה רבינו ע"ה בראש האחד של הלוחות לרמז שחטאו ישראל במה שעשו את העגל. בדברות הראשונו' המדברים בכבוד המקום ברוך הוא. אבל הזקנים טענו נהי דלא קיימו זה אמנם יקיימו עוד המצות שבין אדם לחבירו וזהו הרמז מה שאחזו בראש השני בהלוחות. וחנק כחו של משה יותר מפ' זקנים שנאמר ולכל היד החזקה וגו' ונפלו מידיו ונשתברו לרמז דבין המצות שבין אדם למקום ובין המצות שבין אדם לחבירו שניהם עקריים. עד שנמחל להם ביוה"כ. ובזה סיימתי בברכה צור ישעינו ימהר פדותינו. וירפא משובחינו וכקדם יחדש ימינו ושנזכה לגאולה שיהי' ובלצ"ג במהרה בימינו אכי"ר.

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה