כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין
דרוש ז לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול
והנה רבותי הטעם בקריאת שה"ג הובא כמה טעמים. (טעם א') בשביל הקרבן פסח כידוע שהמצריים ראו והיה שיניהם קהות ואפילו הכי ניצולו. (טעם ב') איתא במהרי"ל שהוא ע"ד שנקרא יוה"כ צומא רבא לפי שמאריכין בו בפיוטים ותפלות. וכמו כן בשה"ג לפי שמיוחד לדרוש ולסדר הדינים של פסח ומאריכין בזה. והיום שעוסקין בו בתור' נקרא גדול. וכמ"ש הבינה לעתים לפרש הפסוק כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וכו'. (טעם ג') דידוע דהשבת היא כמו נקודה אל המרכז וכל ששת ימי המעש' יונקין מן השבת. ואיתא בגמרא הנך עשירין בבבל במה זכיין בשביל שמענגין את השבת. ור"ל בשביל שמענגין את השבת במאכל ומשתה מש"ה זוכין לחיי עוה"ב ובשה"ג שמיוסד לדרוש וללמוד דינים ובזה זוכין לחיי עוה"ב ולביאת המשיח דכתיב גבי' הנני שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום ד' הגדול והנורא. ושבת זה נותן כח לכל השנה לפי שעוסקין ברוחניות שיזכו ליום הגדול ומש"ה נקרא שה"ג. והעיקר מהדרוש צריך להיות להורות לעם ד' דרכי ד' וללמד המעשה אשר יעשון [ובכאן הצעתי הדינים השייכים לחג הפסח כמו מדי שנה בשנה]:
הנה איתא בש"ס במס' הוריות דף י"ב מאמר פליאה מה שדרשו על הפסוק הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד עפ"י מדותיו. אמרו כמין שתי טיפות מרגליות הי' תלויות בזקנו של אהרן אמר ר"פ תנא כשהוא מספר עולות ויושבת לו בעיקר זקנו והוא מאמר תמוה ובודאי חכמי התלמוד רמזו בזה מוסר השכל ברמז. ונקדים עוד הנה נודע דעיקר גאולת מצרים הי' בזכות שהיו עתידין לקבל את התור' וכמו שאמר הקב"ה למשה כי אהי' עמך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ובזכות זה נגאלו. ונמצא דעפ"י שורת הדין לא הי' בידם זכות להגאל רק בשביל זכות התור' שהם עתידין לקבל. ועפי"ז פירש הבינה לעתים הפ' והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים והי' לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ד' אלהיך ממצרים וק' דמשמע הלשון בעבור זה בשביל מה דכתיב מקודם שבעת ימים תאכל מצות וכו' הרי אדרב' בעבור זה שהוציאנו ממצרים אנו עושין את כל המצות האלה. וגם הלשון והי' לך לאות על ידך. קש' להבין. ופירוש הב"ל דהכוונ' הוא דהבן שאין לו לב להבין לאשורו. לו לא תגלה האמת שאע"פי שלא היית כדאי להגאול' הקב"ה גאלך ברחמים כי לקוצר השגתו ידמה דא"כ שוא עבוד את אלקים. אם עשה כ"כ נסים אפי' שלא הי' ראוים. ולכן אחר שאמרה התור' שבעת ימים מצות יאכל ולא יראה לך וכו' אמר והגדת לבנך בעבור זה ר"ל בעבור שמירת המצות ובזה יתחקה בשכלו שצריך לקיים את התור' והמצות כדי להשיג חסד ורחמים מהש"י וזהו שתאמר לבנך שאינו מבין. אכל לך יהי' לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ד' בפיך שעיקר הגאול' הי' בשביל התור' שהייתם עתידין לקבל ומצד הדין לא הייתם ראוים להגאל כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים והבן:
ונקדים עוד מאמר העקרים במאמר ג' פ"ב ופ"ג דהנה חכמת התור' נחלקה לב' חלקים עיון ומעשה. ועיקר שלימות האנושי הוא נתלה בחלק העיוני והוא השגת המושכלות והשגה הוא א"א להשיג זולת עזר אלקי ואחר שהשפיע ד' עליו מחכמתו אזי יוכל להשיג המושכלות על אמיתתם. משא"כ כשירצה להשיג זה זולת עזר אלקי רק מצד שכלו לבדו השכל האנושי הוא לואה להשיג הדברים על אמיתתם והשפעת החכמ' האלקי הוא אינו אלא ע"י חלק המעש' דהיינו כשיעשה המצות בכוונ' שלימה הראוי לה. וע"י הכח שלמעל' הרמוז בהמצו' ישפיע לו הש"י הכח הזה ע"י שידבק בעיוני ושכליות ויהי' למעל' ראש עוד מאישים רוחניים. ועיקר הוא העיוני ואנחנו נמצא השמחה והערבות במעט המושג מן הדברים העיונים יותר גדולה לאין שיעור מכל שמח' המעשיו' וזה ראי' שעיקר תכלית האנושי היא נתלה בעיוני. ולזה נמצא שבכל ה' חושים שיש בהאדם. האדם נכסף יותר אל חוש הראות והשמע מחושי הריח והטעם והמישוש כי הטבע שם תשוקתינו לאלו יותר חזקה להיותם מתיחסים יותר אל הרגשו' ותאות הגופניות שהם רחוקות מאוד משלימות האדם. ולזה ייחס הכתוב יצירת ב' החושים האלו אל ד' יותר מזולתם וזהו שאמר שלמה המלך אוזן שומעת ועין רואה ד' עשה גם שניהם אבל להיות האדם הלומד מחבירו ושומע מפי חבירו יותר קיים בנפש. ביאר בפסוק אחר שיש יתרון לשמע אל הראות ואמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. ולמעלת שני החושיים אלו מזולתם להיותם כלים להשיג שלימו' האנושי על ידם אמר שלמה המלך ע"ה בשה"ש יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. ור"ל דהנשמ' נמשלה ליונה כמו שהכנסת ישראל נמשל' ליונה מטעם שאמרו רז"ל שהקב"ה בוחר יותר בנרדפין מן הרודפין. והראי' מן תורים. ובנ"י מפני שהם נרדפין מכל העופות ומש"ה נבחרו הם לקרבן יותר מכל העופות. וכן בישראל בהם בחר ד' מכל האומות מפני שהם נרדפין מכל האומות. וכמו כן הנשמ' היא נרדפת מן הגוף ולכן נמשל' הנשמ' ג"כ ליונה, וז"ש הגוף להנשמ' יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה לרמז על הנשמ' היושבת בסתר הגוף ולא נודע מקומה. הראיני את מראיך השמיעני את קולך. ור"ל את מראה האותיות אשר בספר כתובים והשמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. ר"ל על ידי הקול ערב לי. אבל המראה הוא רק נאוה ולא ערב. אמנם האנשים אשר לא ישתמשו בהם בהשני חושיים הנ"ל רק להבלי עולם הזה. הנה האנשים כאלה נקראים חרשים ועורים. וכן קרא הנביא לאותן המתעסקים בהבלי עולם החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. אך נמצא בזה בין בני אדם שני כתות כת א' אומרת למה לנו כל המצות המעשיות ועיקר הוא העיון והשכל. והמעשה תפל להם כי יאמרו למה לנו לאכילת מצות ולזכור יצ"מ בלא זה נזכור. ולמה לנו להלביש ציצית ותפילין וכדומה. אמנם אנחנו עם בנ"י מאמינים בני מאמינים נדע ששניהם אחוזים ודבוקים זה בזה. כי ע"י המעשה והעיון נבוא להאמין באמונת והדיעות ועפי"ז פי' האפיקי יהודה פסוקי (תהלים כ"ד) מי יעלה בהר ומי יקום במקום קדשו וכו' דמתחיל' אמר נקי כפים ובר לבב ואח"כ אמר אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה. ופירש בס' הנ"ל דרוש ט"ו דהכוונ' הוא בתחל' אמר מי יעלה בהר ד' וכו' ור"ל עפי"מ דאיתא במדרש ושמרתם ועשיתם אותם הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. וקש' דאיך ניחס המציאות אל ההעדר כי כיון שלא הי' נברא אין מקום שיאמר עליו נוח לו. ופירש דהכוונ' הוא להוציא מלבינו הדעת הנפסדת דהאומרים כל מצות ית' הוא רק אמונה בלבד ולא לעשות המעש'. וע"ז אמרו ושמרתם הוא העיון ועשיתם הוא המעש' והמופת לזה כי אלו לא הי' כוונת נותן התור' רק חלק העיוני לבד. יותר הי' נוח אל הנפש המשכלת לעיין בחכמה בהיות הנפש למעל' בכלל גרמי שמימים. וזהו שאלת המשורר מי יעלה בהר ד' וכו' כי העלי' מעוה"ז אל עוה"ב גם חכמי האומות יודו לזה וכל החכמים כמעט כלם הודו בהשארת הנפש אבל זאת לא האמינו שהנפש עוד תוסיף אומץ במעלה יתיר' מאשר היתה מאז. ולזה בא השאלה מי יעלה וכו' כלומר מי יעלה במעל' העליונ' בעולם העליון. ובא התשוב' ע"ז המחזיק במעוז התור' ובכל פרטיה הוא יעלה נשמתו במעל' גדול' יותר מאז היתה בהיותה בעולם העליון. וזהו שהשיב נקי כפים ובר לבב ור"ל שיהי' בעל מעשה אשר גדרו ביד ובכף. ובר לבב זהו לרמז על העיון. אשר לא נשא לשוא נפשי ור"ל דאלו המחזיקים את התור' רק בהעיון לבד לזה נוח לו שלא נברא כלל והנפש היא היתה נוח לה שתשאר במקום העליון ממקום שנחצבת שמה בלתי נשואה על הגוף וזהו שאמר אשר לא נשא לשוא נפשי ר"ל שאינו נושא את נפשו לשוא ולחנם. ולא נשבע למרמה עפי"מ דאיתא בגמ' דנדה בפ' המפלת שאין הולד יוצא ממעי אמו עד שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. והאיש אשר לא יקום את התור' הזאת הלא שבועתו הוא למרמה. ישא ברכה מאת ד' וצדקה מאלהי ישעו. ור"ל זהו ברכה וצדקה מאלקי ישעו שנשא את נפשו במדרגה העליונ' וכמאמר השכל אל הנפש שהבורא רצה לנשאך. זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה. ור"ל זהו רק אמונת בני יעקב המה מאמינים זאת אבל לא כת החוקרים אשר לא מבני ישראל המה ע"כ אנכי הוספתי לפרש סיום הק' הנ"ל. שאו שערים ראשיכם וכו' דקשה מה שאמר שאו שערים ב' פעמים ובשינוים שונים בתחל' אמר והנשאו פתחי עולם ואח"כ אמר ושאו פתחי עולם. ועוד ק' בתחל' אמר מי זה מלך הכבוד והתשוב' לזה הוא ד' עזוז וגבור ד' גבור מלחמה. ובסוף אמר מי הוא זה מלך הכבוד ודייק בתיבת הוא. ובא התשוב' ע"ז ד' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. ונקדים לפרש הנה ההפרש בין שער ופתח הוא. דשער הוא שער החצר אשר בו יבואו אל החצר פנימה. ופתח הוא הדלת אשר אל הבית אשר נכנסין דרך בו אל תוך הבית. ועוד נודע מאמרם באבות העוה"ז דומה לפרוזדור ועוה"ב לטרקלין. א"כ עוה"ז הוא כשער אל החצר אשר דרך בו נכנסים אל עולם הגלגלים, והעולם הגלגלים הוא כפתח אל עולם העליון אשר דרך בו יבואו המעיינים בעיונם להשיג את שמו ית'. והנה נודע שיש ללמוד השגה עיונית מתנועת מערכת השמים וכמו שפירשו וידעת היום והשבות אל לבביך ר"ל מתנועות היומי. אמנם יש הפרש בין החוקרים אשר לא יאבו לשמוע לקול התור'. ובין עם ישראל אשר יטו אוזן קשבת לקול המורים עפ"י התור' כי כפי שכל האנושי לא נדע שאסור לעבוד לכוכבים ומזלות ואדרבה השכל מחייב לעובדם כמו שמכבדים לשרי המלך הנושאים עמו במדינ'. וא"כ ע"י תנועות מערכת וגרמי השמים א"א להשיג רק מציאות ד' ויכולתו. וכאשר באמת טעו הדור אנוש ועבדו את ד' בשיתוף. אבל עם בנ"י שקבלו את התור' ישיגו שאינם ראוים לעבודה כיון שיסוד זה מסור בידינו שאסור מה"ת לעבדם. ועוד נקדים שאם אדם עולה משפל מטה אל רום המעל' זה נקרא התנשאות ראש ואם בדברים גשמיים מצינו דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כניך. מכ"ש בעניני השגת אלהות והנה נודע כי כל הכוכבים ומזלות נקראים בפי עובדיהם חביבים ואהובים וכמאמר הכתוב אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי מימי צמרי ופשתי לפי שפועלים בארץ בטבעם ומשפיעים בצאצאיה ומכנים אותם בשם חובב עמים לפי שמריקים ברכה אל ספל אדיריהם. ובזה פירשו המפורשים הפ' בפ' ברכה ד' מסיני בא וזרח משעיר למו מימינו אש דת למו אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה לנו משה וכו'. ור"ל מימינו אש דת למו לישראל שנתן להם את התור' ולכן אף חובב עמים וכל קדושיו של החובב עמים בידך אל כל אשר תחפוץ תטה אותם והם תוכו לרגליך. ור"ל אף שבפי עובדיהם הוא לראש אבל הם כולם ממוצעים ומתווכים לסבתך. ישא מדברותיך ור"ל החובב עמים ישא על עצמו דבריך ופקודתיך ואח"כ מפרש מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ר"ל אנחנו בני יעקב אשר קבלנו התור' וע"י כח התור' אנו מושלים בעולם הגלגלים ולכל הדברים הטבעיים. וז"ש אחרי שביאר דזהו שיקום במקום קדשו הוא נקי כפים ובר לבב ור"ל מי שמקיים התור' בעיון ובמעשה ואח"כ אמר נגד שני הכתות בראשונ' אמר נגד הכת שאינם מאמינים בכל מעשה המצות וכל המעש' הוא טפל אצלם ורק יספיקו בהשגת העיון לבד לזו הכת אמר בראשונ' שאו שערים ראשיכם. היינו כל יושבי תבל אשר המה בשערי החצר אשר בו יבואו אל חצר הפנימ' ישאו ראשיהם ור"ל שיתבוננו בינה לדעת ולהשכיל וישיגו האמת וזהו התנשאות ראש. ואח"כ אמר והנשאו פתחי עולם ר"ל עולם הגלגלים וכל מערכות השמים הנקראים פתחי עולם המה ג"כ יתנשאו מעצמם. כי נודע מאמר רז"ל עה"פ שמש ירח עמד זבולה שאמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא. ופירשו הקדמונים דהכוונ' כאשר יקומו אנשי רשע הממציאים דיעות כוזבות להכחיש האמונ' אזי המה מחשיכים אורם של השמש וכל הכוכבים ומזלות ועי"ז שכל יושבי תבל ישיגו העיון וידעו להשיג האמת ממילא יתנשאו פתחי עולם מאליהם ויהלו אורם ואח"כ אמר ויבוא מלך הכבוד שיתגלה כבוד מלכותו ואמר אח"ז מי זה מלך הכבוד. ר"ל על איזה אופן נודע מלך הכבוד על ידם. לזה אמר ד' עזוז וגבור ד' גבור מלחמ'. ר"ל זה לבד יש ללמוד שהוא ית' נמצא ובעל יכולת אבל זו השגה שאין לעבוד זולתו. מחלק העיון לבד אין ללמוד זאת ואדרב' השכל מחייב לכבד ולעבוד כל צבאיו ואח"כ אמר על הכת השני' המה עם בנ"י זרע יעקב שהמה ישיגו השגה שלימ' ע"י כח התור' לקיים מצות ד' בעיון ובמעש' המה יכירו וידעו כי כל המערכות שמים המה בידו כגרזן ביד החוצב בו וגם המה בעצמם בכח התור' נותן להם עוז ותעצומות לשדד המערכות. לזה אמר להכת השני' הנ"ל שאו שערים ראשיכם ר"ל תשכילו ותבינו השגה אמיתית. ושאו פתחי עולם. בכאן אמר ושאו ולא והנשאו. ר"ל אתם אשר בידכם כח התור' במעשה המצות אתם בכחכם תוכלו להנשא אותם יותר ממה שהם בטבעם ויבוא מלך הכבוד שיתגלה כבודו בעולם ואח"ז אמר מי הוא זה מלך הכבוד בכאן דייק לומר תיבת הוא לומר שהוא לבדו מלך הכבוד ואין זולתו. פ"ז השיב ד' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ר"ל אף שהוא ד' צבאות ויש לו צבאות רבות מ"מ הוא לבדו מלך הכבוד סלה והבן:
היוצא לנו מזה דעיקר קיום התור' היא במעש' ובעיון וזהו שאמר צופר הנעמתי לאיוב [איוב י"א] אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך. הכינות לבך הוא שלימות העיון. ופרשת אליו כפיך הוא שלימות המעש' אם און בידך הרחיקהו הוא תיקון המעש'. ואל תשכן באהליך עולה היא על העיון. אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא. ועוד נקדים הקדמ' אחת קטנ' דאיתא במס' ב"ב דף ט"ז ע"ב גבי אברהם אבינו ע"ה. איצטגנונית גדול' הית' לאברהם בלבו שכל מלכי מזרח ומערב הי' משכימים לפתחו. רשב"י אומר מרגליות טוב' הית' תלוי' בצווארו שכל חולה שרוא' אותו מיד נתרפא. וכשנפטר א"א. נטלה הקב"ה ותלא' בגלגל חמה. ופי' העקיד' בפ' בראשית דהכוונ' הוא דהנ' נודע שהישרה המגעת להשלמים הוא על שתי מדות. האחת מה שילמדו מצד מעשיהם הטובים והישרים כי זה נקרא שמוש חכמים כי הזוכים להיות עמם במחיצתם רואים בהם תמיד ולומדים ממעשיהם כמש"נ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל. וגם באלישע אשר יצק מים ע"י אליהו. והשנית אשר לא זכו לשמושם וזכו לשמוע מפיהם. וכנגד שני הענינים האלו. דברי החכמים הנ"ל ר"א הי' אומר שא"א מפני האצטגנינות שהית' בלבו. והי' הראשון להיו' מקיים את התור' אף קודם שניתנ' בכל פרטיה. בהכנסת אורחים וכדומ'. ובכל המצות. ולבו הי' טוב לכל. אשר ע"כ כל מלכי מזרח ומערב הי' משכימים לפתחו ור"ל באים להשתתף עמו וללמוד ממנו מנהגיו ומדותיו. ורשב"י אומר. לא לבד נאה הי' מקיים אלא הי' ג"כ נאה דורש שבן ג' שנים הכיר את בוראו והכריז ופירסם בכל העולם כדי ללמדם ולהישירם וזהו שאמר מרגליות טוב' הי' תלוי' לו בצווארו. וע"ד שנאמר. כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. וכל חול' היינו חולי הנפש מיד נתרפא וכשנפטר תלאה בגלגל חמה. ור"ל שנשאר רק חלק העיוני וכדכתיב וידעת היום והשיבות אל לבבך. וזהו מרומז נמי בתהלים. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ור"ל שני חלקי התור'. העיוני. והמעש'. משניהם יחד ישיגו האושר. וכשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד עפ"י מדותיו ור"ל דגבי אהרן הכהן מצינו נמי מלבד מה שהי' אב ופטרון בחכמת העיון והשגת האלקית. כדכתיב. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותור' יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא. ומבלעדי זאת הי' אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתור'. וזהו הרמז כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן. לרמז לחכמת העיון והשגת אלקית. שמרומז בראש ובזקן זה שקנ' חכמ'. שיורד עפ"י מדותיו. הוא מלבושים לרמז על המעשים הנאותים שהוא פאר ומלבוש לגופו של אדם לכל עיני הרואים וזהו המכוון במאמר הש"ס הנצב בפתח השער כמין שני טיפות מרגליות וכו' ור"ל חכמת העיון והשגות השכליות וגם המעש' הי' לו לאהרן קבועה בלבו. וכשהי' מספר עם אנשים להדריכם בדרך הישר הי' עולות ויושבות בעיקר זקנו על צווארו ור"ל שהדריכם לפרסם ברבים כל ההדרכות הנ"ל כדי שידעו כל העולם ויחזיקו במעוז התור' כמוהו והנ' גבי אדם הראשון מצינו שאמרו בש"ס דע"ז. שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת הי' לו במצחו ופירשו דהכוונ' הוא אף שהי' יציר כפו של הקב"ה והשיג כל השגת העיוני והשכל. אבל לא שלימות המעש' ומצו' אחת הי' בידו ונתערטלה ממנ' ועבר עלי' וזהו הרמז קרן השכל קרן אחת הי' לו לשמרו במצחו כדכתיב וקרנים מידו לו. ובמשנ' דאבות איתא הוי רץ כצבי לעשות רצון אביך שבשמים כצבי שהוא קל ברגליו והוא לאות על שלימות המעש' לבד אבל לא להשגת העיון אמנם צורת הנשר הוא להורות על ב' השלימות דהנשר יש לו כנפים לעוף בשמים ורגלים להלוך בארץ וזהו רמז על שניהם וזהו שאמר הקב"ה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ועיקר הגאול' הי' בשביל שהייתם עתידין לקבל את התור' ואשא אתכם על כנפי נשרים ור"ל נתתי לכם נשיאת ראש על כנפי נשרים לרמז שתקיימו את התור' בכל פרטיה בעיון ובמעש' כנשר הזה שיש לו כנפים לעוף בשמים ורגלים להלוך בארץ כן אתם תקיימו את התור' ובזכות שמירת התור' והמצות ישפיע לנו הקב"ה שפע ברכה והצלח' ונזכ' לגאול' שלימ' ושיהי' ובלצ"ג בב"א: