אור ברסלב
כרם יהושע (וולרשטיין) דרוש ג לשבת הגדול › מענינא דיומא

כרם יהושע (וולרשטיין)· רבי יהושע השיל ולרשטיין

דרוש ג לשבת הגדול · מענינא דיומא

דברי אגדה לאחר הפלפול

איתא במס' ברכות דף ט' דבר נא באזני העם וכו' אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואחר כך יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם עכ"ל. הנה כבר האריכו המפרשים ודקדקו (א') דאף אם לא יאמר אותו צדיק ראוי להקב"ה לקיים הבטחתו. ועוד קשה דהעיקר הו"ל לומר שלא יאמר ואח"כ יצאו ברכוש וכו'. ולמה לו להאריך ולומר ועבדום וענו וכו' דמה שקיים לזה אין חשש כלל דעיקר החששה במה שלא קיים. אמנם כבר פירשו הקדמונים דהמכוון הוא עפ"י דברי רז"ל. במדרש פ' וישלח פ' ע"ו ויירא יעקב מאוד והא כתיב כי אהי' עמך אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז. וא"כ לכאור' אפי' אם לא יקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול אע"פ שהבטיחו אין חשש שיהי' לאברהם תרעומות ע"ז דהא באמת אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז. אך אם נימא כן תקשה דהא נענש אברהם בידוע תדע והעיקר משום שאמר במה אדע כי אירשנה ומשום שביקש אות על הבטחה. והרי הדין הי' עמו בזה דמפני שידע שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז לכך ביקש אות על הדבר. וא"כ למה נענש אברהם בידוע תדע. אלא ע"כ דהכריע הקב"ה כמ"ד דאין לצדיקים לבקש אות והי' לו לאברהם להאמין שבוודאי יקיים הבטחתו דמעולם לא יצא דבר טובה מפי הקב"ה וחזר בו וס"ל דיש הבטחה לצדיקים בעוה"ז. וא"כ למה לא קיים לו הבטחתו ואח"כ יצאו וכו' כיון שיש הבטחה לצדיקים בעוה"ז. וזהו דקשי' לי' בממ"נ וזהו שאמר שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם וכו'. ר"ל למה מתחלה נגזר עליהם הגזירה זו אינו אלא משום שאמר במה אדע וביקש אות מהקב"ה ונחשב לו לעון על שלא סמך על ההבטחה דמזה יכריח דיש הבטחה לצדיקים בעוה"ז וא"כ למה הבטחת ואח"כ יצאו וכו' לא קיים בהם כיון שיש הבטחה לצדיקים. ועפי"ז נתיישב מה שאמר הלשון אותו צדיק דאם יש לשאר צדיקים הבטחה למה יגרע הוא. ועוד יש לפרש רך מאמר הק' עפ"י מה דאיתא במדרש ובזוה"ק דעיקר סיבת גלות מצרים הי' לפי שכל הנשמות הי' תלוין באדם הראשון וכשאכל מעץ הדעת נטמאו כל אותן הנשמות ולא הי' יכולין לצאת מהטומאה עד שבאו אח"כ בכור הברזל בשיעבוד מצרים ועבדו שם בפרך אך מחמת שיעבוד וטירוף הדעת נטמאו ביותר. והקב"ה הבטיח לא"א ע"ה שאח"כ יצאו לקדושה וטהרה ולא ישקעו ח"ו בהטומאה. וזהו שהבטיחו ואח"כ יצאו ברכוש גדול ולא אממון הבטיחו אלא אקדושה וטהרת הנפש. וזהו רכוש גדול שאין כמוהו:

ועוד נקדים מה דאיתא בגמרא (סוטה דף י"ב) מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם ולכאורה תמוה מדוע חביב עליהם כ"כ ממונם. אמנם י"ל דהמכוון הוא דהנה כל חלקי התורה והמצוה המה שנים. הא' דברים שבין אדם למקום. והב' דברים שבין אדם לחבירו. וידוע דכל העולם נבנה על יסוד החסד וכמו דכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה. והצדיקים בוודאי עושים רצון קונם בכל גופם. אך בהגוף לבד א"א לקיים כל המצות. אך אם הקב"ה מזכה אותם בעשירות שיוכלו לעשות צדקה וגמ"ח עם חבריהם זהו שמקיימים המצות בממונם. יותר חביב עליהם מהמצות שמקיימים בגופם והבן. וזהו המכוון בהש"ס הנ"ל דבר נא אין נא אלא לשון בקשה וכו'. שלא יאמר אותו צדיק וכו' כלומר דלצאת י"ח הבטחה שהבטחתיו ואח"כ יצאו ברכוש גדול אינני צריך לקיים כפשוטו כי מעולם לא הבטחתיו רק על הקדושה והטהרה ואין רכוש גדול מזה אלא שלא יאמר אותו צדיק שממונם חביב עליהם יותר מגופם כדי שיוכלו לקיים צדקה וחסד יאמר ועבדום וענו אותם קיים בהם. ר"ל דהצדיק הזה הבין כפשוטו דקאי אממון ויאמר ועבדום וענו אותם קיים כפשוטו ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים ולזה אקיים לו הבטחתי נמי בממון. ובזה סיימתי בברכה שבזכות המצות שאנו מקיימים בחג הבע"ל יפרוס ד' עלינו סוכת שלומו ויפן ברחמיו לעמו וימהר לעשות עמנו אות לטובה ונפשינו תגל בד' בביאת משיחנו אכי"ר:

תוכן העניינים

כרם יהושע (וולרשטיין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה