אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ז לשבת הגדול › לדבר הלכה

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ז לשבת הגדול · לדבר הלכה

מענינא דיומא

בסוגיא דקדירות בפסח ישברו

פסחים דף למ"ד ע"א אמר רב קדירות בפסח ישברו. ואמאי לשהינהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן גזירה דלמא אתו למיעבד בהו במינ' וכו' ההוא תנור דטח בי' ליליא אסרה רבה בר אהילאי למיכלא לריפתא אפי' במלחא לעולם וכו'. מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסור' וכו' עד שיסיק את התנור הא הסיק התנור מיהא שרי תיובתא דרבה בר א' ת'. א"ל רבינא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבה ב"א אמאי קאמר רב קדירות בפסח ישברו. א"ל התם תנור של מתכות. הכא בקדיר' של חרם. ובסוף הסוגיא מסיק הש"ס דמש"ה לא מהני בכלי חרס הגעלה משום דהתור' העיד' על כלי חרס שא"י מידי דופיו לעולם. ופי' רש"י מדכתיב בכלי מקדש וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשל' ומורק ושטף במים עכ"ל סוגית הש"ס בקצרה. ולעיל פי' רש"י דרב לטעמי' דאמר חמץ אפי' לאח"ז אסור בהנא' כר"י ואית לי' במשהו. וקסבר נטל"פ אסור והקשו בתוס' ובהר"ן דהרי בפ"ב דע"ז מספק' לי' לרבא אי קסבר רב נטל"פ אסור או מותר. ואפ"ה קאמר הכא שפיר רב ישברו דנטל"פ דוקא בדיעבד שרי אבל לכתחל' אסור דגזרינן שאינו ב"י אטו ב"י ועיין בהר"ן שסיים דפי' רש"י אינו מחוור דלמה פי' רש"י דרב ס"ל דנטל"פ אסור עיי"ש. ואשר אנכי אחזה ליישב קושיות הר"ן הנ"ל על רש"י ונקדים ליישב קושיות העולם הובא בס' איר חדש בחידושיו שהקשו דמאי פריך הש"ס ואמאי לשהינהו וכו' דלמא רב ס"ל כר"י דחמץ בשריפ' דילפינן לה מנותר ומש"ה א"א להשהות עד אחר הפסח דצריך לבער הבלוע מן העולם דכיון דס"ל כר"י דיליף לה מנותר וכמו בנותר צריך לבער הכלים שבלועים בהם נותר. כמו כן בחמץ הבלוע בהכלים. ותירץ האו"ח דבנותר איכא בלוע מרוב' לאפוקי הכא בחמץ דליכא רק איסור משהו וכמו שפי' רש"י ומש"ה לא חל מצות שריפ' כלל ואינו עובר בב"י על המשהו וכמ"ש הח"צ בתשוב' דבב"י אינו עובר בח"ש. וכן הוא דעת השאג"א בתשוב' בסי' פ"א ופי' הטעם דהא עיקר הסברא דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאצטרופי וה"ט ל"ש אלא באיסורי דאכיל' דקיי"ל אם אוכל כזית בכדי אכילת פרס דמצטרף וחייב עליו. הרי שאם אכל עכשיו כ"ש כשיחזור ויאכל בכדי שיעור אכילת פרס עד שישלים עמו לשיעור כזית נמצא האי כ"ש שאכל כבר באיסורא אכל למפרע וכו' אבל גבי בל ירא' דאפי' אם ישלים לאח"ז לשיעור כזית אינו עובר אלא מכאן ולהבא וכו' וכיון דלעולם א"א שיבוא לידי איסור על שהי' זו של פחות מכשיעור לענין ב"י למפרע לית לן בה עיי"ש. והביא עוד ראי' לזה מההיא דרפ"ק דביצ' דפליגי ב"ש וב"ה דבש"א שאור בכזית וחמץ בכותבת. ובה"א זה וזה בכזית ואמרינן שם בגמרא דלענין אכיל' כ"ע ל"פ דזה וזה בכזית. כ"פ לענין ביעור. והשתא תקשה כיון דלענין מלקות הוי ב"י לאו הניתק לעשה דאין לוקין עליו ולענין איסור ליכא נפקותא מידי דהא ח"ש אסור מה"ת וא"כ במאי פליגי ב"ש וב"ה לענין ביעור אע"כ דגבי ב"י אינו אסור חצי שיעור עיי"ש. וכן הביא ראי' זו הפ"י בחידושיו למס' ביצה עי"ש. ועיין במג"א בסי' תמ"ב סק"י ובדג"מ שם בהגהותיו ג"כ עלה ונסתפק בזה. ודעתם שם נרא' דאין עובר בב"י בח"ש. אמנם דעת הרמב"ם נרא' דעובר בב"י בח"ש. דהרי גבי נותר כתב הרמב"ם בפח"י מה' פהמ"ק האוכל כזית נותר חייב כרת אבל לענין איסור שלא להותיר לא כתב הרמב"ם שיעור לא כאן ולא בה' ק"פ אלא כתב סתמא שלא להותיר ולמה לא פירש שיעור לנותר כמו שפירש לענין מוציא בשר הפסח מחבור' לחבור' שהוא בכזית. ומינה הוכיחו חכמי הספרדים והוא בס' שו"ת מוצל מאש דס"ל להרמב"ם דלענין מוציא הבשר פסח מחבור' לח' דלוק' עליו כ' הרמב"ם שיעור. אבל לענין איסור שלא להותיר דאין בו מלקות משום דהו"ל להנ"לע ולאו שאין בו מעש'. אין נפקותא בשיעורא דהרי ח"ש נמי אסור מה"ת ולפיכך סתם הרמב"ם שפיר וכתב סתם אסור להותיר וכן היא שיטת הרא"ה בס' החינוך מצוה ח' גבי נותר עיי"ש. ועיין במנחת חינוך שם מה שהאריך והשיג שם על המוצל מאש במה שרוצ' להוכיח מהרמב"ם דס"ל דבנותר אסור אפי' בכ"ש. אבל שיטת החינוך היא בהדיא הכי שכ' אסור להותיר כלום. וכן ראיתי בס' קהלת יעקב אות ח' שהביא דכן מוכח דעת רש"י במס' שבת דס"ל דלאו דוקא באכיל' אסור ח"ש עיי"ש. והשתא כיון שדעת רש"י והרא"ה ודעת הרמב"ם נמי לקצת מפורשים הכי הוא דאפי' במידי דלאו אכיל' נמי עוברין בח"ש וממילא בב"י נמי לדעתם ח"ש אסור מה"ת. ומה שהקשו המפורשים הנ"ל דא"כ מה נ"מ בפלוגתא דב"ש וב"ה לענין חמץ אי בכזית או בכותבת לשיטת הרמב"ם לק"מ דהא הוא פוסק בפ"א מה' חו"מ הקונ' חמץ בפסח לוקה וס"ל דב"י לא הוי לאו הניתק לעש'. והשתא לשיטתם דמוכח דעתם דעוברין בב"י בח"ש. הדק"ל דמאי פריך על רב לישהינהו דלמא ס"ל כר"י דיליף לה מנותר וחייב לבער הבלוע. ותירוצו של האו"ח הנ"ל לשיטת הנך פוסקים ליתא:

אמנם לפענ"ד נרא' ליישב עפ"ימ שהקש' הברכת הזבח במס' זבחים דף צ"ה על הרמב"ם בפ"ח מה' מעה"ק שפסק דבשאר קדשים חוץ מחטאת מהני מריק' ושטיפ' אפי' בכלי חרס ודוקא בחטאת גלי קרא ישבר. והקש' דא"כ האיך יליף הש"ס דהתור' העידה על כלי חרס וכו' מדכתיב בחטאת ישבר נילף מכל הקדשים דסגי בהגעל' אפי' בכלי חרס ותירצו הצאן קדשים והשעה"מ בפ"ח מה' חו"מ הל' כ"ה דבאמת הא דפסק דבחטאת דוקא לא מהני מריק' ושטיפ' בכלי חרס. אינו מטעם גזירת הכתוב רק דהוא משום חומרא דחטאת וכדקתני במתני' שם זה חומר מבחטאת מקדשי קדשים. ומפרש הרמב"ם בפירוש המשניות דקאי לענין שבירת כ"ח לא לענין כיבוס כפירש"י והתור' החמיר' דחטאת אוסרת אפי' במשהו וכבכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם אפי' אחר המריק' ושטיפ' דעכ"פ נשאר משהו ובחטאת אוסר אפילו משהו אבל בשאר ק"ק דאינם אוסרים במשהו סגי במריק' ושטיפ'. ולפ"ז שפיר ילפינן יי"נ וחמץ ושאר האיסורים האוסרים במשהו דא"י מידי דופיו לעולם ואוסרת עכ"פ במשהו כמו בחטאת עיי"ש. והנה לכאור' דברי הצ"ק והשעה"מ הנ"ל תמוהין דנהי דבשאר קדשים אינו אוסר בכ"ש מ"מ אמאי מהני בהו הגעל' בכ"ח דנהי דלא נשאר כ"כ בדופני הכלי שיתן טעם בבישול מ"מ ישאר נותר בעולם ומי ישער זאת דלא נשאר רק ח"ש. דבשלמא בכלי מתכות דמוציא ההגעל' הבלוע שפיר אבל בכ"ח איך מהני הגעל' דמ"מ נשאר טעם נותר בעולם. ותירץ הטעם המלך שם בה' הנ"ל והוא. דהנה לכאור' קשה דמצינו בלשון הרמב"ם בה' הנ"ל שדייק בלשונו הזהב דהמריקה והשטיפ' בשאר ק"ק צריך להיות דוקא עקב האכיל' והיינו תיכף בטרם שהבליע' נעשה נותר ובשבירת כלי חרס גבי חטאת לא כתב הרמב"ם מידי אימתי יהי' השבירה וכל דיני השביר' כתב הרמב"ם דצריך להיות בעזרה ומשמע מסדור לשונו דדוקא גבי מו"ש בעינן עקב האכיל' אבל לא גבי שבירה והוא תמוה. והעל' באריכות לבאר דהרמב"ם הי' סובר דמתוך שני טעמים צותה התור' מו"ש הא' כפשוטו שלא יבשל בה בישול אחר ובליעתו יהא נותר ויאסר את התבשיל והשני שלא יעשה נותר והחיוב מה"ת לבער הנותר מן העולם. ולכן סובר הרמב"ם דהי' עקב האכיל' שלא יבא לידי נותר כלל. ולא יהי' רגע אחד שיעבור על הלאו דלא תותיר. וכ"ז בכלי נחשת דיוצא מידי דופיו מכל וכל. אבל גבי כ"ח דאינו יוצא מ"ד ונשאר אחר ההגעל' אכתי משהו ע"כ הצריכו התור' שבירה ואינו מפאת הטעם השני משום לבער הנותר דמאי אהני לן שבירה דהא נבלע עכ"פ בחרסין. אלא ע"כ משום שלא יאסור התבשיל השני. ולפיכך לא מצריך הרמב"ם השביר' עקב האכילה דהשביר' אינו רק משום שלא יאסור התבשיל ודי לנו אם שברו ומתי ששברו. וכ"ז בחטאת דאוסר בכ"ש. אבל בשאר ק' דאינו אוסר במשהו מיהו בעינן מו"ש מב' טעמים הנ"ל ומ"מ שבירת כלים שהוא ללא צורך דמגעיל נמי כ"ח. ואף דאינו יוצא מידי דופיו ונשאר משהו הרי אינו אוסר התבשיל שמשהו אינו אוסר ואף אם נשאר הבלוע והוי נותר השביר' לא יועיל לזה דהא נבלע עכ"פ בחרסין עי"ש. והואיל וכן שפיר נתיישב קושית העולם הנ"ל דשפיר פריך ולישהינהו דאם נימא דס"ל לרב כר"י דאין ב"ח אלא שריפה ויליף לה מנותר ומש"ה הצריך שביר' בכ"ח תקשה דכמו בנותר משום דבהך שבירה אינו מתקן האיסור נותר כלום ובשאר ק' דאינו אוסר במשהו מש"ה לא הצריך הכתוב שביר' רק הגעלה משום דאיסור נותר לא נתקן מידי בהשביר' א"כ ע"כ הא דס"ל לרב ישברו לאו מטעמא דלא יעבור בב"י על הבליט' דהא בשביר' לא נתקן מידי וע"כ עיקר הטעם משום שמא יבשל ויאסור התבשיל השני ומש"ה פריך שפיר ולישהינהו. דבשלמא בחטאת דאוסר תמיד במשהו שפיר הוצרך הכתוב שביר' כדי שלא יאסור התבשילין אבל הכא בפסח דדוקא במינו אוסר במשהו אחר הפסח אבל שלא במינו מותר א"כ לישהינהו וכו' ומשני גזיר' וכו' והבן:

אמנם באמת אחרי העיון כל דברי הטעם המלך הנ"ל תמוהים דמה שרמז לעיין בדברי התו' בזבחים שכתבו דבשבירת כלים אכתי נשאר הבלוע בחרסין ואינו מקיים ביעור נותר בזה השביר' המעיין בדברי התוס' יראה להדיא דמפורש יוצא מדבריהם איפכא דהתוס' לא כתבו זאת רק בהס"ד שהקשו שם בדף צ"ה דאמאי אמר רחמנא בכ"ח ישבר דניהדר לכבשונות דבשלמא על המתני' שפיר משני הש"ס משום דאין עושין כבשונות בירושלים אבל בקרא תקשה דלמה הצריך הכתוב שביר' ותירצו שם דהחזרת כבשונות פשיטא דמהני דפנים חדשות באו לכאן רק דאיצטרך קרא לאשמעינן דמהני נמי שביר' דהו"א דל"מ שבירה משום דהבלוע איכא בעולם ומש"ה גלי קרא דמהני שביר' ע"ש הרי מפורש דגלי קרא דמהני שביר' כמו שריפ' בנותר. ומה שהאריך לבאר דבכלי קדשים יש ב' טעמים הא דהוצרך שביר' בכ"ח ובמתכות מו"ש הא' משום נותר והב' משום שמא תפליט בבישול השני כבר האריך הח"צ בתשוב' סי' פ"א להוכיח דזה אינו סברא כלל לומר כך. וכתב שם דזה הטעות יצא להמפרשים מהרא"ש בסוף ע"ז והמזרחי בפרשת צו ממה שהקשו לשיטת רש"י דס"ל לינת לילה פוגמת א"כ הבלוע נעשה פגום מקודם וכוונתם דא"כ לא הוי נותר כלל מעולם דהא תמיד הוי פגום קודם שיעשה נותר. וע"ז הוכרחו לתרץ כתירוצם משום דהפגימ' והנותר באים כאחד או משום דגזה"כ הוא דאף בפגום איכא איסור נותר אבל לעולם הא דהוצרך רחמנא מו"ש בכ"מ ושבירה בכ"ח הוא אפי' אם אינו רוצה לבשל עוד בהכלים דהתור' הקפידה על בליעת קדשים משום נותר ועיין בחו"ד בסי' צ"ג מה שהאריך בזה ליישב קושית הב"י על הרשב"א שם והביא ראי' לזה דא"כ לילף בפסחים דטעם כעיקר אסור בקדשים ע"ש שהאריך בזה. ולפי האמור הדרא קושית העולם הנ"ל לדוכתי' דמאי פריך ולישהנהו. דלמא ס"ל כר"י דאב"ח א"ש ומש"ה א"א להשהות דצריך לבער הבלוע מן העולם וגם קושית הבה"ז הנ"ל דאדרבה נילף משאר קדשים דמהני הגעלה אפי' בכ"ח. והנלפע"ד ליישב קושית העולם הנ"ל והוא דהרי החזרת כבשונות פשיטא דמהני אפילו בכ"ח וכמ"ש התוס' בסוגין. וכן הרא"ש והטור בסי' תנ"א וכמו שהקשו התוס' בזבחים הנ"ל דאמאי הוצרך הכתוב בכ"ח שביר'. ועיקר תירוצם הוא דזה פשיטא דמהני דפנים חדשות באו לכאן רק דגלי קרא דשבירה נמי מהני. וא"כ פריך הש"ס שפיר ולישהינהו דאם נימא דטעמא דרב כדי שלא יעבור בב"י הוי אפשר לתקן ביותר ע"י החזרת כבשונות ומדקאמר רב ישברו ולא אמר החזרת כבשונות מוכח דעיקר טעמי' משום שמא תפליט הבלוע והתבשיל לאחה"פ ומש"ה פריך ולישהינהו והבן. וטעמא דאינו עובר בב"י על הבלוע בכלי משום שאינו נראה ומצוי כמבואר במג"א סי' תנ"א ע"ש. ונהי דבבלוע מרובה עוברין בב"י לרב אפי' בבלוע בכלי הכא דאינו אלא משהו פשיטא דאין עוברין:

אולם קושית הבה"ז הנ"ל אכתי אינו מתיישב. ונלפע"ד ליישב ועפי"ז נתנה ראש ליישב דברי רש"י הנ"ל במה שפירש דרב ס"ל נטל"פ אסור ושלא תקש' עליו קושית הר"ן הנ"ל ונקדים עוד הקדמ' אחת דהנה הר"ן ז"ל הביא בשם י"א דמש"ה לא פשיט הש"ס בע"ז דף ס"ו מהכא דס"ל נטל"פ אסור משום דהכא אסור במשהו והיכא דאסור במשהו גם נטל"פ אסור וכן הוא שיטת התוס' בע"ז ס"ו ע"א ע"ש. ועפי"ז ניחא הא דפסק הרמב"ם דדוקא בחטאת גלי קרא שבירה בכ"ח אבל לא בשאר ק' משום דהא כבר הקש' בתוס' סוף ע"ז לשיטת רש"י דלינת לילה פוגמת א"כ תקש' למה הוצרך הכ' שביר' בכ"ח ומו"ש בכ"מ גבי קדשים הא כבר איפגום לי' הכלי בסוף לילה ומזה הוכיח הר"ן דבעינן מעל"ע לנטל"פ ואין לינת לילה פוגם. ומעתה בא לידי נותר טרם בא הפגם וכיון דחל עליהם פ"א איסור נותר תו לא פקע מינייהו. ובדעת הרמב"ם נמי פירש הלח"מ בפי"ז מה' מ"א ה"ב דגם הרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י דלינת ליל' פוגם. ועפי"ז פירשו המפרשים דמש"ה ס"ל להרמב"ם דדוקא גבי חטאת הצריך הכתוב שבירה בכ"ח אבל לא בשאר ק' משום דגם להרמב"ם הי' קשה קושית התוס' הנ"ל הא בא לידי פגם קודם שנעשה נותר דהא הוא נמי ס"ל דלינת לילה פוגמת. ולכן כתב הרמב"ם דדוקא גבי חטאת הצריך הכתוב שבירה בכ"ח משום דאיסור חטאת במשהו וכמ"ש הצ"ק הנ"ל. אבל לא מטעמי' דשמא תפליט המשהו בתבשיל והטעם דהרמב"ם נמי הכי ס"ל דהיכא דאיסורא במשהו נטל"פ נמי אסור. ואמט' להכי צריך שביר' לאפוקי בשאר ק' דאין איסורן במשהו וממילא גם נטל"פ נמי מותר ומש"ה אין צריך שבירה בשאר קדשים דהא נעשה פגום קודם שנעשה נותר לשיטתו דס"ל לינת לילה פוגמת. משא"כ לענין מו"ש דלהדיא ריבה הכתוב אפילו בשאר קדשים וכדאמרינן בזבחים דף צ"ו ע"ב מדכתיב אותה למעוטי תרומ' ומשום הכי ס"ל להרמב"ם דגזה"כ היא גבי שאר קדשים דבא עקב אכיל' הוא היינו תיכף אחר האכיל' טרם שבא לידי נטל"פ. אבל גבי שבירת כ"ח שהוא לסברתו דוקא גבי חטאת לא כתב דבא עקב האכיל' משום דבזה דמשהו אסור אפילו נטל"פ אסור א"כ איסור נותר חל ומש"ה הצריך הכ' שביר' ולא מהני מו"ש קודם דהא התור' העידה וכו' ונשאר משהו. אבל בשאר קדשים דאינו אוסר במשהו מהני מו"ש אף בכ"ח דנהי דנשאר משהו אחרי ההגעל' מ"מ לא איכפת לן מידי דהא נטל"פ מותר בשאר קדשים משום דמשהו אינו אסור וע"כ הא דגזרה התור' מו"ש בשאר ק' הוא דוקא עקב האכיל' קודם שנעש' נותר. היוצא לנו מזה דעיקר טעמא דהרמב"ם דמחלק בין חטאת לשאר ק' הוא משום קושית התוס' הנ"ל דהא נעשה פגום קודם. ועפי"ז יש ליישב קושית התוס' בע"ז הנ"ל על רש"י דהא נודע שיטת רש"י בסוגיא דזרוע בשילה בחולין דף צ"ח דס"ל דכל הק' אוסרי' במשהו וא"כ שפיר י"ל דלינת לילה פוגמת. ולא תקש' דהא נעש' פגום מקודם דהא לשיטתי' דס"ל דכל הק' אוסר במשהו ממילא אף נטל"פ אוסר והבן:

ואחרי כל האמור נתיישב הכל ע"נ דרש"י לשיטתי' דס"ל להלכ' דכל הק' אוסר במשהו א"כ ממילא גם נטל"פ אסור בק' וא"כ הא דכתב ישבר אפילו בשאר ק' הוא כן דהא בהגעל' אכתי נשאר משהו ולא ניתקן האיסור נותר. וע"כ דגם בשאר ק' הצריך הכ' שביר' ושפיר יליף דהתור' העידה וכו' מדכתיב ישבר. אבל אליבא דרב דס"ל כר"י דמב"מ לא בטל וכבר הוכיחו התוס' בחולין שם דע"כ ס"ל דאין משהו אוסר בקדשים מדס"ל מב"מ לא בטיל ויליף לה מדם הפר ומדם השעיר ואף שדם הפר הי' מרובה ומדיליף מקדשים דוקא מב"מ לא בטל. מוכח דס"ל דאין משהו אוסר בקדשים וא"כ אם נימא כקושית הר"ן הנ"ל דס"ל לרב נטל"פ מותר בכ"מ והכא הטעם משום דהוי לכתחיל'. א"כ תקשה אמאי ס"ל לרב ישברו. והמסקנא בש"ס הוא דמש"ה לא מהני הגעל' משום דהתור' העידה וכו'. ומנ"ל זאת מדכתיב ישבר והרי תקש' קושית התוס' הנ"ל דלמה הוצרך הכתוב שביר' דהא שיטת רש"י הוא דלינת ליל' פוגמת וא"כ נעשה פגום. ובשלמא רש"י לשיטתי' לק"מ משום דס"ל דכל הקדשים אסור במשהו וממילא גם נטל"פ אסור. אבל לרב דס"ל כר"י דמב"מ לא בטל ויליף לה מדם הפר ודם השעיר. ומוכח דס"ל דכל הקדשים אינו אוסר במשהו וא"כ נעשה פגום. וע"כ לחלק כשיטת הרמב"ם דהך ישבר הוא דוקא גבי חטאת. ונהי דבשאר קדשים אין משהו אוסר אבל בחטאת אוסר אפילו במשהו. וא"כ תקשה האיך ילפינן דהתור' העידה וכו'. דנילף משאר קדשים דמהני בהו הגעל' אפי' בכ"ח. ונהי דבחמץ משום דאסור במשהו נוכל למילף מחטאת מ"מ בשאר איסורין איך ילפינן דהתור' העידה וכו'. ומש"ה פירש רש"י דס"ל לרב נטל"פ בכ"מ אסור. וא"כ לדידי' לק"מ קושית התוס' בע"ז הנ"ל דהא נעשה פגום מקודם וממילא הא דהצריך הכתוב שביר' הוא בכל הקדשים ושפיר ילפינן דלא מהני הגעל' בכ"ח דהתור' העידה וכו' ודוק כי הוא נכון מאוד:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה