אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ו לשבת הגדול › לדבר הלכה

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ו לשבת הגדול · לדבר הלכה

דרוש ו לשבת הגדול

בסוגיא דאין אומרין לאדם חטא שיזכה חבירו

פסחים דף נ"ט ע"א. ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד וכו' ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערביים אלא קטורת ונרו' ופסח ומח"כ בערב פסח שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב. רבי ישמעאל בנו של ריב"ב אומר אף מח"כ בשאר ימות השנה שטובל ואוכל קדשים לערב. בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בה כרת וידחה עשה דהשלמ' שאין בה כרת אלא לר"י בנו של ר"י ב"ב מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אמר רבינא א"ר חסדא הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה. ר"פ אמר אפי' תימא בחטאת בהמ' מעלה ומלינה בראשו של מזבח וכו' עכ"ל סוגית הש"ס בקצרה. והנה במס' שבת דף ד' איתא גבי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותו קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לאו. ופריך הש"ס ה"ד אלימא בשוגג ולא אידכר למאן התירו אלא דאידכר מי מחייב והתנן עד שתהא תחלתן וסופן שגגה. א"ר שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים. ופריך הש"ס התם וכי אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירו ומשני אלא במזיד אי מותר לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקיל'. והקשו בתוס' שם בד"ה וכי. דהיכא אמרינן התם דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקעברו כהנים אעש' דהשלמה ומקריבין למחוסר כיפורים את כפרתו כדי שיביא פסחו. וכתבו התוס' לתרץ דשאני הכא בשביל שפשע חבירו קאמר הש"ס דאין אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ע"ש והתוס' בעירובין דף ל"ב ע"ב כתבו דאע"ג דהכא בהדביק פת בתנור הוי שוגג ולא פשיעה מ"מ איבעי' לי' לאסוקי אדעתי' ע"ש. וא"כ לפי"ז לכאור' קשה טובא דהא ה"נ במחוסר כיפורים בע"פ הי' שוגג שלא הביא כפרתו קודם לתמיד ואם לא יביאנו לא יוכל לאכול את הפסח דמח"כ אסור בקדשים. וא"כ נימא נמי דהוי כמו פשיע' דהי' לו ליזהר ולהביא כפרתו קודם התמיד. ואם כן הדרא קושית התוס' הנ"ל לדוכתי' איך אומרין להכהנים שיעברו על העש' דהשלמ' כדי שיזכה חבירו. ועוד הבאתי ראי' מוכרחת לזה דהכא מקרי זה פשיע' דהרי כבר נודע מה שהביא השטמ"ק במס' כתובות דף מ' גבי אונס שותה בעציצו בשם הרשב"א דכשם שעשה דוחה ל"ת כמו כן עשה דוח' לאו הבא מכלל עשה דאף דלאו הבא מכלל עשה עשה. מ"מ לענין דחי' הוי לאו הבא מכלל עשה כמו ל"ת ונדחית מפני עשה וכן העל' הפנ"י בחידושיו שם ע"ש. ותמה הגאון בעל הפלאה דזה סותר ש"ס מפורשת דהכא דא"כ מאי מקש' הגמ' מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה. הא שפיר אולמא דהא הך עשה דעלי' השלם הוי לאו הבא מכלל עשה וכן כתב בעל מגלת אסתר בספר המצות דהרמב"ן בתוס' לעשין סי' י"א מונה עשה דהשלמ' במנין המצות וכתב הוא דלפיכך לא מנאו הרמב"ם כי הוא אינו מונ' במנין לאוין הבא מכלל עש'. ועוד קש' מה דקאמר הש"ס בשלמא לת"ק יבא עשה דפסח שיש בה כרת וידח' עשה דהשלמ' שאין בה כרת והרי אפי' לא הוי עשה שיש בו כרת נמי ניחא והיא קושיא עצומ' לדעת הרשב"א הנ"ל. ועיין בס' יד מלאכי כלל שע"ב מה שהאריך בזה והביא שכבר הקש' כן בס' דברי אמת להגאון בכר דוד זצ"ל. וראיתי להמפורשים שתירצו דהרי בלא"ה קש' דהרי כבר כתבו התו' בעירובין דף ק' ע"א גבי מתן אחת במתן ארבע דעש' דפשיע' אינ' דוח' ל"ת וא"כ איך ניחא לת"ק הא דעש' דפסח דוח' לעש' דהשלמ'. אמנם באמת אליבא דת"ק ניחא דהא אפשר לומר דבלא זה קש' הא במקדש אין דוח' עשה לל"ת וע"כ דעש' שיש בו כרת דוחה אפילו במקדש ואפילו בפשיע' וכ"ז ניחא לת"ק דמיירי במחוסר כיפורים בע"פ. אבל לר"י בנו של ריב"ב דאמר אף במח"כ בשאר ימות השנה נמי דוח' העש' דהשלמ' עיקר הקושיא דפריך מאי אולמי' דהאי עשה היינו משום דהעש' הוי עשה דפשיע' ואין בו כרת. ואף שקשה להלום בלשון הגמרא כתבו כן ליישב דעת הרשב"א הנ"ל לפי חומר הנושא עיין בס' לימודי ד' ובס' יד דוד בחידושיו למס' פסחים. הרי דלשיטת הרשב"א מוכרח לומר דזה מקרי עשה דפשיע' ומש"ה לא נדחית מפני העש' דאכילת שלמים דהי' יכול ליזהר ולהביא כפרתו קודם התמיד ושלא לעבור על העש' דעלי' השלם. והואיל וכן הדק"ל וכי אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו:

ואשר אנכי אחזה ליישב קושית התוס' הנ"ל עפ"י מה שנקדים מה שפסק הרמב"ם בריש ה' תו"מ פ"א ה"ג דאין שוחטין אחר תמיד שלבה"ע כי אם פסח. ומשמע מלשונו שאסור אפי' לשחוט אחר תמיד של בה"ע. וק' טובא דהא הכא בסוגין מוכח להדיא דבשחיט' ליכא העש' דעלי' השלם. דהא אמרינן הכא בחטאת העוף עסקינן דמשמע שעיקר האיסור הוא בהקטר' ולא בשחיט' ותירץ האור חדש וכן השאג"א בטורי אבן בר"ה דף ל' דצ"ל להרמב"ם דבאמת בזה פליגי ת"ק ור"י דת"ק ס"ל דגם השחיט' אסור אחר התמיד של בה"ע ור"י בנו של ריב"ב פליג ואמר דרק בהקטרה קפיד רחמנא ופסק הרמב"ם כהת"ק. ועפי"ז מתורץ נמי דלכאור' קשה בעיקר הדין דס"ל דפסח מקריבין אחר התמיד ולעבור על העש' דעלי' השלם הא הך בערב ובין הערביים בשחיט' כתיב תזבח את הפסח בערב ושחטו אותו בין הערביים א"כ דלמא דוקא השחיט' יאוחר לתמיד אבל לא בהקרב'. ומנ"ל לדחות העש' דעלי' השלם. אמנם לפי האמור ניחא דהא לת"ק שחיט' והקטר' שוין ע"ש:

ולפענ"ד דהרמב"ם הי' לו הוכחה דאפי' בשחיט' איכא איסורא דעלי' השלם משום דאם נימא כשי' התוס' דבשחיט' ליכא משום עשה הנ"ל רק בהקטר' א"כ ע"כ הא דס"ל לת"ק דמחוסר כיפורים בע"פ יביא הקרבן אחר התמיד היינו דמקריבין הקרבן והקרב' אינו אלא בכהן. וא"כ תקש' קושית התוס' הנ"ל וכי אומרין לאדם חטא וכו'. ומש"ה הוכיח הרמב"ם שיטתי' דאפי' בשחיט' איכא איסורא דעשה הנ"ל. א"כ שפיר איכא למימר הא דמח"כ לת"ק מביא הקרבן אחר התמיד היינו דמותר לשחוט אתר התמיד של בין הערביים ושחיט' קיי"ל דכשיר' בזר. ונהי דכל טמא אסור לכתחל' לשחוט בקדשים אפילו בסכין ארוכ' שמא יגע בבשר כדאיתא בריש חולין ובפ' כל הפסולין זה דוקא בטמא ממש אבל הכא בסוגין דמיירי במח"כ ועיין בתוס' דזבחים דף י"ז ע"ב בד"ה קסבר רבה דאפילו למ"ד דמח"כ דזב כזב דמי דאסור בקדשים וענוש כרת אבל לא לענין טמא דליטמא ראשון ושני עיי"ש. וא"כ יוכל המח"כ בעצמו לשחוט כפרתו אחר התמיד והקרבת הקרבן יהי' למחר ויהי' מעל' ומלינו ע"ג המזבח. וכ"ת אי ס"ל הכי דמהני מעלה ומלינו, א"כ מח"כ בשאר ימות השנה נמי יהא מותר ז"א דהא בשחיט' נמי איכא עשה דעלי' השלם ושם ליכא עשה החמור ומש"ה אמרינן מאי אולמא וכו' ולאפוקי הכא במח"כ בע"פ דהוי עשה החמור ומש"ה דחי אבל המח"כ בעצמו הוא השוחט ושפיר קאמר הש"ס דהעש' דכרת דוחה העש' דהשלמ' ונתיישב שפיר קושית התו' הנ"ל. ועוד יש לומר בישוב קושית התוס' הנ"ל בסגנון זה ובדרך מרווח יותר. והוא דלכאור' יש לתמוה לפי מה שהביא השאג"א בדיני ציצית סי' ל' בשם הראב"ד למס' תמיד שהק' על הר"ת דס"ל במס' מנחות גבי כלאים הואיל דשרי במקום מצוה שרי נמי שלא במקום מצוה. והקש' הראב"ד עליו מהא דאמרינן ביבמות דחייבי לאוין מדאורייתא ראוי ליבום משום דאתי עשה ודוחה לל"ת אלא גזירה ביאה ראשונ' אטו ביא' שני' ולא אמרינן כיון דאישתרי אישתרי. וכן מצינו להמ"ד דס"ל נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט ומש"ה השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה ולא אמרינן מיגו דאישתרי אשתרי היינו מיגו דאשתרי יו"ט לגבי תמידין ומוספין אישתרי נמי גבי נו"נ. וכן נמי ל"א כיון שנתנה תור' רשות לכהן לחלל שבת במקדש לצורך עבוד' שיהי' להם רשות לחלל שבת אפי' שלא לצורך עבוד' והא דבבגדי כהונה ס"ל להראב"ד דשרי לגמרי כלאים אפי' שלא בשעת עבוד' ה"ט כמ"ש הרא"ש בשם התוס' משום דמצינו דהתירה תור' בבגדי כהונ' כלאים בודאי לגמרי התירה משום דלא ניתנה התור' למלאכי השרת דכשנגמר עבוד' יפשוט מיד ולא ישהה עליו כלל ולכך כשהתיר' התור' לגמרי הותר' אפי' שלא בשעת עבוד' לאפוקי בציצית דל"ש ה"ט דלא ניתנה תור' למ"ה דהא אפשר להפשיט הטלית של כלאים קודם הליל' בודאי הדין נותן דלא אמרינן כיון דאישתרי אישתרי. עוד הביא שם שחילק הראב"ד דגבי בגדי כהונ' ע"כ אינו מותר בכלאים מטעם דחי' דהא לא הוי בעידנא משום דבשעת לבישה קודם העבוד' עיקר האיסור כלאים והעבוד' אינו מקיים רק לאח"כ. ואפ"ה שרי רחמנא א"כ חזינין דהתור' התירה האיסור כלאים בבגדי כהונ' ומש"ה שרי לגמרי אפי' שלא בש"ע. אבל במקום שאינו מותר רק משום דחיית העש' לל"ת שם אינו מותר רק במקום מצוה ול"א כיון דאישתרי אשתרי ע"ש. והשתא קשה למ"ש דיבוא עשה דפסח שיש בה כרת ודחי עשה דהשלמה והא בלא"ה מותר כיון דלגבי פסח גזה"כ הוא דהותר' העש' דהשלמ' משום דכתיב בערב ובה"ע. א"כ נימא כיון דהותר' לגבי פסח הותרה נמי לגבי מחוסרי כיפורים ולמה לי' למימר בתורת דחי'. דהרי גדול' מזו נסתפק המלמ"ל בפ"ו מה' כלי המקדש בחגיגה הבאה עם הפסח דיהי' מותר לשחוט גם אחר התמיד משום דבא בשביל הפסח כדי שיהי' נאכל על השובע וע"ש שהביא בשם הר"מ שמוכח להדיא דס"ל הכי להלכ' דדא ודא אחת הוא הואיל ואישתרי לגבי הפסח אישתרי נמי לגבי החגיג'. ומה שהשיג המלמ"ל שם כבר השיגו המפורשי' האחרונים עליו. ועיין בצל"ח מה שהאריך בזה. וא"כ מכ"ש כאן במח"כ שאם לא יביא הקרבן לא יאכל הפסח לגמרי בודאי זה מקרי בא בשביל הפסח וא"כ נימא הואיל ואישתרי הפסח להקריב אחר התמיד אישתרי נמי המח"כ:

אמנם באמת ניחא שפיר דהנה איתא במס' זבחים דף ל"ב ע"ב דאם רובן נעשו ט"מ ואח"כ נעשו זבים אמרינן הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. אבל להיפך אם רובן נעשו זבים ואח"כ נעשו ט"מ ל"א הואיל. והטעם דלא אמרינן הואיל והותר לבתרייתא הותר לקמייתא רק הואיל שהותר לקמייתא הותר לבתרייתא ע"ש. והשתא ניחא שפיר מה שהש"ס הוצרך לומר דוקא מטעם דחי'. ונקדים עוד מה שהקש' התוס' בסוגין בד"ה אתי עשה וז"ל הקש' ריב"א הא בעידנא דמיעקר וכו' ותירצו דמיירי שנשחט הפסח עליו קודם שידחה עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על ט"מ ומח"כ לכ"ע אפי' לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי וכו'. הלכך כשמקריב כפרתו מקיים העש' דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא הי' יכול להקריבו לא יהי' ראוי לאכול לערב והפסח הי' פסול ע"ש:

והנה לכאור' קשה לפי תירוצו של הריב"א דמיירי דכבר שחט הפסח דהרי באמת קיי"ל דשו"ז על מח"כ לכ"ע א"כ כבר הוא פטור מפ"ש וא"כ שוב ליכא כרת ובאכיל' פסחים איכא פלוגתא בגמרא אי מעכבת או לאו ולר' נתן אינה מעכבת ואפי' לרבא דמעכבת אבל אם כבר שחט הפסח איסור כרת ליכא לכ"ע וא"כ אמאי אמרינן בגמרא אליבי' דת"ק ניחא משום דיבוא עשה דפסח שיש בה כרת וידחה עשה דהשלמה שא"ב כרת הרי אפי' אם לא יקריב הקרבן של המח"כ נמי ליכא כרת כיון דכבר שחט את הפסח. אולם באמת ניחא דהרי לקמן בדף צ' ע"ב אמרינן הטעם לרב דס"ל דשו"ז על מח"כ ואין שו"ז על ט"ש דלמא פשע ולא טבל ופריך אי הכי מח"כ נמי דלמא פשע ומשני דמסרינהו לב"ד וכו' עיי"ש. וא"כ נראה דעיקר הטעם הא דשו"ז על מח"כ משום דכבר מסר קינו לב"ד ובוודאי יקריבו ושם ג"כ לכאור' קשה הא אינ' חזי לאורתא כיון דלא יוכלו להקריב כפרתו משום עשה דהשלמ' אלא ודאי ע"כ לומר דקודם שחיטת הפסח הרי שרי להקריב הקרבן של המח"כ מטעם דיבוא עשה דפסח שי"ב כרת ודוחה עשה דהשלמה ואפי' לאחר שחיטת הפסח דשוב ליכא כרת נמי מותר להקריב הקרבן ואף דלאח"כ ליכא רק עשה דאכילת הפסח ומה אולמי' האי עשה מהאי עשה מ"מ אם לא יקריב כפרתו יופסל הפסח ולא יוכל לאכלו ולהקריב' א"כ הוי לא אפשר ושוב ליכא עשה דהשלמה כלל כמ"ש התוס' בביצה גבי נתקלקלו הלוים בשיר דהיכי דלא אפשר שאני והביאו ראי' מכאן עיי"ש. ובמהרש"א שם. וא"כ שפיר נתיישב קושית המהרש"א שם ומה דקאמר הש"ס מטע' דדחי עשה שיש בה כרת עשה דהשלמה שא"ב כרת היינו משום דממ"נ ניחא אליבי' דהת"ק דאם ישחוט כפרתו קודם הפסח א"כ יבוא עשה דפסח שי"ב כרת וכו' ואפילו לאח"כ נמי מותר משום דהוי לא אפשר כמ"ש התוס' בביצה. או בפשיטות י"ל דאעפ"י שכבר נשחט הפסח מ"מ מקרי עשה שי"ב כרת לפי שיש בעיקר מצות פסח כרת ועיקר החילוק בין תירוץ הריב"א לתירוצו של הר"י היא דהריב"א מתרץ דזה מקרי בעידנא והר"י מתרץ דבעשה החמור ל"ב בעידנא חבל באמת לפי הדין דשו"ז על מח"כ בוודאי שוחטין קודם הפסח ואעפ"כ מקרי העשה עשה החמור שי"ב כרת. ואגב ראיתי להעיר מה שראיתי להרב הגאון מופ"ה האבד"ק לבוב ז"ל בספרו שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' קע"ה שהביא שם בשם שואל אחד שהקש' לו וז"ל ומ"ש מעכ"ת להקשות מתוס' זבחים דף צ"ז ע"ב שהקשו דעשה דפסח לא דחי הל"ת דלא תשברו בו. משום דלא הוי בעידנא וע"ז תמה דהא עשה דפסח דחי אף שלא בעידנא דהא הוי עשה חמור וכ' הגאון הנ"ל וז"ל הנה אלמלא ראיתי לא האמנתי ומה ענין שמיטה וכו'. התוס' כתבו לענין אם לא יוכל להקריב ק"פ כלל שפיר דוחה עשה דפסח שיש בו כרת. אבל שם דכבר שחטו להפסח רק עשה דאכילת פסח ידחה הל"ת של לא תשברו שפיר כתבו דלא הוה בעידנא ולא הוה של כרת עיי"ש. ודברי הגאון הנ"ל נפלאו ממני ולא אוכל להלום דבריו הלא בתירוצו של הריב"א מבואר להדיא דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שידח' העש' דהשלמ' א"כ גם כאן ליכא רק עשה דאכילת הפסח ואפ"ה כתבו התו' דהוי עשה החמור ולא בעינן בעידנא. ולומר דהוי ס"ל להגאון הנ"ל דלפי תירוצו של הר"י ע"כ לומר דמיירי קודם שנשחט הפסח ומש"ה הוי עשה החמור כיון דיש בה כרת אם לא יקריב הפסח כלל. אבל עכ"פ בתירוצו של הריב"א מבואר להדיא דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שידחה העשה דהשלמה. א"כ למה פשיטא לי' כ"כ דהכא הוי עשה שיש בה כרת שלא יוכל להקריב הפסח כלל. כיון דתלי' בהנך ב' תירוצים של התוס' הנ"ל. אבל האמת יורה דרכו כדאמרן דאפילו לפי פירוש הר"י נמי מיירי שישחטו הפסח קודם כיון דלפי הדין הוא דשו"ז על מח"כ לכ"ע. ואעפ"כ מקרי העשה עשה חמור שי"ב כרת:

אמנם בלא זה ל"ק קושיות השואל הנ"ל. דהכא שפיר קאמרינן דמקרי עשה החמור ומש"ה ל"ב בעידנא דנהי דכבר שחט את הפסח מ"מ אם לא ישחוט את כפרתו לא יוכל לאכול כלל את הפסח ויופסל לגמרי לאפוקי התם דעיקר הקושיא בש"ס הוא דיבוא העשה דאכילת המוח וידחה הל"ת דלא תשברו אבל יש לו פסח לאכול וא"כ שפיר הקשו בתוס' הא בעינן בעידנא. הלום ראיתי בס' נצח ישראל שתירץ קושית התוס' בזבחים הנ"ל עפ"י שיטת ריב"א הנ"ל שתירץ הכא דמשום כשמקריב כפרתו הוי ראוי לאכול הפסח לערב שאם לא הי' יכול להקריבו לא יהי' ראוי לאכול לערב הפסח ומש"ה הוי שפיר בעידנא ולפי זה משכחת לה נמי הכא מה שהקשה הש"ס בזבחים הנ"ל דיבוא עשה דאכילת הפסח וידחה הל"ת דעצם ל"ת בו כגון שנמנו רבים על הפסח ולא יגיע כזית לכל אחד אלא ע"י המוח וא"כ שפיר אמרינן דאתי עשה דפסח וידחה ל"ת דשבירת עצם ואז יהי' ראוי לאכול אף שעדיין לא אכל דהא אפילו לא יאכל לבסוף יוצא ידי פסח. משא"כ כשלא ישבור העצם אינו יוצא ידי פסח והו"ל שפיר בעידנא ממש כמו במח"כ עיי"ש. ולפי מה דאמרן דאפילו לשיטת ר"י נמי מיירי דכבר שחטו את הפסח ואפ"ה מקרי עשה החמור ולא בעינן בעידנא א"כ לפי תירוצו של הנ"י הנ"ל דאם נוקמי בכה"ג שלא יגיע עי"ז כזית לכל אחד וא"כ יופסל כל הפסח א"כ שפיר מתורץ קושית התוס' הנ"ל אפילו לפי תירץ הר"י דהיכא דהעשה חמור ל"ב בעידנא ואף דהכא הוי ל"ת והתוס' לא כתבו הכא רק דדוחה עשה הקל אפי' שלא בעידנא אבל לא שדוחה ל"ת. אך נודע דעת התוס' בזבחים דף ל"ג ע"ב דעשה שי"ב כרת דח' אף ל"ת ול"ב בעידנא ודלא כמשמעות התוס' דהכא דדוקא לענין דחית העשה הוא דל"ב בעידנא ועיין בס' מלוא הרועים ערך עשה דוחה שהעיר בזה מה שדייקו התוס' הכא דווקא לענין דחיית עשה:

נחזור לענינינו ליישב קושיות התוס' בשבת הנצב בפתח השער וכי אומרין לו לאדם חטא וכו'. דלפי מ"ש בשם התוס' בביצה דהיכא דלא אפשר שאני דאז ל"ש כלל העשה דעליה השלם והביאו ראי' מכאן וכתבנו ליישב קושי' המהרש"א שם דמה דקאמר הש"ס הכא דווקא משום דחיית עשה דפסח היינו דממ"נ יהי' ניחא אליבא דת"ק דמיירי במח"כ בערב פסח. דאם לא שחט הפסח לישחוט כפרתו קודם הפסח א"כ הוי העשה עשה שיש בה כרת ממש ובכה"ג שפיר הוצרך לומר הש"ס מטעם דחייה ולא קשה מה שהרגשנו לעיל דלפי דעת הפוסקים בחגיגה הבאה עם הפסח אמרינן דמותר להקריב אחר התמיד כמו הפסח כיון שבאה בשביל הפסח כדי שיהי' הפסח נאכל על השובע ומכ"ש במח"כ שבא להכשיר את כל הפסח דאם לא יקריב כפרתו לא יוכל לאכול הפסח א"כ נימא הואיל ואשתרי הפסח אישתרי נמי המח"כ להקריב כפרתו. אך לפי"ז ניחא דהא אם עוד לא נשחט הפסח רק שרוצה לשחוט הקרבן של המח"כ קודם הפסח הואיל אישתרי לבתרייתא הותרה לקמייתא זה לא אמרינן כדאיתא בזבחים הנ"ל. ומש"ה הוצרך לומר מטעם דחייה ול"ק נמי קושית התוס' בשבת וכי אומרין לו לאדם חטא וכו'. דהא שחיטה כשירה בזר ויוכל המח"כ בעצמו לשחוט כפרתו ועיין באור חדש בפ' צו הנדפס עם הכתנות אור מה שרוצה ליישב דמיירי שהכהן בעצמו הוא מח"כ ומדחה זאת עיי"ש אך כפי האמור ניחא. ואף אם נימא כפשטות הסוגיא דמיירי שכבר נשחט הפסח משום דשו"ז על המח"כ לכ"ע נתיישב נמי שפיר קושיות התוס' הנ"ל דממ"נ אם נימא כשיטת התוס' בביצה הנ"ל בכה"ג מקרי לא אפשר דהא הפסח יופסל אם לא יקריב הקרבן א"כ לשיטתם ליכא כלל בכה"ג העשה דעליה השלם. וא"כ ל"ק וכי אומרין לו לאדם חטא וכו' דהא לא הוי חטא כלל ואפילו אם נימא דלא כשיטת התוס' בביצה הנ"ל. רק דעיקר הטעם בגמרא מטעם דחייה נמי ניחא דזה ל"ש רק היכא דשוחט הקרבן קודם הפסח הוצרך הש"ס לומר משום דחיי'. אבל לפי האמת דקיי"ל שו"ז על מח"כ לכ"ע אם כן מיירי דשחט הפסח קודם ובכה"ג שפיר אמרינן הואיל ואישתרי לפסח הותרה נמי לכפרתו והותר לקמייתא הותר לבתרייתא אמרינן וכיון דאישתרי לא הוי חטא כלל ודו"ק כי הוא נכון ע"ד הפלפול:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה