אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ז לשבת הגדול › מענינא דיומא

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ז לשבת הגדול · מענינא דיומא

דרוש ז לשבת הגדול

עיקר סיבת גלות מצרים הי' בשביל שלא הי' בהם אחדות והי' בעלי לה"ר וכאשר פירש הבינ' לעתים דרוש כ"ה מה דכתיב ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וכו'. וקשה הלשון בסבלותם והי"ל סבלותם או את סבלותם כמו וירא את ענינו. גם כפל לשון וירא וירא ב' פעמים. גם אמרו מאחיו הוא ללא צורך כי נודע שאיש עברי הוא מאחיו. ופירש דבא הכתוב לומר דכשהגדיל והתחיל להיות לאיש וניצץ בו כח ההשכלה כי יצא מכלל קטן אשר לא יחפוץ בתבונה אז יצא אל אחיו וראה בסבלותם. ר"ל שהביט בענין הסבלות וחקר בהן בינו לבינו על מה עשה ככה לעם הזה ועודנו מתבודד ע"ז ראה מעשה שממנו ידע ההיפך ממה שחשב כי איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ור"ל מבין העברים שהי' בתוכם ומידם לקחהו וחשב משה רבינו שבוודאי יקומו כל אחיו מסביב לבלוע את המצרי ולעשותו חתיכות. וע"כ ויפן כה וכה ומצפה לראות האיך יתקוממו כל העברים להצילו ולהקים נגד המצרי וראה כי אין איש ואין שם על לב עד שקם הוא והכה את המצרי. ואך הי' מסופק עוד אולי מחמת מורך לבב ומחמת כובד השיעבוד ולכן לא עצרו כח להלחם עם המצרי ולפיכך ויצא ביום השני וירא והנה שני אנשים עברים נצים וכשאמרו לו הלהרגנו אתה אומר כאשר הרגת את המצרי כאלו נראה רע בעיניהם הריגת המצרי אז אמר אכן נודע הדבר עתה ידעתי הסיבה מהגלות. והנה איתא במסורה וזה תוארה. רובץ ג' במסורה (א) לפתח חטאת רובץ (ב) רובץ בין המשפתים (ג) רובץ תחת משאו. ופירש בס' נפוצות יהודה דרוש ל"ו עפ"י מאמר הגמרא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח וכו'. ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכו' וכפטיש יפוצץ סלע. והכוונה הוא כי תפגע שונאיך הוא הכח המתאוה הוא השטן הוא היצה"ר מתנחם לך להרגך ולשומך תחת כפות רגליו מרמס. התעצם כנגדו תתקפהו ותאסרהו בנחשתים עד קרנות מזבח התור' האלהית ואם אבן הוא והיא מהשבע שמות שנקרא לו בפ' החליל כדכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם. והו' נימוח במי התורה. הוי כל צמא לכו למים. כי אבנים שחקו מים. ואם ברזל הוא כדכתיב וגיד ברזל ערפך וישנן ברק חרבו לעומתך. יהי' מתפוצץ בתורה. שנקראת אש כי ע"י אש מתרכך הברזל ומתפוצץ וזהו נרמז במסורה הנ"ל לפתח חטאת רובץ. ר"ל אם פגע בך מנוול זה ולפתח חטאת רובץ דופק על דלתותיך יום יום. משכהו לבהמ"ד וזה אמרו. יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. כענין שמח זבולן בצאתך יששכר באהליך כי אז. חמור שונאך. הוא החמור הנושא ליצה"ר אשר הוא שונא לך מתמול שלשום יהי' רובץ תחת משאו. יהי' נימוח ומתפוצץ ונכנע תחת עבודתו ית' ע"כ. והנה נודע דהיצה"ר הוא המסית ומיפה לכל אדם שכל הרעות שהאדם עושה המה מצות. היינו שמצוה לרדוף את חבירו ולבזות אותו ושיהי' בזה כבוד שמים וכדומה. אמנם אתה משכהו לבהמ"ד ותאמר לו ניתי ספר ונחזה. אם מצוה זו נמנ' בין התרי"ג מצות. ותמצא שבין כל התרי"ג מצות לא נמצא מצוה זו. ובזה ראיתי בס' לחמי תודה להגאון בעל המחנה לוי שהביא בשם אביו הגאון החסיד בעל ההפלאה זצלה"ה. שפירש ע"ד צחות הפסוק. והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך ופירש דהנה נתקשו כל המפורשים על מה שאמרו רז"ל במס' סוכה דף נ"ב שלעתיד הקב"ה דן היצה"ר דלכאורה הוא דבר פלא. דהא היצה"ר שהסית בני האדם נברא לכך ועושה רצון קונו וכמ"ש. רוח סערה עוש' דברו. אך באמת ניחא שעיקר הדבר שדן אותו לעתיד. הוא מצד שבא לפעמים להסית בענין שעושה בלבו דבר עבירה למצוה חדש'. כדי להתאמץ ביותר לשמוע אליו ובאמת הוא לא נברא רק להסית לעבירה. אבל לא לעשות דבר עביר' למצו' חדש'. וזהו הרמז בהפסוק הנ"ל. והיה כאשר תרי"ד. ור"ל שיביא היצה"ר להסית לך. היינו שיאמר לך היצה"ר שיש תרי"ד מצות ופרקת עולו מעל צוואריך ר"ל משכהו לבהמ"ד ותראה שלא נמצא יותר מתרי"ג מצות ע"כ. היוצא לנו מזה דעיקר הסיבה של גלות מצרים הי' בשביל שלא הי' בהם שלום ואחדות. והנה איתא במדרש דבתחילת השליחות משה רבינו למצרים מסר ב' סימנים שילקו ישראל על ידו בעבור שידברו בו וישלח בהם הנחשים השרפים וזהו הרמז בהמטה דנהפך לנחש. והאות השני בהיד והנה ידו מצורעת כשלג. ורמז שמרים תלקה ע"י ועפי"ז נבין היטב מדוע בשני האותות הראשונות באות הנחש דהמטה נהפך לנחש ואח"כ חזר לכמות שהי' ויהי למטה בכפו. וכן ידו של משה כתיב והנה שבה כבשרו. ובאות השלישי המים שנהפך לדם נשאר הדם. בהוייתו. ויובן דהנה משה אמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. ור"ל לא יאמינו לי שאני הוא הגואל האמיתי וגם לא ישמעו בקולי שתמיד יספרו עלי לשה"ר ולזה השיב לו הקב"ה מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש ורמז לו שישלח בהם הנחשים השרפים ע"י שדיברו בו ואתה משה תתפלל עליהם שיסיר מהם הנחשים השרפים ולזה רמז לו ויחזק בו ויהי למטה בכפו ולרמז שתפלתו תועיל להם. אמנם ע"י האות הזה אפשר שכיון שדיברו בד' ובמשה שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר. משא"כ אלו דברו במשה לבד אפשר לא הי' נענשו בנחשים השרפים לזה רמז לו האות השני הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג והוא רמז למרים שדיבר' רק במשה אעפ"כ נענש' בצרעת וג"כ הועיל' תפלתו של משה ונתרפא'. וזה רמז ג"כ ויוציא' מחיקו והנ' שבה כבשרו. אמנם אפשר לומר דהם לא יאמינו דמשה הוא הגואל האמיתי לפי שסימן זה מסור להם שמושיען של ישראל ילקה על המים. לזאת אמר לו האות השלישי. ולקחת מימי היאור ושפכת היבש' והי' לדם ביבשת. וזה הסימן להסלע שיזוב תחל' דם כדאיתא במדרש וכשם שלהחטא הזה לא הועיל למשה שום תפל'. כן האות הזה בהמים נשאר הדם בהויתו ורמז הקב"ה למשה בשביל שאמר והן לא יאמינו נענש ביען לא האמנתם שלא יבא לא"י. אמנם אמרינן בגמרא דרובן של אדם נכשלין בגזל ומעוטן בעריות. וכלן בלשה"ר לשה"ר ס"ד אלא באבק לה"ר. והנה נודע מאמר חז"ל שהמספר לשה"ר עוש' חליפין עם חבירו שלוקח העבירות מחבירו וכו'. ובזה פירש הגאון האזולאי ז"ל הפ' בתהלים תנה עון על עונם ואל יבואו בצדקתך ר"ל אותן המספרים לשה"ר. יקחו העונות מחבירו והצדקות והזכיות ינתנו לאותן שסיפרו עליו לשה"ר. ואני עני וכואב ישועתך אלקים תשגבני ר"ל אעפ"י שידעתי בזה שיספרו עלי לשה"ר יהי' נוסף לי הזכיות שלהם עכ"ז אינני רוצה המשא ומתן הלזה להתעשר בזכיות חבירי רק אקוה לעשות מצות ותשגבני בישועתך. והבן:

ועתה נבוא

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה