אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ו לשבת הגדול › דברי אגדה לאחר הפלפול

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ו לשבת הגדול · דברי אגדה לאחר הפלפול

לדבר הלכה

זאת תורת העולה היא העולה וכו'. איתא במדרש אמר ר' פנחס ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן אלא תוקד בו. האש הית' מתוקד בהמזבח עכ"ל המדרש. והוא תמוה דמהו הכוונ' שהמזבח הי' בעצמו מתוקד ונקדים עוד המסור'. והאש ג' במסור'. (א) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה. (ב) מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל ס"ד) והאש ירדה מן השמים (דברי הימים):

וליישב זאת נקדים הנה נודע קושית המפורשים מה בין שאלת החכם לשאלת הרשע. וגם התשוב' לכל אחד וכבר האריכו המפורשים הקדמונים בזה. ויש לפרש עפ"י מה שהביא הרשב"א לפרש המאמר בסוכ' מה דקאמרו התם על ריב"ז שלא הניח דבר קטן ודבר גדול. דבר קטן הויות דאביי ורבא. דבר גדול מעשה מרכבה דלכאור' יש מקום חליל' לטעות ולומר דמעשה המצות אשר אנו מצווים עליהם אשר ע"ז בא' ביאור התור' שבע"פ והוא הויות דאביי ורבא לפרש ולבאר פרטי המצות באופן עשייתם ולחשוב ח"ו לדבר קטן וחליל' לחשוב כן. ופירש דהענין הוא דהתור' יש בה חלק המעש' ואין אדם יכול לפטור מזה כלום דהיינו חלק המעשה. ועוד יש בה חלק העיוני דהיינו טעמי המצות וסודותיה להבאים בסוד ד' והביא שם משל על זה לרופא שבא לרפאות החולה מחוליו בכמ' מיני מרקחות וכולם במשקולת כל מרקחת במשקל ידוע ולשתות בזמן מן הזמנים. והחולה לא ידע סבת רפואתו זולת הרופא בעצמו יודע אופן רפואתו וכמו כן השי"ת הוא צוה אותנו מעשה המצות והוא היודע כי הוא סוד רפואת חולי הנפש ובעשיית המצות כל אחת בזמנה אנו מעלים את נשמותינו למקור מחצבתה וכתב שם דזה הי' כוונת המלאכים אשר ביקשו שיהי' התור' על השמים דבודאי לא הי' כוונתם על חלק העשיי'. אלא כוונתם הי' על חלק העיוני דהיינו סודות התור'. ומשה רבינו ע"ה השיב להם דעיקר נתינת התור' הוא בשביל חלק המעשה כיון דאצלם לא שייך העשיי' ממילא א"א להם לקבל את התור'. וזה ידוע דהוא מחלוקת בין חכמי המחקר לחכמי המקובלים המובא בס' עבודת הקודש. דחכמי המחקר אומרים שקצת מן המצות אין להם אלא העיון לבד ולא נמצא בהמעשה שום תועלת וכמאמרם וכי מה איכפת לי' להקב"ה בין מי שישחוט מן הצוואר ובין מי שישחוט מן העורף הוי אומר לא ניתנו אלא לצרף בהן הבריות שנאמר אמרת ד' צרופה וחכמי האמת הכו על קדקוד דיעה זו והביאו מאמרים להיפך וכמו שאמרו רז"ל בזמן שישראל עושים רצונו ש"מ מוסיפים כח בגבור' של מעל' שנא' ועתה יגדל נא כח ד'. ועיין בהרשב"א הנ"ל הובא בעין יעקב בסוכה שם. והענין מה שע"י מעשה המצות מוסיפים כח בגבור' של מעל' כבר האריכו למעניתם כל הקדמונים. ופירשו דכל עיקר רצונו ית' להיטיב לברואיו ובזה שעושים רצונו בפועל ובמעשה. נתעורר למעל' המקור העליון להשפיע רב טוב לבית ישראל. וכבוד ד גדול בעצמותו ואין השכל מקבל שהבורא ית' הוא צריך למעשינו רק בזה צריך למעשינו כי עי"ז יוכל להשפיע לתחתונים:

והנה גבי עבודת מצרים נאמר שעבדו בהם בפרך ופירוש פרך מבואר בגמרא בקידושין גבי עבד מה דכתיב ולא תרדה בו בפרך היינו שאומר לו החם לי כוס של חמין אעפ"י שאין צריך לאותו הכוס עדור לי תחת גפן זה וא"צ ע"ש וכן הי' עבודת מצרים עבודת הפרך אעפ"י שלא הי' צריכין לאותו העבוד' וכמו כן איתא במס' סוטה על פיתום ורעמסס שראשון ראשון הי' מתרוסס. פיתום שפי תהום בלעו. וזהו הכוונ' בשאלת החכם כי החכם יודע דחלק המעש' מחויב כל איש לעשות כי זה הי' כל כוונת הבריא' להיטיב לברואיו ועי"ז מוסיפים כח בגבור' של מעל'. ועיקר שאלתו על חלק העיוני דזה בודאי אינם יודעים רק השרידים אשר ד' קורא עליהם. וזהו שדייק מה העדות וכו' אשר צוה ד' אלהינו אתכם ר"ל אתם אשר לב לכם לדעת בסוד ד' האם ידעתם באמת הסודות וחלק העיון שיש בכל המצות של פסח. וע"ז בא התשוב' ואף אתה אמור לו דלכאור' אינו מובן הלשון ואף אתה אמור לו. אולם להאמור ניחא שפיר דר"ל אף אתה אעפ"י שבאת בסוד ד' לחקור על שורשם ומקור מחצבתם. אך עכ"ז תאמר לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו' דהאפיקומן הוא רמז להפסח שהי' נאכל על השובע ולהכי היו מביאין חגיגה עמו דלכאור' טעם מצוה זו קשה להבין. דאדרבה עפ"י השכל הי' עדיף טפי לאכול שלא על השובע והוא רק להראות דוגמא כמו שהיינו עבדים לפרעה אף שלא הי' צריך לאותו העבוד' רק שהי' רוצה להכביד עולו עלינו בעבודת משא בדוגמא זו הראה הקב"ה בעת הוציאנו ממצרים בהקרבת הפסח שיהי' נאכל על השובע אף שכבר אין אנו צריכין לאכול מ"מ מצוה הוא לקבל עלינו אלהותו ית' ואף שאין הקב"ה צריך לעבודתינו מ"מ צוה עלינו לעשות דבזה אנו מעלים את נשמותינו למקור מחצבתם. וזהו נמי התשוב' הנאמרה בתור' לשאלת החכם ויצונו ד' אלקינו לעשות וכו' לטוב לנו כל הימי' לחיותינו כיום הזה ור"ל דהקב"ה צונו לעשות את כל המצות כדי שיהי' טוב לנו ולחיותינו כיום הזה. אבל אם צדקת מה תתן לו הוא אין צריך לעבודתינו כלום ונמצא דהתשוב' הנאמר' בתור' וכן התשוב' שסידר לנו בעל המגיד המה עולים בקנה אחד. אמנם עיקר שאלת החכם הוא על חלק העיוני להבינו הסודות ולכן בא התשוב' אף דהוא חכם מ"מ אם עוד לא הבשילו אשכלות שכלו להבין מעצמו סודות המצות תאמר לו דהעיקר הוא חלק המעש'. וע"י המעש' נתקן הכל וכדברי הרשב"א הנ"ל שהבאתי בראש האמור. אך הרשע אמר מה העבוד' הזאת לכם ר"ל שרצה לעקור כל השורש ושואל על חלק המעש' שכיון שאין השי"ת צריך לעבודתינו למה לנו כל הטורח הזה. ולכן ואף אתה הקהה את שיניו והבן:

והנה נודע כי האדם מורכב מגוף ונפש. הגוף הוא מיוחד לחלק המעש' והנפש היא מיוחדת לחלק העיוני כי היא חלק אלקי ממעל ותשתוקק תמיד לעלו' למקור מחצבתה. אמנם המה תמיד שני הפכיים הנשמ' תתאוה תמיד להמושכלות והגוף הוא להיפך. אך השי"ת נתן כח בהאדם להפוך החומר לצורה. והצדיקים המהפכים החומר לצורה כל כך גדול השלום בעצמותם עד שנושקים הגוף והנשמ' יחד ואין ביניהם שום קטטה ומריב' וזהו שפירשו המפרשים הרמז בהמאמר של רבב"ח בפ' הספינ' דאמר לי' ההוא טעייא תא והחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי. ור"ל שהנשמ' הנמשל' לרקיע והגוף הנמשל לארעא נושקים זה לזה ואין שום מריבה ביניהם. כי החומר נכנע ומתאוה ג"כ תאות הנפש. שקלתי' לסלתאי ואנחתי בכוותא דרקיע ור"ל דהנה האלשיך פירש בתהלים זבחו זבחי צדק ובטחו אל ד' ופירש עפ"י מה דאיתא במס' אבות אם אין קמח אין תורה וכו'. ולכאור' הוא כפל לשון דלמה אמר אח"כ אם אין תור' וכו' ופי' דר"ל דאנו מתווכחין בזה עם הקב"ה שימציא לנו פרנסתינו בתחל' ואח"כ נקיים את התור' והמצות והש"י משיב לנו להיפך אם אין תורה אין קמח. ור"ל שמקודם נקיים התור' ואח"כ ימציא הפרנסה וזהו שאמר דוד זבחו זבחי צדק בתחל' ובטחו אל ד' שבודאי אח"כ ימציא לכם פרנסתכם:

ועפי"ז פירשו נמי המפרשים הפסוק בפ' תבוא. את די האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו וכו' ולשמוע בקולו וד' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לשם ונתהלה ולתפארת. והכוונ' הוא, את ד' האמרת היום להיות לך לאלקים. ר"ל בשבילך לדון ולהרוג בשונאיך ואחר שיהי' לך הכל כחפצך אזי ללכת בדרכיו. אבל ד' חפץ להיפך שאתם תמחילו מתחיל'. וזהו שאמר וד' האמירך היום להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו ואח"כ ולתתך עליון על כל גוי הארץ והבן. וזהו נמי הכוונ' במאמר הנ"ל שקלי' לסלתא ואנחית בכוותא דרקיע שהי' רוצה שהשי"ת ישפיע לו מן השמים ואח"כ יעסוק בתור'. אדמצלינא בעיתא ולא אשכחי' כלומר שלא ירד עליו ההשפע' כלל על פרנסתו מאחר שלא עסק בתור' בתחיל'. אמרי איכא גנבי הכא הגונבים וטורפים את ההשפע'. אמרי לי גלגל דרקיע הוא דהדר והכוונ' הוא שאין נותנים מן השמים שפע רק אח"כ בשכבר עסק בתור' נטר עד למחר ומשכחת לי'. ר"ל קודם עסוק בתור' ואח"כ ישפיע לך השי"ת פרנס'. והיוצא לנו מזה דאחוי לי' היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי היינו הגוף והנשמ' דעי"ז יקיים ב' חלקי התור' בעיון ובמעש' דהעיון תלוי בהנפש והמעש' באיברי הגוף. ובזה פירש נמי בס' נפוצות יהודה דרוש ט"ו שעל כוונ' זו הי' נושא דוד את נפשו באומרו והי' כעץ שתול על פלגי מים שזה נרמז על מים העליונים והפרי הוא שלימות עיון התור'. ועליהו רמז אל שלימות המדות המכונות אצל רז"ל בשם דרך ארץ. וכל אשר יעשה יצליח רמז למעשה המצות. וזהו ששנו כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהר' הוא חוטא וכו' כ' מקרא רמז למעש' המצות שהפסוקים כפשטן מורין עליהם. משנה רמז על העיון התור' וכן פירש שם הפסוק ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח וכו' והכוונ' הוא דאמר שכל כך הגדלתני ורוממתני כקרני ראם עד שעיני תביט מלמעל' למט' במי יביטו עיני בשורי ר"ל דהיינו הגלגלים והכוכבים שמטבע יפן שהם עליונים להביט עלי מלמעל' למט' ותהי להיפך שעיני תביט מלמעל' למט' עליהם ור"ל שבכח התור' והמצות הגביה אותנו למעל' מכיפת הרקיע. ואנחנו מביטים מלמעל' למט' על כל הגלגלי' והכוכבים. ואח"כ אמר בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח וכו'. ר"ל דהנה האדם נמשל לעץ השדה כדכתיב כי האדם עץ השדה. ור"ל דהחוקר אריסטו אמר דהאמת שהאדם נמשל לעץ השד' אבל לא כמו שהאומרים הפוקרים ששרשו של אדם הוא בארץ ועיקר יניקתו הוא מן הארץ אך בהאדם הוא להיפך דהראש הוא השורש והמוח והשכל שואבים המזון הרוחני השופע מרוח אלקי ממעל וממנו אל שאר הכוחות כי האיש השלם שרשו בג"ע למעל'. וז"ש בקמים עלי מרעים תשמענה אזני. ור"ל שהמרעים אומרים שהשורש של האדם הוא כמו העץ שעיקר היניק' להיות יונק מן הארץ ארציות וגופניות. אמנם האמת צדיק כסמר יפרח כארז בלבנון ישגה אבל לא כמו שהם אומרים רק שתולים בבית ד' בחצרות אלקינו יפריחו. ור"ל דעיקר השורש הוא למעל' ההיפך מן עץ השדה ולכן עוד ינובון בשיב'. ור"ל דהעץ כשהזקין הרבה נעשה גרוע אבל האדם השלם כשהזקין דעתו מתישבת ביותר גדול מאוד:

והנה בחלק המעשה בהיות ישראל שרוין על אדמתם הי' להם חלק המעשה מעשה הקרבנות. ועכשיו בחורבנו לימוד התור' בדיני הקרבנות הוא במקום קרבן. משום דעיקר הקרבן הי' נשרף על המזבח והתור' נקראת אש שנאמר הלא כה דברי כאש והלב הוא במקום המזבח וכבר נודע דאש שלמעל' אינו נכבה לעולם וזהו הכוונ' בהמדרש והמסור' הנצב בפתח השער. אמר ר' פנחס ואש המזבח תוקד בו. תוקד עליו אין כתיב כאן אלא תוקד בו האש הי' מתוקד בהמזבח ור"ל בזמן שהי' הבהמ"ק קיים הי' מחויב דוקא להביא העול' ממש על המזבח ולא הי' מועיל העיון והלימוד. אבל עכשיו לבו של אדם צריך להיות בוערת בו כאש וזהו שאמר עליו לא נאמר אלא תוקד בו שהאש היתה מתוקד בו ר"ל שלבו של אדם צריך להיות בוערת בו כאש. וזהו הרמז ג"כ בהמסור' הנ"ל והאש ג' במסורה. והאש המזבח תוקד בו דבזה נרמז על התור' דמש"ה כתיב בו ואח"כ אמר הפסוק הב' מאש יצאו והאש תאכלם ר"ל דאמרינן בגמרא לא חרבה ירושלים אלא משום שבטלו את התור' ובשביל שביזו ת"ח שנאמר ויהי' מלעיבים במלאכי אלקים ובוזים דבריו. וכתיב על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי וזהו שאמר מאש יצאו ר"ל שיצאו מהאש והי' מבזים את התור' שנקראת אש ולכן והאש תאכלם. ובא הכתוב השלישי והאש ירדה מן השמים ר"ל התור' שנקראת אש הוא אש שירדה מן השמים ואש שלמעל' לעולם לא תכבה. ובזה סיימתי בברכה יהא רעווא שנזכה כולנו לראות את פני ד' וכל ישראל עין בעין יראה בשוב ד' ציון ב"ב אכי"ר:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה